מאמר הגאולה | פרק ח'. אור עתיקא קדישא יכלה את האומות.

מאמר הגאולה | הקליפות ינקו בגלות מאחורי הבינה. בגאולה "קורע" עתיקא קדישא את הבינה וכורת ומאבד את הקליפות שדבקו באחוריה.

ועתה אפרש לך סוד אחר גדול מאד והוא מה שכתוב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" וגו', והסוד עמוק. ותדע כי כאשר היה במצרים כן יהיה בגאולה העתידה. וסוף גאולת מצרים היתה קריעת ים סוף ששם נאמר "מה תצעק אלי" וכבר אמרו 'בעתיקא תליא מילתא'. ועתה אבינך הסוד הזה כי רב הוא.

דע שאחיזת הקליפות ויניקתם היא למטה, אבל תוקפם הוא מאחרי הבינה. והבן היטב, כי מלכי אדום הראשונים מן הבינה יצאו, על כן משם הם מתחזקים למטה להתקיים. והבן היטב, כי הבינה 'דינין מתערין מינה' ומשם מתחזקים אלה למטה, אבל ממנה ולמעלה – הכל רחמים גמורים. והנה כשיצאו ישראל ממצרים בראשונה, מתוך תגבורת המאורות היה שלא יכלה הקליפה לעמוד ברוב אורם. אבל אחר כך חוזרת ומקשה ערפה ורוצה להתדבק. והאמת שיותר מבראשונה היתה רוצה להתחזק כי כבר יצאו מתחת ידה פעם אחת. ואז נתעורר העתיקא ונגלה למטה, וקרע את הים העליון. ובקרעו הים הזה שהוא הבינה – הנה נכרתו הקליפות שלא יעצרו כח עוד כאשר עצרו בראשונה מן המקום שאמרתי – ואז נכרתו ואבדו.

אור עתיקא קדישא יכלה גם את האומות שיתיצבו על ישראל ועל משיחו, ויוציא העשוקים מיד הקליפה.

והנה כן יעשה לעתיד אחר שיבאו האומות ויתיצבו על ה' ועל משיחו, כי יתקע בשופר גדול שהוא הבינה. והתוקע למה לא נזכר? אלא שהוא פלא ולא נזכר שמו. והנה אז יאבד כל כח מהקליפה לגמרי. ועל כן על אותה שעה נאמר "לאמר לאסורים צאו" וגו' כי לא יהיה להם עוד כח לעכב עליהם כבראשונה. וכבר ידעת שאשור ומצרים הם ב' ראשי הקליפה, ובצאת העשוקים מתחת ידם יבואו וישתחוו בהר הקדש בירושלם והרי פירשתי לך סוד גדול מאד.

מכאן והלאה תנהיג השכינה את ישראל בגלוי ב-ג' קוי ההנהגה השלמה, בכח ג' האבות הכוללים כל נשמות ישראל.

ועתה אודיעך עוד עיקר אחר ובו אחתום מאמרי והוא מה שנאמר "וארשתיך לי לעולם" וגו'. והם ג' "וארשתיך" נגד ג' האבות. ואומר לך מה ענינם כי סודם ג' גווני הקשת שיהיו מאירים באור הגדול, ונאמר בהם "וזכרתי את בריתי יעקב" וגו'. והענין כי אז תהיה נשלמת ההנהגה על יד השכינה, וההנהגה בסוד ה-ג' אבות היא לחסד לדין ולרחמים. ולכן כללות השכינה בתקונה נקרא "שבת" כי היא בת יחידה ונכללת ב-ג' האבות הנרמזים בשי"ן. ותהיה ההשפעה שלימה לפי האור הגדול אשר יאיר בזמן ההוא, כי השכינה תהיה מתחזקת מאד בכבוד גדול, ושמחה רבה, אשר כמוה לא נהיתה. ועל הזמן ההוא כתוב "הנצנים נראו בארץ" והם ג' האבות אשר זכרתי שבם היא נקשרת ומנהגת כל הנמצאים. וכל זמן שאינה נכללת מכלם אין ההנהגה שלימה, על כן כלם יהיו נכללים בה בזמן ההוא באור הגדול כאשר אמרתי, שיהא מאיר באותו הזמן, ואז "עת הזמיר הגיע".

ותדע שב-ג' האבות – הנה יעקב הוא המתחזק יותר כי הוא בעלה של כנסת ישראל, והשנים מתחברים בו, ועל כן אמר "וקול התור נשמע בארצנו" כי הוא המתגבר כאשר אמרתי.

והרי פירשתי לך עניני הגאולה באר היטב בסדר לפי התקונים אשר יתתקנו להשלים הצלחת ישראל ותיקון כל העולם בתיקון המאורות העליונים. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.

תושלב"ע.