מאמר הגאולה | פתיחה.

תוכן הדף

הכנת הגאולה בתקופת הגלות

אין הטוב נאבד בגלות אלא נצבר לעתיד לבוא
 

פְּתִיחָה.

"אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי – קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (מיכה ז, ח).

הכנת הגאולה בתקופת הגלות.

זֶה הַפָּסוּק מוֹדִיעַ סוֹד בִּטָּחוֹן יִשְׂרָאֵל וְתִקְוָתָם שֶׁיִּגְאֲלוּ גְּאוּלָה שְׁלֵימָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. וְלַגְּאֻלָּה יִמְצְאוּ הֲכָנוֹת רַבּוֹת וּפְעֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲזָקוֹת מְאֹד, נוֹדָעִים לַמַּשְׂכִּילִים אֲשֶׁר נִסּוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַחָכְמָה וְעָמְדוּ עַל אֲמִתָּהּ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְפַּשֵּׁט הַחָכְמָה בָּעוֹלָם אָז יִרְאוּ וְיֵדְעוּ הַכֹּל כַּמָּה "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ" (תהלים קכו, ג), כִּי כַּאֲשֶׁר חָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִסְתִּיר הב"ה אֶת פָּנָיו מֵהֶם וְעָזַב אוֹתָם, אָז הָיָה מֵכִין לָהֶם טוֹבָה וּבְרָכָה, כִּי אָז הָיָה מֵכִין לָהֶם אוֹצָרוֹת גְּדוֹלִים אֲשֶׁר לְרָחְבָּם אֵין קֵץ וְלִגְדֻלָּתָם אֵין תַּכְלִית, וּבְאוֹצְרוֹת הָאֵלֶּה הָיָה נוֹתֵן כָּל הוֹן יָקָר וּנְעִים וְכָל סְגוּלַת מְלָכִים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַד שֶׁנִּתְמַלְּאוּ אֵלֶּה הָאוֹצָרוֹת מַה שֶׁאֵין הַפֶּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר וְאֹזֶן לִשְׁמוֹעַ וַאֲפִילוּ לֵב לְהַרְהֵר. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמָן הַמְּנוּחָה הַגְּדוֹלָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת בָּעוֹלָם יִפָּתְחוּ כָּל הָאוֹצָרוֹת הָאֵלֶּה וּמֵהֶם יֵצְאוּ כָּל מִינֵי מַחֲמַדִּים וַיִּנָּתְנוּ לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק עֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה שֶׁעָבְדוּ בְּגָלוּתָם.

 

אין הטוב נאבד בגלות אלא נצבר לעתיד לבוא.

וְעַל הַסּוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה נֶאֱמַר "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה" (תהלים צ, טו), כִּי כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת וְאוֹר לֹא נָגַהּ עֲלֵיהֶם, אוֹתוֹ הָאוֹר הָרָאוּי לְאוֹתָם הַיָּמִים לֹא אָבַד אֶלָּא כָּל הָאוֹר הַהוּא הָיָה הב"ה גּוֹנְזוֹ בְּאֵלֶּה הָאוֹצָרוֹת שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה הַזְּמָן לִפְתּוֹחַ אוֹתָם אָז יֵצֵא כָּל הָאוֹר הַהוּא כְאֶחָד וְאָז יִהְיֶה זְמָן שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיָתָה, וִיתוּקַן הָעוֹלָם בִּמְנוּחָה וְהַשְׁקֵט וְלֹא יִהְיֶה עוֹד יָגוֹן בָּעוֹלָם כְּלָל.
וְאִם תֹּאמַר, שֶׁאֵין הַפָּסוּק מְדַבֵּר רַק עַל מִסְפַּר הַשָּׁנִים – הֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בְּשֵׁשֶׁת הָאֲלָפִים הַשָּׁנִים אֲשֶׁר לָעוֹלָם כְּיָמִים שֶׁהָיִינוּ בְּגָלוּת עַד הַיּוֹם הַזֶּה? וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי גְּאוּלַת מִצְרַיִם וְהַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שָׁווֹת הֵן בַּדְּבָרִים הַרְבֵּה, רַק שֶׁהָעֲתִידָה עוֹד תַּגְדִּיל יוֹתֵר כִּי אָז תִּמְצָא הַבְּרִיאָה מָנוֹחַ אֲשֶׁר לֹא מָצְאָה לְמִיּוֹם הֱיוֹתָהּ וְעַד עַתָּה.
וְהִנְנִי מְפָרֵשׁ לְךָ עִנְיְנֵי גְּאוּלַת מִצְרַיִם וְעִנְיָנִים רַבִּים בַּגְּאוּלָּה הָעֲתִידָה וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת תָמִים דֵּעִים – אֶפֶס כִּי לֹא אוּכַל עַתָּה לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר כִּי הַדְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים מְאוֹד וּמִיְּקַר הַחָכְמָה שֶׁלֹּא לְהַרְחִיב בָּהּ וע"כ אֶהְיֶה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה. וְאַנִּיחַ לְפָנֶיךָ עִקָּרִים רַבִּים וַחֲזָקִים מְאוֹד, וְאַתָּה תִּתְגַּבֵּר בְּשִׂכְלְךָ לְהָבִין בָּהֶם וְלָרֶדֶת אֶל סוֹפָם וְ"ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (משלי ב, ו).

 


[1] "הַא דְּיַתִיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא דַּרֵישׁ, עֲתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שְׁהֶן שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים, וְחוֹקֵק בָּהֵן עֶשֶׂר (ברום) [עַל] עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. לִיגְלֶג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד – הַשְׁתָּא כְּבִיעֲתָא [דְּצִיצְלָא] לָא מַשְׁכְּחִינָן, כּוּלֵּי הַאי מַשְׁכְּחִינָּן? לְיָמִים הִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַיָּם, חַזָא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת [דְּיַתְבֵי וְקַא] מְנַסְּרֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, שְׁהֶם שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים, וְחָקוּק בָּהֶם עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים. אָמַר לְהוּ, הַנִי לְמַאי? אָמְרוּ לֵיהּ, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. אַתָא לְקָמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ, דְּרוֹשׁ רַבִּי, וּלְךָ נָאֶה לִדְרוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ כֵּן רָאִיתִי, אָמַר לוֹ, רֵיקָא, אִלְמַלֵא לֹא רָאִיתָ – לֹא הֱאֱמַנְתָּ?! מְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה! נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת". (בבא בתרא עה, ע"א).