תיקוני זוהר תניינא | דף (ה)ט המשך הקדמה ראשונה

תוכן הדף

בגאולה לא יוכלו להרע לשכינה, וינצלו ב' המשיחין ויקחו נקמות באוה"ע עע"ז מכח העוסקים בפנימיות התורה.

 
Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest

(דף ט' עמוד א') [אִתְּמָר 'אֵין אָדָם] נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ' (יומא לח ע"ב), בְּגִין כָּךְ "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו)וְצַדִּיקַיָּא אִינוּן עָבְדִין קִינָא לִשְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר בְּהוּ "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ" (תהלים פד, ד) וְכוּ'. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּמַשְׁכַּחַת קִינָא לְגַרְמַהּ תָּמָן מִתְחַבְּרִין נָמֵי כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין אַבַּתְרֵהּ. וּכְדֵין אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קְבִיעַת לַהּ אֲתַר. וְרָזָא דָּא "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז). וּגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כְּגַוְנָא דָּא בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא, בֵּיהּ קְבִיעַת שְׁכִינְתָּא גָּרְמָה. וְכֵיוָן דְּאִתְקְטַל, אִתְּמָר 'שְׁקוּלָה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ' (ראש השנה יח ע"ב). דִּבְזִמְנָא דְּאִתְקַטִיל מִיָּד לָא אַשְׁכְּחַת שְׁכִינְתָּא לְגַרְמַהּ נַיְחָא, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְאַחֲדָא, וְרָזָא דָּא 'שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וְעוֹד, דְּעַד דְּצַדִּיק אֶשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא אִיהוּ מְנַחֵם לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּכַמָּה נֶחְמָתָא. וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אֶסְתַּלֵּק, אֶסְתַּלֵּק מִינַּהּ נֶחֱמָתָא, וְאִתְחֲזֵי לַהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא אִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא.

 אֲבָל "יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ו), בְּגָלוּתָא, בְּרָזָא דְּמְשִׁיחִין אִתְּמָר. "בְּכָל עֵץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "אוֹ עַל הָאָרֶץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "אֶפְרוֹחִים" אִלֵּין מָארֵי תּוֹרָה. "אוֹ בֵּצִים" אִלֵּין מָארֵי עוֹבְדִין כָּל דָּא בְּפַשְׁטָא דְּאוֹרַיְתָא. אֲבָל תִּיקּוּנָא דְּכֹלָּא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, וּבֵיהּ "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו)

מַאי אֵם?  (דף ט' עמוד ב')   אֶלָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו אִתְּמָר בָּהּ "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ), מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, וְדָא רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דִּבְהוּ "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט) אַחַת הִיא בְּלֹא מַחֲלֹקֶת בְּלֹא פִּלְפּוּלָא. "בָּרָה", מִסִּטְרָא דְּאוֹר וְלָא מִסִּטְרָא דְּחֹשֶךְ. וְאִתְּמָר בָּהּ "מִי זֹאת עֹלָה" (שיר השירים ג, ו) אִימָּא וּבְרַתָּא בְּשִׁקוּלָא חֲדָא. דְּמִסִּטְרָא דִּילַהּ אִיהִי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, דְּתָמָן קָאִים פִּלְפּוּלָא, לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא אוֹר וְחֹשֶׁךְ. אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו "בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט), וְדָא קַבָּלָה, דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא. אֲבָל הֲלָכָה, בְּגָלוּתָא, בָּהּ בְּסוֹף יוֹמַיָּא "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) דְּאָזַלְתְּ בְּגָלוּתָא, וּבָהּ 'עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה בְּכָל מָקוֹם' (שבת קלח ע"ב) בְּגִין חֹשֶׁךְ דְּקָאִים לְבַר. וּבֵיהּ "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו) דָא 'תַּלְמוּד בַּבְלִי' (סנהדרין כד ע"ב). אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו, "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט).

