לְךָ אֵלִי תִּקְוָתִי.

תפילה יחודית ונדירה בעוצמתה שכתב וערך רבנו עט"ר הרמח"ל הקדוש, החושפת את מצוקת נפשו מכל הקמים עליו, את עוצמת תקוותו ואמונתו האדירה והמוחלטת בה' יתברך, כי ממנו הכל, ואליו הכל, ואין עוד מלבדו.

כל התפילות הידועות לנו ובמיוחד מספר "תקט"ו תפילות", נוגעות לכלל ישראל, לשכינה, לגילוי יחודו ית'. עוצמת תפילת לך אלי תקותי היא דווקא בכך שהיא תפילתו האישית, צעקת לבו אל ה'. ניתן לשמוע מתוך האותיות, התיבות והמשפטים את מנגינת בכיית נשמתו רוחו וצרת נפשו הנאנקת תחת רדיפותיו ותלאותיו מצד מאיסתה בְּנסיונות רודפיו להרחיקו מדבקות בה', ולהביאו לכפור ח"ו בכל עיקרי תורתו, ידיעותיו ואמונתו.

 

כותרת תפילת לך אלי תקותי :

הצעתי בעוניי לקרא לתפילה "לְךָ אֵלַי תִּקְוָתִי", ושם זה מורכב משורת הפתיחה של תפילת רבנו "אֵלֶיךָ תִּקְוָתִי", ומכותרת הפיוט הידוע "לְךָ אֵלַי תְּשׁוּקָתִי" לר' יהודה הלוי זצ"ל וכפי שיבואר להלן.

 

זמן חיבור תפילת לך אלי תקותי ומקורה:

בכתב יד התפילה, לא מצוין תאריך כתיבתה. אולם מצויה בידנו אגרת מיום יח' אייר ת"ץ שתוכנה מעיד שכנראה במקביל אליה נכתבה התפילה, ועקבותיה רמוזים בבהירות גדולה בשורות האגרת.

בשנת ה'תפז, כשלוש שנים קודם האגרת, החל משה עלות למרום וזכה לגילוים עליונים, ולהיות בן בית וחבר של קבע במתיבתא דרקיעא. עד למחצית שנת ה'תץ חיבר נפלאות בתורת הסוד וגולת כותרת זוהר קהלת, זוהר תניינא ושבעים תקוני זוהר תניינא. בתחילת שנת ה'תץ, שלח תלמידו נאמן ביתו אגרת למיודעו, וּכְמֵשִׂיחַ לתומו חשף גדולת משה איש האלקים ומהלכיו במרומים. האגרת הגיעה לידי רפים ומיד החלו חרחורי מלחמה וצרת קנאים, ורצתה הס"א בכל מחיר לבלום את כיליונה, ומצאה לה קרקע פוריה, והגמוניה רבנית שנהרה בשיטת העדר, להעביר העשירי תחתם בשבט, לטבוח טבח ולכלות טפחיים. שמועות זדון ואמרי שקרים הגיעו לפתחו של הרב ישעיה באסאן זצ"ל מורו ורבו וּכְאָב לו. אמנם הרב הכיר מקרוב את תלמידו, אך עדיין לא היה מבורר אצלו טיב מקור קנקנו, ובתגובתו לשמועות הצליף לתלמידו בשבט לשונו:

ספרים ראשי | לך אלי תקוותי.

אליך תקוותי כתב יד
לך אלי תקוותי - כתב יד

אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד אֵלֶיךָ תִּקְוָתִי:
אַתָּה רִאשׁוֹן וְאַתָּה אַחֲרוֹן וְאִתְּךָ עֶזְרָתִי:
אַתָּה שַׁלִּיט, אַתָּה מוֹשֵׁל, וְאַתָּה הוּא שַׁוְעָתִי:
אַתָּה כָּל יָכוֹל וְאֵין בִּלְתֶּךָ, וּלְךָ אָנוּס בְּעֵת צָרָתִי.
אַתָּה כָּל, וּבְךָ הַכֹּל, וּמִכֹּחֲךָ כָּל יָכֹלְתִּי:
אַתָּה יוֹדֵעַ כָּל, וּלְפָנֶיךָ כָּל אַנְחָתִי:
כִּי לְךָ אֲנִי, וּלְךָ עֵינַי וְעָדֶיךָ כָּל עֲבוֹדָתִי:
לְךָ אֶתְפַּלָּל וָאֶתְחַנַּן, וּלְךָ אֶשְׁפּוֹךְ אֶת שִׂיחָתִי:
הַצִּילֵנִי מִפּוֹעֲלֵי אָוֶן וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:
כִּי מַה אֶעֱשֶׂה, אַךְ לְךָ חֶפְצִי, אַךְ לְךָ כָּל תַּאֲוָתִי:
הֵן בִּלְתֶּךָ לֹא אֲצַפֶּה לֹא אָשִׁית אֶל זָר צִיפִּיָּתִי:
לֹא פָּנִיתִי וְלֹא אֶפְנֶה, וְעַד אֶגְוַע לֹא אַסִּיר תּוּמָּתִי:
הֵן תִּקְטְלֵנִי לְךָ אֲיַחֵל כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:
בְּכָל מִשְׁבָּר וְגַלֵּי יָם, מִדַּרְכֵּךְ לֹא נָטִיתִי:
וּכְכֹחִי אָז כֹּחִי עַתָּה וְאֵלֶיךָ אָהַבְתִּי:
וְאֵלֶיךָ אַפְקִיד צוּרִי גּוּפִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי:
כִּי לְךָ אֲנִי, וּלְיִחוּדְךָ, בְּכָל אֵיבָרַי וּגְוִיָּתִי:
לְךָ רֹאשִׁי לְךָ עֵינַי וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי:
לְךָ פִּי לְךָ לִבִּי לְךָ כִלְיוֹתָי וַעֲצָתִי:
לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלָי וּלְדַרְכְּךָ כָּל הֲלִיכָתִי:
לְךָ עֲצָתִי לְךָ דָּמִי כְּאֵשׁ לוֹהֵט בְּאָהַבְתִּי:
לְךָ עוֹרִי לְךָ חֶלְבִּי כְּשֶׂה אַקְרִיב אֶת מִנְחָתִי:
לְךָ כֹּחִי וְרַעְיוֹנִי וּמַחְשַׁבְתִּי:
לְךָ יָחִיד וְאֵין שֵׁנִי, לְךָ תּוֹדֶה יְחִידָתִי:
לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵּאוּת לְךָ נָאָה תְּהִילָּתִי:
לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אֶזְעַק כַּיּוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי:
לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי וְצַעֲרִי וּמַכָּתִי:
לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה הֱיֵה נָא בְּעֶזְרָתִי:
לְךָ אֶהֱמֶה בְּקוֹל מַר, עֲדֵי תָּאִיר אֲפֵילָתִי:
לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק עֵדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי:

לְךָ יִשְׁעִי סְלַח פִּשְׁעִי וְאַשְׁמָתִי וְרִשְׁעָתִי:

לְךָ אֶיכַּף וְאֶפְרוֹשׂ כַּף, שְׁמַע נָא תְחִינָּתִי:
לְךָ אֶבְכֶּה לֵב נִדְכֶּה בְּרוֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי:
לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה, חֲמוֹל עַל כָּל תְּלָאָתִי:
וְהַבֵּט נָא בְּרוֹב צַעֲרִי וְדַלּוֹתִי וְגָלוּתִי:
וְצִירִי גָּדַל עַד כִּי אַשְׂחֶה כָּל מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי:
וְצַר וְאוֹיֵב נֶגְדִּי וְלֵשָּׂטָן הוּא לְעוּמָּתִי:
מָנוֹס אֵין לִי צוּרִי בִּלְתֶּךָ, כִּי אַתָּה הוּא אֱיָילוּתִי:
וְאִם בְּמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ תָּבִיא, מַה הִיא גְּבוּרָתִי:
כִּי מַה אֲנִי וּמַה חַיַּי וּמַה הוּא כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי:
הֲלֹא נֶאֱלַמְתִּי וְנִכְלַמְתִּי וְכִסָּתְנִי כְּלִימָּתִי:
לָכֵן רְצוֹנֶךָ אֶשְׁאַל, לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וְטַהֲרֵנִי מֵחַטָּאתִי:
אַל נָא תַּעְלֵם אָזְנֶךָ לִשְׁמוֹעַ לְשַׁוְעָתִי:
עָרוֹב עַבְדֶּךָ לְטוֹבָה וֶאֱמוֹר דַּי לְצָרָתִי:
מֵאֵת יוֹקְשִׁי נָא הַצִּילֵנִי סְמוֹךְ נָא אֶת נְפִילָתִי:
כִּי לַעֲנָה שָׂבְעָה נַפְשִׁי עֵדֵי קַצְתִּי בְחַיָּתִי:
עֲשֵׂה עִמִּי לְטוֹבָה אוֹת, וְקוּמָה נָּא לְעֶזְרָתִי:
כִּי אַתָּה הוּא מְנָת חֶלְקִי וְגוֹרָלִי וְחֶמְדָּתִי:
וּמַהֲלָלִי וְכָל גִּילִי וּמָעוּזִי וְשִׂמַּחְתִּי:
שְׂשׂוֹן לִבִּי מָאוֹר עֵינַי וּמַרְגִיעִי וּמְנוּחָתִי:
הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ וַתִּשְׁלַם לְךָ עֲבוֹדָתִי:
הוֹרֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ יַשֵּׁר לְךָ נְתִיבָתִי:
כִּי בְּכֹל לֵב דְרַשְׁתִּיךָ, מַלֵּא נָא אֶת בַּקָּשָׁתִי:
חָנֵּנִי וְרַחֲמֵנִי וְאֶרְאֶה אֶת פְּעוּלָּתִי:
וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרְךָ וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי:
תִּשְׁפּוֹךְ רוּחֲךָ עַל כָּל בָּשָׂר וְאַל תְּהִי לָרִיק יְגִיעָתִי:
וְהִנֵּה [אצ"ל וּבְנֵה] עִירְךָ בִּנְיָן עוֹלָם, וְאֶזְבַּח שָׁם אֶת תּוֹדָתִי:
כִּי בְּךָ לְבַד בָּטַחְתִּי וְלִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה' בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, כִּי אַתָּה אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד. לֹא יֵבוֹשׁוּ קֹוֶיךָ לְעוֹלָם:

לְךָ אֵלִי תִּקְוָתִי.

 

לְךָ אֵלִי תִּקְוָתִי / מבוא מאת דויד שלם.

 

תפילה יחודית ונדירה בעוצמתה שכתב וערך רבנו עט"ר הרמח"ל הקדוש, החושפת את מצוקת נפשו מכל הקמים עליו, את עוצמת תקוותו ואמונתו האדירה והמוחלטת בה' יתברך, כי ממנו הכל, ואליו הכל, ואין עוד מלבדו. כל התפילות הידועות לנו ובמיוחד מספר "תקט"ו תפילות", נוגעות לכלל ישראל, לשכינה, לגילוי יחודו ית'. עוצמת תפילה זו דווקא בכך שהיא תפילתו האישית, צעקת לבו אל ה'. ניתן לשמוע מתוך האותיות, התיבות והמשפטים את מנגינת בכיית נשמתו רוחו וצרת נפשו הנאנקת תחת רדיפותיו ותלאותיו מצד מאיסתה בְּנסיונות רודפיו להרחיקו מדבקות בה', ולהביאו לכפור ח"ו בכל עיקרי תורתו, ידיעותיו ואמונתו.

 

כותרת התפילה:

הצעתי בעוניי לקרא לתפילה "לְךָ אֵלַי תִּקְוָתִי", ושם זה מורכב משורת הפתיחה של תפילת רבנו "אֵלֶיךָ תִּקְוָתִי", ומכותרת הפיוט הידוע "לְךָ אֵלַי תְּשׁוּקָתִי" לר' יהודה הלוי זצ"ל וכפי שיבואר להלן.

 

זמן חיבור התפילה ומקורה:

בכתב יד התפילה, לא מצוין תאריך כתיבתה. אולם מצויה בידנו אגרת מיום יח' אייר ת"ץ שתוכנה מעיד שכנראה במקביל אליה נכתבה התפילה, ועקבותיה רמוזים בבהירות גדולה בשורות האגרת.

בשנת ה'תפז, כשלוש שנים קודם האגרת, החל משה עלות למרום וזכה לגילוים עליונים, ולהיות בן בית וחבר של קבע במתיבתא דרקיעא. עד למחצית שנת ה'תץ חיבר נפלאות בתורת הסוד וגולת כותרת זוהר קהלת, זוהר תניינא ושבעים תקוני זוהר תניינא. בתחילת שנת ה'תץ, שלח תלמידו נאמן ביתו אגרת למיודעו, וּכְמֵשִׂיחַ לתומו חשף גדולת משה איש האלקים ומהלכיו במרומים. האגרת הגיעה לידי רפים ומיד החלו חרחורי מלחמה וצרת קנאים, ורצתה הס"א בכל מחיר לבלום את כיליונה, ומצאה לה קרקע פוריה, והגמוניה רבנית שנהרה בשיטת העדר, להעביר העשירי תחתם בשבט, לטבוח טבח ולכלות טפחיים. שמועות זדון ואמרי שקרים הגיעו לפתחו של הרב ישעיה באסאן זצ"ל מורו ורבו וּכְאָב לו. אמנם הרב הכיר מקרוב את תלמידו, אך עדיין לא היה מבורר אצלו טיב מקור קנקנו, ובתגובתו לשמועות הצליף לתלמידו בשבט לשונו:

 

"יוֹם בָּצְרָה הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי הוֹבַשְׁתָּ אֶת פָּנַי בִּדְבָרִים מְכוֹעָרִים, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָּא, בְּכַנְפֵי יוֹנָה נֶחְבָּא? מַה אֲדַבֶּר וּמַה אֶצְטָדַּק עִם הַדּוֹבְרִים עָתָק? כִּי קִיוִּיתִי לְאוֹר מִמְּךָ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל, כִּי אִתָּךְ סָרָבִים וְסַלּוֹנִים תַּחַת נִטְעֵי נֶאֱמָנִים! וְעַל כָּרְחִי שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתִי אֶהְיֶה מוּכְרַח בְּמַעֲשַׂי לִהְיוֹת לַאֲחָדִים, עִם הַנֶּחֱרִים בְּךָ בְּקוֹלוֹת וְלַפִּידִים…

וְעַתָּה בְּשָׁמְעִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה מִמְּךָ, לֹא אוֹמָר שֶׁנִתְפַּשְּׁרָה – אֲבָל אוֹמֵר שֶׁנִּתְקָרְרָה אֱמוּנָתִי בְּעִנְיָנְךָ… הִנֵּה הוֹכַחְתִּיךָ בְּשֵׁבֶ"ט אֲנָשִׁים, כִּי כֵּן בֵּיתִי אִם אֶל וְעִם קְדוֹשִׁים, הוּא יִתְבָּרַךְ יַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ מִישׁוֹר לְמַעַן תֵלֵךְ בְּאֹרַח צַדִּיקִים, כָּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נָכוֹן הַיּוֹם". (אגרת ס"א).

 

אמנם, מהר מאוד התברר למהר"י באסאן כי חפאו עליו דברי בלע שקר ותעתועים, אולם באותו הזמן שקמו על עט"ר בחרב ובסער, חש שעומד הוא להתייתם מאב. באגרת תגובה (אגרת סב) מאלפת בעוצמתה, שם מבטחו בבורא עולם, ונפשו כאפר שרוף בתקרת אנוש.

 

אגרת ס"ב: רַמְחַ"ל לְרַבִּי יְשַׁעְיָה בָּאסַאן

פאדובה יוֹם ו' בְּשַׁבָּת (יח אייר), ג"ל לִסְפִירָה (העומר) הת"ץ.

הָהָר הַגָּדוֹל יָרוּם וְנָשָׂא, פִּנַּת יְקָרֹת אֶבֶן הָרֹאשָׁה, מוֹרִי וְרַבִּי נֵר"וֹ.

חַי ה' צְבָאוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר בִּי לְהַעֲמִידֵנִי לְפָנָיו, כִּי שֶׁבַח וְתוֹדָה נָתַתִּי לִשְׁמוֹ הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאִי אִגֶּרֶת הַדְרַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ – כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנִי עֶבֶד לֶאֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, וַעֲבוֹדָתִי רְצוּיָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ. וְלֹא הָיִיתִי כָּךְ
– אִם עַתָּה לֹא הִגַּעְתִּי עַד כֹּה. כִּי לֹא בְּאוֹהֲבֵי שָׂכָר וְרוֹדְפֵי כָבוֹד בּוֹחֵר ה', כִּי בְּנוֹשְׂאֵי עַל כַּפַּיִם נֶפֶשׁ, וְעַד דַּכָּה לֹא יִפָּרֵדוּ. וְאִלּוּ פִּי מַלֵּא שִׁירָה כַיָּם לֹא אַסְפִּיק לְהוֹדוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הַנּוֹתֵן לִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יִרְבֶּה.

כִּי מַה אֲנִי וּמַה חַיַּי, אִם לֹא ה' עוֹזֵר לִי, ה' בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי?

…אַךְ פְּעוּלָּתִי אֶת הַשֵּׁם אֱמֶת, וּבְצִדְקָתִי אָחַזְתִּי וְלֹא אַרְפֶּנַה, עַד אֶגְוַע – לֹא אַסִּיר תּוּמָּתִי מִמֶּנִּי. וְסוֹף דָּבָר: יֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְנִגְלָה כְּבוֹד ה', כִּי לֹא אֶפְתַּח שַׁעֲרֵי תֵּירוּצִים, כִּי מִשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת יוּמַר דָּבָר, אָז יֵדְעוּ בַגּוֹיִם מַה נַעֲשֶׂה לַעֲבוֹד אֶת ה'.

יְאַמְּצֵנִי אֱלֹקַי וְאֶזְכֶּה כְּזָהָב לְהִבָּחֵן, וְאֵדְעָה כִּי בֶּן אָנֹכִי לַאֲבוֹתַי הָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָשַׁק בָּהֶם. 

וַאֲנִי שַׂמְתִּי אֵיתָן מִשְׂגַּבִּי, אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, הוּא חַנַּנִי וְהוּא יַנְחֵנִי. כִּי אִם מַגִּיד שָׁלַח לִי – הוּא שָׁלַח לִי, וְאִם אֵלִיָּהוּ עַבְדּוֹ וּשְׁאָר נְשַׁמּוֹת קְדוֹשׁוֹת – הֲלֹא הוּא הַשּׁוֹלֵחַ, וּבְדִבְרֵיהֶם עָשִׂיתִי כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. וְאִם הוּא הוֹצִיא לַגָּלּוּי אֶת אֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי – הוּא הָיָה הַמְּגַלֶּה. כָּל אֵלֶּה יָדוֹ עָשָׂתָה. וַאֲנִי, אֵינִי אֶלָּא עוֹמֵד לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ.

מֵעָתָּה מַה אֶחְשׁוֹב? וְלָמָּה אֶחְשׁוֹב? כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ וּמַלְכֵיהֶם בְּרֹאשָׁם כִּי יַעַמְדוּ בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכָל כְּלֵי קָרַב – אִם לְנַצֵּחַ  וְאִם לְהִנָּצַח – עֶבֶד ה' אָנֹכִי.

וְאִם אֵפֶר שָׂרוֹף הָיִיתִי עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת (משלי ט, ג) – אָז יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹקִים לִי.

וְלֹא בְּאִישׁ בָּטַחְתִּי וְאֶל אָדָם לֹא פָּנִיתִי, וְלֹא אֶבְטַח וְלֹא אֶפְנֶה, כִּי בָּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא, מַה יַעֲשֶׂה בָשָׂר לִי?

כָּל קוֹלוֹת וְכָל לַפִּידִים לֹא יְירֵאוּנִי, וּמִקּוֹל הֲמוֹן גִּבּוֹרִים לֹא אֵחַת וְלֹא אֲעַנֶּה.

כָּל עוֹשֶׂה טוֹב – יְהִי מה' מַשְׂכּוּרְתּוֹ, וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פּוֹעֲלֵי הָאָוֶן, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. מִי בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק יִרְצֶה לִשְׁקוֹל מַעֲשַׂי – יֵדְעוּ כִּי תְּהִלָּה לָאֵל רְצוּיִם הֵם. וּמִי בְּעַיִן רָעָה יִשְׁקוֹל הַוּוֹת- לְישָׁקְלֵיהּ לְמִטְרֶפְּסֵיהּ (יבמות קה,ב).

ה' אֱלֹקִים, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, יְצַרָנִי בַבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ וּבְצִדְקָתוֹ הוּא קֵרְבַנִּי, לְהַעֲמִיד עַל מִישׁוֹר רַגְלִי, וּלְהַעֲבִיר עַל מִישׁוֹר רַגְלָי, וּלְהַעֲבִיר נַפְשִׁי מֵרָעָה. וְעַתָּה הִנֵּה עֵין כְּבוֹדוֹ בַּשָּׁמַיִם עֵדִי, וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים תִפְאַרְתּוֹ, כִּי אֵלָיו לְבָבִי וְכָל רוּחִי, וּבְרֹב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטוּמָּאָה, וְתֹם לְבָבִי וְנִקְיוֹן כַּפַּי לְפָנָיו. כִּי בִּדְרָכָיו הִנְחַנִי וְלֹא מָרִיתִי, וּבְמַעְגְּלֵי קָדְשׁוֹ הַדְרִיכֵנִי וְאֶקָּדֵשׁ בָּם. הֵן לֹא לְשִׁבְחִי אַגִּיד זֹאת, כִּי לָתֵת לְפָנָיו שֶׁבַח וְתוֹדָה, אֲשֶׁר גִּלָּה עֵינַי לְהַבִּיט נִפְלְאוֹתָיו וְיִסְּרַנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ כְּעוֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר.

כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי אֱלוֹקַ, וְזֶה יִהְיֶה שְׂכָרִי מֵאִתּוֹ: לְחַזֵּק לְבָבִי בֶּאֱמוּנַת עֲבוֹדָתוֹ וְלֹא אֶמּוֹט, וּבְשִׂמְחַת נַחֲלָתוֹ יְנַחֲמֵנִי עִם כָּל הַבּוֹטְחִים בּוֹ. וְתַחַת כְּלִמָּתֵנוּ – רְצוֹנוֹ נִירָשׁ, וּמְחִיר חֶרְפָּתֵנוּ – אַהֲבָתוֹ יוֹסִיף לָנוּ. כִּי חֶלְקֵנוּ הוּא וְאֵין עוֹד אַחֵר, וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדוֹ ה' וּבַעֲבָדָיו יִתְפָּאָר.

וַאֲנִי כַּשּׁוֹר לָעוֹל וּכְשֶׂה לַטֶּבַח יוּבָל, כֵּן לְכָל גָל אֲנַעְנֵעַ רֹאשִׁי. אִם נִגָּשׂ וְאִם נְעַנֶּה – בָּה' אֱלֹקַי אֶשְׂמַח, אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי….

ה' אֱלֹקִים אֱמֶת וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ עַמּוֹ יְדָעֲנִי, הֲלֹא זֹאת הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, וַהֲלֹא תַּעֲמוֹד עוֹד הַיּוֹם לִנְצֹר מִשָּׁרְשֵׁי אוֹהֲבָיו וְחוֹטֶר מִגֶּזַע נֶאֶמְנֵי בְּרִיתוֹ.

עוֹד יֵדַע, כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹקַי. וְאִם אֶל תַּחַת שָׁקֶר הֱבִיאַנִי הַיּוֹם לָכוֹף כְּהֶגְמוֹן רֹאשִׁי, – אַךְ אַהֲבָתוֹ יִשְׁמֹר לִי, וְהָיְתָה נַפְשִׁי לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לְפָנָיו, וְחוֹזֶק לְבָבִי לְעוֹלָה תְמִימָה לָה' כָּלִיל תָּקְטָר.

