משכני עליון | פרק ה'. סדר העבודה. (פעולת הקרבן והקטורת).

משכני עליון | פעולת הקרבן והקטורת.

בזה החצר נמצא המזבח החיצון הנקרא ^[1]"מזבח העולה", הוא ^[2]מקום הקרבן שמקריבים דבר יום ביומו. וכאן צריך אני לפרש לך סדר העבודה ומנחת המלך, והבן מאד.

דע כי כל הצבאות, החילים, והנשמות – מן המאורות אשר למציאות הקודש נגזרו. ומהם הם מקבלים השפע והכוח להתקיים ולעשות את כל אשר מוטל עליהם. ובכל יום צריכים כל הבריות לקבל את השפע מבוראם. ולמה אני אומר "בכל יום"? אלא, מפני שכל יום הוא מדריגה בפני עצמה, ואין יום דומה לחבירו. ואני לא אוכל לפרש הרבה, כי הדרושים היו מרחיבים יותר, על כן אקצר, ואתה תתגבר בשכלך לרדת אל עומק הדברים.

בכל יום צריכים התחתונים להתקרב אל העליונים. והענין הזה הוא קשר הענף בשרש. ונמצאים המלאכים נקשרים בשרשם, והנשמות כמו כן.

אמנם, ענין הקרבן הוא להקריב המלאכים, והקטורת – להקריב הנשמות. והבן מאד, כי הסוד זה הוא "אדם ובהמה", והפנימים נקראים אדם, והחיצונים מהם בהמה.

 

סוגי החי לקרבן.

והנה הקרבן נעשה מבהמה או מעוף, ולא מחיה. וג' המינים האלו נמצא להם מקום לכל אחד מיוחד. הבהמות בבריאה, והעופות ביצירה, והחיות בעשיה. ומפני רוב שפלותם לא ילקח מהם לקרבן, כי שם תוקף הטומאה רב, ולא יעצרו כח לעלות אל מקום רם כזה.

והמזבח עצמו הוא מקום מוכן לקבל העשיה הזאת בה. ומהותו ממהות ^[3]הנקודה מקום התאוה הוא, ששם האש הלוהט שנאמר בו, "הוא העולה על מוקדה" והבן, כי הדברים עמוקים מאד.

 

הרחבות.

---

[1] שכנגד רחל.

[2] "שבעת ימים תכפר על המזבח". שלימות התיקון הוא שהמלכות תקבל ההארות מכל הספירות שלמעלה ממנה. מזבח הוא סוד מלכות, ובסוד זה היה צריך לכפר על המזבח ז' ימים – להמשיך עליה ו' הארות של ז' ספירות העליונות, והם הבינה וו' קצוות של ז"א. אחר כך צריך להמשיך הארת החכמה ג"כ, ובסוד זה "וקדשת אותו", שקודש הוא בחכמה כידוע. אחר כך צריך להמשיך הארת הכתר, ובסוד זה נאמר, "והיה המזבח קודש קדשים". וכשהמלכות מתוקנת, עולמות בי"ע מתקשרים בה ומתקדשים בקדושתה, וזה אומרו אח"כ, "כל הנוגע במזבח יקדש" – לרבות עולמות בי"ע הנוגעים במלכות ומתקדשים בקדושתה. שזה כח הקרבן כידוע להעלות עולמות בי"ע להתקשר באצילות. פירוש הרמח"ל על התורה – ספר שמות.

[3] הנקודה היא המלכות וע"כ מהות המזבח הוא סוד המלכות. מקום התאוה: "התאוה היא סוד התשוקה, אלא שהאורות שיש בהם כח הזה להמשיך האחרים בסוד התשוקה, להם נקרא תאוה". אדיר במרום שערא דנפיק שהם האורות המושכים את האחרים בהיות איזו שייכות וקרבה ביניהם, או שאחד שורש לשני – וע"כ אורות אלו גורמים לדבקות.

"ועוד, אדומה כד"א היא העולה על מוקדה וכו' ויקרא ו ב: דהכי משתלהבא בשלהובין דרחימו לגבי בעלה". תיקונים חדשים – תיקונא חמיסר.

"שהרי בשעה שנפש מתלהבת באש זה, נאמר בה, "היא העולה על מוקדה", עולה ודאי, מי זאת עולה, במ"ב אותיות שהם להב"ה, אש להבה, בהם, "אבא בם אודה יק", "שלהבת יק". ובזמן שאלה החומות נתקנים זהו זמן להקריב קרבנות, דכתיב, "תבנה חומות ירושלים", אח"כ, "אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל", וזה, "בבקר ובצאן", כלל הקרבנות מן הבקר ומן הצאן. וכל קרבן היא שכינה, שבה, "תקריבו את קרבנכם", וזה קרבן תמים, לריח ניחוח ודאי". דרוש ונתת הכסף.