תיקוני זוהר תניינא | דף ג המשך תקונא קדמאה

תוכן הדף

(דף ג' עמ' א') וְכֹלָּא בִּזְכוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל סָבָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וַיַּחֲלוֹם… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח יב) חָמָא אִינוּן מַלְאָכַיָּא עִלָאֵי דְּסָלְקִין בֵּיהּ וְנַחְתִּין בֵּיהּ, דְּהָא בְּתִיקּוּנָא דִּילֵיהּ וְיִחוּדָא דִּבְנוֹי מִתַקְּפִין לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא קַמֵּי מָארַיְיהוּ. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין "וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח, יג), דָּא שְׁמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא מְקוֹרָא דְּכֹלָּא.

וּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִתְכַּסֵּי שְׁמָא דָּא וְלָא אִתְגַּלְיָא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר" (איכה ג, ב). דִּבְגָלוּתָא כְּתִיב "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת" (ישעיהו נ, ג), דָּא גְּבוּרָה סָטַר שְׂמָאלָא, "אַלְבִּישׁ" לְבוּשָׁא מַמָּשׁ. "וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם" (ישעיהו נ, ג), דָּא סִטְרָא אַחֲרָא דִּמְכַסְּיָיא עָלַיְיהוּ, וּנְהוֹרָא לָא נָהִיר מִינַּיְיהוּ לְתַתָּא. וּבְגִין כָּךְ "אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" (אסתר ד, ב) דְּהָא לָא אִתְחָזֵי הָכִי.

אֲבָל שַׂק בֵּיהּ תִּיקּוּנָא לִתְיוּבְתָּא, דִּכְדֵין מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמָארֵי דִּינָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, עַד דְּיִתְתַּקְּנוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אַתְקִין תִּיקּוּנִין וַדַּאי. וְאֶסְתֵּר אִתְּמָר "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ… וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד, ד) דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא, וְחוֹבָה לָא אִתְתַּקַּן לְאִתְעַבְּרָא, בְּגִין כָּךְ "וְלֹא קִבֵּל", עַד דְּיִמְטֵי זִמְנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ גָּלוּתָא לְאִשְׁתַּלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" (דברים כח, סח),

(דף ג' עמ' ב') כְּגוֹן אִינוּן דִמָסְרוּ נַפְשַׁיְהוּ לְאִתְקַטְלָא עַל קִדּוּשׁ ה'. אִי תֵּימָא דְּשְָׁלְטוּ בְּהוּ? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא "וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח, סח). אֶלָּא אִתְּמָר בְּהוּ "מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי שַׂק יִתְהַדֵּר לְקַשׁ, "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). כְּדֵין "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (שם) דָּא רוֹמִי חַיַּיבְתָּא, וְהָכָא כָּלִיל כֹּלָּא, דְּהָא הָכָא אַחֲרִינָא נָמֵי אִתְכְּלִילַת. כְּדֵין "וְדָלְקוּ בָהֶם" (שם) תְּרֵין, בְּגִין יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. כְּדֵין אֶתִין עִלָּאִין יִתְעָרוּן בְּעָלְמָא. וְדָא תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בַּסְּנֶה לָא בָּעָא לְקִבְלָא לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) אַמַּאי? אִי תֵּימָא דְּלָא בָּעָא לְקִבְלָא נְבוּאָתָא דְּמָארֵיהּ? לָאו הָכִי. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא גָּלוּתָא אָחֲרָנִין דִּזְמִינִין בָּתַר הַהוּא פּוּרְקָנָא, בְּגִין כָּךְ אַקְדִּים וְאָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דָּא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא

ביאור נופת צופים

(דף ג' עמ' א') וְכֹלָּא בִּזְכוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל סָבָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והכל בזכותו של ישראל סבא – יעקב איבנו שנאמר בו "וַיַּחֲלוֹם… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח יב) חָמָא אִינוּן מַלְאָכַיָּא עִלָאֵי דְּסָלְקִין בֵּיהּ וְנַחְתִּין בֵּיהּ, דְּהָא בְּתִיקּוּנָא דִּילֵיהּ וְיִחוּדָא דִּבְנוֹי מִתַקְּפִין לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא קַמֵּי מָארַיְיהוּ. ראה את אותם המלאכים העליונים שעולים בו – מכוחו, ויורדים מכוחו, שהרי בתיקון של והייחוד של בניו מתחזקים לעבודה עבודה לפני אדונם. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין מדוע? אלא בגלל ,"וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח, יג), דָּא שְׁמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא מְקוֹרָא דְּכֹלָּא. זה השם העליון הקדוש מקור הכל.

וּבְזִמְנָא דְּגָלוּתָא אִתְכַּסֵּי שְׁמָא דָּא וְלָא אִתְגַּלְיָא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב ובזמן הגלות, מתכסה שם זה ולא מתגלה. באותו זמן כתוב "אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר" (איכה ג, ב). דִּבְגָלוּתָא כְּתִיב שעל זמן הגלות כתוב "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת" (ישעיהו נ, ג), דָּא גְּבוּרָה סָטַר שְׂמָאלָא, זו גבורה צד השמאל. "אַלְבִּישׁ" לְבוּשָׁא מַמָּשׁ. "וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם" (ישעיהו נ, ג), דָּא סִטְרָא אַחֲרָא דִּמְכַסְּיָיא עָלַיְיהוּ, וּנְהוֹרָא לָא נָהִיר מִינַּיְיהוּ לְתַתָּא. זו הסיטרא אחרא שמכסה עליהם ואור לא מאיר מהם למטה, וּבְגִין כָּךְ לפיכך "אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" (אסתר ד, ב) דְּהָא לָא אִתְחָזֵי הָכִי. שלא ראוי להראות כך בלבוש שק.

אֲבָל שַׂק בֵּיהּ תִּיקּוּנָא לִתְיוּבְתָּא, דִּכְדֵין מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמָארֵי דִּינָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, עַד דְּיִתְתַּקְּנוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אַתְקִין תִּיקּוּנִין וַדַּאי. אולם "שק" – יש בו תיקון המועיל לתשובה, שאז החוטא המוסר עצמו לבעלי הדין לקבל העונש עד שיתוקנו המדרגות העליונות ומשם ניתיקנים תיקונים ודאי. וְאֶסְתֵּר אִתְּמָר "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ… וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד, ד) דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא, וְחוֹבָה לָא אִתְתַּקַּן לְאִתְעַבְּרָא, בְּגִין כָּךְ "וְלֹא קִבֵּל", עַד דְּיִמְטֵי זִמְנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ גָּלוּתָא לְאִשְׁתַּלְמָא. שהרי הזמן לא הגיע, והחטא הנמשל לשק לא תוקן והוסר, ולכן מרדכי "ולא קיבל", עד שיגיע הזמן, שכך צריך להשתלם עניין הגלות. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וזהו שכתוב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" כדי לתקן ולהסיר את העוונות המעכבים את הגאולה. (דברים כח, סח), (דף ג' עמ' ב') כְּגוֹן אִינוּן דִמָסְרוּ נַפְשַׁיְהוּ לְאִתְקַטְלָא עַל קִדּוּשׁ ה'. וכגון זה, אלה שמסרו נפשם למות על קידוש ה', כדי לכפר על עוונות ישראל ולהחיש את הגאולה. אִי תֵּימָא דְּשְָׁלְטוּ בְּהוּ? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא ואם תשאל, האם בגלל כך שלטה הס"א בקדושים אלה שמסרו נפשם בעבור החטאים? חס ושלום! עלו עולה תמימה, וזהו כוונת "וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח, סח) אין להן חלק בהם. אֶלָּא אִתְּמָר בְּהוּ אלא נאמר בהם "מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד) דהיינו המתים בגלל הס"א הם החלד – חלקם בחיים ואין לטומאה שום חלק בהם.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי שַׂק יִתְהַדֵּר לְקַשׁ, ולעתיד לבא יחזור "שק" להיות "קש", דהיינו הצרה עצמה הדוחק שדחקה הס"א את ישראל תהיה לה לרועץ, וזה שכתוב, "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). כְּדֵין "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (שם) דָּא רוֹמִי חַיַּיבְתָּא, וְהָכָא כָּלִיל כֹּלָּא, דְּהָא הָכָא אַחֲרִינָא נָמֵי אִתְכְּלִילַת. זו רומי הרשעה, וכאן ב"קש" כלולים הכל, שכל המצרים לישראל נכללים בקש. ואז, כְּדֵין "וְדָלְקוּ בָהֶם" (שם) תְּרֵין , בְּגִין יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. "בהם" מיעוט רבים שניים – בגלל שגם בני ישמעאל נכללים בהם, כיון שעשו וישמעאל נחשבים לראשי השמאל והימין של הקליפה.

כְּדֵין אֶתִין עִלָּאִין יִתְעָרוּן בְּעָלְמָא. וְדָא תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה ואז אותות עליונות יתעוררו בעולם, וזה התיקון הראשון, "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בַּסְּנֶה לָא בָּעָא לְקִבְלָא לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, שמשה רבנו הרועה הנאמן בענוותנותו ואהבתו לישראל לא רצה לקבל את השליחות לגאול את ישראל, שנאמר, דִּכְתִיב "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) אַמַּאי? אִי תֵּימָא דְּלָא בָּעָא לְקִבְלָא נְבוּאָתָא דְּמָארֵיהּ? לָאו הָכִי. מדוע? האם תחשוב שלא רצה לקבל את נבואת אדונו? לא כך. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא גָּלוּתָא אָחֲרָנִין דִּזְמִינִין בָּתַר הַהוּא פּוּרְקָנָא, בְּגִין כָּךְ אַקְדִּים וְאָמַר אלא לא רצה בגלל שראה את הגלויות האחרות העתידות לבא אחרי גאולת מצרים לפיכך הקדים ואמר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דָּא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ, "ביד תשלח" זה אליהו הנביא שנאמר בו "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא