סוד מבנה ספר מסילת ישרים נחשף לראשונה מזה 300 שנה בספר "מסילת ישרים יחוד ההטבה". יחוד ההטבה הוא פירוש והקדמה גדולה ועמוקה במיוחד – גילוי אמיתי ונדיר על הסוד שטמן הרמחל בגאונותו בתנך של ספרי המוסר. חשיפת המנוע הרוחני הטמיר הפועל מאחורי של שלבי המסילה צדיקים, חסידים, ישרים, ועליהם השכבה הרביעית. ד' שכבות מדרגות, שעל הראשונה אדם מושבע קודם בואו לעולם וג' אחרות הכלולות בחובת האדם בעולמו.
סוד מבנה ספר מסילת ישרים נחשף לראשונה מזה 300 שנה בספר "מסילת ישרים יחוד ההטבה". יחוד ההטבה הוא פירוש והקדמה גדולה ועמוקה במיוחד – גילוי אמיתי ונדיר על הסוד שטמן הרמחל בגאונותו בתנך של ספרי המוסר. חשיפת המנוע הרוחני הטמיר הפועל מאחורי של שלבי המסילה צדיקים, חסידים, ישרים, ועליהם השכבה הרביעית. ד' שכבות מדרגות, שעל הראשונה אדם מושבע קודם בואו לעולם וג' אחרות הכלולות בחובת האדם בעולמו.
לחץ למעבר לצפיה במהדורה הדיגיטלית של הספר "מסילת ישרים מנוקד" – מחולק לפרקים ונושאים (מהדורה זו אינה הספר "מסילת ישרים יחוד ההטבה").
מתוך הקדמת ספר "מסילת ישרים – יחוד ההטבה".
הברייתא במסכת עבודה זרה (דף כ' ב') עוסקת בסוגיה כיצד ישמור האדם עצמו שלא ידבק בו שום דבר רע:
"תָּנוּ רַבָּנָן, 'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע' (דְּבָרִים כ"ג י') שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיוֹם, וְיָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַלַּיְלָה".
קבעו רבנן כי חייב האדם לחיות, להתנהג ולשלוט במציאות שאין לו שליטה דהיינו בשעות השינה בדיוק כמו בשעות העירות. ואם בשעות העירות ישלוט בעצמו ויישמר מכל דבר רע – אפילו בהרהור – מובטח לו שלא יימסר בשינתו לידי הטומאה. רבי פינחס בן יאיר תרגם את דברי הברייתא הלכה למעשה כפי שמדגישה הגמ' "מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס…" וקבע את השלבים והמדרגות בהן יגיע האדם למציאות למשול ביום ובלילה.
"תָּנוּ רַבָּנָן, 'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע' (דְּבָרִים כ"ג י') שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיוֹם, וְיָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַלַּיְלָה. מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת. זְהִירוּת – מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת…".
שיטתו של רפב"י היא התיקון הכללי. שורש נשמתו היא באברהם אבינו במדרגת החסד רישא דז"א (סוד י"ב), בשעה שחתנו רשב"י תיקן את היחוד על דרך תיקוני המלכות – ה'סופא' דהיינו תיקון הפרט – פרטות חיבור וקיבוץ כל הנפרדים והנשמות כענפים בשורשם בחיבור הזוהר הקדוש והתדבקותם בשכינה.
"דְּמְעִיקַרָא – כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי קוּשִׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסָר פֵּירוּקֵי. לְסּוֹף – כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי". שַׁבָּת דף ל"ג ב'.
הגמרא אומרת שבטרם נאלץ רשב"י להסתגר במערה היה רפב"י מתרץ י"ב תירוצים לכל קושיה של רשב"י. אומרת הגמ' שלאחר התיקון במערה היה רשב"י משיב כ"ד תירוצים לכל שאלה של רפב"י, בסוד כ"ד צירופי אדנ"י שהם תיקוני וקישוטי השכינה.
מסביר עט"ר שבזמן שהותם במערה נעשו ב' תיקונים. הראשון נעשה בי"ב שנים הראשונים והתיקון השני נעשה בי"ב חודשים שבשנה הי"ג (האחרונה), ונראה לומר כי תיקון י"ב השנים היה תיקון פרטות נשמות ישראל, והתיקון שנתקן בי"ב חודשים הוא תיקון כללי לכלל נשמות ישראל בשורשם שבשכינה (יסוד דנוק') "וְלָכֵן הָיָה מֵשִׁיב כ"ד פֵּרוּקֵי" כדלעיל.
"וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין תִּקּוּן לְתִקּוּן.
כִּי הָרִאשׁוֹן: שֶׁל י"ב שָׁנִים הוּא הַמְשָׁכַת שֵׁם הֲוָיָ"ה ב"ה אֶל הַקַּ"ב הַנִּמְצָא כְּבָר.
וְהַשֵּׁנִי: הוּא הִתְחַבְּרוּת הֲוָיָ"ה ב"ה הַנִּמְשָׁךְ עִם הַקַּב, לִהְיוֹת בְּהַשְׁוָאָה אַחַת, שֶׁכָּךְ צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּסוֹד יַבֹּ"ק.
אַךְ לָרִאשׁוֹנִים הֻצְרְכוּ שָׁנִים, כִּי הוּא יוֹתֵר פְּרָטִית וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַן שׁוּם תִּקּוּן וְהַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת.
וְאַחַר כָּךְ דַּי בָּחֳדָשִׁים, כִּי הוּא יוֹתֵר בַּכְּלָל, וְגַם שֶׁכְּבָר נִתְקַן תִּקּוּן בַּתְּחִלָּה וְנָקֵל לְהַשְׁלִים".
"ר' פִּנְחָס בֶּן יָאִיר… תִּקֵּן עִנְיַן הַיִּחוּד… עַל דֶּרֶךְ הַכְּלָל, דְּהַיְנוּ הֲוָיָ"ה אֶהְיֶ"ה אֲדֹנָ"י בְּיַחַד… לִהְיוֹת בְּהַשְׁוָאָה אַחַת" אַדִּיר בַּמָּרוֹם עמ' כ"א.
יחודה של משנת רפב"י, שהיא כלולה מב' דרכי העבודה – הפרטי והכללי: בסוד המסילה ה'פרטית', והישרים ה'כללית'.
"מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת, זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת, פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים".
הדרך שפירש רבינו הרמח"ל את משנת מסילת ישרים מושתתת ביסודה על תיקון הפרטים (פרטותם וכללותם) בסוד רשב"י. המביא לדבקות ביחוד הכללי בסוד רפב"י.
פרטות התיקון: "וְהִנֵּה אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ זֶה נָבִין מִיָּד חוֹמֶר הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר עָלֵינוּ וִיקָר הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ. כִּי הִנֵּה אֵלֶּה הֵם הָאֶמְצָעִיִּים הַמְּבִיאִים אוֹתָנוּ אֶל הַשְּׁלֵימוּת הָאֲמִיתִּי אֲשֶׁר בִּלְעָדָם לֹא יוּשַּׂג כְּלָל.
כללות התיקון: וְאוּלָם יָדוּעַ כִּי אֵין הַתַּכְלִית רפב"י ורשב"י מַגִּיעַ אֶלָּא מִכֹּחַ קִבּוּץ כָּל הָאֶמְצָעִיִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ וַאֲשֶׁר שִׁימְּשׁוּ לְהַגִּיעוֹ, וּכְפִי כֹּחַ הָאֶמְצָעִיִּים וְשִׁמּוּשָׁם כֵּן יִהְיֶה הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מֵהֶם, וְכָל הֶפְרֵשׁ קָטָן שֶׁיִּמָּצֵא בָּאֶמְצָעִיִּים תִּבָּחֵן תּוֹלַדְתּוֹ בְּבֵירוּר וַדַּאי, בְּהַגִּיעַ זְמַן הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מִקִּיבּוּץ כֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְזֶה בָּרוּר". מְסִילַּת יְשָׁרִים פרק א'.
"מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, דְּיַעֲבִיד לִבֵּהּ כִּדְקָא יֵאוֹת בְּלָא הִרְהוּרָא אַחֲרָא, אֶלָּא כְּהַאי מְסִלָּה דְּאִיהִי מִתְיַשְּׁבָא לְאַעְבְּרָא בְּכָל אֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, הָכֵי נָמֵי". זֹהַר תּוֹלְדוֹת א' קמ"ב א'.
בחלקו הראשון של אוצר חכמת מסילת הישרים, חילק הרב את המדרגות לשתיים:
במידת צדיקים כלל את מידות זְהִירוּת, זְרִיזוּת, וְנְקִיּוּת.
במידת חסידים כלל הרב את מידות פְּרִישׁוּת, טָהֳרָה וְחֲסִידוּת.
"הַפְּרִישׁוּת, הִיא תְּחִילַּת הַחֲסִידוּת. וְתִרְאֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֵּיאַרְנוּ עַד עַתָּה הוּא מַה שֶּׁמִּצְטָרֵךְ אֶל הָאָדָם לְשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה הוּא לְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד". מְסִילַּת יְשָׁרִים – פרק י"ג.
ב"מאמר החכמה" חילק עט"ר את כלל המדרגות בעבודת המידות ל-ג' דרכים עיקריים:
וְאוּלָם מַדְרֵיגוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, כֻלָּן טוֹבוֹת – מַקְבִּילוֹת לְהֵאָרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, פֵּירוּשׁ: יֵשׁ צַדִיקִים. יֵשׁ חֲסִידִים. יֵשׁ יְשָׁרִים. וּכְבָר מַנּוּ בְּסֵּפֶר הַתִּקּוּנִים (ראה תִּיקוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ קי"ד א'). עֲשָׂרָה מַדְרֵיגוֹת עַל דֶרֶךְ זֶה.
מחיבור דבריו ב"מסילת ישרים" וב"מאמר החכמה" עולה שהרב זלה"ה חילק את כלל המדרגות לג' חלקים ראשיים, וכשנחבר אותם עם דברי הזוהר בו נמנו "עֲשָׂרָה מַדְרֵיגוֹת עַל דֶרֶךְ זֶה" שהם כנגד י' ספירות – נראה בפשטות כי כל ה-י' נכנסים תחת ג' מידות ראשיות: "צדיקים חסידים וישרים", ומעצם הגדרתם "מַקְבִּילוֹת לְהֵאָרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת" הרי לך שמדרגות הצדיקים וחסידים הם בזו"ן.
ומדרגת יְשָׁרִים הכוללת מידות עֲנָוָה, יִרְאַת חֵטְא וּקְדֻשָּׁה מקומן בג"ר.
לסיכום נקבע בפשטות, כי הספר מחולק לשלושה ראשי מידות עיקריים: צדיקים, חסידים, ישרים.
אמנם, ודאי שדרך החסידות כוללת את דרך הצדיקים אלא שהיא כנגד חג"ת, וכל שכן שהזוכה להגיע למדרגות הג"ר נקרא צדיק וחסיד ואשריו ואשרי יולדתו שזוכה להתקדש ולהגיע לדבקות בו יתברך שהיא תכלית הכל וזוכה בעולם הזה להתהלך בהנהגת עולם הבא – ארח ישרים:
"כְּמַה דְּאַתְּ אָמֵר 'לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָ"ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ' (תְּהִלִּים כ"ז ד'). וְעַל דָּא נִשְׁמָתָא אִתְלַבְּשַׁת בִּתְרֵין עָלְמִין, לְמֶהֱוֵי לָהּ שְׁלִימוּ בְּכֹלָּא, בְּהַאי עָלְמָא דִּלְתַתָּא וּבְעָלְמָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא כְּתִיב, 'אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ' (תְּהִלִּים ק"מ י"ד). 'אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ' – בְּהַאי עָלְמָא, 'יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ' – בְּהַהוּא עָלְמָא" זֹהַר ב' רכ"ט ב'.
דרכים עקלקלות ועקמומיות הלב, ידשנו את הכח המדמה, יחזקו העצלות ויערימו קשיים לחפצי צדקו עד שתדמה להם עבודת המידות כעמוד צור חלק ועצום המוצב בקרקע התאווה וראשו מגיע השמיים. הרוצה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו – שומה עליו לדבוק במסילת העולה בית ה' שפנימיותה היא הנהגת היחוד המבטלת את כל הקלקולים ומחזירה כל רע לטוב. הבא לעבוד עבודת עבודה, יזכה להגיע לענוה, יראת החטא והקדושה, מעלות העונג העליונות הצפונות לישרים.
"וְעַל זֶה הָיָה מִתְפַּלֵּל דָּוִד הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ (תְּהִלִּים ה' ט') וְהָיָה אוֹמֵר (שָׁם) ה' נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ, בְּסוֹד הַזִּיוּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנִּקְרָא צְדָקָה. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה נִקְרָא יְשַׁר לֵב. וְלַעֲמֹד תָּמִיד בְּזֶה הַיּוֹשֶׁר צָרִיךְ סִיּוּעַ גָּדוֹל" אַדִּיר בַּמָּרוֹם עמ' תי"ז.
לאחר שמסיים הרב את דבריו במידת הקדושה מסיים בחטף את המשנה בהסבר מועט על ענייני רוח הקודש ותחיית המתים. ב' עניינים אלה הם למעלה מהחק האנשי והם פרי עבודת הישר שזכה להגיע למדרגת קדוש ומקורם בהשראת העליון על התחתון – כפי הרצון העליון.
"וּבָעֵזֶר הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר יוּתַּן לוֹ, תִּתְגַּבֵּר נַפְשׁוֹ בּוֹ וּתְנַצַּח אֶת הַגּוּפָנִיּוּת, וְתִדְבַּק בִּקְדוּשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ וְתִשְׁלַם בּוֹ. וּמִשָּׁם יַעֲלֶה אֶל מַעֲלָה גְבוֹהָה יוֹתֵר וְהוּא הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכְּבָר תַּגִּיעַ הַשְׂכָּלָתוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה מֵחֹק הָאֱנוֹשִׁי. וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ דְּבֵיקוּתוֹ אֶל מַעֲלָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה שֶׁכְּבָר יִמָּסֵר בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לְאֵלִיָּהוּ וְלֶאֱלִישָׁע, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמּוֹרֶה אֶל עוֹצֶם הַהִתְדַּבְּקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ. שֶׁבִּהְיוֹת הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מְקוֹר הַחַיִּים, הַנּוֹתֵן חַיִּים לְכָל חַי…
בביאור סוד המרכבה כותב עט"ר בעניין רוח הקודש וז"ל:
"אָבַל עוֹד הַשְׁפָּעָה נִמְצֵאת בָּאָה מִן הַשֹּׁרֶשׁ, שֶׁהוּא אוֹר הַשְּׁכִינָה שֶׁבְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה, וְהוּא אוֹסֶף כָּל חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְשׁוֹטֵט אָנָה וְאָנָה, אֶלָּא יְקַבְּלוּ בָּהֶם הַהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת, וְכֻלָּם בְּבַת אַחַת יִתְלָהֲטוּ, וְיַשִּׂיגוּ כָּל מַה שֶׁיֶּשׁ לָהֶם לְהַשִּׂיג בְּאֱמֶת, בְּלֹא חֻלְשָׁה וְטָעוּת, וְזֶה סוֹד רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ". סוֹד הַמֶּרְכָּבָה, "גִּנְזֵי רַמְחַל" עמ' רס"א.
המדרגות והעבודה המוטלים על האדם מקומם בעולמות הנפרדים – בי"ע וכנגדם נמצאים ט' מדרגות ראשונות שבמשנת מסילת ישרים שהם כנגד ט' ספירות. מדרגת רוח הקודש סודה התפשטות אור השכינה שהיא המלכות דאצילות בתוך נשמת האדם – כנשמה בתוך גוף, ומדרגת תחיית המתים סודה היא אליהו – מלכות דעתיק הכוללת את ב' בחינות רפב"י ורשב"י בהעתקת עבודת האדם בעולם הזה לעולמות הנצח שהם החיים האמיתיים – חיי העולם הבא, אשרי הזוכה לה.