כִּי לֹא עַל שָׁוְא יִהְיֶה נִפְתֶּה לִזְעוֹף עַל ה', חָלִילָה לִי! תַּחַת אֲשֶׁר רַבָּה עָלַי אַהֲבָתוֹ וְהוֹדִיעֵנִי אֶת אֲשֶׁר הֶעֱתִיק מִבְּרִיּוֹתָיו – אֶשְׂמַח אָנֹכִי בָּה', וַיִּשְׂמְחוּ בּוֹ כָּל חוֹכֵי לוֹ.

 עֶבֶד לֶאֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, 

מֹשֶׁה חַיִּים לוּצָאטוֹ

 

בכל האגרות לרבו למעט הנוכחית היה עט"ר חותם "שׁוֹתֶה דְּבָרָיו בַּצָּמָא" אולם כאן חתימתו מעידה על יתמותו בבחינת "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני". על שינוי החתימה נזף בו מהר"י באסאן באגרת התגובה:

"וְאִם עֶבֶד לֶאֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה – אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ תֹּאמְרֵהוּ. כִּי לֹא יִכּוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עֲדִי חֲתִימָה, פֶּן יֹאמְרוּ עָלֶיךָ כִּי גָאֹה גָּאִיתַ. אָמְנָם אָנֹכִי לֹא שָׁנִיתִי, וְעַל כָּל פָּנִים לְאָב אֲנִי לְךָ, וְאָבִיךָ אֶהְיֶה לָעַד וּלְעוֹלָם. אוֹ הַמְּיַיסֵּר מְלֹא תּוֹכְחוֹת, אוֹ רַחְמָן מַלֵּא רַחֲמִים, כְּפִי צוֹרֶךְ הַשָּׁעָה". (אגרת סה).

 

אכן, עט"ר חזר לחתום כמנהגו "שותה בצמא דבריו". עם ברור האמת ודברי הימים מכירו רבו כיחיד בדורו ותלמיד שעלה על רבו.

 

אגרת סח. רַמְחַ"ל לְרַבִּי יְשַׁעְיָה בָּאסַאן.

הָהָר הַגָּדוֹל יָרוּם וְנִשָּׂא, פִּנַּת יִקְרַת אֶבֶן הָרֹאשָׁה, מוֹרִי וְרַבִּי נר"ו.

"בְּשִׂמְחָה רַבָּה קִבַּלְתִּי וְקָרָאתִי אִגֶּרֶת הַדְרַת כָבוֹד תּוֹרָתוֹ. הִיא הַנּוֹתֶנֶת לִי מָנוֹחַ, בְּשָׁמְעִי הַשְׁקֵט לִבּוֹ עַל הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק, תְּהִלָּה לֶאֱלֹקִים: וּכְבָר מוּדַעַת זֹאת, כִּי שִׁקְרָא לֹא קָאֵי".

 

הימים הקשים אמנם הולידו אגרות קשות, אך גם תפילות נפלאות. שורות דמעת "לך אלי תקותי" מגלות אמונה ובטחון בלתי מעורער, במי שמסובב ומנהיג תהפוכות גלגלי תבל. ומול עומדו איתן כנגד פרץ האשמות בשר ודם, מקבל ומצדיק עליו דין מלך העולם:

"וְלֹא בְּאִישׁ בָּטַחְתִּי וְאֶל אָדָם לֹא פִּנִּיתִי, וְלֹא אֶבְטַח וְלֹא אֶפְנֶה, כִּי בָּה' בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא, מַה יַעֲשֶׂה בָּשָׂר לִי?".

 

בתעלומת סתרי כתיבתו לרבו צפן תשוקתו:

"כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי אֱלוֹקַ, וְזֶה יִהְיֶה שְׂכָרִי מֵאִתּוֹ: לְחַזֵּק לְבָבִי בֶּאֱמוּנַת עֲבוֹדָתוֹ וְלֹא אֶמּוֹט, וּבְשִׂמְחַת נַחֲלָתוֹ יְנַחֲמֵנִי עִם כָּל הַבּוֹטְחִים בּוֹ. וְתַחַת כְּלִמָּתֵנוּ – רְצוֹנוֹ נִירָשׁ, וּמְחִיר חֶרְפָּתֵנוּ – אַהֲבָתוֹ יוֹסִיף לָנוּ. כִּי חֶלְקֵנוּ הוּא וְאֵין עוֹד אַחֵר, וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדוֹ ה' וּבַעֲבָדָיו יִתְפָּאֵר".

 

בתפילתו לה' מתגלה עומק רצונו:

כִּי בְּכֹל לֵב דְרַשְׁתִּיךָ, מַלֵּא נָא אֶת בַּקָּשָׁתִי:

חָנֵּנִי וְרַחֲמֵנִי וְאֶרְאֶה אֶת פְּעוּלָּתִי:

וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרְךָ וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי:

תִּשְׁפּוֹךְ רוּחֲךָ עַל כָּל בָּשָׂר וְאַל תְּהִי לָרִיק יְגִיעָתִי:

וְהִנֵּה [אצ"ל וּבְנֵה] עִירְךָ בִּנְיָן עוֹלָם, וְאֶזְבַּח שָׁם אֶת תּוֹדָתִי:

לעלות לארץ ישראל ולזבוח קרבן תודה, "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהֹוָ"ה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי" (ישעיהו יב, א).

 

 

מקור.

תפילה זו נמצאת בקובץ חבורי רמח"ל "כתב יד גינצבורג 745" בספריית המדינה של רוסיה, מוסקבה,
Ms. Guenzburg 745 ותודתנו על האישור והרשות לפרסמה. כמו כן ניתן לעיין באתר כתיב, החל מע' 85 בקובץ הסריקה שכתובתה:

http://web.nli.org.il/sites/NLIS/he/ManuScript/Pages/Item.aspx?ItemID=PNX_MANUSCRIPTS000087938

 

תפילה זו חמקה מתחת ידם של המפענחים, כנראה מתוך שסברו שאינה כ"כ חשובה כיון שנראית על פניה כתקציר לכאורה של הפיוט. וב"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, וזיכני לפענחה, לעמוד על זמנה ותוכנה, וסיפק תאוותי רבת השנים למצא ולהתחבר בנימי נפשו של עטרת ראשי מורי ורבי בוצינא קדישא הרמח"ל הקדוש בהשתפכות נפשו בשעותיו הארציות הקשות, ורוממות דבקות נשמתו במרום.

להלן הבאתי בראשי פרקים בלבד את הרעיונות האדירים שטמן בראשית התפילה וכן טבלת השוואות והקבלות לקטעים מהפיוט "לך אלי".

שותה בצמא דבריו.

לישועתך קויתי ה'.

 

מבנה התפילה:

 

מספור השורות נמצא בטבלת השוואות.

 

שורות 1-6, גילוי אורו ית' במציאות הקווי.

בתחילת התפילה, שזר הרמח"ל את עיקרי תורת היחוד ודרך השתלשלות הרצון העליון יתב' – בתלותו המוחלט ביחודו ית'. תקוותו שהיא סוד הקווי, סוד המשכת קו האין סוף ב"ה, מחוברת בכריכה בגילוי התקשרותו במציאותו שלו.

 

שורות 7-15, גילוי רצון העליון.

המלכת רצונו ית'. עיקר משנת תורת הרצון, "הוא ורצונו אחד" ואין מלבדו רצון אחר. בשורות אלה מצהיר שכל העובר עליו מקורו ברצונו ית' היחיד אשר אין זולתו. ע"כ אליו הוא מפנה בקשותיו ותקוותו, ומעיד שלא נטה ליבו מאחורי ה'.

 

שורות 16-25 מסירת נפש.

מסירת נפש בסבר פנים יפות, בשיר ופיוט על יחודו יתב' "כשה אקריב את מנחתי".

באופן כללי, בשורות 18-52 בחר לשלב קטעים מסויימים מפיוט "לך אלי תשוקתי" לרבי יהודה הלוי ע"ה. השורות המיובאות מצוטטות לרוב כמשפט שלם, ורובם עם שנויים כנראה מתוך התאמה למצבו האישי, וכנראה גם מתוך רצון להתאימם לתורת הסוד.

 

שורות 26-38 זעקה אדירה.

