תפריט
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on print
Share on twitter
Share on email

(עִנְיַן הַגִּלְגּוּל).

עִנְיַן הַגִּלְגּוּל יֵשׁ בּוֹ פְּרָטִים רַבִּים מְאֹד. אָמְנָם כְּלָל הָעִנְיָן הוּא, כִּי כְּבָר בֵּיאַרְנוּ אֵיךְ הַנֶּפֶשׁ הַנִּבְדֶּלֶת מִתְחַלֶּקֶת לַחֲלָקִים רַבִּים וּכְלָלָם נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה. וְגַם אֵלֶּה הַחֲמִשָּׁה חוֹזְרִים וּמִתְחַלְּקִים לַחֲלָקִים פְּרָטִים רַבִּים. וְאָמְנָם כָּל אֵלֶּה אֶפְשָׁר לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִתְגַּלְגְּלוּ בְּגוּף שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי, וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל הָרֹב, אֵינָן מִתְגַּלְגְּלוֹת כּוּלָן, כִּי הֲרֵי כְּפִי הַזְּכוּיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לַגּוּף מִן הַגּוּפִים כָּל כָּךְ חֲלָקִים מִנִּשְׁמָתוֹ נִתַּקְּנִים בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהִתְגַּלְגֵּל עוֹד, וּשְׁאָר הַחֲלָקִים שֶׁלֹּא נִתַּקְּנוּ הֵם יִתְגַּלְגְּלוּ. 

וְאוּלָם כָּל זֶה בַּנֶּפֶשׁ הַנִּבְדֶּלֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּיאַרְנוּ, שֶׁאֵין עִנְיָנָהּ מוֹסִיף אוֹ גּוֹרֵעַ בְּעִנְיַן חִיּוּת הָאָדָם וְהַשְׂכָּלָתוֹ. וְעַל כֵּן, לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר חַי מִי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל ת"ר חֶלְקֵי נְשָׁמָה, מִמִּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כ' חֲלָקִים בִּלְבַד. וְכֵן לֹא יַשְׂכִּיל יוֹתֵר אוֹתוֹ שֶׁבּוֹ ת"ר חֲלָקִים מֵאוֹתוֹ שֶׁבּוֹ כ' חֲלָקִים, כִּי הַחִיּוּת וְהַהַשְׂכָּלָה תְּלוּיָה בַּנֶּפֶשׁ הַמְּדַבֶּרֶת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. 

אַךְ בְּעִנְיַן הִקָּשְׁרוֹ בַּקְּשָׁרִים הָעֶלְיוֹנִים וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה מִי שֶׁבּוֹ ת"ר חֲלָקִים לְמִי שֶׁבּוֹ כ' וְאֵין דָּבָר זֶה נִרְגָּשׁ אֶצְלֵנוּ כְּלָל, אֲבָל הוּא מִמַּה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְהַשְׁלָמַת אִילָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבֵּיאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאוּלָם זוּלַת כָּל זֶה יֵשׁ מִין גִּלְגּוּל אַחֵר, וְהוּא גִּלְגּוּל בְּזוּלַת מִין הָאָדָם וְהַיְינוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים אוֹ צוֹמְחִים אוֹ דּוֹמְמִים. וְאֵין עִנְיָנוֹ כְּזֶה שֶׁזָּכַרְנוּ, כִּי הִנֵּה זֶה שֶׁזָּכַרְנוּ הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת תְּשַׁמֵּשׁ בַּגּוּף שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל לְנֶפֶשׁ לוֹ מַמָּשׁ. אַךְ הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּבַעַל חַי – אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְנֶפֶשׁ לוֹ, כִּי זוּלָתָהּ תִּהְיֶה לוֹ נַפְשׁוֹ הַבְּהֵמִית, אַךְ עוֹמֶדֶת שָׁם כְּמִי שֶׁעוֹמֵד בְּבֵית הַסּוֹהַר, וְיִהְיֶה מַצָּבָהּ בַּמָּקוֹם הַהוּא צַעַר גָּדוֹל לָהּ, עַד שֶׁבָּזֶה יְכוּפַּר עֲוֹנָהּ. וּבִהְיוֹת עִנְיַן הַבַּהֲמִי הָפְכִּי לְגַמְרֵי לְעִנְיַן הַנְּשָׁמָה הַשִּׂכְלִית וְעֶלְיוֹנָה, עַל כֵּן עָמְדָהּ שָׁם יִהְיֶה לָהּ לְצַעַר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, כֵּיוָן שֶׁתּוּכְרַח לַעֲמוֹד בְּמַה שֶׁהוּא הֵפֶךְ טִבְעָהּ לְגַמְרֵי, וְכֵן הַגִּלְגּוּל בְּצוֹמֵחַ וְדוֹמֵם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – הוּא שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת שָׁם לְנֶפֶשׁ וְלֹא נִקְשֶׁרֶת בַּגּוּף הַהוּא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁמִּתְקַשֶּׁרֶת הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת בָּאָדָם, אַךְ יוֹשֶׁבֶת שָׁם כְּיוֹשֵׁב בְּמָקוֹם מַה, אֶלָּא שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא אֵינוֹ הָגוּן לָהּ וּמִצְטַעֵר בּוֹ, וַעֲוֹנָהּ מִתְמָרֵק עַל יָדוֹ.