מאמר הגאולה | פרק א'. קלקול ב': החלשת כח הקדושה.

מאמר הגאולה | פרק א': קלקול ב': החלשת כח הקדושה.

הקלקול הב' גדול כמו כן מאד והוא נמשך מן הראשון שפירשתי ונרמז בכתוב "אמלאה החרבה", אם מליאה זו  – חריבה זו. ועל כן בהחלש כח הקדושה גברה כח הטומאה, ולא ^[1]יחלש עד שיתחזק תחתיה צד הקדושה. ועתה אפרש לך זה הענין כראוי, כי בב' דברים תלוי זה ^[2]הכח שאמרתי:

א: בתיקון מדרגותיהם שנסדרו בסדרים שלא היו להם ^[3]מתחילה, ואז נסדרו כשנתקלקלו בקדושה – סדר נגד סדר המתקלקל.

ב: הוא בכח שקבלו בעצמם בתחילה שקבלו אותו בעת החרבן. ועוד, ^[4]שכמה מאורות מן הקדושה נפלו למטה ומהם נתחזקו בעצמם וכן הם מתחזקים. ועל כן נמשך לאומות שפע גדול וכח וממשלה שלא היה בהם בראשונה.

הרחבות.

[1] תחלש כח  הטומאה.

[2] התגברות כח הטומאה.

[3] כח הקדושה וסדריו – מסודר מראש ועד סוף ואין בו חדש, והחידוש הוא רק בגילוי. כוח הטומאה הוא כוח נברא ומתחדשים בו סדרים כפי קילקול והיחלשות סדרי הקדושה. ואז נסדרו בטומאה סדרים כנגד אלו שנתקלקלו בקדושה – סדר טומאה כנגד סדר הקדושה המתקלקל כקוף בפני אדם.

"ומציאות הטמא הזה מתחלק לעומת מציאות הקדוש לעשר ולחמשה. והענפים הם מלאכי המשחית ונשמות אומות העולם. וגם בעולם הגשמי נמצאו לה דברים, והם הדברים הטמאים והמזיקים. ויניקת הס"א היא בשיעור מה שצריך לה להתקיים לבד. ואם תתחזק ע"י המעשה הרע – תתגבר ותינק יותר. ותתגבר המניעה לפי ערך המעשה, שכל אלה הדברים כבר סידרם המאציל ב"ה שבעוון פלוני תצא כל כך יניקה אל הס"א יותר ממה שהיא רגילה. ובכח היניקה מתגברת ומפרדת ומונעת אור הספירה ההיא שבה תלוי המעשה שלא יתפשט, כי האור שהיה צריך לבוא אל חלק הנשמה החוטאת מן השורש המקביל לו – משם נוטלת הס"א, ואז היא שולטת ומתפשטת על החלקי ההוא בנשמה, ומפרדת אותה, וגורמת חסרון ההשפעה בחסרון התיקון, כאשר זכרנו.

והקליפה הזאת יושבת היא במקום אשר הוחק לה, ובהיות האדם חוטא תתעורר בקיטרוג, והוא תביעה שתובעת ממקומה מן המציאות הקדוש – היניקה הראויה לה לפי החטא. ובכח מידת הדין שהושמה לדון אמת – מקטרגת. ואינה שקטה עד שהמאורות נסתם אורם, אותם שהמעשה תלוי בהם.

ונמצא החסד נשפל, והדין גובר, וגורם הקלקול בכמה מאורות אשר להם קשר וחלק במעשה ההוא.

נמצא, שאם הקליפה מתחזקת לעבור תחומה – זהו הקלקול במאורות, ואם היא משתעבדת בגבולה – אז מאירים מאורות הקדושה כראוי". כללי פתחי חכמה ודעת – כלל שמיני.

[4] ב' עניינים: א: כח שקבלו בעצם החורבן. ב: הארות שנפלו בשבי שלהם ומהם התחזקו בשעת החורבן, ומאז הם יונקים מהם ומתחזקים תדיר.