זעקת כאב אדירה, תוגה, בכיה, צער ותחינה לבורא עולם שיציל אותו מכף אויב ושטן העומד כנגדו, כיון שכל הצלתו, נחמתו ורפואתו רק בידו ית' ואין בלתו.

 

שורות 39-42, צידוק הדין.

 

שורות 43-46, מאיסה בסיטרא אחרא.

שורות קשות במיוחד. שביעה מהצרות והרדיפות, עד כדי "קצתי בחייתי". שורות אלו אינן נוגדות את אמונתו המוחלטת ו"תקות האמת" אלא מביעות את מאיסתו המוחלטת בכל ההפרעות והרדיפות שנפלו בחלקו ושניסו להפרידו ולהרחיקו מדבקותו בה' יתברך.

 

שורות 47-50, צפייה לגילוי טובו.

ההפך הגמור לתוכן לשלוש השורות הקודמת להן. בשורות אלו מביע את רצונו לגילוי טובו יתב' עליו שממנו המנוחה והשמחה האמיתיות.

 

שורות 51-56, הודעני נא את דרכיך.

בשורות שעד לכאן, דבק ביחוד רצונו ולא מאס ח"ו בחלקו. סוד החזרת הרע לטוב הוא מעמודי התווך של תורתו. בחלק זה, מביע את רצונו שלו שתתגלה אליו מחשבתו יתב' ויזכה לראות בחיה חיותו שהכל היה לטובה, בגילוי בפועל של הידיעה שלהשגתה עמל כל חייו. מנמק הוא בקשתו: שלא תהיה יגיעתו הרבה בעניין זה ח"ו לריק, דהיינו שלא תשאר בגדר אמונה וידיעה בלבד – אלא ראיה.

 

שורות 57-58, קרבן תודה בציון.

שורות מיוחדות ביותר. ביטוי מפורש לרצונו לעלות לירושלים, שם יזבח זבח תודה על כל הבא עליו להודות ולהלל "אודך ה' כי אנפת בי". "וְהִנֵּה [אצ"ל וּבְנֵה] עִירְךָ בִּנְיָן עוֹלָם, וְאֶזְבַּח שָׁם אֶת תּוֹדָתִי". קרבן תודה מובא לרצונו של האדם, וכהודאה על נסים שנעשו לו. על השאלה הנעלמת "איה השה לעולה"? ענה בעצמו "לְךָ עוֹרִי לְךָ חֶלְבִּי כַּשֶּׂה אַקְרִיב אֶת מִנְחָתִי".

 

שורה 59 חתימה.

התפילה מסתיימת כפי שמסתיימות כל תפילותיו: בצפיה, קווי ויחוד.

 

 

אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד אֵלֶיךָ תִּקְוָתִי.

אחד יחיד ומיוחד, סוד גילוי הַמָּצוּי. סוד יחוד ה' – אֶחָד, בראש תוך וסוף, היה הווה ויהיה.

לך תקותי, סוד הַקִּוּוּי: "תִּקְוַת אֱמֶת שֶׁהוּא הַבִּטָּחוֹן שֶׁל אֱמֶת שֶׁבּוֹטְחִים בַּהַשְׁגָּחָה. וְכָל שְׁאָר בִּטְחוֹנוֹת בַּהִשְׁתַּדְּלוּת – הֵם בִּטְחוֹנוֹת שֶׁל שֶׁקֶר. וּבִטָּחוֹן בְּה' הוּא בִּטָּחוֹן אֱמֶת… וְאִם יִתְמַהְמַהּ – חַכֵּה לוֹ. וְאִם אֵינוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה – הוּא לְעוֹלָם הַבָּא… לָזֶה הַשֵּׁם הֲוָיָ"ה שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַכֹּל, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַתִּקְוָה, וְלֹא לְשׁוּם כִּנּוּי.

הַמְּקַוֶּה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה בְּלִי צַעַר. כִּי הַמִּצְטַעֵר – תָּמִיד הוּא בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְחוֹשֵׁב שֶּׁאֵין לוֹ תְּרוּפָה. אֲבָל מְקַוֶּה אֵינוֹ מִצְטַעֵר כִּי הוּא מְקַוֶּה תָּמִיד, וַאֲפִילוּ אִם יִתְמַהְמַהּ – מְחַכֶּה. נִמְצָא הַתִּקְוָה מֵחַיָּה אוֹתוֹ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַוֶּה – מִיָּד מֵת, וְנִשְׁאַר רָחוֹק מֵהַשֵּׁם – עַל שֶׁאֵינוֹ מְקַוֶּה לַיהֹוָ"ה. וּמִי שֶׁהוּא מְקַוֶּה נֶאֱמַר בּוֹ, גַּם "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָ"ה אוֹר לִי", יְהֹוָ"ה דָּיְיקָא, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה… הַמְּקַוֶּה הוּא מַמָּשׁ בּוֹקֵעַ בְּקַו תִּקְוָתוֹ, וְעוֹשֶׂה נֶקֶב וְסֶדֶק לַעֲלוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְזֶה, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָ"ה. (מתוך מאמר הקווי).

כל התפילה מנוסחת כמדבר לנוכח "אתה", "לך" "הצלני" וכו' בסוד המקוה רק לה'

וְכָל הַמְּקַוֶּה תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה בְּלִי אֶמְצָעִי, לֹא עַל יְדֵי מַלְאַךְ, אֶלָּא, "לִישׁוּעָתְךָ" דָּיְיקָא, כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר לְנוֹכֵחַ, לֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כִּי הוּא קַו הַבּוֹקֵעַ וְנוֹקֵב וְעוֹלֶה עַד ה' מַמָּשׁ. (מתוך מאמר הקווי).

 

אַתָּה רִאשׁוֹן וְאַתָּה אַחֲרוֹן וְאִתְּךָ עֶזְרָתִי:

סוד יחוד המאציל ית"ש, ממנו העזרה: "מִלִּפְנֵי יִחוּדְךָ אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה וִישׁוּעָה שֶׁתּוֹשִׁיעֵנוּ וְתַעֲנֵנוּ בַּאֲמִתְּךָ" (תקט"ו תפילות תפילה תץ).

"מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת חֲבֵירוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּוֹל שֶׁיִּרְאֶה מַכִּים אֶת חֲבֵירוֹ אוֹ מְחָרְפִים אוֹתוֹ וּבְוַדַּאי שֶׁיֵּצֵא לְעֶזְרָתוֹ". (מסילת ישרים פרק יט).

 

אַתָּה שַׁלִּיט אַתָּה מוֹשֵׁל וְאַתָּה הוּא שַׁוְעָתִי:

סוד יחוד רצונו ית', שאין מי שיכול לעכב רצונו, ולעשות היפך רצונו. יחוד השליטה.

 

אַתָּה כָּל יָכוֹל וְאֵין בִּלְתֶּךָ, וּלְךָ אָנוּס בְּעֵת צָרָתִי.

סוד גילוי אין סוף ב"ה, שהוא כל יכול ואין בלתו, ע"כ אין מי שיכול לעמוד כנגדו.

 

אַתָּה כָּל, וּבְךָ הַכֹּל וּמִכֹּחֲךָ כָּל יָכֹלְתִּי:

סוד הרצון העליון הכולל אין סוף כוחות העומדים בו בשלמות אחת ללא חילוקים.

 

אַתָּה יוֹדֵעַ כָּל וּלְפָנֶיךָ כָּל אַנְחָתִי:

סוד ההשגחה, "אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. אַתָּה הוּא "שֹׁכֵן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ", וְאֵלֶּה הֵם כֵּלִים נִשְׁבָּרִים שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. וְלָמָּה הֵם נִשְׁבָּרִים? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁהַס"א שֶׁהִיא גַּסּוּת הָרוּחַ יִרְחַק מֵהֶם, וְלָכֵן מִדַת הַדִין שֶׁלְּךָ הִיא הַשּׁוֹבֶרֶת אוֹתָם. וּבְכַמָּה אֲנָחוֹת שֶׁהֵם נֶאֱנָחִים מִצַּד שֵׁם אֲדֹנָי בַּדִּי"ן שֶׁלּוֹ כְּמִנְיַן אֲנָחָ"ה הֲרֵי הֵם מַפְרִידִים קַשׁ וָתֶבֶן מֵהֶם, וְזֶה "רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה"". (תקט"ו תפילות תפילה קסה).