כאמור, דרך חיבור הנפרדים בשורשם היא דרך ההיכלות. מצד עניינם אין קירבה בין האלוהות לנפרדים לפי שאינם מסוג אחד. על כן, תיקן המאציל את דרך ההיכלות, המאפשרת התדבקות הנפרדים, שבקיבוצם הם נחשבים לגוף בעל נפש ורוח אחת הדבק בכבוד שהיא מלכות דאצילות המתלבשת בתוכו לנשמה. בדרך זו עולות כל הבחינות מהתחתונים לעליונים בכל התחומים כסוד הקורבן, המזבח, התפילה, נשמות, המידות וכוּ'.
"וְנִמְצָא לְצֹרֶךְ הַדְּבֵיקוּת הַזֶּה – הַהֵיכָלוֹת… וְהַיְינוּ כִּי אוֹר הָאֱלֹהוּת גַּם-כֵּן נִקְרָא כָּבוֹד, וְהָעוֹלָם עַצְמוֹ – כִּסֵּא הַכָּבוֹד, דְּהַיְינוּ הַכָּבוֹד הַזֶּה עוֹמֵד בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וְהוּא סוֹד 'וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד' (תְּהִלִּים כ"ט ט'), כמ"ש לְקַמָּן. וּצְרִיכִים כָּל הַנִּבְרָאִים, שֶׁכְּבָר הֵם עוֹמְדִים בְּהַדְרָגָה זֶה תַּחַת זֶה, לִהְיוֹת נִכְלָלִים מִלְמַטָּה לְמַעְלָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ נִקְשָׁרִים בּוֹ". אַדִּיר בַּמָּרוֹם עמ' תכ"ג.
תכלית משנת מסילת ישרים היא דבקות הנפרדים בשורש – אור השכינה. בדברי קודשו פתח עט"ר את סוד ההנהגות של כלל המעשים והמחשבות המשתלשלים מהספירות וההיכלות, המביאים את אדם בכח עבודתו לדבקות תמידית בבורא ית', כמאמר רז"ל:
"וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב, 'אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ', וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, 'כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, אֵל קַנָּא'. אֶלָּא הַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". סוֹטָה י"ד א'.
"עַד שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ דְבֵקוּת גָּדוֹל וְיֵדַע לְכַוֵּן מַחֲשַׁבְתּוֹ בִהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדְּרָכִים הָאַרְצִיִּים כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לַכֹּהֵן שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּעוֹדוֹ שׁוֹחֵט הַזֶּבַח אוֹ מְקַבֵּל דָּמוֹ אוֹ זוֹרְקוֹ עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ בָּזֶה הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, וְזוּלַת זֶה אִי – אֶפְשָׁר שֶׁיַּשִּיג מַעֲלָה זוֹ וְיִשָּׁאֵר עַל כָּל פָּנִים חָמְרִי וְגַשְׁמִי כְּכָל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם". מְסִילַּת יְשָׁרִים פרק כ"ו.
במסילת ישרים העלים הרב זלה"ה את סוד ההיכלות ופירש את המשנה על דרך העבודה השווה לכל נפש – ההתדבקות בתורה ולימודה, המתפרטת לב' דרכים: המצוות ועבודת הנפש, שסוד שתיהן תיקון המלכות.
"הוּא מַה שֶּׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְלַמְּדֵנוּ בְּאָמְרוֹ 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו' (דְּבָרִים י' י"ב-י"ג). כָּאן כָּלַל כָּל חֶלְקֵי שְׁלֵימוּת הָעֲבוֹדָה הַנִּרְצֵית לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵם: הַיִּרְאָה, הַהֲלִיכָה בִּדְרָכָיו, הָאַהֲבָה, שְׁלֵימוּת הַלֵּב, וּשְׁמִירַת כָּל הַמִּצְוֹת". מְסִילַּת יְשָׁרִים – הַקְדָּמַת הָרַב הַמְחַבֵּר.
דרך ההתקשרות והעליה בהיכלות העומדת מאחרי המסילה פועלת גם אם האדם לא מודע לסודה בתנאי שיקיימה בדיקדוקיה כשם שעושה המצווה אינו יודע את פעולתה וכל שכן את שכרה.
הספירות הן עשרה, וההיכלות הם שבעה. ספרי הזוהר והסוד מעמידים את ההיכלות בסוד הספירות וקובעים את השיוך של כל היכל לספירה. בהתאם לאופן שבו העמיד עט"ר את המידות מול הספירות נקבל את הציור הבא:
"קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". אשריו מי שזוכה לקדש את עצמו להיות כסא, מרכבה ומזבח לה' יתב'. עליו אמר הכתוב "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". אשריו ואשרי יולדתו של הזוכה ללכת בזו המסילה בדרך הישר, אותו שיבח ופיאר מו"ר עט"ר:
"וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה נִקְרָא יְשַׁר לֵב. וְלַעֲמוֹד תָּמִיד בְּזֶה הַיּוֹשֶׁר צָרִיךְ סִיּוּעַ גָּדוֹל כַּנָּ"ל. אַךְ מִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, אָז מִתְגַּלֶּה עָלָיו הָרוּחַ שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין… וּמִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיְּתוּקַּן אָרְחוֹ מִן הָעַקְמוּמִיּוּת, וְיוּשַׂם בַּיּוֹשֶׁר הַנַּ"ל, הִנֵּה הַהַשְׁפָּעָה הַיּוֹרֶדֶת לוֹ דֶּרֶךְ שָׁם תִּהְיֶה מִן הָעַתִּיק יוֹמִין… וְאָז יִזְכֶּה לַעֲבוֹדָה גְּדוֹלָה וְתִיקּוּן גָּדוֹל…. וְזוֹכֶה לְתַקֵּן הַתִּיקּוּנִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁכֹּחַ מַעֲשֵׂהוּ עוֹלִים עַד אֵין־סוֹף וְעַד אֵין־תַּכְלִית. וְזֶה נִקְרָא 'דֶּרֶךְ טוֹבִים' (מִשְׁלֵי ב' כ') שֶׁהוּא סוֹד זו"ן בִּבְחִינַת הַטּוֹב לְבַד בְּלֹא רַע כְּלָל. וְהוּא בְּסוֹד זִיוּוּגָם, שֶׁהַצַּדִּיק שׁוֹלֵט שָׁם שֶׁהוּא נִקְרָא טוֹב. וְשָׁם הַדְּבָרִים עוֹמְדִים בְּתִיקּוּן, בְּסוֹד שֵׁם אהו"ה שֶׁהוּא כְּמִנְיַן טוֹב, שֶׁמְּקַשֵּׁר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּיַחַד בְּסוֹד הַזִּיוּוּג. וְהוּא מַמָּשׁ סוֹד הַיִּחוּד בְּסוֹד 'קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו' (יְשַׁעְיָה מ"ח י"ג) וס"ז 'כִּי כָל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ' (דה"א כ"ט י"ג).
וְלָכֵן בּוֹ מִתְגַּלִּים י"ג תִּיקּוּנֵי דִּיקְנָא בְּסוֹד אֶחָד כַּיָּדוּעַ… וְהַשְּׁכִינָה עַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת צֶדֶק, וְהַיְנוּ 'בְּצִדְקָתְךָ', הַמּוּזְכָּר לְמַעְלָה, בְּסוֹד צַדִּיק וְצֶדֶק. וְסוֹד זֶה 'וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר' (מִשְׁלֵי ב' ב'). וְעַל כֵּן אָמַר רַשְׁבִּ"י, יִתְתַּקַּן אוֹרְחָךְ וְיֵיתֵי בָּךְ מֵעַתִּיק יוֹמִין" אַדִּיר בַּמָּרוֹם עמ' תי"ז.
לרכישה – שלח פניה בצור קשר.