תיקוני זוהר תניינא | דף ז המשך תקונא תליתאה

תוכן הדף

(דף ז' עמ' א') דִּכְתִיב "קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו" (תהלים קמה, יח). וְאִי צְלוֹתָא לָא אִתָּמְרַת בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, אִתְּמָר בָּהּ "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם" (ירמיהו יב, ב). בְּגִין כָּךְ "לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים קמה, יח), בֶּאֱמֶת וְלָא בְּשִׁקְרָא. וּמָאן דְּסָמִיךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה אִתְּמָר בֵּיהּ "קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו" (שם). וְאִי לָא, "בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג, א).

בְּגִין כָּךְ "אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים" (תהלים נז, ה), אֶשְׁכְּבָה וַדַּאי, כְּמָה דְּאָמַר "כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב" (איוב ז, כא). "בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים" (תהלים נז, ה) דָּא לְתַתָּא בְּאִינוּן אוּמִין. וּבְגִין לְאִשְׁתַּזְּבָא מִינַּיְיהוּ אִתְּתַּקְּפַת שְׁכִינְתָּא בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא גְּבוּרָה, לְשֵׁיזָבָא גָּרְמָהּ, וְיִשְׂרָאֵל בַּהֲדָהּ. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". דִּכְדֵין כְּתִיב "אֱלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח, ז) וְכוּ'. מַאי בְּפִימוֹ? אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּגוֹ אִינוּן דּוּבִּין, וְכֻלְהוֹ חֵיוָן בִישָׁן, וְאִינּוּן נָטְלִין לוֹן בְּפוּמַיְיהוּ בֵּין שִׁינַּיְיהוּ, וּבָעָאן לְהַדְּקָא לוֹן. כְּדֵין אִתְּתַּקְּפַת תָּמָן שְׁכִינְתָּא בִּסְטַר גְּבוּרָה וַדַּאי דָּא אֱלֹהִים, וְהָרַס לְהוּ לְאִינּוּן שִׁינַּיִין. בְּגִין כָּךְ "הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח, ז).

וְאִי תֵּימָא בְּמַאי חֵילָא עָבֵיד דָּא? אֶלָּא "מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהֹוָה" (תהלים נח, ז), דָּא הוי"ה שְׁמָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּנָטִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, וִשְׁכִינְתָּא נָטְרַת לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה, ז). וְיִשְׂרָאֵל דְּנָטְרִין אוֹרָיְתָא מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹּא תַעֲשֶׂה, אִתְּמָר בְּהוּ "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, טו) דְּגָרְמִין לִשְׁכִינְתָּא לְנַטְרָא לְהוּ,

(דף ז' עמ' ב') וְאִי לָא "כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שיר השירים א, ו).

אֲבָל נְטִירוּתָא כֹּלָּא בְּחֵילָא דִּגְבוּרָה אִיהִי וַדַּאי יָד הַחֲזָקָה. וּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַתְקִין מִלָּה מִקַּדְמִיתָא לְזִמְנָא דְּתִצְטָרִיךְ. וְאִי תֵּימָא אֵימָתַי אַתְקִין לַהּ? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָ"י" (בַּמִּדְבָּר יד, יז) וְכוּ' דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא קָמַת סִטְרָא אַחֲרָא לְקַטְרְגָא קֳבֵל שְׁכִינְתָּא, עַד דְּכִבְיָכוֹל אִתְחַלֲשׁוּ חֵילִין עִלָּאִין, וּמֹשֶׁה קָאִים בְּתוּקְפֵּיהּ לְאַתְקְפָא לַהּ. בְּגִין כָּךְ "יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (במדבר יד, יז). בְּמַאי? אֶלָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ לְמוֹתָא בְּגִינָה, לְמֵיהַךְ גּוֹ אִינוּן קְלִיפִין קַשְׁיָין לְאַשְׁרָשָא לְהוּ מֵאַתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה" (ישעיהו נג, יב) וְכוּ' "וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (ישעיהו נג, יב).

