תיקוני זוהר תניינא | דף (ה)י המשך הקדמה ראשונה

(דף י' עמוד א') [וְשִׁבְעִין אַנְפִּין] אִינוּן מֵאִמָּא כְּמָה דַּאֲמִינָא. וְעוֹד, מ"ט פָּנִים טָמֵא מ"ט טָהוֹר, וְרָזָא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים טָמִיר וְגָנִיז, מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה טָהוֹר וְטָמֵא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. וְכַד מִתְפַּשְׁטָן מִילִין אִינוּן שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין, וּלְכָל נִשְׁמָתָא אִית בְּאוֹרַיְתָא חוּלָקָא דִּילֵיהּ וַדַּאי, וְכֹלָּא כָּלִיל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה, דְּמִכָּל אָת וְאָת דִּילֵיהּ נָפְקִין כַּמָּה רְתִיכִין מְשַׁמְּשִׁין לְהַהִיא אָת.

וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּעוֹבְדִין אִתְתַּקְּנַת בְּרָזָא דְּנֵר מִצְוָה, וְאִתְקַשְּׁטַת בְּקִישּׁוּטִין דִּילַהּ לְאִתְחֲזָאָה בְּתִיאוּבְתָּא קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִתְּמָר "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז). אֲבָל בְּאוֹרַיְתָא, "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא), דִּכְדֵין אִיהִי אִתְקַשְּׁטַת בִּלְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, וְדָא "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), דְּמִצְוָה נֵר דְּאִצְטְרִיךְ לְאַדְלָקָא לֵהּ, אֲבָל תּוֹרָה אוֹר דְּנָחִית וְאַדְלִיק לְנֵר. וְרָזָא דָּא "וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא).

וּבְזִמְנָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּתִיב "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ' וְרָזָא דָּא סָתִים אִיהוּ. דִּשְׁכִינְתָּא חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיהִי וְלֵית חוּלָקָא לְכָל אוּמִין בָּהּ כְּלָל. וְלֵית לַהּ חוּלָקָא בְּהוּ וְלָא בְּאַרְעָאן דִּלְהוֹן, אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל עִם כָּל דָּא אוּמִין מִתְקַיְּימָן בְּעָלְמָא. אֶלָּא בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, וּמַלְכָּא בָּעֵי דְּיִתְקַיְּימוּן עַד זִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ. וּמַלְכָּא מְקוֹרָא דְּכֹלָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהוּ, בְּגִין כָּךְ אִלֵּין נָמֵי דְּמִתְקַיְּימִין בְּעָלְמָא, מִמַּאי  (דף י' עמוד ב')  דְּאִתְגְּזַר מִינֵּיהּ עָלַיְיהוּ אִיהוּ. בְּגִין כָּךְ אוּמוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לַחַמָּה וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה (סוכה כט.)

אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא, כְּדֵין "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ', בְּגִין דְּאִיהוּ מָארֵי כֹּלָּא וּבָעָא לְשַׁעְבְּדָא כֻּלְהוֹ תְּחוֹת שְׁכִינְתָּא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) כְּדֵין שְׁכִינְתָּא תִּשְׁלֹט עַל כֹּלָּא. וְאִינּוּן גֵּרִים גְּרוּרִים מָאן דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְעַבְּרָא אִתְעַבָּר, מָאן דְּחָזֵי לְאִתְקַיְּימָא יִתְקַיֵּם.

וְעוֹד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ (עי' חגיגה טז.). דְּהָא כֻּלְהוֹ רְתִיכִין נָפְקִין מִגּוֹ צֵירוּפִין עִלָּאִין, דְּכָל אָת וְאָת מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא בְּכַמָּה צֵירוּפִין אִצְטָרְפַת, וּלְפוּם צֵירוּפָא הָכִי בְּרִיאַת בִּרְיָן. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בְּהוּ אֶשְׁתַּכַּח כֹּלָּא הַהִיא אָת וְלָא אַחֲרָא. וּבְגִין דָּא אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, דְּהָא כָּל צְבָא בְּאָת חַד מִינֵּיהּ תַּלְיָא וַאֲבַתְרֵהּ אִתְדַּבַּר.

וְשֶׁמָּא קַדִּישָׁא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא אִשְׁתְּמוֹדָע וְדָא כ"ו, א' דְּאִיהוּ אֶחָד י'ו'י'. וְכֹלָּא רָזָא דִּנְקוּדָּה חֲדָא טְמִירָא וְגָנִיז. ד-א' אִיהִי י'ו'י' כְּמָה דְּאִתְּמָר, וְאִינּוּן עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא. וְרָזָא דָּא י' בְּרָזָא תְּלָת קוֹצִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּקִיטְרָא חַד בְּיִחוּדָא שְׁלִים. וְהָכִי אוֹרָיְתָא לְכַמָּה רָזִין אִתְפָּרְשַׁת וְכֹלָּא אִתְהַדַּר בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּא', וְרָזָא דְּי'. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ אִלֵּין רָזִין עִלָּאִין יִתְגַּלּוּן בְּעָלְמָא, וְיִשְׁתְּמוֹדָע יִחוּדָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. [בְּהַהוּא זִמְנָא "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי]:

ביאור נופת צופים

(דף י' עמוד א') [וְשִׁבְעִין אַנְפִּין] אִינוּן מֵאִמָּא כְּמָה דַּאֲמִינָא. ושבעים הפנים הם מצד אימא כמו שנאמר.

וְעוֹד, מ"ט פָּנִים טָמֵא מ"ט טָהוֹר, וְרָזָא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים טָמִיר וְגָנִיז, מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה טָהוֹר וְטָמֵא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. ועוד, מ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור. וסוד זה, שער החמישים של הבינה נסתר וגנוז, ומשם והלאה נחלקים לטהור וטמא בימין ושמאל. וְכַד מִתְפַּשְׁטָן מִילִין אִינוּן שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתִין, וּלְכָל נִשְׁמָתָא אִית בְּאוֹרַיְתָא חוּלָקָא דִּילֵיהּ וַדַּאי, וכאשר מתפשטים ממנה הדברים, הם שישים ריבוא אותיות התורה כדוגמת שישים ריבוא נשמות ישראל הנשרשים בהם, וכך לכל נשמה יש חלק בתורה, וְכֹלָּא כָּלִיל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יהו"ה, דְּמִכָּל אָת וְאָת דִּילֵיהּ נָפְקִין כַּמָּה רְתִיכִין מְשַׁמְּשִׁין לְהַהִיא אָת. והכל כלול בשם הוי"ה הקדוש, שמכל אות ואות שלו יוצאים הרבה מרכבות המשמשים אות אותה אות.

וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּעוֹבְדִין אִתְתַּקְּנַת בְּרָזָא דְּנֵר מִצְוָה, וְאִתְקַשְּׁטַת בְּקִישּׁוּטִין דִּילַהּ לְאִתְחֲזָאָה בְּתִיאוּבְתָּא קַמֵּי מַלְכָּא. והשכינה שהיא סוד העשיה נתקנת במעשים בסוד שהם המצוות בסוד "נר מצוה", ומתקשטת בקישוטיה שהם המצוות להיראות בתשוקה לפני המלך ז"א. וְאִתְּמָר ונאמר "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז). אֲבָל בְּאוֹרַיְתָא, אבל בתורה"אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא), דִּכְדֵין אִיהִי אִתְקַשְּׁטַת בִּלְבוּשִׁין דְּמַלְכָּא, ואז היא מתקשטת בלבושי המלך שהוא סוד תורה שבכתב והיא תורה שבע"פ, וְדָא "וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), דְּמִצְוָה נֵר דְּאִצְטְרִיךְ לְאַדְלָקָא לֵהּ, שהמצוה היא בסוד נר וע"כ צריך מעשה כדי להדליק אותו, אֲבָל תּוֹרָה אוֹר דְּנָחִית וְאַדְלִיק לְנֵר. וְרָזָא דָּא אבל התורה הוא האור שיורד מלמעלה ומדליק את הנר וזה סוד "וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז, יא) ועלי – מצד המלך.

וּבְזִמְנָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, ובזמן שקבלו ישראל את התורה על הר סיני, כתוב, כְּתִיב "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ' וְרָזָא דָּא סָתִים אִיהוּ. וסוד זה סתום הוא, דִּשְׁכִינְתָּא חוּלָקָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיהִי וְלֵית חוּלָקָא לְכָל אוּמִין בָּהּ כְּלָל. השכינה, חלקם של ישראל היא, ואין חלק לכל האומות בה כלל. וְלֵית לַהּ חוּלָקָא בְּהוּ וְלָא בְּאַרְעָאן דִּלְהוֹן, אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ואין לה חלק בהם, ולא בארצותם אלא בארץ ישראל.

אֲבָל עִם כָּל דָּא אוּמִין מִתְקַיְּימָן בְּעָלְמָא. אבל עם כל זה שאין להם ובארצותיהם חלק בשכינה, האומות מתקיימות בעולם, אֶלָּא בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, וּמַלְכָּא בָּעֵי דְּיִתְקַיְּימוּן עַד זִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ. אלא בגלל שכך נצרך, והמלך רוצה שיתקיימו עד הזמן שיצטרך,  וּמַלְכָּא מְקוֹרָא דְּכֹלָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיהוּ, בְּגִין כָּךְ אִלֵּין נָמֵי דְּמִתְקַיְּימִין בְּעָלְמָא, מִמַּאי דְּאִתְגְּזַר   (דף י' עמוד ב')   מִינֵּיהּ עָלַיְיהוּ אִיהוּ. והמלך הוא המקור הכול וכללות הכל, לכן, אלו האומות גם כן מתקיימות בעולם, ממה שגזר מהמלך עליהם הוא. בְּגִין כָּךְ אוּמוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לַחַמָּה וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה (סוכה כט.)לכן אומות העולם מונות לחמה, שהוא כנגד ז"א, וישראל מונים ללבנה שהיא מלכות.

אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא, כְּדֵין אבל בשעה שקבלו את התורה אז "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב) וְכוּ', בְּגִין דְּאִיהוּ מָארֵי כֹּלָּא וּבָעָא לְשַׁעְבְּדָא כֻּלְהוֹ תְּחוֹת שְׁכִינְתָּא. בגלל שהוא המלך אדון הכל, ורצה לשעבד את כולם תחת השכינה.  ולעתיד לבוא וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) כְּדֵין שְׁכִינְתָּא תִּשְׁלֹט עַל כֹּלָּא. ואז השכינה תשלוט על הכל. וְאִינּוּן גֵּרִים גְּרוּרִים מָאן דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְעַבְּרָא אִתְעַבָּר, מָאן דְּחָזֵי לְאִתְקַיְּימָא יִתְקַיֵּם. והם האומות יהיו גרים גרורים, מי שראוי להכחד – יכחד, ומי שראוי להתקיים – יתקיים.

וְעוֹד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ (עי' חגיגה טז.). דְּהָא כֻּלְהוֹ רְתִיכִין נָפְקִין מִגּוֹ צֵירוּפִין עִלָּאִין, דְּכָל אָת וְאָת מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא בְּכַמָּה צֵירוּפִין אִצְטָרְפַת, וּלְפוּם צֵירוּפָא הָכִי בְּרִיאַת בִּרְיָן. שהרי כל המרכבות יוצאים מתוך צירופים עליונים, וכל אות ואות מהשם הקדוש בהרבה צרופים מצרפת, וכפי הצירופים – כך נבראים הנבראים. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בְּהוּ אֶשְׁתַּכַּח כֹּלָּא הַהִיא אָת וְלָא אַחֲרָא. וכאשר מסתכלים בהם, נמצא שהכל הוא מאותה האות ולא אחרת. וּבְגִין דָּא אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, דְּהָא כָּל צְבָא בְּאָת חַד מִינֵּיהּ תַּלְיָא וַאֲבַתְרֵהּ אִתְדַּבַּר. ולכן, זה 'אות הוא בצבא שלו', וזה, כל צבא – תלוי באות אחת מהשם, ומונהג ממנה. 

וְשֶׁמָּא קַדִּישָׁא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא אִשְׁתְּמוֹדָע וְדָא כ"ו, והשם הקדוש בארבע אותיות, כולו בסוד היחוד נודע והוא גימ' כ"ו. א' דְּאִיהוּ אֶחָד י'ו'י'. האות א' הרומז על אלופו של עולם, יחודו ואחדותו שהוא א'חד – בסוד כתיבתה י'ו'י' שעולה גימ' כ"ו. וְכֹלָּא רָזָא דִּנְקוּדָּה חֲדָא טְמִירָא וְגָנִיז. והכל מסוד נקודה אחת נסתרת וגנוזה. ד-א' אִיהִי י'ו'י' כְּמָה דְּאִתְּמָר, וְאִינּוּן עֵילָּא וְתַתָּא וְאֶמְצָעִיתָא. וכתיבתה י' למעלה, י' למטה, ו' בינתיים סוד א'חד למעלה למטה ואמצע. וְרָזָא דָּא י' בְּרָזָא תְּלָת קוֹצִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא בְּקִיטְרָא חַד בְּיִחוּדָא שְׁלִים. וסוד זה י' סוד ג' קוציו, שימצא הכל בקשר אחד ביחוד אחד.

וְהָכִי אוֹרָיְתָא לְכַמָּה רָזִין אִתְפָּרְשַׁת וְכֹלָּא אִתְהַדַּר בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּא', וְרָזָא דְּי'. וכך התורה להרבה סודות מתפרשת והכל חוזר ליחוד אחד בסוד הא' וסוד הי'. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֻּלְהוֹ אִלֵּין רָזִין עִלָּאִין יִתְגַּלּוּן בְּעָלְמָא, וְיִשְׁתְּמוֹדָע יִחוּדָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֹלָּא. ולעתיד לבוא כל הסודות האלה העליונים יתגלו בעולם, ויוודע היחוד העליון הקדוש שהוא כללות הכל. באותו הזמן,  [בְּהַהוּא זִמְנָא "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי: אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא]: