תיקוני זוהר תניינא | דף ד המשך תקונא קדמא

Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest

(דף ד' עמ' א')  "["הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי] בּוֹא יוֹם יְהֹוָה" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' וְעָלֶיהָ אָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דְּהַוָּה בָּעֵי דְּתִיקּוּנָא יִשְׁתַּלֵּם בְּקַדְמִיתָא. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בְּעָא הָכִי, דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא.

כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה הָכִי, מֵהַהוּא יוֹמָא שָׁארֵי עוֹבָדוֹי לְאַזְמָנָא תִּיקּוּנִין לְסוֹף יוֹמַיָּא. בְּגִין כָּךְ "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ', אִלֵּין דְּאִתְפְּקַד מִמַּלְכָּא לְמֶעֱבַד לְהוּ בְּפוּרְקָנָא דְּמִצְרַיִם. "וּלְכֹל הַיָּד וְכוּ אֲשֶׁר עָשָׂה", דְּעָבֵיד מִגַּרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. מַאי הַמּוֹרָא? אֶלָּא בְּגִין מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בֵּיהּ, דִּכְתִיב "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וּבְקַדְמִיתָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קָאִים לְחוֹדֵיהּ, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). לְבָתַר אָתֵי מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחַבָּר בֵּיהּ, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים" וַדַּאי. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (שם) 'וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר' (ירושלמי פסחים י, ה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיֵיתֵי אִיהוּ בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּאַנְתְּ הֲוֵית סַמְכָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְהַשְׁתָּא אַנְתְּ כּוּרְסֵי יְקָרָא לְגַבָּהּ. וְכַד תִּיפּוּק מִגָּלוּתָא אַתְּ תְּהֵא מְנַהֵל לָהּ, (דף ד' עמ' ב')  דְּעַל הַאי כְּתִיב "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים" (ישעיהו נא, יח) וְכוּ'. אַמַּאי אֵין מְנַהֵל לָהּ? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּ"אֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ" (שם), וּמָארֵי קַבָּלָה אִתְּמָר בְּהוּ "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה). דִּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא סָבְלַת מַרְעִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְּמָר בָּהּ "שְׁחוֹרָה אֲנִי" (שיר השירים א, ה). כְּדֵין "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב, ו) כְּמָה דְּאָמַר "רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמות כג, ה). אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא בְּתֻקְפָּהּ קַיְימַת כִּדְקָא יֵאוֹת, וּמָאן דְּאִתְדַּבַּק בְּהַאי זַכֵי לְתֻקְפָּא עִלָּאָה וְאַתְקִיף לַהּ נָמֵי, בְּגִין כָּךְ "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה), בֵּיהּ "וְנָאוָה" (שיר השירים א, ה) דִּכְתִיב "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח) דִּבְשַׁעֲתָא דְּנָפְקַת שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא דְּחִילַת, עַד דְּאָמַר לָהּ מַלְכָּא זִילֵי לָא תִּדְחָלִין, דְּאַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ לְבַר, אֲנָא אֲהָא נָהִיר לָךְ מִלְּגַו. בְּגִין כָּךְ "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (מיכה ז, ח). וּבְגִין אוֹר דָּא אִתְּתַּקְּפַת דְּלָאו לְאִתְחָרְבָא עָלְמָא, בְּגִין דָּא "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּהַשְׁתָּא אוֹר דָּא לָךְ אִתְגַּלְיָא, אֲבָל לָא לְכָל עָלְמָא. עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ) דָּא ט' דְּטוּבֵיהּ גָּנִיז בְּגַוֵּיהּ. אֲבָל לְזִמְנָא [דְּאָתֵי] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, זֹהַר תַּקִיף וְנָצִיץ לְאַנְהָרָא לְכָל סְטַר, וְכֹלָּא יִתְנַהֲרוּן מִינֵּיהּ. 

ביאור נופת צופים

(דף ד' עמ' א')  ["הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי] בּוֹא יוֹם יְהֹוָה" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' וְעָלֶיהָ אָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דְּהַוָּה בָּעֵי דְּתִיקּוּנָא יִשְׁתַּלֵּם בְּקַדְמִיתָא. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בְּעָא הָכִי, דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא.

כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה הָכִי, מֵהַהוּא יוֹמָא שָׁארֵי עוֹבָדוֹי לְאַזְמָנָא תִּיקּוּנִין לְסוֹף יוֹמַיָּא. בְּגִין כָּךְ "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ', אִלֵּין דְּאִתְפְּקַד מִמַּלְכָּא לְמֶעֱבַד לְהוּ בְּפוּרְקָנָא דְּמִצְרַיִם. "וּלְכֹל הַיָּד וְכוּ אֲשֶׁר עָשָׂה", דְּעָבֵיד מִגַּרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. מַאי הַמּוֹרָא? אֶלָּא בְּגִין מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בֵּיהּ, דִּכְתִיב "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וּבְקַדְמִיתָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קָאִים לְחוֹדֵיהּ, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). לְבָתַר אָתֵי מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחַבָּר בֵּיהּ, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים" וַדַּאי. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (שם) 'וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר' (ירושלמי פסחים י, ה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיֵיתֵי אִיהוּ בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּאַנְתְּ הֲוֵית סַמְכָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְהַשְׁתָּא אַנְתְּ כּוּרְסֵי יְקָרָא לְגַבָּהּ. קם אליהו הנביא הנאמן  פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, אשרי חלקך שאתה היית משענת לשכינה בגלות, ועכשיו אתה כסא כבוד עבורה. וְכַד תִּיפּוּק מִגָּלוּתָא אַתְּ תְּהֵא מְנַהֵל לָהּ, (דף ד' עמ' ב')  דְּעַל הַאי כְּתִיב וכאשר השכינה תצא מהגלות אתה תהיה מנהל לה. ועל זה העניין נאמר בזמן הגלות "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים" (ישעיהו נא, יח) וְכוּ'. אַמַּאי מדוע נאמר "אֵין מְנַהֵל לָהּ"? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּ"אֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ" (שם), וּמָארֵי קַבָּלָה אִתְּמָר בְּהוּ ובעלי הקבלה נאמר בהם "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה). דִּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא סָבְלַת מַרְעִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְּמָר בָּהּ "שְׁחוֹרָה אֲנִי" (שיר השירים א, ה)ומצד גוף השכינה שבה נכללים כלל עולמות הנפרדים ובפרט הנשמות והמלאכים, סובלת השכינה נגעי ישראל ונאמר בה "שחורה אני" מצד חושך הגלות שמשחיר אותה, כְּדֵין "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב, ו) והאם שהיא השכינה רובצת על האפרוחים שהם בעלי התורה, כְּמָה דְּאָמַר "רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמות כג, ה) ונגעיהם הם כמשא כבד עליה.

אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא בְּתֻקְפָּהּ קַיְימַת כִּדְקָא יֵאוֹת, וּמָאן דְּאִתְדַּבַּק בְּהַאי זַכֵי לְתֻקְפָּא עִלָּאָה וְאַתְקִיף לַהּ נָמֵי, בְּגִין כָּךְ "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה)אבל מצד נשמתה שהיא אלוקות, היא עומדת בתוקפה כמו שראוי, ומי שנדבק בה זוכה לחיזוק עליון ומחזק אותה גם כן, ולכן "חזקו ויאמץ לבבכם".  בֵּיהּ "וְנָאוָה" (שיר השירים א, ה) ומצד נשמתה נאמר "ונאוה" שאין השחרות מגיע אליה כלל,

דִּכְתִיב שכתוב  "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח) דִּבְשַׁעֲתָא דְּנָפְקַת שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא דְּחִילַת, עַד דְּאָמַר לָהּ מַלְכָּא זִילֵי לָא תִּדְחָלִין, דְּאַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ לְבַר, אֲנָא אֲהָא נָהִיר לָךְ מִלְּגַו. בשעה שיצאה השכינה בגלות, פחדה שמה גבורתה ח"ו תחריב את העולם, עד שאמר לך המלך , ז"א, לכי, אל תראי, שאף אל פי שאת חוץ למקומך ויורדת למקום הקליפות, אני אהיה מאיר לך מבפנים, ולכן אומר, בְּגִין כָּךְ "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (מיכה ז, ח)כי אשב בחושך הגלות והקליפה בעבור ישראל שנפלו שמה, יהו"ה ז"א אור לי מבפנים, וּבְגִין אוֹר דָּא אִתְּתַּקְּפַת דְּלָאו לְאִתְחָרְבָא עָלְמָא, ובגלל אור זה מתחזקת כדי לה להחריב את העולם, וזה, בְּגִין  דָּא "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּהַשְׁתָּא אוֹר דָּא לָךְ אִתְגַּלְיָא, אֲבָל לָא לְכָל עָלְמָא. שעכשיו, האור הזה שמצד הפנימיות התגלה לך, אבל לא לכל העולם. וזה סוד זה כתוב  עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ) דָּא ט' דְּטוּבֵיהּ גָּנִיז בְּגַוֵּיהּ. זו האות ט' הרומזת על אור טובו הגנוז בתוכה, אבל לעתיד לבוא, אֲבָל לְזִמְנָא [דְּאָתֵי] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, זֹהַר תַּקִיף וְנָצִיץ לְאַנְהָרָא לְכָל סְטַר, וְכֹלָּא יִתְנַהֲרוּן מִינֵּיהּ. והמשכילים יזהירו, אור הזוהר חזק ונוצץ יתגלה להאיר לכל צד, ולכל יאורו ממנו.

Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest