תיקוני זוהר תניינא | דף ב המשך תקונא קדמאה

(דף ב' עמ' א')  [דְּלָא יְהוֹן כִּינּוּיִין מְכַסְּיָין עַל] שְׁמָא דָּא. וְיִשְׂרָאֵל יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע אִתְמְסַר לְהוּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא, דְּלָא אִתְמְסַר אֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי, דִּבְגִין שְׁמָא דָּא אִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא לְמָארֵיהוֹן.

 וְאִתְּמָר בְּהוּ "אֶת יְהֹוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם" (דברים כו יז) "וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" (שם שם יח), וְאוּקְמוּהָ (ברכות ו.) 'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' בְּרָזָא דָּא דְּיִחוּדָא עִלָּאָה.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְגַּלֵּי הַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתוּקְפֵּיהּ, וּמִינֵּיהּ יִתְנַהֲרוּן יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין יִטְּלוּן שֻׁלְטָנוּתָא עַל כֹּלָּא, אֲפִילוּ עַל מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. דְּיִשְׂרָאֵל מֵהַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא דִּלְגַו נָפְקִין, וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי מִלְּבַר, בְּגִין כָּךְ אִינוּן יִשְׁלְטוּן עַל כֹּלָּא. כָּל שֶׁכֵּן עַל כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי וְעַל כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין.

וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים בָּהּ מִתְבָּרְכָן יִשְׂרָאֵל בִּתְלָת בִּרְכָאָן, "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה… יָאֵר יְהֹוָ"ה… יִשָּׂא יְהֹוָ"ה" (במדבר ו כד). הָא הָכָא תְּלָת הָוְיָן לְחַבְּרָא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא בְּיִחוּדָא חַד. בְּגִין כָּךְ: "יְבָרֶכְךָ" בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, "יָאֵר" בְּאַבָּא וְאִימָּא, "יִשָּׂא" בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְכֹלָּא בִּשְׁמָא דָּא אִתְקְשַׁר, בְּגִין כָּךְ "יהו"ה… יהו"ה… יהו"ה…", הוי"ה לְעֵילָא, הוי"ה לְתַתָּא, הוי"ה בְּאֶמְצָעִיתָא, 'יְהֹוָ"ה מֶלֶךְ יהו"ה מָלָךְ יהו"ה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'. כְּדֵין בִּרְכְתָא מַטָּאת וְשַׁרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דָּא, כֹּלָּא בְּחִבּוּרָא חַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (במדבר ו כז) "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי (דף ב' עמ' ב') יִשְׂרָאֵל", לְאַתְקָנָא שְׁמָא דָּא לְגַבַּיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, כְּדֵין "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם". לָקֳבֵל דָּא תְּלָת קְדוֹשׁוֹת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ: בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, בְּאַבָּא וְאִימָּא, בִּזְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא 'יְהָוֹה צְבָאוֹת' – "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי" וַדַּאי.

לְבָתַר "בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ", דָּא "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם", בִּרְכָּתָא כְּלִילָא בִּשְׁמָא דָּא דְּאִתְפְּשַׁט מֵאַתְרֵיהּ לְבָרְכָא לְהוּ. וּבְקַדְמִיתָא אִתְּעַר תִּיקּוּנָא בְּיִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבֵיהּ אִתְּעַר שְׁמָא דָּא בְּרָזָא דָּא לְאִתְתַּקְּנָא כִּדְקָא יֵאוֹת. לְבָתַר קְדוּשָׁתָא אִשְׁתַּכְּחַת הָכִי בְּרָזָא דָּא לְחַבְּרָא בֵּיהּ כֹּלָּא. אֲבָל חֵילָא דְּיִחוּדָא לֹא אִתְמְסַר אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, בְּגִין כָּךְ מַלְאָכַיָּא אָמְרִין קָדוֹשׁ וְלֹא יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּלָא אִתְמְסַר לְהוּ. אֲבָל בְּיִחוּדָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְתַּקְּפֵי מַלְאָכַיָּא לִקְדוֹשָׁה דִּילְהוֹן. עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים" (תהלים סח כו) "קִדְּמוּ שָׁרִים", אִלֵּין יִשְׂרָאֵל בְּיִחוּדָא דִּלְהוֹן, "אַחַר נֹגְנִים", אִלֵּין חֵיוָן קַדִּישִׁין דְּסָלְקִין נִיגּוּנּין בְּגַדְפַיְיהוּ. "בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת", אִלֵּין "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ" (שם מה טו). וְרָזָא דְּמִלָּה "קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ": "קָדוֹשׁ" אָמְרוּ לֵיהּ שְׂרָפִים דְּכוּרְסְיָא דְּשָׁמַע לְהוּ יְשַׁעְיָה. "בָּרוּךְ" שָּׁמַע יְחֶזְקֵאל מִפּוּמָא דְּחֵיוָן. בְּגִין כָּךְ "אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו)וְכֹלָּא 

ביאור נופת צופים

(דף ב' עמ' א') [דְּלָא יְהוֹן כִּינּוּיִין מְכַסְּיָין עַל] שְׁמָא דָּא. וְיִשְׂרָאֵל יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע אִתְמְסַר לְהוּ בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא, דְּלָא אִתְמְסַר אֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי, דִּבְגִין שְׁמָא דָּא אִית לְהוּ חֵילָא לְיַחֲדָא לְמָארֵיהוֹן. וישראל, יחוד של קריאת שמע ניתן להם בסוד השם הקדוש הזה, ולא נמסר אפילו למלאכים העליונים, בגלל שם זה יש להם הכח ליחד לאדונם.

וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם  "אֶת יְהֹוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם"(דברים כו יז)"וַיהֹוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" (שם שם יח),וְאוּקְמוּהָ והעמידוהו (ברכות ו.)'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' בְּרָזָא דָּא דְּיִחוּדָא עִלָּאָה בסוד זה היחוד העליון.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְגַּלֵּי הַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתוּקְפֵּיהּ, וּמִינֵּיהּ יִתְנַהֲרוּן יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין יִטְּלוּן שֻׁלְטָנוּתָא עַל כֹּלָּא, אֲפִילוּ עַל מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. ולעתיד לבא, יתגלה זה השם הקדוש בחוזקו, וממנו יאורו ישראל, ואז יקחו שליטה על הכל – אפילו על מלאכים עליונים. דְּיִשְׂרָאֵל מֵהַאי שְׁמָא קַדִּישָׁא דִּלְגַו נָפְקִין, שישראל מזה השם  הקדוש שהוא הפנימיות הם יוצאים והם פנימיות העולמות, וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי מִלְּבַר, בְּגִין כָּךְ אִינוּן יִשְׁלְטוּן עַל כֹּלָּא. כָּל שֶׁכֵּן עַל כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי וְעַל כֻּלְהוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. ומלאכים עליונים יוצאים מחיצוניות העולמות, לפיכך ישראל ישלטו על הכל. כל שכן על כל התחתונים ועל כל הצדדים הטמאים.

וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים בָּהּ מִתְבָּרְכָן יִשְׂרָאֵל בִּתְלָת בִּרְכָאָן, ובברכת כהנים מתברכים ישראל בשלוש ברכות "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה… יָאֵר יְהֹוָ"ה… יִשָּׂא יְהֹוָ"ה" (במדבר ו כד). הָא הָכָא תְּלָת הָוְיָן לְחַבְּרָא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּשְׁמָא דָּא בְּיִחוּדָא חַד. בְּגִין כָּךְ: הרי כאן שלוש הוויות לחבר הכל בסוד השם הזה הויה ב"ה בייחוד אחד, לפיכך, "יְבָרֶכְךָ" בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, "יָאֵר" בְּאַבָּא וְאִימָּא, "יִשָּׂא" בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְכֹלָּא בִּשְׁמָא דָּא אִתְקְשַׁר, בְּגִין כָּךְ והכל בשם זה נקשר, לפיכך נאמר ג' פעמים "יהו"ה… יהו"ה… יהו"ה…", הוי"ה לְעֵילָא, הוי"ה לְתַתָּא, הוי"ה בְּאֶמְצָעִיתָא, הוי"ה למעלה, הוי"ה למטה, הוי"ה באמצע בסוד ראש תוך סוף – סוד הפסוק: 'יְהֹוָ"ה מֶלֶךְ יהו"ה מָלָךְ יהו"ה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד'. כְּדֵין בִּרְכְתָא מַטָּאת וְשַׁרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דָּא, כֹּלָּא בְּחִבּוּרָא חַד. ואז הברכה מגיעה ושורה על ישראל בסוד השם הקדוש הזה – הכל בחיבור אחד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (במדבר ו כז) "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי (דף ב' עמ' ב') יִשְׂרָאֵל", לְאַתְקָנָא שְׁמָא דָּא לְגַבַּיְיהוּ בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים, כְּדֵין להתקין שם זה לגביהם בתיקון שלם, ואז "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם". לָקֳבֵל דָּא תְּלָת קְדוֹשׁוֹת  כנגד זה שלוש קדושות קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ: קדוש בְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, קדוש בְּאַבָּא וְאִימָּא, קדוש בִּזְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא הכל נכלל בשם זה הקדוש 'יְהָוֹה צְבָאוֹת' – "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי" וַדַּאי. לְבָתַר ואחר כך "בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ", דָּא זה "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם", בִּרְכָּתָא כְּלִילָא בִּשְׁמָא דָּא דְּאִתְפְּשַׁט מֵאַתְרֵיהּ לְבָרְכָא לְהוּ.  ברכה הכלולה בשם זה שמתפשטת ממקומו לברך אותם. 

וּבְקַדְמִיתָא אִתְּעַר תִּיקּוּנָא בְּיִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבֵיהּ אִתְּעַר שְׁמָא דָּא בְּרָזָא דָּא לְאִתְתַּקְּנָא כִּדְקָא יֵאוֹת. ובתחילה מתעורר התיקון  בייחוד של קריאת שמע, ובו מתעורר שם זה בסוד זה להתקן כמו שראוי. לְבָתַר קְדוּשָׁתָא אִשְׁתַּכְּחַת הָכִי בְּרָזָא דָּא לְחַבְּרָא בֵּיהּ כֹּלָּא.  לאחר מכן נמצאת בסוד זה הקדושה שבתפילת העמידה לחבר בו הכל. אֲבָל חֵילָא דְּיִחוּדָא לֹא אִתְמְסַר אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, בְּגִין כָּךְ מַלְאָכַיָּא אָמְרִין  אבל כח היחוד לא נמסר אלא לישראל, ורק בכוחם ליזום המשכת שפע, לכן המלאכים אומרים קָדוֹשׁ וְלֹא יִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּלָא אִתְמְסַר לְהוּ. קדוש ולא יחוד של קריאת שמע שלא נמסר להם. אֲבָל בְּיִחוּדָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְתַּקְּפֵי מַלְאָכַיָּא לִקְדוֹשָׁה דִּילְהוֹן. אבל בכח היחוד של ישראל – מתחזקים בו המלאכים לומר הקדושה שלהם, עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים" (תהלים סח כו) "קִדְּמוּ שָׁרִים", אִלֵּין יִשְׂרָאֵל בְּיִחוּדָא דִּלְהוֹן, "קדמו שרים אלו ישראל בייחוד שלהם". "אַחַר נֹגְנִים", אִלֵּין חֵיוָן קַדִּישִׁין דְּסָלְקִין נִיגּוּנּין בְּגַדְפַיְיהוּ. "אחר נוגנים" אלו חיות הקודש המעלות ניגונים בכנפיהם. "בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת", אִלֵּין "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ" (שם מה טו). וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ": "קָדוֹשׁ" אָמְרוּ לֵיהּ שְׂרָפִים דְּכוּרְסְיָא דְּשָׁמַע לְהוּ יְשַׁעְיָה."קדוש" אומרים לו שרפי הכיסא ששמע אותם ישעיה.  "בָּרוּךְ" שָּׁמַע יְחֶזְקֵאל מִפּוּמָא דְּחֵיוָן. "ברוך" שמע יחזקאל מפי החיות לפיכך בְּגִין כָּךְ "אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו)וְכֹלָּא