מסילת ישרים | נקיות. יא'. כעס.

מסילת ישרים | כעס.

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. יש בכעס מדריגות רבות וכולם רעות.

וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס: הִנֵּה יֵשׁ הָרַגְזָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו, "כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה" (זוהר ג' קע"ט א'), וְהוּא הַנִּכְעָס עַל כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲשׂוּ נֶגֶד רְצוֹנוֹ, וּמִתְמַלֵּא חֵמָה עַד שֶׁכְּבָר לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ וַעֲצָתוֹ נִבְעֲרָה. וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה כְּדַאי לְהַחֲרִיב עוֹלָם מָלֵא אִם יִהְיֶה יְכוֹלֶת בְּיָדוֹ, כִּי אֵין הַשֵּׂכֶל שׁוֹלֵט בּוֹ כְּלָל, וְהוּא סָר טַעַם מַמָּשׁ כְּכָל הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ" (איוב י"ח ד'), וְהוּא קַל וַדַּאי לַעֲבוֹר כָּל מִינֵי עֲבֵירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אִם חֲמָתוֹ תְּבִיאֵהוּ לָהֶם, כִּי כְּבָר אֵין לוֹ מֵנִיעַ אַחֵר אֶלָּא כַּעְסוֹ, וְאֶל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ – יֵלֵךְ.

וְיֵשׁ כַּעֲסָן רָחוֹק מִזֶּה, וְהוּא שֶׁלֹּא עַל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יְבוֹאֵהוּ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ אִם קָטָן וְאִם גָּדוֹל יִבְעַר אַפּוֹ, אַךְ בְּהַגִּיעוֹ לְהַרְגִּיז – יִרְגַּז וְיִכְעַס כַּעַס גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת" (אבות ה' י"א), וְגַם זֶה רַע וַדַּאי, כִּי כְבָר יְכוֹלָה לָצֵאת תְּקָלָה רַבָּה מִתַּחַת יָדוֹ בִּזְמַן הַכַּעַס, וְאַחַר כָּךְ לֹא יוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.

וְיֵשׁ כַּעֲסָן פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁלֹּא יִכְעוֹס עַל נְקַלָּה, וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִכְעוֹס יִהְיֶה כַּעְסוֹ כַּעַס קָטָן וְלֹא יָסוּר מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, אַךְ עוֹדֶנּוּ יִשְׁמוֹר עֶבְרָתוֹ. וְהִנֵּה זֶה רָחוֹק מִן הַהֶפְסֵד יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹנִים שֶׁזָּכַרְנוּ, וְאַף גַּם זֹאת וַדַּאי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִהְיוֹת נָקִי, כִּי אֲפִילּוּ זָהִיר אֵינֶנּוּ עֲדַיִן, כִּי עַד שֶׁהַכַּעַס עוֹשֶׂה בוֹ רוֹשֶׁם, לֹא יֵצֵא מִכְּלַל כַּעֲסָן.

וְיֵשׁ עוֹד פָּחוֹת מִזֶּה, וְהוּא, שֶׁקָּשֶׁה לִכְעוֹס וְכַעְסוֹ לֹא לְהַשְׁחִית וְלֹא לְכַלֵּה, אֶלָּא כַעַס מוּעָט. וְכַמָּה זַעְמוֹ? – רֶגַע וְלֹא יוֹתֵר, דְּהַיְינוּ, מִשָּׁעָה שֶׁהַכַּעַס מִתְעוֹרֵר בּוֹ בַּטֶּבַע עַד שֶׁגַּם הַתְּבוּנָה תִּתְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת" (אבות ה' י"א). הִנֵּה זֶה חֵלֶק טוֹב וַדַּאי, כִּי טֶבַע הָאָדָם מִתְעוֹרֵר לְכַעַס, וְאִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו שֶׁאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס עַצְמוֹ לֹא יִבְעַר הַרְבֵּה, וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו שֶׁאֲפִילּוּ אוֹתוֹ הַכַּעַס הַקַּל לֹא יַעֲמוֹד בּוֹ זְמַן גָּדוֹל אֶלָּא יַעֲבוֹר וְיֵלֵךְ – וַדַּאי שֶׁרָאוּי לְשֶׁבַח הוּא.

"תולה ארץ על בלימה" – על מי שבולם פיו.

וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ""תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" (איוב כ"ו ז') – עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה" (חולין פ"ט א'). וְהַיְנוּ שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרֵר טִבְעוֹ בְּכַעַס וְהוּא בְּהִתְגַּבְּרֻתוֹ בּוֹלֵם פִּיו.

אָמְנָם מִדָּתוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן עוֹלָה עַל כָּל אֵלֶּה, שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר וַאֲפִילּוּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כַּעַס לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ, זֶה הוּא וַדַּאי הַנָּקִי מִן הַכַּעַס מִכֹּל וָכֹל.

אפילו לדבר מצוה אין לכעוס.

וְהִנֵּה אֲפִילּוּ לִדְבַר מִצְוָה הִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לִכְעֹס, וַאֲפִילּוּ הָרַב עִם תַּלְמִידוֹ וְהָאָב עִם בְּנוֹ. וְלֹא שֶׁלֹּא יְיַסְּרֵם, אֶלָּא יְיַסְּרֵם וִייַסְּרֵם, אַךְ מִבְּלִי כַעַס, כִּי אִם לְהַדְרִיךְ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהַכַּעַס שֶׁיַּרְאֶה לָהֶם, יִהְיֶה כַעַס הַפָּנִים וְלֹא כַעַס הַלֵּב. וְאָמַר שְׁלֹמֹה "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס" (קהלת ז' ט') וכוּ'. וְאוֹמֵר "כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ" (איוב ה' ב'). וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָאָדָם נִכָּר – בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ, בְּכַעְסוֹ" (עירובין ס"ה ב').