מסילת ישרים | הפרישות הרעה.

אסור לאדם שיסגף עצמו.

אַךְ הַפְּרִישׁוּת הָרַע הוּא כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִם הַסְּכָלִים, אֲשֶׁר לֹא דַי שֶׁאֵינָם לוֹקְחִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין לָהֶם הֶכְרֵחַ בּוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר יִמְנְעוּ מֵעַצְמָם גַּם אֶת הַמּוּכְרָח, וִייַסְּרוּ גוּפָם בְּיִסּוּרִין וּדְבָרִים זָרִים אֲשֶׁר לֹא חָפֵץ בָּהֶם ה' כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה חֲכָמִים אָמְרוּ "אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּסַגֵּף עַצְמוֹ" (תענית כ"ב ב').

וּבְעִנְיַן הַצְּדָקָה אָמְרוּ "כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים" (ירושלמי פאה ל"ז ב'). וְכֵן אָמְרוּ ""לְנֶפֶשׁ חַיָּה" – נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי בְּךָ הַחֲיֵה אוֹתָהּ" (תענית כ"ב ב'),

וְאָמְרוּ "כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא" (תענית י"א א'). וְהֶעֱמִידוּהָ בִּדְלָא מָצֵּי מְצַעֵר נַפְשֵׁיהּ. וְהִלֵּל הָיָה אוֹמֵר "גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" (משלי י"א י"ז), עַל אֲכִילַת הַבֹּקֶר, וְהָיָה רוֹחֵץ פָּנָיו וְיָדָיו לִכְבוֹד קוֹנוֹ, קַל וָחֹמֶר מִדְּיוֹקְנָאוֹת הַמְּלָכִים (ויקרא רבא ל"ד ג').

כלל ענין הפרישות.

הֲרֵי לְךָ הַכְּלָל הָאֲמִיתִּי: שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּכְרָח לָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה – רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפְרוֹשׁ מֵהֶם. וְכָל מַה שֶּׁהוּא מוּכְרָח לוֹ מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא מוּכְרָח לוֹ – אִם הוּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה חוֹטֵא. הִנֵּה זֶה כְּלָל נֶאֱמָן.

אַךְ מִשְׁפַּט הַפְּרָטִים עַל פִּי הַכְּלָל הַזֶּה, אֵינוֹ מָסוּר אֶלָּא אֶל שִׁיקּוּל הַדַּעַת "וּלְפִי שִׂכְלוֹ יְהוּלַּל אִישׁ" (משלי י"ב ח'), כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּץ כָּל הַפְּרָטִים, כִּי רַבִּים הֵם, וְאֵין שֵׂכֶל הָאָדָם יָכוֹל לְהַקִּיף עַל כֻּלָּם אֶלָּא דָּבָר דָּבָר בְּעִתּוֹ.