מסילת ישרים | ענווה. כב'. סבילת עלבונות, שנאת הרבנות ובריחה מהכבוד.

מסילת ישרים | ענות המעשה – סבילת עלבונות, שנאת הרבנות ובריחה מהכבוד.

הנעלבים ואינם עולבים.

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא סְבִילַת הָעֶלְבּוֹנוֹת.

וְהִנֵּה בְּפֵירוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע (ראש השנה י"ז א'). וְאָמְרוּ עוֹד הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה' ל"א)" (שבת פ"ח ב').

וְסִפְּרוּ מִגּוֹדֶל עַנְוָתוֹ שֶׁל בָּבָא בֶּן בּוּטָא, זֶה לְשׁוֹנָם "הַהוּא בַּר – בָּבֶל דְּסָלִיק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָסִיב אִתְּתָא, אָמַר לָהּ, בַּשִּׁילִי לִי וכוּ', זִילִי תַּבְרִי יָתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְּבָבָא. הֲוָה יָתִיב בָּבָא בֶּן בּוּטָא וְדָאִין דִּינָא, אָזְלַת וְתַבְרַת יַתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ, אָמַר לָהּ, מָה הָדֵין דַּעֲבַדְתְּ? אָמְרָה לוֹ, כָּךְ צִוַּנִי בַעְלִי. אָמַר, עָשִׂית רְצוֹן בַּעְלֵךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא" (נדרים ס"ו ב').

וְהִלֵּל כְּמוֹ כֵן סִפְּרוּ מֵרוֹב עַנְוְתָנוּתוֹ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת זֶה לְשׁוֹנָם, "תָּנוּ רַבָּנָן, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עַנְוְתָן כְּהִלֵּל" וכוּ' (שבת ל' ב'). וְרַבִּי אַבָּהוּ אַחֲרֵי רוֹב עַנְוָתוֹ מָצָא שֶׁעֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ לִהְיוֹת רָאוּי לְהִקָּרֵא עָנָיו, זֶה לְשׁוֹנָם "אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא עַנְוְתָנָא אֲנָא, כֵּיוָן דְּחָזֵינָא לְרַבִּי אַבָּא דְעַכּוֹ, דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעֲמָא, וְאָמַר אָמוֹרֵיה חַד טַעֲמָא וְלָא קָפִּיד, אֲמֵינָא, לָאו עַנְוְתָנָא אֲנָא" (סוטה מ' א').

אהוב את המלאכה, ולעולם אל תהי רץ אחר השררה.

(חלק שלישי) מִשְׁנָה עֲרוּכָה הִיא "אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת" (אבות א' י'). וְאָמְרוּ עוֹד "הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה – שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ" (אבות ד' ז'). וְאָמְרוּ "כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ" (ערובין י"ג ב'). וְאָמְרוּ ""אַל תֵּצֵא לָרִיב מַהֵר" (משלי כה) לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָץ אַחַר הַשְּרָרָה, לָמָּה? פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ… לְמָחָר בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים לְךָ שְׁאֵלוֹת, מָה אַתָּה מְשִׁיבָם?" (פסיקתא רבתי כ"ב).

עוֹד שָׁם, "רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו שְׂרָרָה כְּדֵי לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּנוֹאֵף הַזֶּה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִגּוּפָהּ שֶׁל אִשָּׁה". עוֹד שָׁם, "אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אֲנִי (ה' יתברך) נִקְרֵאתִי קָדוֹשׁ, הָא אִם אֵין בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁיֵשׁ בִּי לֹא תְקַבֵּל עָלֶיךָ שְׂרָרָה". וְתַלְמִידֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יוֹכִיחוּ, שֶׁהָיוּ מוּצְרָכִים מִפְּנֵי עֲנִיּוּתָם וְלֹא רָצוּ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂרָרָה. הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק כֹּהֵן מָשׁוּחַ זֶה לְשׁוֹנָם "כִּמְדוּמִּין שֶׁשְּׂרָרוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם" וכוּ', (הוריות י' א'). וְאָמְרוּ עוֹד "אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ" (פסחים פ"ז ב'), וּמְנָלַן? מִיּוֹסֵף, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת מֵת קֹדֶם אֶחָיו (ברכות נ"ה א').

אין הרבנות אלא משא גדול על שכם הנושא אותה.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָבָר, אֵין הָרַבָּנוּת אֶלָּא מַשָּׂא גָדוֹל אֲשֶׁר עַל שְׁכֶם הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ. כִּי עַד שֶׁהָאָדָם יָחִיד וְיוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמּוֹ, מוּבְלָע בֵּין הָאֲנָשִׁים, אֵינוֹ נִתְפָּס אֶלָּא עַל עַצְמוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַלָּה לְרַבָּנוּת וּשְׂרָרָה – כְּבָר הוּא נִתְפָּס עַל כָּל מִי שֶׁתַּחַת יָדוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ, כִּי עָלָיו לְהַשְׁקִיף עַל כֻּלָּם וְלִרְעוֹת אוֹתָם דֵּיעָה וְהַשְׂכֵּל, וּלְהַיְשִׁיר מַעֲשֵׂיהֶם. וְאִם לָאו וַאֲשָׁמָם בְּרָאשֵׁיכֶם (דברים רבה א' י') כְּתִיב – אָמְרוּ חֲכָמִים.

וְהַכָּבוֹד אֵינוֹ אֶלָּא הֲבֵל הֲבָלִים, הַמַּעֲבִיר אֶת הָאָדָם עַל דַעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל חוֹבָתוֹ. וּמִי שֶׁמַּכִּירוֹ וַדַּאי שֶׁיִּמְאַס בּוֹ וְיִשְׂנָאוֹ, וְהַתְּהִלּוֹת אֲשֶׁר יְהַלְלוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם יִהְיוּ עָלָיו לְטוֹרַח, כִּי כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם מַגְדִּילִים הִלּוּלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר אֵינוֹ בּוֹ בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ אֶלָּא מִתְבּוֹשֵׁשׁ וּמִתְאַנֵּחַ עַל שֶׁלֹּא דַי לוֹ רָעָתוֹ שֶׁחֲסֵרוֹת מִמֶּנּוּ הַמַּעֲלוֹת הָהֵם אֶלָּא שֶׁיַּעֲמִיסוּ עָלָיו תְּהִלּוֹת שֶׁקֶר לְמַעַן יִכָּלֵם יוֹתֵר.

איזהו מכובד? המכבד את הבריות.

הַחֵלֶק הָרְבִיעִי הוּא חִילּוּק הַכָּבוֹד לְכָל אָדָם:

וְכֵן שָׁנִינוּ "אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת" (אבות ד' א'). וְאָמְרוּ עוֹד "מִנַּיִן הַיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ בְּדָבָר אֶחָד, שֶׁחַיָּב לִנְהוֹג בּוֹ כָּבוֹד?" וכוּ' (פסחים קי"ג ב'). וְעוֹד שָׁנִינוּ "הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם" (אבות ד' ט"ו). וְאָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִקְדִּים לוֹ אָדָם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וַאֲפִילּוּ גוֹי בַּשּׁוּק (ברכות י"ז א'). וּבֵין בְּדִיבּוּר וּבֵין בְּמַעֲשִׂים חַיָּיב לִנְהוֹג כָּבוֹד בַּחֲבֵירָיו. וּכְבַר סִפְּרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ עַל שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה (יבמות ס"ב ב'). וּכְמוֹ שֶׁהַבִּזָּיוֹן הוּא דָבָר מִתְיַחֵס אֶל הָרְשָׁעִים, כִּדְבָר הַכָּתוּב שֶׁזָּכַרְנוּ "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז", כֵּן הַכָּבוֹד מִתְיַחֵס אֶל הַצַּדִּיקִים. כִּי הַכָּבוֹד שׁוֹכֵן עִמָּהֶם וְאֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ מֵהֶם, וְאוֹמֵר "וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד" (ישעיה כ"ד כ"ג).

וַהֲרֵי נִתְבָּאֲרוּ חֶלְקֵי הָעֲנָוָה הָרָאשִׁיִּים, וּפִרְטֵיהֶם כְּכָל פְּרָטֵי הַמִּינִים הַמִּתְרַחֲבִים וְהוֹלְכִים לְפִי הַנּוֹשְׂאִים וּלְפִי הָעִתִּים וְהַמְּקוֹמוֹת.

יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח (משלי א' ה').

הענוה מסירה מדרך האדם מכשולות רבים.

וְהִנֵּה זֶה וַדַּאי, שֶׁהָעֲנָוָה מְסִירָה מִדֶּרֶךְ הָאָדָם מִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ אֶל טוֹבוֹת רַבּוֹת. כִּי הֶעָנָיו יָחוּשׁ מְעַט עַל דִּבְרֵי הָעוֹלָם וְלֹא יְקַנֵּא בַהֲבָלָיו. וְעוֹד שֶׁחֶבְרַת הֶעָנָיו נָאָה עַד מְאֹד וְרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ. בְהֶכְרֵחַ לֹא יָבוֹא לִידֵי כַעַס וְלֹא לִידֵי מְרִיבָה, אֶלָּא הַכֹּל בְּהַשְׁקֵט, הַכֹּל בִּמְנוּחָה.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְמִדָּה זוֹ.

וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ, עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסֻלְיָתָהּ" (ירושלמי שבת ח' ב'), כִּי כָל הַחָכְמָה כֻלָּהּ לֹא יַעַרְכֶנָּה. וְזֶה בָרוּר.