מה מקור המונח "גלגול" והאם ישנם כינויים נוספים למונח זה?

ט״ז באייר תשע״ה (מאי 5, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

מה מקור המונח "גלגול" והאם ישנם כינויים נוספים למונח זה?

 בדברי חכמי הקבלה הקדמונים אין אנו מוצאים מינוח קבוע, למרות שחותרים לאותה המשמעות, אם כי לפעמים קשה לדעת זאת בוודאות.

נראה כודאי שהמילה גלגול משמעותה חזרה על תהליך שכבר עברה הנפש ועליה לעבור אותו שנית. אצל רבנו הרמח"ל השימוש במונח זה שלא במשמעות "גלגול נשמות" הוא נרחב, ומשמש כמילה נרדפת למאורעות ותהליכים, התחדשות ועוד, כמו גם במשמעות תהליך של חזרה לעוה"ז.

בספר הזוהר מופיע הגלגול פעמים רבות בכינויו זה, בעיקר במאמר ה"סבא דמשפטים", ואחריו נמשכו שאר מקובלים אחרונים.

נציין שהמילה "גלגול" מזכירה את המילה "גלגל",  והוא ביטוי לאותם גרמי שמים המוזכרים ע"י האסטרונמיה הקדומה, ורעיון המונח הוא בכך שהם עולים מעלה ושבים מטה, כך שגם הנשמה "מתגלגלת בגלגל" מעלה ומטה",

הזוהר, המדמה את גילגול הנשמה למהלכו של גלגל 'אמת המים' השב וחוזר על עצמו שוב ושוב, בתנועה מעגלית שרק בסוף דרכה תתגלה המטרה של "והרוח תשוב אל האלהים". וזה לשונו:

 "האי איהו רזא דגלגול. גלגל לית ליה תנועה בלא אמת המים אוף הכי… ביה אתעביד גלגל גלגול. ורזא דמלה מה גלגל אין לו תנועה בלא אמת המים אוף הכי גלגול … לית ליה תנועה בלא אמת המים… אינון מסבבין עלמא עד דחזרו לימא דנפקו מתמן, ובגין דא אמר קרא כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים וגו'. עד דאהדרו כגוונא דנפקו אוף הכי והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה". רעיא מהימנא פנחס דף רט"ו.

 גם קהלת תופס שכל העולם והמתרחש בו חוזר כגלגל, "דור הולך ודור בא… כל הנחלים הולכים… הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה…"

היו מן המקובלים שלא רצו להזכיר את הנושא בשמו, בשל ההילה של המיסתורין שאפפה אותו יותר משאר נושאי תורת הקבלה, ועסקו בו לפיכך ללא מינוח מיוחד, כמו למשל בספר 'הבהיר' שעוסק בנושא הגלגולים (סעיף קצה, מובא בהשמטות הזוהר) בלי לקרוא לילד בשמו, ובלא שימוש במינוחים מוכרים.

בכתבי מקובלים קדמונים משמשת המילה 'גלגול' – לא רק לשם תיאור החזרה לגוף גשמי אלא גם כביטוי לעונש הרשעים שנגזר עליהם לנדוד בגלות בעולמות ללא גוף ומנותקים ממציאות זו או אחרת. גם נזכר הביטוי "גלגולי גהינם" כלומר, תהליכים המובילים לחזרה אל המקור הראשוני בסופו של דבר גם אם בדרך מייגעת.

בלשון הזוהר נזכר המינוח "באבנא דקוספיתא", שמשמעותו גלגול בכף הקלע, שהיא בעצם דחיית תיקון הנפש והשארתה בנדודים וייסורים קשים. 

נזכיר את רבי עזרא בפירושו לשיר השירים (עמ' תקיא), האומר "והנשמות חוזרות ומתגלגלות", ולאו דווקא בגוף ממשי גשמי.

 

 שמות אחרים

 ישנם מקובלים, כמו הרדב"ז זלה"ה (טעמי המצוות דף כז ע"ד) והריקנטי זלה"ה (וישב, דף לד ע"ב)המכנים אותה בשם הכולל "המידה" שמשמעותה דרכי הבורא להשיב לברואיו "מידה כנגד מידה", גמול עבור מעשים טובים או רעים, שהיא הביסוס העיקרי ומוקדם ביותר לתכל תורת הגילגולים.

יש שהשתמשו במונח "העתקה", כמו רס"ג במאמרו נגד תורת הגלגול:

 "אנשים ממי שנקראים יהודים [=יודיגאנים, כת פרסית]…קוראים אותו העתקה, וענינו אצלם, שרוח ראובן תשוב אל שמעון ואח"כ בלוי ואח"כ ביהודה. ויש עמהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהי רוח האדם בבהמה ורוח הבהמה באדם". האמונות והדעות, מאמר ו פ"ז.

 משמעות המונח "העתקת" נפש מגוף אדם אחד אל משנהו.

 ישנם כמה צירופים המבוססים על השרש 'חלף' אצל המקובלים הקדמונים. רבי אשר בן דוד (בפירוש למעשה בראשית) "לבוא בהתחלפות", או "לכן ה' מכין לו חליפה אחרת לנקות ולזכות עצמן", (מערכת האלוהות, פירוש פ"ז) או "תורת חליפין" (ספר הפליאה – ד"ה וראה והבן), וכן בשל"ה (ווי העמודים פרק כו), ואילו רבי יוסף בן שלום אשכנזי מדבר על "דין בני חלוף".

הצד השווה שבהן שכוונתם להחלפת נפש אדם הנוכחית בנפש אדם אחר שקדם לו, כמו הגלגול המקורי, או החלפה זמנית ומוגבלת מעין ה"עיבור".

בזוהר מופיע גם הכינוי "גלות", וכן בספר "התמונה", כאשר הנפש גולה ממקומה אל מקום שאינומתאים לה, והמדובר בעיקר בגלגול ביצורים נחותים מהאדם. מונח זה נובע מההבנה שגלות השכינה מהווה בעצם מעין "גלגול" של בר-אנוש ברמה הכללית, בחינת הנאמר "בכל צרתם לו צר, ולפיכך כאשר בית המקדש חרב והשכינה אינה במקומה אין הולדת נשמות חדשות עוד.

אבל המונח גלות מופיע בעיקר במשמעות של עצם כניסת הנשמה לגוף השפל, גם בפעם הראשונה שלו, שמבחינת הנשמה זוהי ירידת מדרגה  וכפי שקורא ע"כ בזהר את הפסוק: "כצפור נודדת מן קינה…" כפי שמסביר החסד לאברהם:

"מפני התלבשם בחומר המסך המבדיל… מחמת חטא אדם הראשון שגרם גלות וקליפה כוללת אל הנפש על ידי התלבשה בגוף בשר המת הזה העפר העכור הזה". חסד לאברהם מעין א – נהר ג.

 נזכיר עוד ביטויים המופיעים כאשר משמעותם אינה ברורה לחלוטין אם הכוונה לגלגול גופו אולכלל גזר דינה וגורלה של הנשמה.

"סוד השלח" ע"פ איוב (פרק לג יח) "…וחיתו מעבר בשלח", כאשר המשמעות היא מלשון "השתלחות" ממקום למקום ומעולם לעולם, או אולי מלשון 'שלח' ו'חנית', כשרומז על חרבו של מלאך המוות כפירוש המלבי"ם שם.

 "דין בני חלוף", ע"פ משלי "…אל דין כל בני חלוף". כלומר שזהו דינם של כל הנבראים ברי החלוף, שנגזר עליהם להתחלף ולשוב, או שמא שוב הכוונה אל ה"חלף" (=סכין) של השטן.סביר שזהו כינוי בלשון נופל על לשון ל"בני חילוּף" (למ"ד שרוקה) כשהקשר לפסוק צלילי בלבד.