 כְּדֵין "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו) אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּלֵית מָאן דְּיָכִיל לְמִקְרַב לְגַבָּהּ לְאַבְאָשָׁא כְּלָל כֵּיוָן דְּאִיהִי מִתְתַקְּפַת עָלַיְיהוּ, "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ז) מִגָּלוּתָא כְּדֵין "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (שם), אִלֵּין מְשִׁיחִין דִּזְמִינִין לְמֵיהַךְ לְמֶעֱבַד נוֹקְמִין בְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

כְּדֵין "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה) דָּא צַדִּיק דְּאִתְתְּקַן עַל יְדֵי דְּאִינוּן מָארֵי קַבָּלָה. דְּמִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת אִצְטְרִיךְ לְמִסְבַּל כְּמָה חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ'. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, "כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה). וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין אִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא, מִסִּטְרָא דִּאִימָא שׁוֹפָר עִלָּאָה דְּיִתְּעַר עַל גַּבֵּי שׁוֹפָר תַּתָּאָה דְּאִיהוּ מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, כְּדֵין "וַאדֹנָי יֱהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט, יד), דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דִּיהַךְ בְּגוֹ קְלִיפִין לְאַכְפְּיָא לוֹן, "יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם" (זכריה ט, טו) עַל מָּשִׁיחַ וְעַל שְׁכִינְתָּא, יְהֹוָה צְבָאוֹת וַדַּאי, בְּגִין מָארֵי קַבָּלָה דְּאִינוּן מְשַׁזְּבִין לֵיהּ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּלָא יֵימוּת.

וְעוֹד שִׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּאִימָא, וּבְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֶׁבַע סַלְקַת נָמֵי לְשִׁבְעִין, וְשִׁבְעִין אַנְפִּין [אִינוּן מֵאִמָּא כְּמָה דַּאֲמִינָא]. 

ביאור נופת צופים

(דף ט' עמוד א') ['אֵין אָדָם] נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ' (יומא לח ע"ב). ולכן בְּגִין כָּךְ "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו)וְצַדִּיקַיָּא אִינוּן עָבְדִין קִינָא לִשְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר בְּהוּ והצדיקים עצמם עושים קן לשכינה, ונאמר בהם "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ"(תהלים פד, ד) וְכוּ'. והאפרוחים הם הצדיקים. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּמַשְׁכַּחַת קִינָא לְגַרְמַהּ תָּמָן מִתְחַבְּרִין נָמֵי כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין אַבַּתְרֵהּ. שהרי בזמן שמוצאת קן לעצמה, באותו המקום מתחברים גם כן כל הנשמות שהולכים אחריה. וּכְדֵין אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קְבִיעַת לַהּ אֲתַר. וזה, שאף על פי שהיא בגלות קובעת לה מקום. וזה סוד וְרָזָא דָּא "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז) וזה לאותם הצדיקים שעושים לבם מקום משכן לשכינה.

וּגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כְּגַוְנָא דָּא בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא, בֵּיהּ קְבִיעַת שְׁכִינְתָּא גָּרְמָה. וְכֵיוָן דְּאִתְקְטַל, אִתְּמָר וכענין זה היה גדליה בן אחיקם בזמן שנחרב בית המקדש, וקבעה בו השכינה מקום לעצמה, כיוון שנהרג, נאמר בו 'שְׁקוּלָה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ' (ראש השנה יח ע"ב)דִּבְזִמְנָא דְּאִתְקַטִיל מִיָּד לָא אַשְׁכְּחַת שְׁכִינְתָּא לְגַרְמַהּ נַיְחָא, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְאַחֲזָא, שבזמן שנהרג, מיד לא מצאה לה שכינה מנוחה לעצמה, וניתנה רשות לסטרא אחרא להיראות ולאחוז, וזה סוד וְרָזָא דָּא 'שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וְעוֹד, דְּעַד דְּצַדִּיק אֶשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא אִיהוּ מְנַחֵם לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּכַמָּה נֶחְמָתָא. ועוד, שכל זמן שיש צדיק בעולם, הוא מנחם את השכינה בהרבה נחמות, וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אֶסְתַּלֵּק, אֶסְתַּלֵּק מִינַּהּ נֶחֱמָתָא, וְאִתְחֲזֵי לַהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא אִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא. ובזמן שהוא מסתלק, מסתלקת מהשכינה נחמתה, ונראה כאילו אותו היום נחרב המקדש.

