Skip to content

מסילת ישרים | חסידות. יט'. הידור מצוה, שבת.

מסילת ישרים | הידור מצוה, שבת.

זה אלי ואנוהו – כיבוד והדרת המצוות.

הִנֵּה, כְּבוֹד הַמִּצְוָה וִיקָרָהּ – כְּבָר הִזְהִירוּנוּ עָלָיו חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ ""זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות ט"ו ב') – הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת – צִיצִית נָאָה, תְּפִלִּין נָאֶה, סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה, לוּלָב נָאֶה" וכוּ' (שבת קל"ג ב'). וְכֵן אָמְרוּ "הִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ – עַד כָּאן מִשֶּׁלּוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" (בבא קמא ט' ב').

הֲרֵי דַעַת שִׂפְתוֹתֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּרוּר מִלֵּלוּ, שֶׁאֵין דַּי בַּעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה לְבַד, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְכַבְּדָהּ וּלְהַדְּרָהּ, וּלְהוֹצִיא מִמִּי שֶׁלְּהָקֵל עַל עַצְמוֹ יֹאמַר 'אֵין הַכָּבוֹד אֶלָּא לִבְנֵי הָאָדָם הַמִּתְפַּתִּים בַּהֲבָלִים אֵלֶּה, אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה כִּי הוּא מְרוֹמָם מִדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְנִשְׂגָּב מֵהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית לַאֲמִתָּהּ דַּי בָּזֶה'. אָמְנָם הָאֱמֶת הוּא, שֶׁהָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא "אֵל הַכָּבוֹד", וְאָנוּ חַיָּבִים לְכַבְּדוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ, וְלֹא כְּבוֹדֵנוּ חָשׁוּב וְסָפוּן לְפָנָיו. וּמִי שֶׁמְּמַעֵט בָּזֶה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַרְבּוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא חוֹטֵא! הוּא מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַלְאָכִי מִתְרָעֵם עַל יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר ה' "וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבּוֹחַ, אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ" (מלאכי א).

וְאוּלָם חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִזְהִירוּנוּ לְהִתְנַהֵג הֵפֶךְ זֶה בָּעֲבוֹדָה, וְאָמְרוּ בְּעִנְיַן מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ שֶׁלֹּא יְסַנְּנֵם בִּמְסַנֶּנֶת, מִטַּעַם אֵימוּר דְּאָמְרֵי לְהֶדְיוֹט, לַגָּבוֹהַּ מִי קָאָמַר? לֵית לֵהּ "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ" (סוכה נ' א'). רְאֵה נָא, מַה חֶסְרוֹן יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁנִּסְתַּנְּנוּ? וּכְבָר מוּתָּרִים הֵם לְהֶדְיוֹט, וַאֲפִילּוּ הָכִי אֲסוּרִים הֵם לַגָּבוֹהַּ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד.

וְאָמְרוּ עוֹד בְּסִפְרִי "וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם" (דברים י"ב י"א) דְּהַיְינוּ, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶלָּא מִן הַמּוּבְחָר. וּכְבָר מָצָאנוּ קַיִן וְהֶבֶל. הֶבֶל הֵבִיא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וְקַיִן מִן הַפְּסוֹלֶת – מִפְּרֵי הָאֲדָמָה, כְּפֵירוּשָׁם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כ"ב ה'). וּמֶה עָלָה בָהֶם – "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד' ה'). וְאוֹמֵר "וְאָרוּר נוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַה' כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי" (מלאכי א' י"ד). וְכַמָּה דְּבָרִים הִזְהִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלֵינוּ. וּכְבָר אָמְרוּ "כָּל הָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרוֹם – נִקְבָּר עָרוֹם" (שבת י"ד א') מִפְּנֵי בִּזּוּי הַמִּצְוָה.

השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב.

וְסֵדֶר הַעֲלָאַת בִּיכּוּרִים יִהְיֶה לָנוּ לְעֵינַיִם לִרְאוֹת מַה הוּא הִידּוּרָן שֶׁל מִצְוֹת שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ "הַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצוּפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ" וכוּ' (מסכת בכורים ג' ג'). עוֹד שָׁם, "הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים בְּסַלֵּי נְצָרִים" כו'. עוֹד שָׁם, "שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּבִכּוּרִים: בִּכּוּרִים, תּוֹסֶפֶת בִּכּוּרִים, וְעִטּוּר בִּכּוּרִים" וכוּ'. הֲרֵי לָנוּ בְּהֶדְיָא כַּמָּה רָאוּי לָנוּ לְהוֹסִיף עַל גּוּפָהּ שֶׁל מִצְוָה כְּדֵי לְהַדְּרָהּ. וּמִכָּאן נִלְמוֹד לְכָל שְׁאָר מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

רבא רמי פוזמקי ומצלי.

וְאָמְרוּ "רָבָא רָמִי פּוּזְמָקֵי וּמַצְלֵי, אָמַר "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (עמוס ד' י"ב)" (שבת י' א'). עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת" (בראשית כ"ז ט"ו) – "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא וכוּ', אֲבָל עֵשָׂו – כְּשֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו, לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת" (בראשית רבה ס"ה ט"ז). וְהִנֵּה אִם כֵּן לְבָשָׂר – וָדָם, קַל וָחוֹמֶר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָעוֹמֵד לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל, רָאוּי הוּא שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי כָּבוֹד וְיֵשֵׁב לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל.

כבוד שבת ויום טוב.

וְהִנֵּה בִּכְלָל זֶה יֵשׁ כְּבוֹד הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה לְכַבְּדָם וַדַּאי עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, שֶׁכֵּן צִוָּנוּ "וְכִבַּדְתּוֹ" (ישעיה נ"ח י"ג). וְכֵיוָן שֶׁכְּבָר הִתְאַמֵּת לָנוּ, שֶׁכִּבוּדוֹ – מִצְוָה, הִנֵּה מִינֵי הַכָּבוֹד רַבִּים הֵם, אַךְ הַכְּלָל הוּא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ נִרְאֶה חֲשִׁיבוּת לְשַׁבָּת, צְרִיכִים אָנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ.

עַל כֵּן הָיוּ הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים עוֹסְקִים בַּהֲכָנוֹת הַשַּׁבָּת, אִישׁ אִישׁ לְפִי דַרְכּוֹ. רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתִיב אַתַּכְתַּקָא דְשִׁינָא וּמְנַשֵּׁב נוּרָא. רַב סַפְרָא מַחְרִיךְ רֵישָׁא. רָבָא מָלַח שִׁבּוּטָא, רַב הוּנָא מַדְלִיק שְׁרָגָא. רַב פָּפָּא גָדִיל פְּתִילְתָּא. רַב חִסְדָּא פָּרִיס סִלְקָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מַצְלְחוּ צִיבֵי. רַב נַחְמָן מְכַתֵּף וְעָיִיל, מְכַתֵף וְנָפִיק. אָמַר, אִלּוּ מִקְלָעִין לִי רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסֵּי, מִי לָא מְכַתְּפִינָא קָמַיְהוּ? (שבת קי"ט א'). וְתִרְאֶה הֶיקֵּשׁוֹ שֶׁל רַב נַחְמָן, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִמֶּנּוּ מְקוֹם לִימּוּד, כִּי הִנֵּה הָיָה מִתְבּוֹנֵן מֶה הָיָה הוּא עוֹשֶׂה לְפִי דַרְכּוֹ לְאָדָם שֶׁהוּא חָפֵץ לְכַבְּדוֹ, וְכָזֶה עַצְמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת.

צריך החסיד לחדש המצאות שיעשה נחת רוח ליוצרו.

וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה" (ברכות י"ז א') לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְחַדֵּשׁ הַמְצָאוֹת לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת, הֱיוֹת מַכִּירִים גּוֹדֶל רוֹמְמוּתוֹ עָלֵינוּ. אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל מַה שֶּׁיִּתְיַחֵס לוֹ יִהְיֶה נִכְבָּד עָלֵינוּ כָּבוֹד גָּדוֹל. וְכֵיוָן שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל עִם כָּל שִׁפְלוּתֵנוּ, רָצָה בְּעַנְוָתוֹ לַחֲלוֹק לָנוּ כָּבוֹד, וְלִמְסוֹר לָנוּ דִבְרֵי קְדוּשָּׁתוֹ, לְפָחוֹת בְּכָל כֹּחֵנוּ נְכַבְּדֵם וְנַרְאֶה הַיְּקָר אֲשֶׁר לָהֶם אֶצְלֵנוּ.

וְתִרְאֶה שֶׁזֹּאת הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִיתִּית שֶׁהִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ, שֶׁבָּהּ תָּלוּי הַכָּבוֹד הַמִּתְקָרֵב אֶל חִיבּוּב הָאַהֲבָה, וּכְמוֹ שֶׁאֶכְתּוֹב עוֹד בְּסִיַּיעְתָּא דִשְׁמַיָּא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן יִרְאַת הָעוֹנֶשׁ שֶׁאֵינָהּ הָעִיקָּרִית, וְאֵין מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה נִמְשָׁכוֹת הֵימֶנָּה.

וְנַחֲזוֹר לְעִנְיַן הַשַּׁבָּת, הִנֵּה אָמְרוּ "רַב עָנָן לָבִישׁ גוּנְדָּא", (שבת קי"ט א') דְּהַיְינוּ, שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בֶּגֶד שָׁחוֹר בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִיכָּר יוֹתֵר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת בְּלָבְשׁוֹ בּוֹ בְּגָדִים נָאִים. נִמְצָא, שֶׁלֹּא לְבַד הַהֲכָנָה לְשַׁבָּת הוּא מִכְּלַל הַכָּבוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ הַהֶעְדֵּר שֶׁמִּכֹּחוֹ יִבָּחֵן יוֹתֵר מְצִיאוּת הַכָּבוֹד, גַּם הוּא מִכְּלַל הַמִּצְוָה. וְכֵן אָסְרוּ לִקְבּוֹעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת (גיטין ל"ח ב'). וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.