מסילת ישרים |  ב' יראות: יראה ראויה, יראה שוטה.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה. יִתְרַצֶּה וְיִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בְּמַה שֶּׁמִזְדַּמֵּן לוֹ, וְיִקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ, וְיִהְיֶה רָחוֹק מִן הַמְּנוּחָה וְקָרוֹב לִמְלָאכָה וְלֶעָמָל. וְיִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' וְלֹא יִירָא מִתּוֹלְדוֹת הַזְּמָן וּפְגָעָיו.

אסור לאדם להכניס עצמו לסכנה באצטלה של ביטחון בה'.

שֶׁמָּא תֹּאמַר, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחִיְּיבוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׁמוֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ שְׁמִירָה מְעוּלָּה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְסַכָּנָה אֲפִילּוּ הוּא צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים, וְאָמְרוּ "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים" (כתובות ל' א') וּמִקְרָא כָּתוּב "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד' ט"ו) הֲרֵי שֶׁאֵין לְהַחְלִיט הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עַל כָּל פָּנִים, וְהָתָם אָמְרוּ, "וַאֲפִילּוּ לִדְבַר מִצְוָה" (פסחים ח' ב')?

יראה ראויה, ויראה שוטה. מי שמפקיר עצמו לסכנות, אין זה בטחון אלא הוללות וחוטא.

דַּע. כִּי יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה. יֵשׁ יִרְאָה רְאוּיָה וְיֵשׁ יִרְאָה שׁוֹטָה. יֵשׁ בִּטָּחוֹן וְיֵשׁ הוֹלֵלוּת. כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל נָכוֹן וּסְבָרָא נְכוֹחָה לְשֶׁיִּנְהַג עַצְמוֹ עַל דֶּרֶךְ טוֹב וְיִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לַעֲנוֹשׁ אֶת הָרְשָׁעִים. וּמִי שֶׁיִּרְצֶה שֶׁלֹּא יִנְהַג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה וְיַפְקִיר עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת הִנֵּה אֵין זֶה בִּטָּחוֹן אֶלָּא הוֹלֵלוּת! וְהִנֵּה הוּא חוֹטֵא בְּמַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמוֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ. וְנִמְצָא שֶׁמִּלְּבַד הַסַּכָּנָה הַמּוּטְבַּעַת בַּדָּבָר אֲשֶׁר הוּא עָלוּל אֵלֶיהָ מִפְּנֵי חֶסְרוֹן שְׁמִירָתוֹ, הִנֵּה עוֹד הוּא מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ בְּקוּם עֲשֵׂה בַּחֵטְא אֲשֶׁר הוּא חוֹטֵא, וְנִמְצָא הַחֵטְא עַצְמוֹ מְבִיאוֹ לֵיעָנֵשׁ.

וְאוּלָם הַשְּׁמִירָה הַזֹּאת, וְזֹאת הַיִּרְאָה הַמְיוּסֶּדֶת עַל הַנְהָגַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הִיא הָרְאוּיָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ" (משלי כ"ב ג').

אַךְ הַיִּרְאָה הַשּׁוֹטָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף שְׁמִירוֹת עַל שְׁמִירוֹת, וְיִרְאָה עַל יִרְאָה וְעוֹשֶׂה מִשְׁמֶרֶת לִמִשְׁמַרְתּוֹ, בְּאוֹפֶן שֶׁיַּגִּיעַ מִזֶּה בִּיטּוּל לַתּוֹרָה וְלָעֲבוֹדָה.

מקום שההיזק מצוי יש לישמר. אך מקום שרין ההיזק מצוי, אין לירא.

וְהַכְּלָל לְהַבְחִין בֵּין שְׁתֵּי הַיִּרְאוֹת הוּא מַה שֶּׁחִילְּקוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָמְרָם "הֵיכָא דִּשְׁכִיחַ הֶזֵּקָא שַׁאנֵי" (פסחים ח' ב'), כִּי מָקוֹם שֶׁהַהֶזֵּק מָצוּי וְנוֹדָע – יֵשׁ לִישָּׁמֵר. אַךְ מָקוֹם שֶׁאֵין הַהֶיזֵּק נוֹדָע, אֵין לִירֹא. וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר "רֵעוּתָא דְּלָא חֲזֵינָן לָא מְחַזְּקִינָן" (חולין נ"ו ב'). "וְאֵין לוֹ לֶחָכָם אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת" (בבא בתרא קל"א א'). הוּא עַצְמוֹ עִנְיַן הַפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה, "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר" (משלי כ"ו י"ג), הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בָּנִסְתָּר מִן הָרָעָה אֲשֶׁר רוֹאֶה, לֹא מִמַּה שֶּׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁרִי שֶׁיָּבֹא, וְהוּא מַמָּשׁ עִנְיַן הַפָּסוּק שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה, "אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ" וכוּ' (משלי כ"ו י"ג).

שבעה דברים אמר שלמה בעצל.

וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּירְשׁוּ הָעִנְיָן כְּמִין חוֹמֶר, לְהַרְאוֹת עַד הֵיכָן מַגַּעַת יִרְאַת הַהֶבֶל לְהַפְרִישׁ הָאָדָם מִן הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב. אָמְרוּ "שִׁבְעָה דְבָרִים אָמַר שְׁלֹמֹה בֶּעָצֵל. כֵּיצַד?
אָמְרוּ לֶעָצֵל: הֲרֵי רַבְּךָ בָּעִיר לֵךְ וּלְמוֹד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ. וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָם: מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ.
רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה. אוֹמֵר לָהֶם: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת.
אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ. אוֹמֵר לָהֶם: אִם אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ אֲנִי מוֹצֵא הַפֶּתַח נְעוּלָה" וכוּ' (דברים רבה ח' ו').
הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַיִּרְאָה גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּתְעַצֵּל, אֶלָּא עַצְלָה גוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיִּתְיָירֵא. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַנִּיסָּיוֹן הַיּוֹמִי יָעִיד עֲלֵיהֶם, מִמַּה שֶּׁכְּבָר פָּשׁוּט הוּא וְרָגִיל בְּרוֹב הֲמוֹן בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ. וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל.

וּכְבָר נִתְבָּאֵר עִנְיַן הַזְּרִיזוּת בֵּיאוּר שֶׁאֶחְשׁוֹב הֱיוֹתוֹ מַסְפִּיק לְהֶעָרַת הַלֵּב, וְהֶחָכָם יֶחְכַּם עוֹד וְיוֹסִיף לֶקַח.

וְהִנְּךָ רוֹאֶה כִּי רָאוּי לַזְּרִיזוּת לִהְיוֹת בְּהַדְרַגָה אַחַר הַזְּהִירוּת, כִּי עַל הָרוֹב לֹא יִהְיֶה הָאָדָם זָרִיז אִם לֹא יִהְיֶה זָהִיר בַּתְּחִלָּה. כִּי מִי שֶׁלֹּא יָשִׂים לִבּוֹ לִיזָּהֵר בְּמַעֲשָׂיו וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּעֲבוֹדָה וּמִשְׁפָּטֶיהָ, שֶׁזּוֹ הִיא מִדַּת הַזְּהִירוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, קָשֶׁה שֶׁיִּלְבַּשׁ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה אֵלֶיהָ וְיִזְדָּרֵז בִּתְשׁוּקָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. כִּי הִנֵּה הוּא עוֹדֶנוּ טוֹבֵעַ בַּתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת, וְרָץ מְרוּצַת הֶרְגֵּלוֹ הַמַּרְחִיקוֹ מִכָּל זֶה.

אָמְנָם אַחַר שֶׁכְּבָר פָּקַח עֵינָיו לִרְאוֹת מַעֲשָׂיו וּלִיזָּהֵר בָּם, וְחָשַׁב חֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת וְהָעֲבֵירוֹת כַּאֲשֶׁר זָכַרְנוּ, נָקֵל הוּא לוֹ שֶׁיָּסוּר מִן הָרַע וְיִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַטּוֹב וְיִזְדָּרֵז בּוֹ. וְזֶה פָשׁוּט.