עמודים נוספים בפרק זה
- מאמר הגאולה | פרק ג'. זכירה - חיבור תפארת בשכינה. כניעת האומות.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. סיכום ענייני הפקידה.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. יציאת הנשמות העשוקות. היחידה של המשיח.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. הפקידה מן היסוד והזכירה מן התפארת.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. פעולת הפקידה: חיבור הנוק' בחכמה. תיקון הנפש.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. פתיחת שער ההיכל על ידי כפות המנעול.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. תשובת ישראל מכח ההארה בנשמותיהן.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. פריסת המסך גורם הסתר פנים ובקיעתו.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. פגמי פשטתי את כתנתי ושיטוף הרגלים בגלות.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. פקידה - באור החכמה. זכירה - החכמה והבינה יחד.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. עת הפקידה: רום תוקף החשך הגדול.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. פעולות הפקידה: קימת השכינה.
- מאמר הגאולה | פרק ג'. זמן הפקידה ופעולת הפקידה.
מאמר הגאולה | פקידה – הארת החכמה. זכירה – הארת הבינה עם החכמה.
כי לא באה הפקידה רק באור החכמה לבד. ומפני שהחכמה היא המאירה – על כן לא האירה אלא רק כמו מאחריה וזה הסוד הוא פק"ד (גימ') ריבוע ע"ב אחוריים של ע"ב: "יוד, יוד הי, יוד הי ויו, יוד הי ויו הי". אך הבינה תאיר בזמן הזכירה כי לא היא לבדה אלא החכמה והבינה יחד דרך פניהם ולא מאחוריהם והיא זכו"ר.
ובאמת בלתי החכמה לא נעשה דבר – כל שכן פתיחת השערים שאינה בלעדיה, וזה נודע בסוד הנקודות – [1]קמ"ץ פת"ח – ניקוד החכמה המראה על פתיחת השערים על כן בכוחה ובמאמרה נעשית הפקידה הזאת. וזהו "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי" וגו' – ד' תארים לד' אותיות של [2]"אדני". "שראשי נמלא טל" – "יוד הא ואו" = ט"ל. [3]"קווצותי רסיסי לילה" – "הא" אחרונה. ונמצא שעתה ז"א קוראה לנוק' לחיבור, שכמה זמן הוא שלא נתחברו כך.
ועתה אודיעך בזה סודות גדולים לפי סדר הפסוקים.
"דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו: קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל": שיר השירים ה' ד'-ה'.
הרחבות:
[1] ניקוד הכתר הוא קמ"ץ להורות שהכל קמוץ בתוכו ואי אפשר להתבונן בו. ניקוד החכמה הוא פת"ח להורות שמכאן ונלאה נפתחו האורות הקמוצים בכתר. אמנם, כן אורות החכמה אינם ניתנים להבנה כשם שאין תפיסה במחשבה. רק מהבינה שניקודה צירי – מלשון צורה נגבלו האורות וקיבלו תפיסה / הבנה.
[2] א' = אחותי, ד' = רעיתי, נ' = יונתי, י' = תמתי.
[3] "והנה זה נאמר בענין, "פתחי לי אחותי" והוא כי זהו סוד "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", כי היא המבררת מן הס"א, והבירורין עולין במוחין להתתקן שם, ועל כן הוא אומר לה "פתחי לי… שראשי נמלא טל". והענין, כי בהיות השכינה בגלות היא שושנה סתומה, והיא אוצר שמתקבצים בה כל הבירורים. וכשבאה אל הקב"ה הנה נפתחת. וזה סוד "הגמאיני נא מעט מים מכדך" כי היא מבררת במחשבתה את הראוי לה, והז"א לוקח ממנה מה שהוא לוקח ומברר במחשבתו.
והנה כבר שמעת סוד 'אנער מרישיה', כי מה שיורד לנוקבא, הוא מה שהקב"ה מנער קודם שכינס בפנים (להתחבר עימה), והוא באמת מה שנשאר על הקצוות, וזהו "קוצותי רסיסי לילה" – ונקראים רסיסי לילה, כי הם מגיעים לנוקבא.
אבל באמת בכאן סוד גדול ונורא, והוא ענין "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", שזכרתי לעיל, כי הנה כתיב "והיו עיני ולבי שם כל הימים". והוא כי יש שני שרשים לנוקבא, א' – בעין מצד החכמה, וא' – בלב מצד הבינה. (ראה הערה 27) והנה בגלות נאמר: "עורה למה תישן" ואז העינים סתומין, בסוד "פקח עיניך וראה", אך הלב נעור תמיד בסוד "אני ישנה ולבי ער". והנה בזמן שהיא עומדת בגלות לברר, נאמר "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", בסוד הבירור הנעשה על ידה. והנה זה הלב מקרב השכינה אל המלך, ואז הוא לוקח זה השלל, והבן.
והנה בכל זמן הגלות נמשכין תיקונים לצורך הגאולה, ונמלא הראש של הז"א מזה הט"ל, ונשארים רסיסים על הקצוות הראוים לרדת אל נוקבא. ובסוף הכל ינער הקב"ה הקצוות האלה, ואז ירדו הרסיסים אל הנוקבא ובהם יחיו המתים, וזה כשיאיר הבקר שהיא הגאולה". אדיר במרום – בגולגלתא יתבין.