תיקוני זוהר תניינא | דף ו תקונא תניינא

(דף ו' עמ' א')  דָּא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. מַאי מוֹרָא? אֶלָּא לְאַרְחָקָא מִינַּהּ מְסָאֲבִין אוּמִין דְּעָלְמָא.

וְסֵפֶר דָּא כָּתַב לֵיהּ מֹשֶׁה, וּלְבָתַר כָּל שִׁבְטָא כָּתַב דִּילֵיהּ מִתַּמָּן, לְנַטְּלָא כֹּלָּא מִינֵּיהּ כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ כָּל חַד בְּדַרְגֵּיּה כִּדְקָא יֵאוֹת. וְיִשְׂרָאֵל קְרָאָן בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּרָא, וּכְדֵין נְהוֹרָא אִתְנָהִיר לְגַבַּיְיהוּ מִגּוֹ הַהוּא סִפְרָא דְּמֹשֶׁה.

וּבְגִין כָּךְ אָמְרִין "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד) לְאִתְּעָרָא הַהוּא סִפְרָא דְּקָאִים וַדַּאי לְמֶהֱוֵי יְדִיעָה לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹרַיְתָא, כָּל חַד כִּדְקָא חֲזֵי. וְעַל הַהוּא סִפְרָא אִתְּמָר 'אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת', דְּהָא נַהִירוּ דְּדַרְגִין עִלָּאִין נַהֲרָן בְּהוּ, וְאִתְחַזְיָין תָּמָן כֻּלְהוֹ רָזִין כְּמָה דְּאִתְּמָר. וְעִם כָּל דָּא כָּל שָׁאַר אַתְוָן דִּקְדוּשָּׁה נָמֵי אִתְּמָר בְּהוּ הָכִי, דִּיְרוּתָא יָרְתִין מִגּוֹ סֵפֶר דָּא.

וּבְשַׁבְּתָא מַפְטִירִין בִּנְבִיאֵי, לְאַמְשְׁכָא מְשִׁיכוּ דְּחָכְמְתָא מִמֹּשֶׁה סַפְרָא רַבָּא. דְּלֵית לָךְ חַכִּימָא דְּאֶתְחַכֵּם בְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא עַל יְדוֹי, וְלֵית לְךָ נְבִיאָה דְּאִתְנַבֵּא בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּחֵילָא דִּילֵיהּ. וּבְהַאי חֵילָא קָמוּ אִינוּן נְבִיאֵי מְהֵימָנֵי וַעֲבִידוּ סִפְרַיְיהוּ. וּבְהַאי אִתְפַּשְׁטַת חָכְמְתָא יַתִּיר בְּיִשְׂרָאֵל. וּבְגִין לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יֵאוֹת אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנִין אִלֵּין, לְאִתְנַהֲרָא מִינַּיְיהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְלִיתָאָה

(דף ו' עמ' ב') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וּבְמוֹרָא גָּדוֹל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. דְּכֻלְּהוּ תִּיקּוּנִין דִּצְרִיכִין לִשְׁכִינְתָּא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, כֹּלָּא אַתְקִין לְהוּ מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא. בְּגִין כָּךְ "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה". דִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא אִתְּמָר בָּהּ "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים" (תהלים נז, ה). "בְּתוֹךְ לְבָאִם" (תהלים נז, ה), אִלֵּין רַבְרְבֵי עַמִּין דְּיָתְבִין כָּל חַד עַל עַמָּא דִּילֵיהּ לְנַטְרָא לֵיהּ כְּאַרְיָא גְּבַר תַּקִיף. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְלַבְּשַׁת בְּגַוַּיְיהוּ מַמָּשׁ לְנַטְרָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּגִין כָּךְ "בְּתוֹךְ לְבָאִם" (תהלים נז, ה). "אֶשְׁכְּבָה לוֹהֲטִים", אִלֵּין ס"מ וְלִילִית דְּקַיְּימִין תָּדִיר בְּכָל שָׂרָא וְשָׂרָא לָהֲטִין כְּאֶשָׁא חֲשׁוּכָא תַּקִּיפָא. "אֶשְׁכְּבָה", בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, א) אִלֵּין תְּרֵין לֵילוֹת רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָּא, כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ אוּמִין מְסָאֲבִין. "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג, א), בְּגִין דְּאִסְתַּתַּר לְעֵילָא, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִיהִי מְחִיצָה מַפְסֶקֶת, בְּגִין כָּךְ בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.

וְאִי אִית בְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן דְּאָזְלִין בִצְלוֹתָא לְבֵי כְּנִישְׁתָא, גְּרָמִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְקָרְבָא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "דִּרְשׁוּ יְהֹוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו). אֵימָתַי אִיהוּ קָרוֹב? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּקָרְאָן לֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָא

ביאור נופת צופים

(דף ו' עמ' א')  דָּא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. מַאי מוֹרָא? אֶלָּא לְאַרְחָקָא מִינַּהּ מְסָאֲבִין אוּמִין דְּעָלְמָא. מהו "מורא"? אלא כדי להרחיק מהתורה את טמאי אומות העולם.

וְסֵפֶר דָּא כָּתַב לֵיהּ מֹשֶׁה, וּלְבָתַר כָּל שִׁבְטָא כָּתַב דִּילֵיהּ מִתַּמָּן, לְנַטְּלָא כֹּלָּא מִינֵּיהּ כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ כָּל חַד בְּדַרְגֵּיּה כִּדְקָא יֵאוֹת. וספר זה כתב אותו משה, ואחר כך, כל שבט כתב ממנו העתק לעצמו ובכך נקשרו הארות העתקים בהארת המקור, וְיִשְׂרָאֵל קְרָאָן בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּרָא, וּכְדֵין נְהוֹרָא אִתְנָהִיר לְגַבַּיְיהוּ מִגּוֹ הַהוּא סִפְרָא דְּמֹשֶׁה. וישראל קוראים בספר התורה בציבור, ואז מאירה הארה עבורם מתוך אותו הספר הראשון שכתב משה.

 וּבְגִין כָּךְ אָמְרִין ולכן אומרים ישראל בזמן הקריאה בציבור "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד) לְאִתְּעָרָא הַהוּא סִפְרָא דְּקָאִים וַדַּאי לְמֶהֱוֵי יְדִיעָה לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹרַיְתָא, כָּל חַד כִּדְקָא חֲזֵי. לעורר את אותו הספר הראשון שכתב משה שעומד ודאי כדי לתת לישראל את ידיעת התורה.

וְעַל הַהוּא סִפְרָא אִתְּמָר 'אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת', דְּהָא נַהִירוּ דְּדַרְגִין עִלָּאִין נַהֲרָן בְּהוּ, וְאִתְחַזְיָין תָּמָן כֻּלְהוֹ רָזִין כְּמָה דְּאִתְּמָר. ועל אותו הספר של משה נאמר "אותיות מחכימות", שהרי אורות המדרגות העליונות מאירות בו, ומתראים שם כל הסודות כמו שנאמר.  וְעִם כָּל דָּא כָּל שָׁאַר אַתְוָן דִּקְדוּשָּׁה נָמֵי אִתְּמָר בְּהוּ הָכִי, דִּיְרוּתָא יָרְתִין מִגּוֹ סֵפֶר דָּא. ועם כל זה, בכל שאר אותיות הקדושה שנכתבה בהן התורה שבע"פ נאמר בהם "אותיות מחכימות", שיורשים ירושתם מתוך הספר הזה.

וּבְשַׁבְּתָא מַפְטִירִין בִּנְבִיאֵי, לְאַמְשְׁכָא מְשִׁיכוּ דְּחָכְמְתָא מִמֹּשֶׁה סַפְרָא רַבָּא. ובשבת מפטירין אחרי הקריאה בנביאים, ולהמשיך המשכת החכמה ממשה אדון הנביאים הסופר הגדול. דְּלֵית לָךְ חַכִּימָא דְּאֶתְחַכֵּם בְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא עַל יְדוֹי, וְלֵית לְךָ נְבִיאָה דְּאִתְנַבֵּא בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּחֵילָא דִּילֵיהּ. שאין לך חכם שנחכם בתורה על על ידו, ואין לך נביא שהתנבא בישראל אלא מכוחו של משה. וּבְהַאי חֵילָא קָמוּ אִינוּן נְבִיאֵי מְהֵימָנֵי וַעֲבִידוּ סִפְרַיְיהוּ. ומזה הכח קמו אלו הנביאים הנאמנים וכתבו ספריהם. וּבְהַאי אִתְפַּשְׁטַת חָכְמְתָא יַתִּיר בְּיִשְׂרָאֵל. ובזה, התפשטה חכמה מרובה בישראל, וּבְגִין לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יֵאוֹת אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא תִּיקּוּנִין אִלֵּין, לְאִתְנַהֲרָא מִינַּיְיהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל: וכדי לעורר את התיקון כמו שראוי – צריך לעורר את התיקונים האלה דהיינו תחילה את ספר התורה ואח"כ את ספרי הנביאים, כדי שיאורו מהם כל ישראל. 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְלִיתָאָה

(דף ו' עמ' ב') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וּבְמוֹרָא גָּדוֹל בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. דְּכֻלְּהוּ תִּיקּוּנִין דִּצְרִיכִין לִשְׁכִינְתָּא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, כֹּלָּא אַתְקִין לְהוּ מֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא.  ולכל היד החזקה זו השכינה בגלות. ובמורא גדול – בזמן הגאולה. שכל התיקונים הצריכים לשכינה בכל דור ודור, כולם התקינם משה הרועה הנאמן. לכך אמר הפסוק,  בְּגִין כָּךְ "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה".

דִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא אִתְּמָר בָּהּ בזמן שהשכינה בגלות נאמר בה "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים" (תהלים נז, ה)פירוש, "בְּתוֹךְ לְבָאִם" (תהלים נז, ה), אִלֵּין רַבְרְבֵי עַמִּין דְּיָתְבִין כָּל חַד עַל עַמָּא דִּילֵיהּ לְנַטְרָא לֵיהּ כְּאַרְיָא גְּבַר תַּקִיף. "בתוך לבאם" אלו שרי העמים הרובצים כל אחד על עמו לשמור אותם כאריה גיבור וחזק. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְלַבְּשַׁת בְּגַוַּיְיהוּ מַמָּשׁ לְנַטְרָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, והשכינה מתלבשת בתוכם ממש לשמור אותם את ישראל, לכך אמר מתלבשת ממש בתוך לבאם שהם האריות. בְּגִין כָּךְ "בְּתוֹךְ לְבָאִם" (תהלים נז, ה).

"אֶשְׁכְּבָה לוֹהֲטִים", אִלֵּין ס"מ וְלִילִית דְּקַיְּימִין תָּדִיר בְּכָל שָׂרָא וְשָׂרָא לָהֲטִין כְּאֶשָׁא חֲשׁוּכָא תַּקִּיפָא. "אשכבה לוהטים" לוהטים הם ס"מ ולילי' שעומדים תמיד בכל שר ושר של אומות העולם, לוהטים כאש שחורה חזקה, "אֶשְׁכְּבָה", בְּגָלוּתָא זו השכינה בגלות שנאמר בה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, א) אִלֵּין תְּרֵין לֵילוֹת רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָּא, כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ אוּמִין מְסָאֲבִין. "בלילות" אלו שני לילות, רומי הגדולה ורומי קטנה "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג, א), בְּגִין דְּאִסְתַּתַּר לְעֵילָא, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִיהִי מְחִיצָה מַפְסֶקֶת, בְּגִין כָּךְ בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. בקשתי את ז"א שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו בגלל שנסתר למעלה, והסטרא אחרא היא מחיצה מפסקת, לפיכך נאמר בקשתיו ולא מצאתיו.

וְאִי אִית בְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן דְּאָזְלִין בִצְלוֹתָא לְבֵי כְּנִישְׁתָא, גְּרָמִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְקָרְבָא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. ואם יש בישראל שהולכים בתפילה לבית הכנסת, גורמים לקודשא ב"ה להתקרב לגבי השכינה, באותו הזמן כתיב, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "דִּרְשׁוּ יְהֹוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו). אֵימָתַי אִיהוּ קָרוֹב?אמתי המלך קרוב? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּקָרְאָן לֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָא דִּכְתִיב אלא בזמן שקוראים לו בבית הכנסת שכתוב,