Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף קיג תקונא חמשין וחמשא

תוכן הדף

משה זכה לבחינת "חיה" ובכוחה הוציא את ישראל ממצרים

לעתיד לבוא ישוב הכתר להתגלות על ישראל ותשוב העבודה לבכורות

תוצאת חטאם של אדם הראשון וקין

רק ישראל גורמים לתיקון השכינה וליחדה בקב"ה

(דף קיג' עמוד א') בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", וְדָא מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ בּוּכְרָא קַדְמָאָה לְכֹלָּא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו לא, יט), בְּכוֹר וַדַּאי, "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז). וְאִיהוּ "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" (ירמיהו לא, יט), דְּכָל בְּרָא מַיִין נוֹקְבִין אִיהוּ לְאִימֵּיהּ, לְאִתְחַבְּרָא עַל יְדוֹי לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לַהּ. בְּגִין כָּךְ "יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים" דְּגָרִים כֵּיוָן דְּאִתְיְלִיד, שַׁעֲשׁוּעָא דְּמַלְכָּא בְּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז), בְּיוֹמָא דְּנָפִיק בְּעָלְמָא. וְיִשְׂרָאֵל "בְּנִי בְכֹרִי" עַל שְׁמֵיהּ.

וּמֹשֶׁה אַף עַל גַּב דְּלָא זָכָה אֶלָּא לַחַיָּה, אֲבָל סִטְרָא דָּא נָמֵי הֲוָה קָאִים עֲלֵיהּ לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּבְמַתַּן תּוֹרָה יַתִּיר, וְתַמָּן "רֶכֶ"ב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם" (תהלים סח, יח) וְאִיהוּ בְּכֹ"ר לְעֵילָא, לְקִבְלֵיהּ רֶכֶב לְתַתָּא. לְעֵילָא בּוּכְרָא דְּכֹלָּא. לְתַתָּא רֶכֶב, רְתִיכָא דְּכֹלָּא מָאנָא דְּכֹלָּא. וּבְזִמְנָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּגִין כָּךְ כְּתִיב "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (שמות יג, ב) בְּגִין בּוּכְרָא דָּא דְּאִתְגַּלֵּי עֲלַיְיהוּ. וּפָרַשְׁתָא דָּא אִיהוּ בְּחָכְמָה. אֲבָל "כָּל בְּכוֹר" מִסִּטְרָא דְּכֶתֶר עִלָּאָה. דְּהָכִי מֹשֶׁה זָכָה לַחַיָּה וִיחִידָה קַיְימַת עָלֵהּ. וּבְזִמְנָא דְּחָאבוּ בְּעֵגֶל אִסְתְּלַק כֶּתֶר וְאִשְׁתְּאַר חָכְמָה וְדָא כֹּהֵן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֵּיוָן דְּיֶהְדַּר (דף קיג' עמוד ב') כֶּתֶר לְאִתְגַּלָּאָה, תֶהְדַּר עֲבוֹדָה לִבְכוֹרוֹת. וְכַמָּה דִּבְסוֹף יוֹמִין דְּמַדְבְּרָא תָּב מֹשֶׁה לְאַכְלְלָא אוֹרָיְתָא בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְאָתִיב יִשְׂרָאֵל עַל אַתְרַיְהוֹן לְעֵילָא, בְּרָזָא דְּאִתְּמָר "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", הָכִי בְּפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא "כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא" (ישעיהו נא, ד) וְכֹלָּא יִתְהַדָּר לְאִסְתַּדְּרָא בְּסִידוּרָא שְׁלִים בְּגִילּוּיָא עִלָּאָה דְּיִתְגְּלֵי עֲלַיְיהוּ. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה דָּא תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּקַיִן. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּאָדָם. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּחָב אָדָם גָּרִים לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא. כֵּיוָן דְּחָב קַיִן גָּרִים לַהּ לְשַׁלְּטָאָה עַל סְטַר קַדִּישָׁא. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַהַדְרָא סְטַר קַדִּישָׁא עַל תּוּקְפֵּיהּ דְּלָאו לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר מְסָאֲבָא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְאַהַדְרָא מִילִין לְאַתְרַיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיהו מג, כא) אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דָּא "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) וְדָא "זוּ". ז' דָּא שְׁכִינְתָּא,

ביאור נופת צופים

(דף קיג' עמוד א')  בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", וְדָא מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ בּוּכְרָא קַדְמָאָה לְכֹלָּא. וזה מצד עתיקא קדישא שהיא הכתר – הבכור הקודם לכל הספירות שתחתיו, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו לא, יט), בְּכוֹר וַדַּאי יקיר לשיזכה לבחינה "יחידה", "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז) בכור מצד עתיקא קדישא.

וְאִיהוּ "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" (ירמיהו לא, יט), דְּכָל בְּרָא מַיִין נוֹקְבִין אִיהוּ לְאִימֵּיהּ, לְאִתְחַבְּרָא עַל יְדוֹי לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לַהּ. והוא "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" שכל בן, הוא מעלה מיין נוקבין לאימו, ומים אלו מעוררים את אימו שתעלה ותתייחד על ידי המ"ן למי שראוי לה כדי להוריד לו אח"כ משפע היחוד מיין דוכרין, בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים", דְּגָרִים כֵּיוָן דְּאִתְיְלִיד, שַׁעֲשׁוּעָא דְּמַלְכָּא בְּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. שכיון שנולד גורם לשעשועים של המלך בשכינה מצד העליון הזה של עתיקא קדישא, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז), בְּיוֹמָא דְּנָפִיק בְּעָלְמָא. על היום שיצא לעולם, וְיִשְׂרָאֵל נקראים "בְּנִי בְכֹרִי" עַל שְׁמֵיהּ של שמו.

> משה זכה לבחינת "חיה" ובכוחה הוציא את ישראל ממצרים.

וּמֹשֶׁה אַף עַל גַּב דְּלָא זָכָה אֶלָּא לַחַיָּה, אֲבָל סִטְרָא דָּא נָמֵי הֲוָה קָאִים עֲלֵיהּ לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. ומשה, אף על גב, שלא זכה לקבל את רק את בחינת "חיה", אבל צד זה גם כן עמד עליו לגאול את ישראל. וּבְמַתַּן תּוֹרָה יַתִּיר יותר, וְתַמָּן ושם היה גילוי עליון שנאמר "רֶכֶ"ב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם" (תהלים סח, יח) וְאִיהוּ בְּכֹ"ר לְעֵילָא רכ"ב אותיות בְּכֹ"ר שהוא עתיקא הבכור העליון, לְקִבְלֵיהּ רֶכֶב לְתַתָּא, וכנגדו למטה, בבחינה הראשונה מלמטה למעלה שהיא המלכות נקראת רכ"ב, שכל הספירות רוכבות עליה, והיא רוכבת על מרכבותיה. לְעֵילָא בּוּכְרָא דְּכֹלָּא, לְתַתָּא רֶכֶב רְתִיכָא דְּכֹלָּא מָאנָא דְּכֹלָּא. למעלה הוא בכור הכל, שעומד שמעל כולם וכולם נשרשים בו, ולמטה היא רכב, מרכבת הכל, כלי הכל.

> לעתיד לבוא ישוב הכתר להתגלות על ישראל ותשוב העבודה לבכורות.

וּבְזִמְנָא דְּנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּגִין כָּךְ כְּתִיב ובזמן שיצאו ישראל ממצרים והגלתה עליהם הבחינה העליונה, לכן כתוב "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (שמות יג, ב) בְּגִין בּוּכְרָא דָּא דְּאִתְגַּלֵּי עֲלַיְיהוּ. בגלל הבכו"ר הזה שהתגלה עליהם, וּפָרַשְׁתָא דָּא אִיהוּ בְּחָכְמָה. ואמנם פרשה זו היא בחכמה מצד שנאמר בה "קדש לי", אֲבָל "כָּל בְּכוֹר" מִסִּטְרָא דְּכֶתֶר עִלָּאָה, אבל, כל בכור הוא מצד הכתר העליון. דְּהָכִי מֹשֶׁה זָכָה לַחַיָּה שכאן זכה משה לקבל את בחינת "חיה", וִיחִידָה קַיְימַת עָלֵהּ, ובחינת "יחידה" עמדה עליו. וּבְזִמְנָא דְּחָאבוּ בְּעֵגֶל אִסְתְּלַק כֶּתֶר וְאִשְׁתְּאַר חָכְמָה וְדָא כֹּהֵן. ובזמן שחטאו בעגל, הסתלק מהם הכתר ונשארה החכמה, וזה סוד הכהן שהוא מצד החכמה, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֵּיוָן דְּיֶהְדַּר (דף קיג' עמוד ב') כֶּתֶר לְאִתְגַּלָּאָה, תֶהְדַּר עֲבוֹדָה לִבְכוֹרוֹת. ולעתיד לבוא, כיון שיחזור הכתר להתגלות, תחזור העבודה לבכורות. וְכַמָּה דִּבְסוֹף יוֹמִין דְּמַדְבְּרָא תָּב מֹשֶׁה לְאַכְלְלָא אוֹרָיְתָא בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, וכמו שבסוף ארבעים השנים שהיו במדבר, שב משה וכלל את כל התורה במשנה תורה – ספר דברים, וְאָתִיב יִשְׂרָאֵל עַל אַתְרַיְהוֹן לְעֵילָא, והשיב את ישראל על מקומם למעלה ב"וזאת הברכה", בְּרָזָא דְּאִתְּמָר בסוד שנאמר "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", הָכִי בְּפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא כך בגאולה האחרונה נאמר "כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא" (ישעיהו נא, ד) וְכֹלָּא יִתְהַדָּר לְאִסְתַּדְּרָא בְּסִידוּרָא שְׁלִים בְּגִילּוּיָא עִלָּאָה דְּיִתְגְּלֵי עֲלַיְיהוּ. והכל יחזור להסתדר בסידור שלם בגילויים העליונים שיתגלו עליהם. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן, אשרי חלקם:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְחַמְשָׁא

> תוצאת חטאם של אדם הראשון וקין.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּקַיִן זה תיקון חטאו של קין. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תִּיקּוּנָא דְּחוֹבָא דְּאָדָם הוא תיקון חטאו של אדם הראשון. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּחָב אָדָם גָּרִים לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְפַּשְׁטָא. בוא וראה, בשעה שחטא האדם, גרם לסטרא אחרא להתפשט, כיון שלכתחילה נבראה הס"א כדי לאפשר בחירה, ואם היה האדם בוחר לא לחטוא – היתה מתבטלת בכניסת השבת ועוברת מהעולם. כֵּיוָן דְּחָב קַיִן גָּרִים לַהּ לְשַׁלְּטָאָה עַל סְטַר קַדִּישָׁא. כיון שחטא קין, גרם לסטרא אחרא לשלוט על צד הקדושה, דהיינו גרם לשכינה לרדת ממקומה ולרדת לתוך הקליפה כדי להציל את הנשמות שנפלו לתוכה, וזה נחשב כאילו שולטת הטומאה על הקדושה. לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, ולעתיד לבוא הכל יתוקן, וזה, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", לְאַהַדְרָא סְטַר קַדִּישָׁא עַל תּוּקְפֵּיהּ דְּלָאו לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת סְטַר מְסָאֲבָא. להשיב את חוזקה של צד הקדושה, שלא תשתעבד יותר תחת צד הטומאה, בגלל שלא יהיו יותר חוטאים ותשוב השכינה למקומה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", לְאַהַדְרָא מִילִין לְאַתְרַיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. להשיב הדברים למקומם בתיקון שלם.

> רק ישראל גורמים לתיקון השכינה וליחדה בקב"ה.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט שרא רבא בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיהו מג, כא) אִלֵּין עַם זוּ אלה הם יִשְׂרָאֵל יָצַרְתִּי לִי. וזה סוד וְרָזָא דָּא "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) וְדָא והסוד רמוז במילה "זוּ": ז' דָּא היא שְׁכִינְתָּא,