(פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר וְד' כּוֹסוֹת).
הִנֵּה צֵירוּף הַגָּלוּת כְּבָר בֵּיאַרְנוּ שֶׁזֶּה הָיָה מַה שֶּׁטִּיהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל וְהוֹצִיא מֵהֶם הַזּוֹהֲמָא כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ אַחַר כָּךְ לְקַבֵּל אוֹר הַקְּדוּשָׁה, וְזֶה עִנְיַן הַמָּרוֹר שֶׁהוּא "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (שְׁמוֹת א, יד).
וְאוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּגָּאֲלוּ – הוּצְרָךְ שֶׁיִּגָּלֶה לָהֶם גִּילוּי מֵאוֹר קְדוּשָׁתוֹ יִתְ' וּבוֹ יִתְדַּבְּקוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְיִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו, וְיִתְעַלּוּ מִשִּׁפְלוּתָם, וְיִתְפָּרְדוּ מִן הַטּוּמְאָה שֶׁהָיוּ שְׁקוּעִים בָּהּ – וְזֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי קָרְבַּן הַפֶּסַח. וּבוֹ נֶאֱמַר לָהֶם "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שְׁמוֹת יב, כא) שֶׁפֵּרְשׁוּ ז"ל מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" (שְׁמוֹת יב, כא) שֶׁל מִצְוָה.
וְאָמְנָם עוֹד הוּצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׁיִּהְיֶה גּוּפָם מוּכָן וּמְזוּמָן לָאוֹר הָרָאוּי, שֶׁיִּזּוֹנוּ ז' יָמִים אֵלֶּה בְּשָׁנָה מִן הַמַּצָּה שֶׁהִיא מָזוֹן בִּבְחִינַת יֵצֶר טוֹב לְבַד – בְּלִי יֵצֶר רַע כְּלָל, וּבִהְיוֹת נִזּוֹנִים בָּזֶה יָמִים אֵלֶּה נִשְׁאֲרָה הַתּוֹלָדָה הַטּוֹבָה לְכָל הַשָּׁנָה לִהְיוֹת כָּל הַשָּׁנָה מוּכָנִים לַקְּדוּשָׁה.
אָמְנָם עִנְיַן הַ-ד' כּוֹסוֹת הוּא, שֶׁהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁמַּדְרֵיגוֹת הס"א הֵם ד', וְכוּלָן שָׁלְטוּ מֵאַחַר חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, וְכוּלָן הָיוּ מִתְנַגְּדוֹת אֶל הַקְּדוּשָׁה וְהַטּוֹב שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָּעוֹלָם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל סְגוּרִים בְּתוֹכָן שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת כְּלָל, עַד שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם הב"ה בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל, וְשִׁבֵּר ד' הַקְּלִפּוֹת, וְהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם, וְזֶה עִנְיַן ד' גְּאוּלוֹת הַמּוּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה. וְאוּלָם זֶה עָשָׂה בְּהָאִיר עַל יִשְׂרָאֵל ד' אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם ב"ה.
וְהִנֵּה עִנְיָן זֶה בְּמִצְרַיִם הָיְתָה הַתְחָלָה לְבַד לְשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהֶם, אַךְ סוֹף הַכֹּל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שֶׁיִּשְׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם וְיִכְבְּשׁוּם לְגַמְרֵי, וְזֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא. אָמְנָם הִנֵּה זֶה כְּמִי שֶׁקּוֹצֵב עֵץ אֶחָד שֶׁמַּכֶּה בּוֹ הַכָּאָה אַחַר הַכָּאָה עַד שֶׁקּוֹצֵב אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְכֵן עוֹשִׂים אָנוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מִתְעוֹרְרִים בַּכֹּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵאִיר וּבַתִּקּוּן שֶׁנִּתְקַן אָז וּמִתְחַזְּקִים לְהַמְשִׁיךְ הַדָּבָר לְפָנִים עַד שֶׁיִּגְמוֹר. וְהִנֵּה בְּסוֹף הַכֹּל הַ-ד' קְלִיפּוֹת עַצְמָם תִּתְהַפֵּכְנָה עַל הָאוּמוֹת וּתְאַבֵּדְנָה אוֹתָן וְהֵם ד' כּוֹסוֹת שֶׁל פּוּרְעָנוּת שֶׁלָּהֶן, וּלְיִשְׂרָאֵל יִהְיוּ ד' כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה בְּהֶאָרַת ד' אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם ב"ה שֶׁזָּכַרְנוּ.
וְהִנֵּה מֵעִיקַר הַתִּיקוּן שֶׁל הַלַּיְלָה הַזֶּה הוּא לְהַרְאוֹת חֵירוּת שֶׁל הַנִּצָּחוֹן שֶׁנִּצַּח הַטּוֹב אֶת הָרַע וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁבַּר כֹּחַ הס"א וְנִכְנַעַת הַכְנָעָה גְּדוֹלָה.
וְהִנֵּה כַזַּיִת הַמַּצָּה שֶׁאוֹכְלִים הוּא לְהַמְשִׁיךְ הַמָּזוֹן הַמְקוּדָשׁ הַמַּחֲזִיק הַיֵּצֶר טוֹב שֶׁזָּכַרְנוּ, אָמְנָם כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר הַתִּיקוּן לְכָל הַשָּׁנָה צָרִיךְ לֶאֱכוֹל הָאֲפִיקוֹמָן אַחַר כָּךְ וְשֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אַחֲרָיו שׁוּם דָּבָר שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֵין הַטַּעַם סָר מִן הַפֶּה – כֵּן אֵין הָאוֹר סָר מֵהַנְּשָׁמָה.