Skip to content

מאמר הגאולה | פרק ז'. מנח ועד עמוד גואל.

מאמר הגאולה | י' דורות מנח שוב הגבירו הטומאה אך לא הוצרכו כליה. מאברהם אע"ה הושם הגבול לטומאה והחל בירור הקדושה והפרשתה מהקלי', והיו מתפשטים זה כנגד זה.

ועל כן גם דורות נח לא הצליחו, אלא שבסופם לא הוצרכם כליה, אבל שם נעשה ענין הפלגה והוא כי ניתן מקום וגבול לטומאה, והקדושה לקחה לה מקום וגזע מיוחד והוא שורש אברהם אבינו עליו השלום. ועדין היתה מתפשטת בשאר העולם בערבוביה. ובצאת עשו וישמעאל אז גם נסדרו, וזה היה תקון לעולם להיותם מתחלקים – אלו לכאן ואלו לכאן – ממה שיהיו הולכים בערבוביה כחיות המשולחות מן היער. והנה משם והלאה הלכו ונתפשטו כן צד החול לעברו וצד הקדושה לעברו, אך צד הקדושה לא נתחזק עדיין, וצל החול שלט הרבה. ועל כל זה כתיב "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", כי כן היו מתפשטים זה כנגד זה, אבל צד הקדושה לא נטהר מן הדיבוק הראשון שנתדבק החול בקדש.

 

בגלות מצרים נשלמה טהרתם, ובמתן תורה הוכנעו האומות ושריהם ושלטה הקדושה, עד שחטא העגל החזיר את הקילקול.

וסוף טהרתם היה במצרים כור הברזל ששם נטהרו ובצאתם קבלו התורה ואז נתחזקו כתקונם היטב, ואז ניטלה השליטה מן האומות ובראשם עשו וישמעאל כמו שנתבאר, וזהו שאמר "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש". ואז, לא די שלא שלטו האומות בישראל – אלא שישראל לקחו הם הממשלה – אם לא שחטאו בעגל, חזר הרע ונדבק בהם שכבר יצא. ואז נאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים מחר חרב".

והבן מה הוא זהו העדי, כי מה שלקחו מן עשו ומן ישמעאל נעשה להם עדי יקר סביבם, כי באמת לבוש הוא על גביהם, וכן הוא לפי סדר המדרגות כנודע למי שהוא רגיל בארחות האמת. והנה אז התנצלו אותו ולכן נתנה עוד ממשלה לאומות העולם, ומאז שלטו בהם.

והנה להם היו שני כתרים כנגד "נעשה ונשמע" והכל סוד אחד כי הם בסוד החסד והגבורה והם סוד תפארת ומלכות והם נגד עשו וישמעאל, וזה מה שהתנצלו שם. ואלמלא חטאו היו הולכים מיד לארץ ושם היו נתקנים תקון גדול עד שהיו מגיעים לתקון הראשון. אבל כיון שחטאו לא עלה בידם, וכל שכן שחזרו עוד וקלקלו במרגלים ולא אבו ללכת אל הארץ וניטל מהם הכח.

 

גלות המדבר, וגלות חורבן ב' הבתים היה בגלל שלא הוסרה הקליפה לגמרי ובכל פעם רק נחלשה ושוב התגברה.

ועל כן עמדו מ' שנה במדבר בסוד כללות הקליפות ששלטו עליהם. והאמת שזה הרע שחזר ונדבק עדין לא הטהרנו ממנו, וזה נמעט וחסר או חזר ונתגבר אך לא יצא לגמרי. אלא שבזמן שלמה, עמדו בתקון ונבנה הבית ונאמר "אין שטן ואין פגע רע". ובאמת, אלמלא בת פרעה היה הרע מסתלק וכלה, אלא שעל ידה עוד נשאר לפנים, אלא שמעט היה וחזר עוד ונתגבר עד שהחריב את הבית, ועמדו בגלות ע' שנה לפי הכח שקבלה הקליפה. וכאשר היניחתם מעט, חזרו ובנו את הבית, אך לא נסתלקה אלא נמעטה ונחלשה ועל כן היה להם מקום לישראל להתחזק. אבל לא עמדו הרבה עד שחזרו ונחשך להם אור – חָשַׁךְ לגמרי, ועמדו בחשוכתו עד עמוד לכסא משיח צדק.