תיקוני זוהר תניינא | דף ה תקונא תניינא

(דף ה' עמ' א')  מַאי וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים? אֶלָּא לְאַנְהָרָא לְכָל חַד לְפוּם חֵילֵיהּ. וְאִית דִּיהוֹן נַהֲרָן לְגַבֵּיהּ בְּחֵילָא דְּתוּקְפָּא עִלָּאָה, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וְאִית דְּלָא יְהוֹן נְהָרִין לְגַבֵּיהּ אֶלָּא כְּכוֹכְבַיָּא, דִּכְתִיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים. אֲבָל פַּחוֹת מִן דָּא לָא יְהֵא. בְּגִין כָּךְ לְעוֹלָם וָעֶד, לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים וַדַּאי:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תִּנְיָינָא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב), אֵימָתַי? בְּשַׁעְתָּא דִּכְתִיב לְהוּ סֵפֶר תּוֹרָה, דִּכְתִיב "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים לא, ט). דְּהָא בְּהַהוּא סֵפֶר תּוֹרָה אִתְחַזְיָין כֻּלְהוֹ רָזִין עִלָּאִין מִתְדַּבְּקָן בְּאִינוּן אַתְוָן כֹּלָּא כִּדְקָא יֵאוֹת, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְכֻלְהוֹ סְתָרִין גְּנִיזִין דִּלְהוֹן.

וּבְשַׁעֲתָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבוּ לְהוּ עֶשֶׂר אֲמִירָן, דְּבְהוֹן כְּלִילָא כָּל אוֹרָיְתָא. דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְמַסְּרַת אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד לַהּ, וּלְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָהָא כִּדְקָא יֵאוֹת. וּבְגִין כָּךְ (דף ה' עמ' ב')  עֶשֶׂר אֲמִירָן הֲווּ, דְּהָא כָּל אוֹרָיְתָא בְּאִינוּן עֶשֶׂר דַּרְגִּין תַּלְיָא. וּכְדֵין כָּל חַד אֲפִיק דִּילֵיהּ וְאִתְגַּלְּיָא לְאִתְמַסְּרָא בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנוֹי כִּדְקָא חֲזֵי.

מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה זָכוּ נָמֵי לְאִסְתַּכְּלָא גּוֹ רָזִין דְּאוֹרַיְתָא, וּלְאִתְמַסְּרָא בִּידֵיהוֹן יְדִיעָה דִּילַהּ נָמֵי. דְּהָא אוֹרָיְתָא לָא אִתְחֲזִיאַת לְשׁוּם בַּר נַשׁ אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְמַסְּרַת לְעוֹבָדָא. וַאֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי לָא אִתְחֲזִיאַת אִי לָאו תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דִּצְרִיכִין לְאִתְתַּקְּנָא עַל יְדַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים קג, כ). דְּהָא כֻּלְהוֹ נְהוֹרִין בּוּצִינִין לָא אִתְגַּלְיָין לְחַד בְּעָלְמָא, אֶלָּא דְּאִתְמְסָר לְאִתְתַּקְּנָא, וּבְגִין פּוּלְחָנָא דְּאִתְפָּלַּח לְגַבֵּיהּ אִתְגַּלְיָא וְאִשְׁתְּמוֹדָע. וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דָּא, בְּקַדְמִיתָא אִצְטְרִיךְ לְמַסְרָא אוֹרָיְתָא לְעוֹבָדָא בִּידַיְיהוּ, וּלְבָתַר הָכִי לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ. וְאִינּוּן דְּיָדְעוּ הָכִי אָמְרוּ "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז) כְּגַוְנָא דְּאִינוּן מַלְאֲכֵי עִלָאֵי, אִשְׁתַּכְּחַת עֶשֶׂר אֲמִירָן לְתִיקּוּנָא דְּעוּבְדָא אֶתְיַהֲבוּ.

וּלְבָתַר סֵפֶר תּוֹרָה כְּתִיב לוֹן מֹשֶׁה, וּבֵיהּ אִתְמַסְּרַת לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע לַהּ. וּבְגִין כָּךְ בְּהַהוּא סֵפֶר תּוֹרָה כְּלִילָן וּמִתְקַשְּׁרָן כָּל רָזֵי עָלְמָא, וְאֶתְיָהִיב בַּאֲרוֹנָא בַּהֲדֵי לוּחוֹת. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב)

ביאור נופת צופים

(דף ה' עמ' א')  מַאי וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים? אֶלָּא לְאַנְהָרָא לְכָל חַד לְפוּם חֵילֵיהּ.  ומהו ומצדיקי הרבים? אלא להאיר לכל אחד כפי כוחו, וכוחו הוא פרי מעשיו ודרגתו שירכוש בכל גילגוליו קודם גילוי האור. וְאִית דִּיהוֹן נַהֲרָן לְגַבֵּיהּ בְּחֵילָא דְּתוּקְפָּא עִלָּאָה, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. ויש בהם שיואר להם בכח החוזק העליון – כזוהר הרקיע ואלו הם הנקראים משכילים,  וְאִית דְּלָא יְהוֹן נְהָרִין לְגַבֵּיהּ אֶלָּא כְּכוֹכְבַיָּא, שיש בהם  שלא יואר להם אור הרקיע העליון אלא כנצנוץ הכוכבים,  דִּכְתִיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים. אֲבָל פַּחוֹת מִן דָּא לָא יְהֵא. בְּגִין כָּךְ לְעוֹלָם וָעֶד, לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים וַדַּאי: אבל פחות מנצנוץ לא יהיה, לכן אומר "לעולם ועד", שיהיה הכל בתיקון שלם ודאי:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תִּנְיָינָא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב), אֵימָתַי? בְּשַׁעְתָּא דִּכְתִיב לְהוּ סֵפֶר תּוֹרָה, מתי "אשר עשה"? בשעה שכתב להם ספר תורה, שכתובדִּכְתִיב "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת"(דברים לא, ט). דְּהָא בְּהַהוּא סֵפֶר תּוֹרָה אִתְחַזְיָין כֻּלְהוֹ רָזִין עִלָּאִין מִתְדַּבְּקָן בְּאִינוּן אַתְוָן כֹּלָּא כִּדְקָא יֵאוֹת, שהרי באותו ספר תורה נראים כל הסודות העליונים מתדבקים באלו האותיות שבספר למטה – הכל כמו שראוי.תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְכֻלְהוֹ סְתָרִין גְּנִיזִין דִּלְהוֹן. תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכל הסודות הגנוזים שלהם.

וּבְשַׁעֲתָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבוּ לְהוּ עֶשֶׂר אֲמִירָן, דְּבְהוֹן כְּלִילָא כָּל אוֹרָיְתָא. ובשעה שעמדו ישראל על הר סיני נתנו להם עשרת הדברות, שבהן כלולה כל התורה. דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְמַסְּרַת אוֹרָיְתָא לְיִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד לַהּ, וּלְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָהָא כִּדְקָא יֵאוֹת. שהרי באותה השעה נמסרה התורה לישראל על מנת לקיים אותה, ולתקן תיקוניה כמו שראוי. וּבְגִין כָּךְ (דף ה' עמ' ב')  עֶשֶׂר אֲמִירָן הֲווּ, דְּהָא כָּל אוֹרָיְתָא בְּאִינוּן עֶשֶׂר דַּרְגִּין תַּלְיָא. וּכְדֵין כָּל חַד אֲפִיק דִּילֵיהּ וְאִתְגַּלְּיָא לְאִתְמַסְּרָא בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנוֹי כִּדְקָא חֲזֵי. לכן, עשר דברות היו, שהרי כל התורה תלויה בעשר המדריגות האלה. ואז, כל מדריגה הוציאה את שלה והתגלתה, על מנת להמסר בידם של ישראל ולתקן תיקונם כמו שראוי.

מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה זָכוּ נָמֵי לְאִסְתַּכְּלָא גּוֹ רָזִין דְּאוֹרַיְתָא, וּלְאִתְמַסְּרָא בִּידֵיהוֹן יְדִיעָה דִּילַהּ נָמֵי. משם והלאה זכו ישראל גם כן והסתכל בתוך סודות התורה, ולהמסר בידיהם גם כן ידיעתה, דְּהָא אוֹרָיְתָא לָא אִתְחֲזִיאַת לְשׁוּם בַּר נַשׁ אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְמַסְּרַת לְעוֹבָדָא. שהרי אמיתות התורה לא תראה לשום אדם אלא בשביל קיום מצוותיה, וַאֲפִילוּ לְמַלְאֲכֵי עִלָאֵי לָא אִתְחֲזִיאַת אִי לָאו תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דִּצְרִיכִין לְאִתְתַּקְּנָא עַל יְדַיְיהוּ. ואפילו למלאכים העליונים לא היתה נראית – אילמלא התיקונים העליונים שצריכים להיתקן על ידם. וזה סוד וְרָזָא דָּא "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים קג, כ).

דְּהָא כֻּלְהוֹ נְהוֹרִין בּוּצִינִין לָא אִתְגַּלְיָין לְחַד בְּעָלְמָא, אֶלָּא דְּאִתְמְסָר לְאִתְתַּקְּנָא, שהרי כל האורות המאירים לא היו מתגלים לאף אחד בעולם אלמלא שנמסרו להיתקן, וּבְגִין פּוּלְחָנָא דְּאִתְפָּלַּח לְגַבֵּיהּ אִתְגַּלְיָא וְאִשְׁתְּמוֹדָע ובגלל העבודה שנמשכת מהם, מתגלים ונודעים. וְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְנָא דָּא, בְּקַדְמִיתָא אִצְטְרִיךְ לְמַסְרָא אוֹרָיְתָא לְעוֹבָדָא בִּידַיְיהוּ, וּלְבָתַר הָכִי לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ. וכעין זה ישראל, בתחלה נצרכה להינתן התורה לקיימה בידיהם בבחינה מעשה, ואחר כך, להתבונן בה,  וְאִינּוּן דְּיָדְעוּ הָכִי אָמְרוּ ואלו שידעו ענין נכבד זה אמרו "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז) כְּגַוְנָא דְּאִינוּן מַלְאֲכֵי עִלָאֵי, תחילה נעשה בסוד המעשה, כדוגמת המלאכים העליונים האלו, שמלכתחילה היו עומדים רק בסוד העבודה, ואחר כך "ונשמע" בסוד ההבנה  אִשְׁתַּכְּחַת עֶשֶׂר אֲמִירָן לְתִיקּוּנָא דְּעוּבְדָא אֶתְיַהֲבוּ. נמצא, שעשרת הדברות ניתנו בעבור תיקון המעשה.

וּלְבָתַר סֵפֶר תּוֹרָה כְּתִיב לוֹן מֹשֶׁה, וּבֵיהּ אִתְמַסְּרַת לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע לַהּ. ואחר ששמעו בהר סיני, כתב להם משה ספר תורה, ובו נמסרה ההתבוננות והידיעה, וּבְגִין כָּךְ בְּהַהוּא סֵפֶר תּוֹרָה כְּלִילָן וּמִתְקַשְּׁרָן כָּל רָזֵי עָלְמָא, וְאֶתְיָהִיב בַּאֲרוֹנָא בַּהֲדֵי לוּחוֹת. ולכן, באותו ספר התורה כלולים ונקשרים כל סודות העולם, וניתנו בארון לצד הלוחות בסוד חיבור המעשה עם ההבנה. בְּגִין כָּךְ לפיכך, "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב).