מסילת ישרים מהדורה קמא | פרק ב. זהירות

שיתוף ב print
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

מְסִלַּת יְשָׁרִים מַהֲדוּרָה קַמָּא | פרק ב. זהירות


שַׁעַר הַתּוֹרָה

(הפסקה הבאה שבתוך הסוגרים [ ] הכתיבו הרב לכותב, לאחר מכן מחקו והתחיל בשנית "דָּרוּשׁ שֵׁנִי". הבאנו אותו להלן ויש ללמוד ממנו הרבה).

[ דָּרוּשׁ ב' 

וְהִנֵּה מִן הַדְּבָרִים הָרְאוּיִם לְהַאֲמִין בַּחֲשִׁיבוּת הַתּוֹרָה הוּא כִּי הַתּוֹרָה הִיא קְדוֹשָׁה וְלֹא תִּשְׁרֶה – רַק בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וְלָכֶם הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטוּנָּפוֹת וְכֵן אָמְרוּ בש"ס]

 

דָּרוּשׁ שֵׁנִי

וְאָמְנָם כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַתּוֹרָה לְהָבִיא לִידֵי זְהִירוּת צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה תְּקוֹעָה בְּלִבּוֹ אֱמוּנָה זוֹ שֶׁאֵין קֵץ וְתִכְלָה לִפֵירוּשֶׁיהָ וּלְהָבִין בָּהּ. וְאַף אִם קָרָא וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ, אִם יַחֲזוֹר עוֹד יִמְצָא מֵחָדָשׁ. וְכֵן אָמְרוּ ז"ל שֶׁנִּמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לַתְּאֵנָה, מַה תְּאֵנָה זוֹ כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ מוֹצֵא בָּהּ תְּאֵנִים, כֵּן הַתּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶם מוֹצָא  בָּהֶם טַעַם" (עירובין נד ע"א). וְאָמְרוּ עוֹד ""דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת" (משלי ה, יט) מַה הֲדַד הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בּוֹ טַעַם" וְכוּ' (רש"י קהלת א, ט).

וּמִ-ב' מַאֲמָרִים אֵלֶּה נִמְצָא טוּב טַעַם כָּל זְמַן שֶׁנֶהְגֶּה בָּהֶם וְאִיכָּא לְמֵידַק – אִי כְּבָר אָפְקוֹ לֵהּ מִדַּדֶּיהָ, לְמַאי אִצְטְרִיךְ תְּאֵנָה?

וְנִרְאֶה דְּבִתְרֵי עִנְיְנֵי מַיְירֵי. הָאֶחָד בְּתַלְמִיד חָכָם וְהָאֶחָד בְּעַם הָאָרֶץ. בַּתְּחִלָּה אָמַר "דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת" (משלי ה, יט) בְּעַם הָאָרֶץ אָיְירֵי. וְהַיְינוּ דְּקָאֲמַר שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַתִּינוֹק אֵין לוֹ עֲדַיִין דַּעַת, כֵּן הָאָדָם הַזֶּה דְּאָיְירֵי בֵּיהּ אֵינוֹ מֵבִין בַּתּוֹרָה. וְהַתְּאֵנִים הוּא לְתַלְמִיד חָכָם. וְהִנֵּה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁנִּיתַּן לְמֹשֶׁה רע"ה הַתּוֹרָה עִם כָּל דִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וְכָל מַה שֶׁעָתִיד תַּלְמִיד וָתִיק לְחַדֵּשׁ. אֲבָל אֵינָם יוֹצְאִים לָאוֹר אלא דָּבָר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְזֶהוּ כְּדִמְיוֹן הַתְּאֵנָה, שֶׁאֵין הַתְּאֵנִים נַעֲשִׂים מֵחָדָשׁ, רַק כֻּלָּם יֶשְׁנָם בִּשְׁעַת יְצִיאָתָם אַךְ מִתְבַּשְּׁלִים דָּבָר יוֹם בְּיוֹמוֹ כְּעִנְיָן הַחִידּוּשֵׁי הַתּוֹרָה. 

וְאָמְרוּ עוֹד, לָמָּה נִמְשְׁלָה לָאַיָּלָה? מַה הָאַיָּלָה רַחְמָהּ צַר וַחֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ… כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה" (עירובין נד ע"ב) וְכוּ'. וְיַעֲלַת חֵן שֶׁמַּעֲלַת חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ. וְאָמְנָם צְרִיכִים אָנוּ לְהָבִין מַה קֶשֶׁר הַמַּאֲמָר הַזֶּה אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְכוּ', וְיַעֲלַת חֵן שֶׁמַּעֲלַת חֵן וְכוּ'. 

(עד כאן כתב יד.

המשפט האחרון נכתב בראש עמוד ריק, ונראה שכאן הופסקה הכתיבה ולא היה המשך).

שיתוף ב print
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest