Skip to content

מסילת ישרים | נקיות. יא'. הוֹנָאַת דְּבָרִים. הַלְבָּנַת הַפָּנִים. הַכְשָׁלַת הָעִוֵּר בְּעֵצָה.

מסילת ישריםחטאים הנולדים מחברת האנשים: הוֹנָאַת דְּבָרִים. הַלְבָּנַת הַפָּנִים. הַכְשָׁלַת הָעִוֵּר בְּעֵצָה.

וּנְדַבֵּר עַתָּה עַל הַחֲטָאִים הַמְּנִיעִיִּים הַנּוֹלָדִים מֵחֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם וְקִיבּוּצָם, כְּגוֹן: הוֹנָאַת דְּבָרִים. הַלְבָּנַת הַפָּנִים. הַכְשָׁלַת הָעִוֵּר בְּעֵצָה. רְכִילוּת. שִׂנְאָה וּנְקִימָה. שְׁבוּעוֹת. דְּבַר שֶׁקֶר וְחִלּוּל הַשֵּׁם. כִּי מִי יֹאמַר נִקֵּיתִי מֵהֶם? טָהַרְתִּי מֵאַשְׁמָה בָם? כִּי עַנְפֵיהֶם רַבִּים וְדַקִּים עַד מְאֹד, אֲשֶׁר הַהִזָּהֵר בָּם טוֹרַח גָּדוֹל.

אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים'.

הוֹנָאַת הַדְּבָרִים: בִּכְלָלָהּ הוּא לְדַבֵּר בִּפְנֵי חֲיבֵרוֹ לְבַד, שֶׁיֵּבוֹשׁ מִמֶּנּוּ. כָּל שֶׁכֵּן הָאֲמִירָה בְּפֵירוּשׁ דָּבָר שֶׁיֵּבוֹשׁ בּוֹ, אוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁיִּגְרוֹם לוֹ שֶׁיֵּבוֹשׁ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הַזָּהָב "אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים" וכוּ' (בבא מציעא נ"ח ב'). "אִם הָיוּ חֳלָאִים בָּאִים עָלָיו, לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב, "זְכֹר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד" (איוב ד' ז'). אִם הָיוּ חַמָּרִים מְבַקְּשִׁים הֵימֶנּוּ תְּבוּאָה לֹא יֹאמַר לָהֶם – 'לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוֹכֵר תְּבוּאָה', וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא מָכַר תְּבוּאָה מִיָּמָיו" (בבא מציעא נ"ח ב'). וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "גָּדוֹל הוֹנָאַת דְּבָרִים מֵהוֹנָאַת מָמוֹן" (שם) וכוּ'.

המלבין פני חבירו ברבים.

וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא בָרַבִּים, שֶׁבֶּהֵדְיָא שָׁנִינוּ, "הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא" (אבות ג' י"א).

כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה.

וְאָמַר רַבִּי חִסְדָּא "כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי הוֹנָאָה" (בבא מציעא נ"ט א'). וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר "הַכֹּל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, חוּץ מֵהוֹנָאָה" (שם). וְאָמְרוּ "שְׁלֹשָׁה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹנָאָה" (שם). וַאֲפִילּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָמַר הַכָּתוּב "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא י"ט י"ז), וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ""יָכוֹל אֲפִילּוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר, "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"" (ערכין ט"ז ב'). מִכָּל אֵלֶּה הַמַּאֲמָרִים תִּרְאֶה עַד הֵיכָן מִתְפַּשְּׁטִים עַנְפֵי הָאַזְהָרָה הַזֹּאת, וְכַמָּה עָנְשָׁהּ קָשֶׁה.

"לפני עור" – לפני סומא בדבר.

בְּעִנְיַן נְתִינַת הָעֵצָה: שָׁנִינוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא י"ט י"ד) – לִפְנֵי סוּמָא בַּדָּבָר. אָמַר לְךָ בַּת פְּלוֹנִי מַהִי לִכְהֻנָּה? אַל תֹּאמַר לוֹ, כְּשֵׁרָה הִיא, וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא פְּסוּלָה. הָיָה נוֹטֵל מִמְּךָ עֵצָה, אַל תִּתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, וְאַל תֹּאמַר לוֹ, מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. שֶׁמָּא תֹּאמַר, עֵצָה יָפָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, הֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ"" (ילקוט שמעוני ויקרא י"ט תר"ט). נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים, שֶׁבֵּין בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת נוֹגֵעַ בּוֹ, וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בּוֹ כְּלָל, חַיָּיב אָדָם לְהַעֲמִיד אֶת הַבָּא לְהִתְיָעֵץ בּוֹ עַל הָאֱמֶת הַזַּךְ וְהַבָּרוּר. וְתִרְאֶה שֶׁעָמְדָה תּוֹרָה עַל סוֹף דַּעְתָּם שֶׁל רַמָּאִים, דְּלָאו בְּשׁוּפְטָנֵי עַסְקִינָן שֶׁיְּיָעֲצוּ עֵצָה שֶׁרָעָתָהּ מְפוּרְסֶמֶת וְנִגְלֵית, אֶלָּא בַּחֲכָמִים לְהָרַע, אֲשֶׁר יִתְּנוּ עֵצָה לְחַבְרֵיהֶם שֶׁלְּפִי הַנִּגְלֶה בָּהּ, יֵשׁ בָּהּ מִן הָרֶיוַח אֶל חֲבֵירוֹ בֶּאֱמֶת, אַךְ סוֹף הָעִנְיָן אֵינוֹ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, כִּי אִם לְרָעָתוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ שֶׁל הַמְיָעֵץ, עַל כֵּן אָמְרוּ, "שֶׁמָּא תֹּאמַר עֵצָה יָפָה וכוּ' וַהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב" וכוּ' (שם).

וְכַמָּה נִכְשָׁלִים בְּנֵי הָאָדָם בְּאֵלֶּה הַחֲטָאִים יוֹם יוֹם, בִּהְיוֹתָם קְרוּאִים וְהוֹלְכִים לְתוֹקֶף חֶמְדַּת הַבֶּצַע. וּכְבָר הִתְבָּאֵר גּוֹדֶל עָנְשָׁם בַּכָּתוּב "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" (דברים כ"ז י"ח). אַךְ זֹאת הִיא חוֹבַת הָאָדָם הַיָּשָׁר, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אִישׁ לְהִתְיָעֵץ בּוֹ, יְיָעֲצֵהוּ הָעֵצָה שֶׁהָיָה הוּא נוֹטֵל לְעַצְמוֹ מַמָּשׁ, מִבְּלִי שֶׁיַּשְׁקִיף בָּהּ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ שֶׁל הַמִּתְיָעֵץ, לֹא לְשׁוּם תַּכְלִית אַחֵר – קָרוֹב אוֹ רָחוֹק שֶׁיִּהְיֶה. וְאִם יֶאֱרַע שֶׁיִּרְאֶה הוּא הֶיזֵּק לְעַצְמוֹ בָּעֵצָה הַהִיא, אִם יָכוֹל לְהוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל פָּנָיו שֶׁל הַמִּתְיָעֵץ – יוֹכִיחֵהָ, וְאִם לָאו – יִסְתַּלֵּק מִן הַדָּבָר וְלֹא יְיָעֲצֵהוּ. אַךְ עַל כָּל פָּנִים אַל יְיָעֲצֵהוּ עֵצָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ דָּבָר זוּלַת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַמִּתְיָעֵץ, אִם לֹא שֶׁכַּוָּונַת הַמִּתְיָעֵץ לְרָעָה, שֶׁאָז וַדַּאי מִצְוָה לְרַמּוֹתוֹ, וּכְבָר נֶאֱמַר "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּתָּל" (תהלים י"ח כ"ז), וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי יוֹכִיחַ (שמואל ב' פרק י"ז).