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. מַאי מוֹרָא גָּדוֹל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה" (תהלים קב, טז) וְרָזָא דָּא מוֹרָא גָּדוֹל זֶה גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּכְדֵין אִשְׁתְּמוֹדְעַת שְׁכִינְתָּא בְּתֻקְפָּהּ עִלָּאָה, וְכֹלָּא דָּחֲלִין מִינַּהּ, וְכֹלָּא אַתְקִין מֹשֶׁה תִּיקּוּנִין עִלָּאִין לְכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל.

והא מט"ט שָׂרָא רַבָּא נָחִית פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא רָחִיק אִיהוּ מִשְּׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר "מֵרָחוֹק יְהֹוָה נִרְאָה לִי" (יִרְמְיָהוּ לא, ב). אַמַּאי רָחוֹק אִיהוּ מִשְּׁכִינְתָּא? אֶלָּא בְּגִין עַד יִתְדַּכֵּי מַקְדְּשָׁא. וְעִם כָּל דָּא לְגוֹ כֹּלָּא בִּדְיוּכְתָּא עִלָּאָה קָאִים. בְּגִין כָּךְ "נִרְאָה לִי". וְאִי תֵּימָא דִּבְגִין דְּאִיהוּ רָחוֹק שָׁבִיק לַהּ [לִשְׁכִינְתָּא]?

ביאור נופת צופים

(דף ז' עמ' א') "קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו" (תהלים קמה, יח). וְאִי צְלוֹתָא לָא אִתָּמְרַת בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, אם התפילה לא נאמרת ברצון הלב נאמר בה, אִתְּמָר בָּהּ "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם" (ירמיהו יב, ב). בְּגִין כָּךְ לכן נאמר, "לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים קמה, יח), בֶּאֱמֶת וְלָא בְּשִׁקְרָא באמת שהוא רצון הלב ולא בשקר. וּמָאן דְּסָמִיךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה אִתְּמָר בֵּיהּ ומי שסומך גאולה לתפילה בגאל ישראל נאמר בו "קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו" (שם). וְאִי לָא, "בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג, א).

בְּגִין כָּךְ לפיכך אומרת השכינה בגלות "אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים" (תהלים נז, ה), אֶשְׁכְּבָה וַדַּאי, כְּמָה דְּאָמַר כמו שנאמר "כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב" (איוב ז, כא). "בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים" (תהלים נז, ה) דָּא לְתַתָּא בְּאִינוּן אוּמִין זה למטה באלו האומות. וּבְגִין לְאִשְׁתַּזְּבָא מִינַּיְיהוּ אִתְּתַּקְּפַת שְׁכִינְתָּא בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא גְּבוּרָה, לְשֵׁיזָבָא גָּרְמָהּ, וְיִשְׂרָאֵל בַּהֲדָהּ. וכדי להינצל מהם, מתחזקת השכינה בזרוע השמאלית שהיא הגבורה, להצלת גופה וישראל עימה. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה"שהיא יד הגבורה.

דִּכְדֵין כְּתִיב ואז נאמר "אֱלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח, ז) וְכוּ'. מַאי בְּפִימוֹ? אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּגוֹ אִינוּן דּוּבִּין וְכֻלְהוֹ חֵיוָן בִישָׁן, וְאִינּוּן נָטְלִין לוֹן בְּפוּמַיְיהוּ בֵּין שִׁינַּיְיהוּ, וּבָעָאן לְהַדְּקָא לוֹן. מהו "בפימו"? אלא ישראל נמצאים בתוך אלו הדובים וכולם חיות רעות, והם לוקחים אותם בפיהם בין שיניהם ורוצים ח"ו להדק אותם, כְּדֵין אִתְּתַּקְּפַת תָּמָן שְׁכִינְתָּא בִּסְטַר גְּבוּרָה וַדַּאי דָּא אֱלֹהִים, וְהָרַס לְהוּ לְאִינּוּן שִׁינַּיִין. ואז מתחזקת שם השכינה מצד הגבורה ודאי, וזה שם אלהים, והורסת להם את אותם השינים להצלת ישראל, לפיכך אמר בְּגִין כָּךְ "הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח, ז).

