מסילת ישרים | איסורי מאכלות.

מאכלות אסורות משחיתות את הנפש.

וְהַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית אַחַר הַגָּזֵל וְהָעֲרָיוֹת לְעִנְיַן הַחֶמְדָּה – הִנֵּה הוּא אִיסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת: בֵּין בְּעִנְיַן הַטְּרֵיפוֹת עַצְמָם. בֵּין בְּעִנְיַן תַּעֲרוֹבוֹתֵיהֶן. בֵּין בְּעִנְיַן בָּשָׂר בְּחָלָב. אוֹ חֵלֶב וְדָם. וְעִנְיַן בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם. וְעִנְיַן גִּעוּלֵי גוֹיִם, יֵין נְסִיכָּם וּסְתָם יֵינָם – כָּל אֵלֶּה הַנְּקִיּוּת בָּהֶם צָרִיךְ דִּקְדּוּק גָּדוֹל וְצָרִיךְ חִיזּוּק, כִּי יֵשׁ תַּאֲוַת הַלֵּב הַמִּתְאַוֶּה בְּמַאֲכָלִים הַטּוֹבִים, וְחֶסְרוֹן הַכִּיס בְּאִיסּוּרֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וּפְרָטֵיהֶם רַבִּים כְּכָל דִּינֵיהֶם הַיְדוּעִים וְהַמְבוֹאָרִים בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים. וְהַמֵּיקֵל בָּהֶם בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר אֵינוֹ אֶלָּא מַשְׁחִית לְנַפְשׁוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרָא ""לֹא תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא י"א מ"ג) – אִם מִטַּמְּאִים אַתֶּם בָּם סוֹפְכֶם לִטָּמֵא בָּם" (ספרא שמיני י"ב). וְהַיְנוּ כִּי הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת מַכְנִיסִים טוּמְאָה מַמָּשׁ בְּלִבּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּלֶּקֶת וּמִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ.

המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בלבו של אדם.

וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּשַׁ"ס גַּם כֵּן ""וְנִטְמֵתֶם בָּם" – אַל תִּקְרֵי וְנִטְמֵתֶם אֶלָּא וְנִטַּמְטֶם" (יומא ל"ט א'), שֶׁהָעֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי מְסַלֶּקֶת מִמֶּנּוּ הַדֵּיעָה הָאֲמִיתִּית וְרוּחַ הַשֵּׂכֶל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לַחֲסִידִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה" (משלי ב' ו'), וְהִנֵּה הוּא נִשְׁאָר בַּהֲמִיִּי וְחוֹמְרִי מְשׁוּקָּע בְּגַסּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת יְתֵירוֹת בָּזֶה עַל כָּל הָאִסּוּרִין, כֵּיוָן שֶׁהֵם נִכְנָסִים בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם מַמָּשׁ וְנַעֲשִׂים בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ.

להבדיל בין הטמא לטהור אפילו כחוט השערה.

וּכְדֵי לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁלֹּא הַבְּהֵמוֹת הַטְּמֵאוֹת אוֹ הַשְּׁקָצִים בִּלְבַד הֵם הַטְּמֵאִים, אֶלָּא גַם הַטְּרֵיפוֹת שֶׁבַּמִּין הַכָּשֵׁר עַצְמוֹ הֵם בִּכְלַל טוּמְאָה, אָמַר הַכָּתוּב "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר" (ויקרא י"א מ"ז). וּבָא הַפֵּירוּשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין חֲמוֹר לְפָרָה, לָמָּה נֶאֱמַר בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר? בֵּין טְמֵאָה לָךְ וּבֵין טְהוֹרָה לָךְ, בֵּין נִשְׁחַט רֻבּוֹ שֶׁל קָנֶה לְנִשְׁחַט חֶצְיוֹ. וְכַמָּה בֵּין רֻבּוֹ לְחֶצְיוֹ? מְלֹא הַשַּׂעֲרָה". (ילקוט שמעוני שמיני י"א תקמ"ז) עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְאָמְרוּ לָשׁוֹן זֶה בְּסִיּוּם מַאֲמָרָם, "וְכַמָּה בֵּין רֻבּוֹ" וכוּ'. לְהַרְאוֹת כַּמָה נִפְלָא כֹּחַ הַמִּצְוָה – שֶׁחוּט הַשַּׂעֲרָה מַבְדִּיל בֵּין טוּמְאָה לְטָהֳרָה מַמָּשׁ.

תערובת האיסור יחשב כעירוב דבר ארסיי במאכל.

וְהִנֵּה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ יַחְשׁוֹב אִיסּוּרֵי הַמַּאֲכָל כְּמַאֲכָלִים הָאַרְסִיִּים אוֹ כְּמַאֲכָל שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַרְסִיִּי, כִּי הִנֵּה לוּ דָּבָר זֶה יֶאֱרַע, הֲיָקֵל אָדָם עַל עַצְמוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ? אִם יִשָּׁאֵר לוֹ בּוֹ אֵיזֶה בֵית מֵיחוּשׁ אֲפִילּוּ חֲשָׁשָׁא קְטַנָּה – וַדַּאי שֶׁלֹּא יָקֵל. וְאִם יָקֵל, לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב אֶלָּא לְשׁוֹטֶה גָמוּר. אַף אִסּוּר הַמַּאֲכָל כְּבָר בֵּיאַרְנוּ שֶׁהוּא אֶרֶס מַמָּשׁ לְלֵב וְנֶפֶשׁ, אִם כֵּן מִי אֵיפוֹא יִהְיֶה הַמֵּיקֵל בִּמְקוֹם חֲשָׁשָׁא שֶׁל אִיסּוּר – אִם בַּעַל שֵׂכֶל הוּא?! וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר "וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלוֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה" (משלי כ"ג ב').