מאמר הגאולה | פרק א'. קלקול ד': יסורי עם ישראל.

תוכן הדף

קלקול ד': יסורי עם ישראל

קלקול ד': יסורי עם ישראל

הַקִּלְקוּל הָרְבִיעִי הוּא הֱיוֹת יִשְׂרָאֵל מְדֻכָּאִים בְּחַבְלֵי עוֹנִי וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשׁוּ עֲלֵיהֶם; אֲשֶׁר לַחֶרֶב  – לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי. וּבֶאֱמֶת כִּי זֶה צֵירוּף הַכּוּר הַמְּצָרֵף וְהַמְטַהֵר, כִּי אֵלֶּה [1]הַיִּסּוּרִים לֹא חִנָּם הֵם, רַק בְּהִתְחַזֵּק הַגְּבוּרָה הַקָּשָׁה מִפְּנֵי עֲווֹנוֹתֵיהֶם לָקְחוּ שָׂרֵי הָעוֹנֶשׁ אֶת תּוֹקֵף הַדִּין הֶחָזָק, וּבוֹ פּוֹעֲלִים פְּעוּלּוֹת נִמְשָׁכוֹת בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אַף, וּבָהֶם [2]מַעֲנִישִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל עַד תִּתֻּם חֶלְאָתָם, "לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאת" (דניאל ט, כד), וַיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָרִים טְהוֹרִים מִכָּל טוּמְאָה, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה אֶל כָּל [3]הַמְּקַטְרְגִים עֲלֵיהֶם כִּי כֵּן לָקְחוּ חֶלְקָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְאֶת נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל עִנּוּ בְּלַחַץ אֲשֶׁר לְחָצוּם וְאֶת מִחְיָתָם לָקְחוּ לָהֶם.

וַאֲנִי אֵינִי מַאֲרִיךְ עַתָּה לְבָאֵר אֵלֶּה הָעִנְיָנִים כִּי בֵּיאוּר רָחַב הָיָה צָרִיךְ לָהֶם הַרְבֵּה עַל כֵּן אֲנִי הוֹלֵךְ בִּקְצָרָה וְאֶרְשׁוֹם דִּבְרֵי הַחָכְמָה לַמְּבִינִים אוֹתָם לְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם חָכְמָה נִפְלָאָה כַּאֲשֶׁר חַנַּנִי אֱלֹהִים.

וַהֲרֵי כָּאן כָּלַלְתִּי כָּל קִלְקוּלֵי הַגָּלוּת בְּד' רָאשִׁים נוֹרָאִים וַאֲיוּמִים וְהַתּוֹלָדוֹת הַמִּתְפַּשְׁטוֹת מֵהֶם רַבּוֹת מְאוֹד לְחַכְמֵי לֵב, וְלֹא אַרְחִיב לָהֶם בֵּיאוּר עַד בּוֹאִי לְעִנְיְנֵי הַגְּאוּלָה לְהַרְאוֹת סִתְרֵי נִפְלְאוֹתֶיהַ וְתַעֲלוּמוֹתֶיהָ אָשִׂים לָאוֹר בס"ד דֵּי הָבִין וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ.



[1] "והנה כשעשו ישראל את העגל, אז חזרו והגבירו כח עמלק זה, ועל כן היו באים בלעם ובלק בכח קטרוג העגל דוקא לקטרג לישראל, אלא שהב"ה הפר עצתם. ועם כל זה, בעגל כתוב "וביום פקדי ופקדתי", והענין כי היסורים שהיו צריכים לסבול באותו זמן, הב"ה פזרם לכל דור, ועל ידי זה היו יכולים לסבול, וזה לא היה מונע מהם כניסת הארץ". (קנאת ה' צבאות – חלק ב').

[2] "והנה ישראל חטאו הרבה והיו ח"ו חייבים כליה. מה עשה הקב"ה, לוה מס"מ הרשע, והיינו שרצה שיאריך לו הזמן, וזקף עליו במלוה את החוב, אם לא ישובו בתשובה ח"ו יאבדם. וגם ההלואה זאת לא היתה בחנם אלא בריבית, וזהו הטעם שהריבית מותר בגוי, כי כך היא ההנהגה עם הס"מ הרשע, והריבית היא כל השלוה והגדולה שנתנה לאומות העולם. והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל באומות העולם בשלוה שלהם, או ללכת בדרכיהם ובשמחתם, כי זאת להם תחת מה שהניח ס"מ הרשע קיום לעולם ולישראל, ואורך הזמן, עד שיחזרו בתשובה. והנה על זה כתיב, "תחת עבד כי ימלוך", שהוא ס"מ שמתגאה בכוחו. "ושרים הולכים כעבדים", שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה הזאת, והוא בחינת מט"ט בסוד ימי החול וגלות, והוא תמיד נעשה כנושה לדחוק בעבור חובו, וגורם ירידה וסיתום תמיד. ומכאן נמשכו הגזירות רבות שהיו בעונותינו הרבים בזמן הגלות. ולכן צריך לתקן תמיד תיקונים בעבור זה, כי באמת הגלות הוא קלקול גדול שכולל כמה מיני קלקולים. וזהו, מארי דחובא דחיק" (אדיר במרום – עת אימת ניתב).

[3] "והנה שם האדון ב"ה את הקטיגור והוא השטן, שנאמר בו, "ויבא גם השטן בתוכם", ופקודתו לתבוע דין בבתי הדין, וכשהוא תובע יתעוררו הדיינים וישפוטו. וממדת טובו ית', שלא יתפוס בדין עד שיקטרג המקטרג, ואע"פ שחטאי החוטא גלוים לפניו. ואולם גם לזה חקק חוקים וסידר סדרים, פירוש – לקטרוגו של המקטרג איך יהיה ומתי יהיה, וכענין מה שכתבו ז"ל, 'השטן מקטרג בשעת הסכנה', וכן מה שכתבו ז"ל, 'שלשה מזכירים עונותיו של אדם'". (דרך ה', ב' ו' ד').