אֲבָל "יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ו), בְּגָלוּתָא, בְּרָזָא דְּמְשִׁיחִין אִתְּמָר. הפסוק רומז "בדרך" על תקופת הגלות, ובסוד המשיחין נאמר. "בְּכָל עֵץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "אוֹ עַל הָאָרֶץ" (דברים כב, ו) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "אֶפְרוֹחִים" אִלֵּין מָארֵי תּוֹרָה. אלו בעלי התורה. "אוֹ בֵּצִים" אִלֵּין מָארֵי עוֹבְדִין כָּל דָּא בְּפַשְׁטָא דְּאוֹרַיְתָא. אלו בעלי המעשים, וב' הרמזים האלו נאמרו על העוסקים בפשט התורה.

אֲבָל תִּיקּוּנָא דְּכֹלָּא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, וּבֵיהּ אבל תיקון הכל בסוד התורה הוא הפנימיות שלה, ובה "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו). מַאי אֵם? (דף ט' עמוד ב') אֶלָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו אִתְּמָר בָּהּ מהו "אם"? אלא היא השכינה מצד הפנימיות של העולמות שיצאו ממנה שנאמר בה "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ), מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, וְדָא רָזִין דְּאוֹרַיְתָא. דִּבְהוּ מצד עץ החיים ואלו סודות התורה שבהם נאמר "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט) אַחַת הִיא בְּלֹא מַחֲלֹקֶת בְּלֹא פִּלְפּוּלָא. "בָּרָה", מִסִּטְרָא דְּאוֹר וְלָא מִסִּטְרָא דְּחֹשֶךְ. מצד האור ולא מצד החושך של הקליפה המחשיכה את אורה בעולמות הנפרדים בגלות.

ונאמר בה וְאִתְּמָר בָּהּ "מִי זֹאת עֹלָה" (שיר השירים ג, ו) אִימָּא וּבְרַתָּא בְּשִׁקוּלָא חֲדָא. אימא היא "מי", ובתה היא "זאת" בשיקול אחד. דְּמִסִּטְרָא דִּילַהּ אִיהִי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, דְּתָמָן קָאִים פִּלְפּוּלָא, לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא אוֹר וְחֹשֶׁךְ. שמצד השכינה בגלות היא נקרא עץ הדעת טוב ורע, שהיא בחינת הטוב, ויניקת הסיטרא ממנה הוא הרע, ומצד זה נולדים הפילפולים שנועדו לעשות את הברור בין הטוב לרע, לימין ולשמאל – אור וחושך,  אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו אבל מצד הפנימיות שלה ששם אין אחיזה ויניקה נאמר "בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט), וְדָא קַבָּלָה, דְּאִתְקָבִּילַת מִמַּלְכָּא. וזה סוד "קבלה" שמקבלת את שפעה מהמלך ז"א, ללא אחיזה הרע.

אֲבָל הֲלָכָה, בְּגָלוּתָא, בָּהּ בְּסוֹף יוֹמַיָּא אבל "הלכה" היא בגלות, עליה נאמר בסוף הימים "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) דְּאָזַלְתְּ בְּגָלוּתָא, שהולכת השכינה שהיא "יד" בגלות מבירור לבירור  וּבָהּ 'עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה בְּכָל מָקוֹם' (שבת קלח ע"ב) בְּגִין חֹשֶׁךְ דְּקָאִים לְבַר. בגלל החושך שעומד לחוץ ומחשיך את אור ההלכה הברורה ומרבה את הפלפולים, ובו  וּבֵיהּ "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו) דָא 'תַּלְמוּד בַּבְלִי' (סנהדרין כד ע"ב). אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְגַו, אבל מצד הפנימיות של התורה שהיא תורת הסוד נאמר "אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ" (שיר השירים ו, ט).

בגאולה לא יוכלו להרע לשכינה, וינצלו ב' המשיחין ויקחו נקמות באוה"ע עע"ז מכח העוסקים בפנימיות התורה.

כְּדֵין אז "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו) אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּלֵית מָאן דְּיָכִיל לְמִקְרַב לְגַבָּהּ לְאַבְאָשָׁא כְּלָל כֵּיוָן דְּאִיהִי מִתְתַקְּפַת עָלַיְיהוּ, הבנים הם שני המשיחין, שאין מי שיכול להתקרב אליה ולהרע לה כלל, כיוון שהיא מתחזקת עליהם "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ז) מִגָּלוּתָא וזה סוד הפסוק שלח תשלח את השכינה מהגלות, ואז, כְּדֵין "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (שם), אִלֵּין מְשִׁיחִין דִּזְמִינִין לְמֵיהַךְ לְמֶעֱבַד נוֹקְמִין בְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. "הבנים" אלו הם המשיחין שמזומנים ללכת ולעשות נקמות באומות עובדי עבודה זרה, ובפרט באדום.

כְּדֵין אז "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה) דָּא צַדִּיק דְּאִתְתְּקַן עַל יְדֵי דְּאִינוּן מָארֵי קַבָּלָה. זה הצדיק, היסוד שנתקן על ידי אלה בעלי הקבלה ומכח התיקון יוכל להשפיע במלכות, דְּמִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת אִצְטְרִיךְ לְמִסְבַּל כְּמָה חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב  שמצד עץ הדעת המעורב מטוב ורע נצרך לסבול כמה חבלי משיח  שכתוב על זה הזמן,"וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' היסוד משפיע שפע צר והמלכות מקבלת אותו בצרוּת גדולה. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, אבל מצד עץ החיים שהוא התפארת "כֵּן יָגֵן יְהֹוָה צְבָאוֹת" (ישעיהו לא, ה).

וְכֻלְהוֹ נִשְׁמָתִין אִתְהַדְּרָן לְאַתְרַיְיהוּ בְּנַיְיחָא דְּכֹלָּא, מִסִּטְרָא דִּאִימָא שׁוֹפָר עִלָּאָה דְּיִתְּעַר עַל גַּבֵּי שׁוֹפָר תַּתָּאָה דְּאִיהוּ מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, כְּדֵין וכל הנשמות העשוקות וההולכות עם השכינה בגלות יחזרו למקומם במנוחת הכל, מצד אימא שהיא נקרא השופר העליון שממנה החירות, שתתעורר על השופר התחתון שהוא משיח בן יוסף, ואז "וַאדֹנָי יֱהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט, יד), דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דִּיהַךְ בְּגוֹ קְלִיפִין לְאַכְפְּיָא לוֹן, זה משיח בן יוסף שילך בתוך הקליפות לכפות אותם "יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם" (זכריה ט, טו) עַל מָּשִׁיחַ וְעַל שְׁכִינְתָּא, יְהֹוָה צְבָאוֹת וַדַּאי, בְּגִין מָארֵי קַבָּלָה דְּאִינוּן מְשַׁזְּבִין לֵיהּ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּלָא יֵימוּת. ה' צבאות יגן, בזכות בעלי הקבלה, שהם מצילים את משיח בן יוסף, שהוא זה שעושה את הנקמות והמלחמות, שח"ו לא ימות.

וְעוֹד שִׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא מִסִּטְרָא דִּאִימָא, ועוד, שבעים פנים לתורה מצד אימא שממנה יוצאים ז' תחתונות ובגדלות הם שבעים, וּבְרָזָא דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי שֶׁבַע סַלְקַת נָמֵי לְשִׁבְעִין, וְשִׁבְעִין אַנְפִּין [אִינוּן מֵאִמָּא כְּמָה דַּאֲמִינָא]. ובסוד זה שכינה, שהיא השביעית לז"א – עולה גם כן לסוד שבעים כיון שהיא כללות כל מה שעליה, [ושבעים הפנים הם מצד אימא כמו שנאמר].

     

Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest