מאמר הגאולה | פרק ג'. יציאת הנשמות העשוקות. היחידה של המשיח.

מאמר הגאולה |  יציאת הנשמות העשוקות בעת הפקידה.

אך עתה אפרש לך זה העניין היטב ותבין סוד גדול מאד כי כמה נשמות הן ^[1]מעושקות מימים קדמוניות ^[2]בקצבי ההרים האלה, אשר לא יצאו משם עד היום הזה – מפני רוב התגברות הטומאה המתגברת כנגדן בל יתנו אתהן לצאת, והן עתידות לצאת טרם גאולתנו. ואיך תצאנה אם לא יכלו לצאת עד היום? אלא שברבות האור עליהן בפקידה – תצאנה, כי אז יהיה מדלג הצדיק שאמרתי על כל ההרים ועל כל הגבעות אשר נמצאו שם הנשמות ההנה. ובהגיעו שם לקחו הנשמות אור ממנו וכח גדול מאד ובכח ההוא תצאנה משם. אך לא יעמוד הצדיק על ההרים והגבעות זמן הרבה כי טרם תרגיש הקליפה צריך שהצדיק כבר חלף הלך לו.

ותדע כי רוב הנשמות האלה העשוקות הם בני דורו של משיח. וכבר ידעת למה נקרא בני הדור בנשמות, אף נשמות גם כן אחרות גדולות מאד תצאנה מן הזמן ההוא והלאה בעיתן להתתקן ולהיות העולם באורה רבה ועצומה.

פעולת פקידה, בניית היחידה של המשיח.

ועוד פעולה אחרת נמצא לפקידה וזה נראה בפסוק בגאולת מצרים, שמיד אחר "וידע אלהים" כתיב "ומשה היה רועה" והבן היטב, כי מזמן הפקידה התחילה העטרה להבנות למשיח, וזאת העטרה נודעת שהיא היחידה. ובתוך הזמן בין הפקידה לזכירה האיש אשר לו משפט הגאולה לגאול – ראוי להתקן ולהיות נכון למעשהו. ועל כן יעלה בימים ההם במעלות גדולות עד אין קץ שאז יעטירהו מלך מלכי המלכים עטרת כבודו. ולכן כתיב "ומשה היה רועה" כי כן היה נתקן והולך עד שהגיע הזמן ועמד בחורב וקבל שם מצות הגאולה.

הרחבות:

[1] "כמו שהשכינה צריכה להתלבש בתוך הקליפות, כך צריכים נשמות גם כן להתלבש אחריה בקליפות. (קליפת נוגה נקראת עושק על שעושקת הנשמות, ועליה נאמר, "דמעת העשוקים". ובזמן הגלות כשעושקת הנשמות, השכינה הולכת בתוכה להכניעה, שלא ישלטו הרבה עליהם. פירוש על נביאים). דע, שג' מיני היות הנשמות בתוך הקליפה יש: (ג) היותן בתוכה קודם בואן לעולם. (ב) היותן בתוכה אחר צאתם מן העולם והן זכאות. (א) והיותם בתוכה קודם צאתם, או אחר צאתם כמו כן, והן חייבות.

והמין הג' הוא היותן בה קודם בואן לעולם, כי אז אינם בבחינת סובלי חלאים, אלא הם בסוד עשוקים. והוא כי חטא אדם הראשון גרם שכל הנשמות תרדנה בתוך הס"א, ואז זה גורם להם חולשה, שבבואם לעולם הזה נרדפות מן הס"א, וצריכות תקון גדול במעשיהם לתקן מזה. כי כל העבודה עתה – אחר ענין חטא אדה"ר היא נמשכת.

אך נשמת המשיח היא בחינת היחידה, שהיא בת חורין, שאין לה ענין לזה, כי אינה אלא לבא לעולם לעטר המשיח, ולא להתקן. ולכן היא בבחינת "סובלי חלאים", ואדרבא – ראש לכולם. ובה נכללים כל עטרות הנשמות, שבם יתעטרו לימות המשיח בהארת יחידה אשר תשלוט ותנהג אותם בזמן ההוא". קנאת ה' צבאות.

[2] בעמקי שורשי ההרים.