 

כִּי לְךָ אֲנִי, וּלְךָ עֵינַי וְעָדֶיךָ כָּל עֲבוֹדָתִי:

"עֵינַיִם" הן סוד ההבטה, סוד דבקות המאציל בנפרדים, ע"כ "וְעָדֶיךָ" הוא סוד הדבקות.

 

לְךָ אֶתְפַּלָּל וָאֶתְחַנַּן, וּלְךָ אֶשְׁפּוֹךְ אֶת שִׂיחָתִי:

התפילות עולות בסוד המלכות דקדושה, להבדיל מהס"א "מַלְכוּת חַיַּיבְתָּא שֶׁהִיא שִׂיחָה בְּטֵלָה". (ע"פ פירוש על תהילים).

 

הַצִּילֵנִי מִפּוֹעֲלֵי אָוֶן וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:

פועלי און הם אלה שמציאותם בפירוד ואינם מצד הקדושה. "תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כַּנְּקֵּבָה, שֶׁהֶרְאָהוּ הקב"ה פֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת. אָמַר לְפָנָיו: אִם כֵּן הָרְגֵנִי תְּחִילָּה. וְאַל אֶרְאֶה – 'בְּרָעָתָם' הָיָה לִיכָּתֵב" (רש"י במדבר יא, טו).

 

כִּי מַה אֶעֱשֶׂה, אַךְ לְךָ חֶפְצִי, אַךְ לְךָ כָּל תַּאֲוָתִי:

"וְאָמְנָם כְּבָר יָדַעְתָּ, שֶׁהַנִּרְצֶה יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא חֵפֶץ הַלֵּב וּתְשׁוּקַת הַנְּשָׁמָה" (מסילת ישרים פרק ז). "רָצוֹן יוֹרֶה עַל חֵפֶץ וְחֵשֶׁק" (אדיר במרום עמ' רט) צפיה לגילוי רצונו יתב'.

"וְהִנֵּה הַתַּאֲוָה הִיא סוֹד הַתְּשׁוּקָה, אֶלָּא שֶׁהָאוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ הַזֶּה לְהַמְשִׁיךְ הָאֲחֵרִים בְּסוֹד הַתְּשׁוּקָה, לָהֶם נִקְרָא תַּאֲוָה" (אדיר במרום עמ' קעז).

 

הֵן בִּלְתֶּךָ לֹא אֲצַפֶּה לֹא אָשִׁית אֶל זָר צִיפִּיָּתִי:

"רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בַּתִּקְוָה, שֶׁכָּל הַתַּחְתּוֹנִים מְצַפִּים לְשִׁפְעַת עֶלְיוֹנִים עַל יְדֵי תְּפִלָּה אוֹ שִׁיר". (מתוך מאמר הקווי). "וּבִזְמַן שֶׁהֵם מִתְקַשְּׁרִים בְּצִיפּוּי לְפָנֶיךָ – כָּךְ יִחוּד זֶה מִתַּקֵּף לְמַעְלָה וּלְמַטָּה". (תקט"ו תפילות – תפילה קכב).

לֹא פָּנִיתִי וְלֹא אֶפְנֶה, וְעַד אֶגְוַע לֹא אַסִּיר תּוּמָּתִי:

לא פניתי ממך, ולא אפנה ממך, "מַהוּ סוד מְצָרִים? זֶה קֵץ הַיָּמִים, לִילִי' שִׁפְחָה רָעָה שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵצְרָנִית לִקְדֻשָּׁה הִיא וְכָל חֵילוֹתֶיהָ, וְאֵלֶּה הֵם ת' אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה שֶׁל מִצְרַיִם, כֻּלָּם הֵם מְצָרִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה, וְהֵם רְהָבִים מִצַּד קליפת רַהַב שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בְּמִצְרַיִם בָּהֶם "וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים" (תהלים מ, ה) וכו', וְשָׁם עוֹמְדִים כָּל מִינֵי רְשָׁפִים קְסָמִים וּנְחָשִׁים מִצַּד שֶׁקֶר שֶׁנִּתְלָה בָּרַגְלַיִם. וְלֹא בְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב"… הֲרֵי כַּמָּה מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם", לְהַעֲבִיר שֶׁקֶר זֶה מֵעַל רַגְלַיִם. שֶׁכָּךְ יַעֲקֹב כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה נָחָשׁ שֶׁהוּא שֶׁקֶר רוֹדֵף אַחַר הָרַגְלַיִם הָאֵלֶּה שָׂם נָחָשׁ אַחֵר לְעֻמָּתוֹ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "יְהִי דָּן נָחָשׁ" וכו', אֲבָל כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק נָחָשׁ זֶה הַקָּדוֹשׁ עַל אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הַטָּמֵא לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ – לֹא מָצָא כֹּחַ יוֹתֵר כְּמוֹ קִוּוּי, פָּתַח וְאָמַר "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה". (תקט"ו תפילות – תפילה ח"ן).

ועל כן אמר "וְעַד אֶגְוַע" (איוב כז, ה), בכל עת שנשמתי בגופי, אסיר את אחיזת הנחש ממני, "לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי" (איוב כז, ה), "לֹא אוֹדֶה לְדִבְרֵיכֶם לוֹמַר שֶׁאֵינִי תָּם"  (רש"י שם). "לוֹמַר שֶׁאֲנִי רֶשַׁע וְחוֹטֵא כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים עָלַי" (רלב"ג שם)

 

הֵן תִּקְטְלֵנִי לְךָ אֲיַחֵל כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:

""יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָ"ה כִּי עִם יְהֹוָה הַחֶסֶד" (תהלים קל, ז), בְּמָקוֹם שֶּׁמִּתְגַּלֶּה יְהֹוָ"ה מִתְגַּלֶּה חֶסֶד, וְאֵין פְּגַם מְעַכֵּב. וּכְמוֹ שֶׁקִּוָּה בְּחַיָּיו לַיהֹוָ"ה, כֵּן לְאַחַר [מוֹתוֹ] כְּשְׁמִתְגַּבְּרִים כְּנֶגְדּוֹ הַדִּינִים, הוּא מִתְחַזֵּק בְּתִקְוָתוֹ עַד יְהֹוָ"ה וְנִקְשָׁר בּוֹ, וּמִסְתַּלֵּק בְּרֶגַע. וְזֶה, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי, אֵינוֹ אוֹמֵר לִישׁוּעָתְךָ אֲקַוֶּה, אֶלָּא קִוִּיתִי – בְּחַיָּי, כֵּן אַחַר הַמָּוֶת לֹא יֵבוֹשׁוּ הָקֹוִּים"  (מתוך מאמר הקווי).

 

בְּכָל מִשְׁבָּר וְגַלֵּי יָם, מִדַּרְכֵּךְ לֹא נָטִיתִי.

ג' בחינות שבס"א, כבד טחול ומרה, מסעירים את הלב, ומאיימים להטביע את התיבה, ובכל אשר התתקפו עליו, לא נטה מדרך הישרה לדרך החשבונות רבים.

 

וּכְכֹחִי אָז כֹּחִי עַתָּה וְאֵלֶיךָ אָהַבְתִּי.

סוד היחוד "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה). אהבתו וקוויו הם עדות שלמרות הכל – בשלוה ובסער – באמת לא תשש כחו.

 

וְאֵלֶיךָ אַפְקִיד צוּרִי גּוּפִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי:

בסוד הפקדון עולה התעוררות לשכינה – מ"ן, ומכוחו נעשה יחוד קבו"ש.

 

כִּי לְךָ אֲנִי, וּלְיִחוּדְךָ, בְּכָל אֵיבָרַי וּגְוִיָּתִי:

"כָּאן סוֹד הַיִּחוּד, לִמְסוֹר נֶפֶשׁ לְגַבָּיו, לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ בִּדְבֵיקוּת אֶחָד, וְלָדַעַת שֶּׁאֵין שְׁלִיטָה חוּץ מִמֶּנּוּ". (אוצרות רמחל עמ' רלו).

"הַמְּסִירָה שֶׁיִּמְסֹר אָדָם עַצְמוֹ עַל קִידּוּשׁ הַשֵּׁם בְּפוֹעַל, יַמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד, וִיתַקֵּן בַּבְּרִיאָה תִּיקּוּן עָצוּם, וְיַרְבֶּה בָּהּ הַקִּידּוּשׁ וְהַבְּהִירוּת רִיבּוּי גָּדוֹל. וְהַמְּסִירָה בַּמַּחְשָׁבָה, דְּהַיְינוּ בִּגְמוֹר בְּלִבּוֹ לְהִמָּסֵר, יַמְשִׁיךְ גַּם כֵּן הַשְׁפָּעָה מִמִּין הַהַשְׁפָּעָה זֹאת". (דרך ה' – ד, ד).

"וּמֹשֶׁה הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן הִתְקִין הַדָּבָר מִתְּחִילָּה לִזְמַן שֶׁיִּצְטָרֵךְ. וְאִם תִּשְׁאַל, מָתַי הִתְקִין לָהּ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁכָּתוּב "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָ"י" (בַּמִּדְבָּר יָד, יז) וְכוּ' שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, קָמָה הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְקַטְרֵג כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה, עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל נֶחְלְשׁוּ הַכֹּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמֹשֶׁה קָם בְּחוֹזֶק גָּדוֹל לְחַזֵּק אוֹתָהּ כְּנֶגְדָּם. לְפִיכָךְ, "יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (בַּמִּדְבָּר יָד, יז). בְּמַה? אֶלָּא שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לַמִּיתָה בַּעֲבוּרָהּ, לְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת הַקָּשׁוֹת וּלְעוֹקְרָם מִמְּקוֹמָם, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, "תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה" (ישעיהו נג, יב) וְכוּ' "וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (ישעיהו נג, יב)". (תרגום זוהר תנינא – תיקונא תליתאה).

 

לָכֵן רְצוֹנֶךָ אֶשְׁאַל, לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וְטַהֲרֵנִי מֵחַטָּאתִי:

"הַמְּקַוֶּה אע"פ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מַעֲשִׂים טוֹבִים לֹא יֵבוֹשׁ, שֶּׁנֶּאֱמַר, "וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי" (ישעיהו מט, כג). וְזֶה כִּי יֵשׁ לַדָּל תִּקְוָה, וּמִי שֶׁהוּא דָּל מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה, כִּי הַשֵּׁם מִתְגַּלֶּה עָלָיו וּמַעֲבִיר כָּל פְּשָׁעִים. וְזֶה סוֹף הַתִּקּוּן – מִגֹּדֶל תִּקְוַת כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת וּבוֹטְחִים בֶּאֱמוּנָה שֶׁיִּגָּאֲלוּ. וְסוֹף הַתִּקְוָה, "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ" (זכריה ג, ט), וְזֶה, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי. כִּי זֶהוּ כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ. בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָה עַל אַחַת׃ אֱמוּנָה – תִּקְוָה". (מתוך מאמר הקווי).

 

עֲשֵׂה עִמִּי לְטוֹבָה אוֹת, וְקוּמָה נָּא לְעֶזְרָתִי:

""עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה" (תהלים פו, יז), שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ זִיוּוּג שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יִהְיֶה הָרָאשִׁיִּי לָזֶה. וְזֶהוּ, "עֲשֵׂה עַמִּי אוֹת לְטוֹבָה", שֶׁהוּא חִיבּוּר הַיְּסוֹד עִמּוֹ, שֶׁהוּא קב"ה שֶׁמִּזְדַּוֵּג עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָז, "וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (תהלים פו, יז)". (אוצרות רמחל עמ' קנט).

 

וְהִנֵּה [אצ"ל וּבְנֵה] עִירְךָ בִּנְיָן עוֹלָם, וְאֶזְבַּח שָׁם אֶת תּוֹדָתִי:

"אָמְנָם כְּבָר שָׁם דֶּרֶךְ לְהַנְהָגָתוֹ יִתְ' לִהְיוֹת מְגַלְגֵּל בִּמְסִיבּוֹתָיו אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּרָא לִכְבוֹדוֹ לְהִשְׁתַּלֵּם בִּשְׁלֵמוּתוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר יָאִיר לְעוֹלָמוֹ אוֹר גָּדוֹל רַב וְעָצוּם, וְתִהְיֶה תּוֹלַדְתּוֹ הַקִּיּוּם הַנִּצְחִי וְהַשְׁלֵם. וְאַדְּרַבָּא, הָרַע הַזֶּה אֲשֶׁר בָּרָא – יַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שיודוהו הַנִּמְצָאוֹת כּוּלָם כִּי יֵטִיב לָהֶם גַּם אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, הֲלֹא זֶה הָעִנְיָן "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א)". (דעת תבונות).

 

טבלת השוואות

טבלת השוואות בין תפילת "לך אלי תקותי" והפיוט "לך אלי תשוקתי" לר' יהודה הלוי ואבן עזרא ע"ה זי"ע.

בשורה 13 משולב משפט "מכתר מלכות" לרבי שלמה אבן גבירול זצ"ל .

בקובץ המצורף להורדה, נמצאת טבלה ברורה יותר ונוספו בה מקורות מראי מקומות.

 

 

שורה

לך אלי תקותי

לך אלי תשוקתי

 1

 

 

 

7

 

 

 

אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד אֵלֶיךָ תִּקְוָתִי.

אַתָּה רִאשׁוֹן וְאַתָּה אַחֲרוֹן וְאִתְּךָ עֶזְרָתִי:

אַתָּה שַׁלִּיט אַתָּה מוֹשֵׁל וְאַתָּה הוּא שַׁוְעָתִי:

אַתָּה כָּל יָכוֹל וְאֵין בִּלְתֶּךָ, וּלְךָ אָנוּס בְּעֵת צָרָתִי.

אַתָּה כָּל, וּבְךָ הַכֹּל וּמִכֹּחֲךָ כָּל יָכֹלְתִּי:

אַתָּה יוֹדֵעַ כָּל וּלְפָנֶיךָ כָּל אַנְחָתִי:

כִּי לְךָ אֲנִי, וּלְךָ עֵינַי וְעָדֶיךָ כָּל עֲבוֹדָתִי:

לְךָ אֶתְפַּלָּל וָאֶתְחַנַּן, וּלְךָ אֶשְׁפּוֹךְ אֶת שִׂיחָתִי,

הַצִּילֵנִי מִפּוֹעֲלֵי אָוֶן וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:

כִּי מַה אֶעֱשֶׂה, אַךְ לְךָ חֶפְצִי, אַךְ לְךָ כָּל תַּאֲוָתִי:

הֵן בִּלְתֶּךָ לֹא אֲצַפֶּה לֹא אָשִׁית אֶל זָר צִיפִּיָּתִי:

לֹא פָּנִיתִי וְלֹא אֶפְנֶה, וְעַד אֶגְוַע לֹא אַסִּיר תּוּמָּתִי:

 

 

 

 

 

 

13

 

הֵן תִּקְטְלֵנִי לְךָ אֲיַחֵל כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:

בְּכָל מִשְׁבָּר וְגַלֵּי יָם, מִדַּרְכֵּךְ לֹא נָטִיתִי.

וּכְכֹחִי אָז כֹּחִי עַתָּה וְאֵלֶיךָ אָהַבְתִּי.

אִם תִּקְטְלֵנִי. לְךָ אֲיַחֵל.

 

16

 

וְאֵלֶיךָ אַפְקִיד צוּרִי גּוּפִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי:

כִּי לְךָ אֲנִי, וּלְיִחוּדְךָ, בְּכָל אֵיבָרַי וּגְוִיָּתִי:

לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי

 

 

לְךָ רֹאשִׁי לְךָ עֵינַי וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי:

לְךָ פִּי לְךָ לִבִּי לְךָ כִלְיוֹתָי וַעֲצָתִי:

לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלָי וּלְדַרְכְּךָ כָּל הֲלִיכָתִי:

לְךָ עֲצָתִי לְךָ דָּמִי כְּאֵשׁ לוֹהֵט בְּאָהַבְתִּי:

לְךָ עוֹרִי לְךָ חֶלְבִּי כְּשֶׂה אַקְרִיב אֶת מִנְחָתִי:

לְךָ עֵינַי וְרַעְיוֹנַי   וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי

לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי

לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי  וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי

לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי

לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי

 

לְךָ כֹּחִי וְרַעְיוֹנִי וּמַחְשַׁבְתִּי:

 

 

26

 

 

 

 

 

 

39

 

לְךָ יָחִיד וְאֵין שֵׁנִי, לְךָ תּוֹדֶה יְחִידָתִי:

לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵּאוּת לְךָ נָאָה תְּהִילָּתִי:

לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אֶזְעַק כַּיּוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי:

לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי וְצַעֲרִי וּמַכָּתִי.

לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה הֱיֵה נָא בְּעֶזְרָתִי:

לְךָ אֶהֱמֶה בְּקוֹל מַר, עֲדֵי תָּאִיר אֲפֵילָתִי:

לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק עֵדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי:

לְךָ יִשְׁעִי סְלַח פִּשְׁעִי וְאַשְׁמָתִי וְרִשְׁעָתִי:

לְךָ אִיכַּף וְאֶפְרוֹשׂ כַּף, שְׁמַע נָא תְחִינָּתִי:

לְךָ אֶבְכֶּה לֵב נִדְכֶּה בְּרוֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי:

לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה, חֲמוֹל עַל כָּל תְּלָאֹתִי:

וְהַבֵּט נָא בְּרוֹב צַעֲרִי וְדַלּוֹתִי וְגָלוּתִי:

וְצִירִי גָּדַל עַד כִּי אַשְׂחֶה כָּל מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי:

וְצַר וְאוֹיֵב נֶגְדִּי וְלֵשָּׂטָן הוּא לְעוּמָּתִי:

מָנוֹס אֵין לִי צוּרִי בִּלְתֶּךָ כִּי אַתָּה הוּא אֱיָילוּתִי:

וְאִם בְּמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ תָּבִיא, מַה הִיא גְּבוּרָתִי:

כִּי מַה אֲנִי וּמַה חַיַּי וּמַה הוּא כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

הֲלֹא נֶאֱלַמְתִּי וְנִכְלַמְתִּי וְכִסָּתְנִי כְּלִימָּתִי:

לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי      לְךָ תוֹדֶה יְחִידָתִי

לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵאוּת   לְךָ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי

לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל   כְּיוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי

לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי   וְאֶת צִירִי וּמַכָּתִי

לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה    הֱיֵה עֶזְרִי בְּצָרָתִי

לְךָ אֶהֱמֶה וְלֹא אֶדְמֶה  עֲדֵי תָּאִיר אֲפֵלָתִי

לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק    עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי

לְךָ יִשְׁעִי סְלַח רִשְׁעִי   וְאֶת פִּשְׁעִי וְאַשְׁמָתִי

לְךָ אִכַּף וְאֶפְרֹשׁ כַּף  שְׁמַע נָא אֶת תְּחִנָתִי

לְךָ אֶבְכֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה  בָּרֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי

לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה    חֲמֹל עַל כָּל תְּלָאוֹתִי

וְהַבֵּט רֹב תְלָאוֹתַי       וְדַלוּתִי בְּגָלוּתִי

אֲנַסֵּךָ אֶת דְּמָעַי לָךְ   מְחֵה חֶטְאִי בְדִמְעָתִי

וְיִצְרִי צוֹרְרִי תָמִיד   כְּמוֹ שָׂטָן לְעֻמָתִי

לְךָ נֶצַח בְּךָ אֶבְטַח   וְאַתָּה הוּא אֱיָלוּתִי

וְאִם תָּבִיא בְּמִשְׁפָּט עַבְדְּךָ מַה הִיא גְבוּרָתִי

וּמָה אֲנִי וּמַה חַיָּי וּמַה כֹּחִי וְעָצְמָתִי

וְנֶאֱלַמְתִּי וְנִכְלַמְתִּי וְכִסַּתְנִי כְלִמָּתִי

 

לָכֵן רְצוֹנֶךָ אֶשְׁאַל, לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וְטַהֲרֵנִי מֵחַטָּאתִי:

רְצוֹנָךְ אֶשְׁאֲלָה תָּמִיד  לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וְהֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנוֹתַי וְחַטָּאתִי

43

 

 

47

 

 

אֶל נָא תַּעְלֵם אָזְנֶךָ לִשְׁמוֹעַ לְשַׁוְעָתִי:

עָרוֹב עַבְדֶּךָ לְטוֹבָה וֶאֱמוֹר דַּי לְצָרָתִי:

מֵאֵת יוֹקְשִׁי נָא הַצִּילֵנִי, סְמוֹךְ נָא אֶת נְפִילָתִי:

כִּי לַעֲנָה שָׂבְעָה נַפְשִׁי עֲדֵי קַצְתִּי בְחַיָּתִי:

עֲשֵׂה עִמִּי לְטוֹבָה אוֹת, וְקוּמָה נָּא לְעֶזְרָתִי:

כִּי אַתָּה הוּא מְנָת חֶלְקִי וְגוֹרָלִי וְחֶמְדָּתִי:

וּמַהֲלָלִי וְכָל גִּילִי וּמָעוּזִי וְשִׂמַּחְתִּי:

שְׂשׂוֹן לִבִּי מָאוֹר עֵינַי וּמַרְגִיעִי וּמְנוּחָתִי:

 

וְאַל נָא תַּעְלֵם אָזְנָךְ  לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי

עֲרֹב עַבְדָּךְ לְטוֹבָה גַּם   אֱמֹר נָא דַי לְצָרָתִי

וְיוֹם נָפְלִי בְּפַח מוֹקְשִׁי  סְמֹךְ נָא אֶת נְפִילָתִי

וְלַעֲנָה שָׂבְעָה נַפְשִׁי עֲדֵי קַצְתִּי בְחַיָּתִי

עֲשֵׂה עִמִּי לְטוֹבָה אוֹת וְקוּמָה נָּא לְעֶזְרָתִי

הֲכִי אַתָּה מְנַת חֶלְקִי  וְרִנָּתִי וְטוֹבָתִי

וְגוֹרָלִי וּמַהֲלָלִי  וְכָל גִּילִי וְשִׂמְחָתִי

שְׂשׂוֹן לִבִּי וְאוֹר עֵינַי וּמָעֻזִי וְחֶמְדָתִי

 וּמַרְגּוֹעִי וְשַׁעֲשׁוּעִי מְנוּחָתִי וְשַׁלְוָתִי

51

 

הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ וַתִּשְׁלַם לְךָ עֲבוֹדָתִי:

הוֹרֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ יַשֵּׁר לְךָ נְתִיבָתִי:

 

הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ וְלָךְ תִהְיֶה עֲבוֹדָתִי

הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה וְתִרְצֶה אֶת תְשׁוּבָתִי

וְהוֹרֵנִי דְרָכֶיךָ  וְיַשֵּׁר אֶת נְתִיבָתִי

53

 

כִּי בְּכֹל לֵב דְרַשְׁתִּיךָ, מַלֵּא נָא אֶת בַּקָּשָׁתִי.

חָנֵּנִי וְרַחֲמֵנִי וְאֶרְאֶה אֶת פְּעוּלָּתִי.

וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרְךָ וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי:

בְּכָל לִבִּי דְּרַשְׁתִּיךָ  עֲנֵנִי יָהּ דְּרִישָׁתִי

וְעִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךְ   תְּנָה שְׂכַר פְּעֻלָּתִי

וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרֶךָ וְשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתִי

57

 

59

תִּשְׁפּוֹךְ רוּחֲךָ עַל כָּל בָּשָׂר וְאֶל תְּהִי לָרִיק יְגִיעָתִי:

וְהִנֵּה עִירְךָ בִּנְיָן עוֹלָם, וְאֶזְבַּח שָׁם אֶת תּוֹדָתִי:

כִּי בְּךָ לְבַד בָּטַחְתִּי וְלִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי:

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה' בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, כִּי אַתָּה אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד. לֹא יֵבוֹשׁוּ קֹוֶיךָ לְעוֹלָם: