מהם הצדדים החיוביים שבגלגול?

ט״ז באייר תשע״ה (מאי 5, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

מהם הצדדים החיוביים שבגלגול?

 

למרות שבמהותו הגלגול אינו פעולה חיובית כי לרוב נגרם בשל פגמים המחייבים תיקון וכפרה על עוונות קודמים, עם כל זה, מוצא הזהר טעם לשבח באלו הבאים שנית בגלגול על פני אותם הנמצאים בעולם לראשונה. ושני טעמים בדבר. ראשית, כי אותם מגולגלים יודעים את מצבם בעולם הצדק שכן כבר ביקרו שם אחת או יותר. ושנית, כי שבו לעוה"ז שנית לצורך תיקון בלבד, כך שמעמדם כאן קל יותר ומסוכן פחות לנפילה רוחנית. כך לשון הזוהר:

 "ושבח אני את המתים שכבר מתו… שכבר מתו זמנא אחרא אסתלקו מן עלמא, ואתתקן בעפרא ותב בהאי עלמא בגין דיתתקן בתר דאשתלים זמניה מית ודאי הוא שבחא… דהא קביל ונשא זמנא ותרין, ודא ודאי אתריה אתתקן בשבחא יתיר מאינון חיי דעד לא קבילו עונשא. וע"ד כתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא, אלין אינון חיין ואקרו מתים. מ"ט אקרון מתים בגין דהא טעמו טעמא דמותא. ואע"ג דקיימי בהאי עלמא, מתים אינון. ומבין מתייא אהדרו… מן החיים אשר המה – חיים, דעד לא טעמו טעמא דמותא ולא קבילו עונשייהו ולא ידעי אי זכאן בההוא עלמא ואי לאו". זהר חלק ג דף קפב ב'.

 

גם אם ניתן להבין את המאמר באור שלילי בהגדרת האדם השב בגלגול כ"מת", אעפ"כ רואה הזהר את הצד החיובי בעובדה שהוא מודע הוא למצבו מבחינת התיקון שלו, ותיקונו בכך שימית עצמו באהלה של תורה. יתרון נוסף העולה מדברי הזהר הוא עצם ירידת הנשמה שנית, פעולה שהיא לעצמה מהווה עונש וכפרה לנשמה, בשל הייסורים הכרוכים בכך לנשמה.

יצויין, שבעל ספר מאור ושמש מפרש ששלמה משבח דווקא את אלו שלא היו צריכים כלל לגלגול – היינו אותם צדיקים שתיקנו את עצמם כבר בפעם הראשונה שלהם.

 "… וזהו פירוש הפסוק ושבח אני את המתים שכבר מתו רצה לומר אותם מתים אשר מתו זה שנים רבות ולא באו שוב לגלגול בזה העולם זה המתים בודאי יש להם שבח הרבה שבודאי תיקנו כל הצריך להם ולא יצטרכו להתגלגל עוד וזהו יש להם שבח מהחיים אשר המה חיים עודנה שהחיים אלו אינם יודעים אם לא יבואו עוד הפעם לזה העולם בסוד הגלגול ויצטרכו לטעום טעם מיתה כמה פעמים וכמדומה לי שזה הפירוש בעצמו כתוב בזוהר הקדוש". מאור ושמש – פרשת אחרי.

 

הזהר מכנה את השבים בגלגול בפעם שלישית "כסף מזוקק", כי כבר נזדקקו ונטהרו מעוונותיהם או לפחות מחלקם, בשתי הירידות לגלגול:

 "ועל אלין אמר שלמה 'מן החיים אשר המה חיים עדנה' דהא אלין בדרגא עלאה יתיר מנייהו. מאן אינון? – אינון שכבר מתו וקבילו עונשא תרי זמני, ואלין אקרון כסף מזוקק דעאל לנורא זמנין ותרין ונפיק מניה זוהמא ואתברר ואתנקי". זוהר חלק ג דף קפב.

 

סיכומו של דבר נראה בדברי הזוהר שעדיף הצדיק שכלל אינו נזקק לגלגול, הזוכה לאכול את שכרו במרומים ישירות אחר הסתלקותו, והא מרומם על שאר בני אדם.

"וטוב משניהם את אשר עדן לא היה', ההוא רוחא דקאים לעילא ואתעכב לנחתא לתתא דהאי קאים בקיומיה, ולית ליה לקבלא עונשא ואית ליה מזונא מההוא מזונא עלאה דלעילא לעילא, טב מכלהו מאן דלא אתפרש… דא הוא זכאה חסידא דנטר פקודי אורייתא וקיים לון ואשתדל באורייתא יממא ולילי דא אתאחיד ואתהני בדרגא עלאה על כל שאר בני נשא". זוהר חלק ג דף קפב.

 

ענין הגלגול טומן בחובו גם רעיון של שינוי. מהות החזרה בגלגול גורמת שאדם נעקר ממקומו, משמו, ומגופו הקודם, ומקבל צורה חדשה. רק שינויים אלו יכולים לאפשר לאדם לתקן מעשיו. בתיקוני זהר (תיקון ס"ט, דף קב) מדמה את האדם והגלגול לעניין "נגעי בתים" – דהיינו לאופן תיקון שנעשה בבית בו התגלה הנגע וז"ל:

"בר נש דטרח עליה קודשא בריך הוא בגלגולא ולא אצלח באתריה אדם שטרח עליו הקב"ה והחזירו בגלגול ולא הצליח האדם לתקן מקומו, אעקר ליה מאתריה ושוי ליה באתר אחרא ושני ליה אתר עוקר אותו ממקומו ושם אותו במקום אחר ומשנה לו המקום, ורזא דמילה "ועפר אחר יקח וטח את הבית", ודא שנוי מקום… אם אצלח מוטב, ואם לא אצלח אעקר ליה מתמן ואם לא הצליח האדם לתקן עוקר אותו משם וארכיב ליה באתר אחרא ושם אותו במקום אחר, ושני שמיה ומשנה שמו ודא שנוי השם, אם אצלח מוטב אם הצליח האדם לתקן מוטב ואי לא אצלח אעקר ליה מתמן ואם לא הצליח האדם לתקן עוקר אותו משם, ודא "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו" ונטע ליה באתר אחרא ונוטע אותו במקום  אחר, ושני עובדוי ומשנה מעשיו מכל מה דהוה בקדמיתא מכל מה שהיה בעבר, ומכל ציורין דיליה, משנה פניו..".


הזיווג הנכון.

יתרון נוסף לאדם המגולגל הוא בכך, שיכול לחזור ולקחת את זיווגו שלו שהיא חלק נשמתו ותיקונו. יש מציאות שאדם לא זוכה בשל מעשיו להתקשר בבת זוגו האמיתית ולפעמים חברו יכול "מקדמו ברחמים" ונושא אותה לאישה. כיוון שהוא הפסיד את זוגתו – עליהם לשוב שנית לעולם כדי להינשא.

תיקון זה נעשה ע"י תפילה ובקשה למציאת הזיווג ההולם שנגזר עליו מלפנים, כבר בשלב ראשון של ההגעה לעולם הזה, כפי שאומרת הגמרא: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (בבלי מסכת סוטה דף ב.) לשון הזוהר:

 "תאנא ברזא דמתניתא למדנו בסוד המשנה, כל אינון דאתו בגלגולא דנשמתין כל אלו שבאו בגלגול נשמתן, יכלין לאקדמא ברחמי זווגא דלהון יכולים להקדים בזריזות ובתפילה וברחמים הזיווג שלהם, ועל האי אתערו חברייא, אין נושאין נשים במועד אבל מקדשין – שמא יקדמנו אחר ברחמים… שלח ליה שלח לו שאלה והרי כתיב "מה נעשה להם לנותרים לנשים" וגו', "וכתיב לכו וחטפתם לכם" וגו', פרשתא דבני בנימין אוכח, ועל האי תנינן שמא יקדמנו אחר ברחמים..". זוהר חלק א דף צא.

הזהר מביא ראיה מפרשת בני בנימין שנותרו ללא נשים לנישואין בשל השבועה שנשבעו השבטים שנלחמו בהם, וכדי לא להכרית את שבט בנימין, הניחו שבטי ישראל לבני בנימין לחטוף מנשי יבש גלעד אע"פ שלא היו ראויות להם, ואף שנשבעו בנ"י שלא יתנו להם נשים, כי ראויות היו נשים אלו להם כבר מגלגול קודם.