Skip to content

מסילת ישרים | זריזות. ו'. בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּרִיזוּת.

עמודים נוספים בפרק זה
  1. מסילת ישרים | זריזות. ו'. בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּרִיזוּת.
  2. מסילת ישרים | זריזות. ו'. רעת העצל.

מסילת ישריםבְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּרִיזוּת.

אַחַר הַזְּהִירוּת יָבוֹא הַזְּרִיזוּת.

כִּי הַזְּהִירוּת סוֹבֵב עַל הַלֹּא תַעֲשֶׂה,

וְהַזְּרִיזוּת עַל הָעֲשֵׂה, וְהַיְינוּ "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים ל"ד ט"ו).

וְעִנְיָנוֹ שֶׁל הַזְּרִיזוּת מְבוֹאָר, שֶׁהוּא הַהַקְדָּמָה לְמִצְוֹת וּלְהַשְׁלָמַת עִנְיָנָם. וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "זְרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת" (פסחים ד' א'). וְזֶה, כִּי כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ פִּקְחוּת גָּדוֹל וְהַשְׁקָפָה רַבָּה לִינָּצֵל מִמּוֹקְשֵׁי הַיֵּצֶר, וְלִימָּלֵט מִן הָרָע – שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט בָּנוּ לְהִתְעָרֵב בְּמַעֲשֵׂינוּ, כֵּן צָרִיךְ פִּקְחוּת גָּדוֹל וְהַשְׁקָפָה לֶאֱחוֹז בַּמִּצְוֹת וְלִזְכּוֹת בָּהֶם, וְשֶׁלֹּא תֹאבַדְנָה מִמֶּנּוּ. כִּי כְמוֹ שֶׁמְּסַבֵּב וּמִשְׁתַּדֵּל הַיֵּצֶר רַע בְּתַחְבּוּלוֹתָיו לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם בְּמִכְמוֹרוֹת הַחֵטְא, כֵּן מִשְׁתַּדֵּל לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת, וּלְאַבְּדָם מִמֶּנּוּ. וְאִם יִתְרַפֶּה וְיִתְעַצֵּל, וְלֹא יִתְחַזֵּק לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶם וְלִתְמוֹךְ בָּם, יִשָּׁאֵר נָעוּר וָרֵיק מֵהֶם בְּוַדַּאי.

צריך חוזק גדול כדי להתגבר על הטבעים.

וְתִרְאֶה כִּי טֶבַע הָאָדָם כָּבֵד מְאֹד, כִּי עַפְרִיּוּת הַחוֹמְרִיּוּת גַּס, עַל כֵּן לֹא יַחְפּוֹץ הָאָדָם בְּטוֹרַח וּמְלָאכָה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ עַצְמוֹ, וְיִתְגַּבֵּר וְיִזְדָּרֵז, שֶׁאִם הוּא מַנִּיחַ עַצְמוֹ בְּיַד כְּבֵדוּתוֹ, וַדַּאי הוּא שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר הַתַּנָּא "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (אבות ה' כ'), וְכֵן מָנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ל"ב ב') בַּדְּבָרִים הַצְּרִיכִים חִיזּוּק, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא "חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת" (יהושע א' ו'), כִּי חוֹזֶק גָּדוֹל צָרִיךְ לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִכְפּוֹת הַטֶּבַע אֶל הֶפְכּוֹ.

העצל מביא רעה על עצמו בשב ואל תעשה.

וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה שָׁנָה מְאֹד בְּאַזְהָרָתוֹ עַל זֶה, בְּהַרְאוֹתוֹ אֶת רוֹעַ הָעַצְלָה וְהַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה, וְאָמַר "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת… וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ" וכוּ' (משלי ו' י'-י"א), כִּי הִנֵּה הֶעָצֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רַע בְּקוּם עֲשֵׂה, הִנֵּה הוּא מֵבִיא אֶת הָרָעָה עָלָיו בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ.

וְאָמַר "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" (משלי י"ח ט'). כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינֶנוֹ הַמַּשְׁחִית הָעוֹשֶׂה אֶת הָרָעָה בְּיָדָיו, לֹא תַחְשׁוֹב שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אָחִיו הוּא וּבֶן גִּילוֹ הוּא.