Skip to content

מאמר הגאולה | פרק ו'. אופן כריתת הטומאה וענפיה.

מאמר הגאולה | מאיברי שרי הטומאה נמשך החיות לאומתם ולקליפות, ובנבילת ונמיקת איבריהם יאבדו אומתם וקליפותם.

נשלים לבאר הענין הזה של כריתת הטומאה, כי גם תחלה אמר "הִנֵּה הָאָדוֹן… מְסָעֵף פֻּארָה" והכל ענין אחד. ואני פירשתי לך הפסוק ה-ב' בראשונה כי ממנו יתבאר הראשון, כי על כריתת הענפים האלה מדבר, שהם יפסקו בראשונה, ומאז לא נמשך עוד כח לאילנות לעמוד, ואז נאמר "ורמי הקומה גדועים" שהם האילנות האלה והם השרים של האומות עובדי גילולים, "והגבוהים ישפלו" הם האומות עובדי גילולים עצמם שהיו גבוהים ושולטים. ונמצא שגוף השרים האלה יפסד ויהיה נימוק בנפילת איבריהם כי נפילת האברים היא ממש האברים שבהם נתחזקו לידבק לפנים, ועל כן נאמר "ונמקו כל צבא השמים" נמיקה ממש והבן היטב.

ואמר עוד "ונגולו כספר השמים" וזה גם כן סוד גדול, כי בהיות הקליפות שולטות – נתפשטה הקדושה לחוץ, וממנה היו יונקים. אבל עתה, הנה תאסוף רגליה אל המקום למעלה עד שלא ינקו ממנה עוד.

והבן איך הדברים הולכים בסדר גדול:

  • כי בתחילה יוסר הסיבוך והעירוב שהיה מונע התקון ונמצא שלא ישאר עוד כח לקליפה.
  • ועוד תשוב הקדושה, תֵאָסֵף הביתה למקומה,
  • ואז יתחזקו ישראל בפנים ולא יעצרו כח הקליפות כלל, כי לא יוכלו להיות נכללים באסיפת המעלה ההיא וישארו נובלים מעצמם, וזהו שאמר "וכל צבאם יבול".

ועוד הבן ענין "ונגולו כספר השמים" כי הוא כמו הספר שקוראים בו, וכאשר נגמרה הקריאה גוללים אותו. והקריאה הוא רמז לגילוי האור, והגלילה לסתימתו. ונמצא שעד עתה האירה הקדושה לכל צד ונהנו הקליפות ונתקיימו, אך עתה לא כך יהיה עוד אלא "ונגולו כספר השמים" – כבר תהיה גלילת הספר אחר תום הקריאה ואז וכל צבאם יבול כעלה נובל מחוסר הלחות והיניקה כן יבולו אלה.

ועתה הבן כי 'אין מקבלים גרים לימות המשיח' ולכן אמר "ונגולו כספר" כי כבר נגלל הספר ונסתם, על כן לא יהיה מקום לבא עוד אל הקדש פנימה. כי בתחילה כנפי השכינה היו פרושות לקבל את כל הבא לחסות תחתיהם, אך עתה ונגולו כספר השמים ורק הטוב שישאר יהיו גרים גרורים. ולא עתה יגררו כי אחרי כן כאשר תשמע עוד בסוד "דריכת הפורה".