מסילת ישרים | כו'. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, תְּחִיַּית הַמֵּתִים.

מסילת ישרים | רוח הקודש תחיית המתים.

וּמִשָּׁם יַעֲלֶה אֶל מַעֲלָה גְבוֹהָה יוֹתֵר וְהוּא הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכְּבָר תַּגִּיעַ הַשְׂכָּלָתוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה מֵחֹק הָאֱנוֹשִׁי.

וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ דְּבֵיקוּתוֹ אֶל מַעֲלָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה שֶׁכְּבָר יִמָּסֵר בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לְאֵלִיָּהוּ וְלֶאֱלִישָׁע, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמּוֹרֶה אֶל עוֹצֶם הַהִתְדַּבְּקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ. שֶׁבִּהְיוֹת הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מְקוֹר הַחַיִּים, הַנּוֹתֵן חַיִּים לְכָל חַי, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ בְיַד שָׁלִיחַ, מַפְתֵּחַ תְּחִיַּית הַמֵּתִים" וכוּ' (תענית ב' א').

הִנֵּה הַדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ דְּבֵיקוּת גָּמוּר, יוּכַל לִמְשׁוֹךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ מֶשֶׁךְ הַחַיִּים עַצְמָם, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמִּתְיַיחֵס לוֹ בִּפְרָט יוֹתֵר מִן הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי. וְהוּא מַה שֶּׁסִּיֵּים הַבָּרַיְיתָא, "וּקְדוּשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּית הַמֵּתִים".

וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים, יָדַעְתִּי שֶׁכָּמוֹנִי תֵדַע, אֲשֶׁר לֹא כִּלִּיתִי בְּסִפְרִי זֶה אֶת כָּל חוּקֵּי הַחֲסִידוּת, וְלֹא אָמַרְתִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹמַר בְּעִנְיָן זֶה, כִּי אֵין לַדָּבָר סוֹף, וְאֵין לַהִתְבּוֹנֵן תַּכְלִית. אֲבָל אָמַרְתִּי קְצָת מִכָּל פְּרָט שֶׁבִּפְרָטֵי הַבָּרַיְתָא, אֲשֶׁר עָלֶיהָ יָסַדְתִּי חִיבּוּרִי זֶה, וְהוּא מַה שֶּׁיָּכוֹל לִהְיוֹת הַתְחָלָה וְרֵאשִׁית לְהַרְחִיב הָעִיּוּן בָּעִנְיָנִים הָהֵם, כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה דַרְכָּם וְנִפְתַּח אוֹרְחָם לְעֵינֵינוּ לָלֶכֶת בָּם בְּדֶרֶךְ מִישׁוֹר. וְעַל כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א' ה'). "וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ" (שבת ק"ד א'). "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (משלי ב' ו') לְהַיְישִׁיר אִישׁ אִישׁ אֶת דַּרְכּוֹ לִפְנֵי בוֹרְאוֹ.

כל אדם לפי האומנות שבידו צריך לו הישרה והדרכה לעבודה ולחסידות.

וְזֶה פָשׁוּט, כִּי כָל אָדָם לְפִי הָאוּמָּנוּת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְהָעֵסֶק אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק, כָּךְ צָרִיךְ לוֹ הַיְשָׁרָה וְהַדְרָכָה. כִּי דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אוּמָּנוּתוֹ, אֵינוֹ דֶּרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִמְלֶאכֶת חֲבֵירוֹ. וְלֹא זֶה וָזֶה דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁעוֹסֵק בִּסְחוֹרָתוֹ. וְכֵן כָּל שְׁאָר הַפְּרָטִים אֲשֶׁר בְּעִסְקֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, רְאוּיִם לוֹ דַרְכֵי הַחֲסִידוּת. לֹא לְפִי שֶׁהַחֲסִידוּת מִשְׁתַּנֶּה, כִּי הִנֵּה הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ וַדַּאי, הוֹאִיל וְאֵינֶנּוּ – אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בוֹ. אֲבָל הוֹאִיל וְהַנּוֹשְׂאִים מִשְׁתַּנִּים – אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנּוּ גַם הָאֶמְצָעִיים הַמַּגִּיעִים אוֹתָם אֶל הַתַּכְלִית, כָּל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ.

וּכְבָר יָכוֹל לִהְיוֹת חָסִיד גָּמוּר, אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִפְסוֹק מִפִּיו הַלִּימּוּד, כְּמוֹ מִי שֶׁמִּפְּנֵי צָרְכּוֹ הוּא בַּעַל מְלָאכָה פְּחוּתָה. וְכָתוּב "כָּל פָּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ" (משלי ט"ז ד'). וְאוֹמֵר "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג' ו').

 

הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְרַחֲמָיו, יִפְקַח עֵינֵינוּ בְתוֹרָתוֹ, וְיוֹרֵנוּ דְרָכָיו, וְיוֹלִיכֵנוּ בְאוֹרְחוֹתָיו, וְנִזְכֶּה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו.

יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם.

אָמֵן אָמֵן אָמֵן.

ת.ו.ש.ל.ב.ע.