וְאִי תֵּימָא בְּמַאי חֵילָא עָבֵיד דָּא? ואם תאמר, באיזה כח עושה זאת? אֶלָּא "מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהֹוָה" (תהלים נח, ז), דָּא הוי"ה שְׁמָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּנָטִיר לַהּ לִשְׁכִינְתָּא, וִשְׁכִינְתָּא נָטְרַת לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. זהו שם הוי"ה הקדוש שהוא ז"א – הקדוש ברוך הוא ששומר את השכינה, והשכינה שומרת את ישראל, בְּגִין כָּךְ לפיכך אומר "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה, ז) גבוה הוא ז"א הנמצא מעל גבוה שהיא השכינה. וְיִשְׂרָאֵל דְּנָטְרִין אוֹרָיְתָא מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹּא תַעֲשֶׂה, וישראל ששומרים את התורה ואת מצוותיה – מצוות עשה ומצוות לא תעשה נאמר בהם, אִתְּמָר בְּהוּ "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, טו) דְּגָרְמִין לִשְׁכִינְתָּא לְנַטְרָא לְהוּ. ובזכות זה גורמים לשכינה לשמור אותם,

(דף ז' עמ' ב') וְאִי לָא ואם לא שומרים תורה ומצוות נאמר "כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שיר השירים א, ו) ז"א אינו שומר את הכרם שהיא השכינה בגלל שאי שמירת המצוות גורמת לפרצות בגדר, והפורץ גדר ישכנו נחש.

אֲבָל נְטִירוּתָא כֹּלָּא בְּחֵילָא דִּגְבוּרָה אִיהִי וַדַּאי יָד הַחֲזָקָה. אבל שמירתה כולו בכוח הגבורה הוא ודאי – היד החזקה. וּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַתְקִין מִלָּה מִקַּדְמִיתָא לְזִמְנָא דְּתִצְטָרִיךְ. ומשה הרועה הנאמן התקין הדבר מתחילה לזמן שיצטרך. וְאִי תֵּימָא אֵימָתַי אַתְקִין לַהּ? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב ואם תשאל, מתי התקין לה? אלא בזמן שכתוב "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָ"י" (בַּמִּדְבָּר יד, יז) וְכוּ' דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא קָמַת סִטְרָא אַחֲרָא לְקַטְרְגָא קֳבֵל שְׁכִינְתָּא, עַד דְּכִבְיָכוֹל אִתְחַלֲשׁוּ חֵילִין עִלָּאִין, וּמֹשֶׁה קָאִים בְּתוּקְפֵּיהּ לְאַתְקְפָא לַהּ. שהרי באותו הזמן, קמה הסטרא אחרא לקטרג כנגד השכינה, עד שכביכול נחלשו הכחות העליונים, ומשה קם בחוזק גדול לחזק אותה כנגדם. לפיכך, בְּגִין כָּךְ "יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" (במדבר יד, יז). בְּמַאי? אֶלָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ לְמוֹתָא בְּגִינָה, לְמֵיהַךְ גּוֹ אִינוּן קְלִיפִין קַשְׁיָין לְאַשְׁרָשָא לְהוּ מֵאַתְרַיְיהוּ. במה? אלא שמסר נפשו למיתה בעבורה, להלך בתוך אלו הקליפות הקשות ולעוקרם ממקומם, וזהו שכתוב, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה" (ישעיהו נג, יב) וְכוּ' "וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (ישעיהו נג, יב).

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא. בזמן הגאולה, מַאי מוֹרָא גָּדוֹל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה" (תהלים קב, טז) וְרָזָא דָּא מוֹרָא גָּדוֹל זֶה גִּלּוּי שְׁכִינָה. וסוד זה המורא הגדול זה גילוי שכינה, דִּכְדֵין אִשְׁתְּמוֹדְעַת שְׁכִינְתָּא בְּתֻקְפָּהּ עִלָּאָה, וְכֹלָּא דָּחֲלִין מִינַּהּ, וְכֹלָּא אַתְקִין מֹשֶׁה תִּיקּוּנִין עִלָּאִין לְכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל. שאז תיוודע השכינה בחוזק עליון, וכולם ייראו ממנה. והכל, התקין משה תיקונים עליונים לכל ישראל.

והא מט"ט שָׂרָא רַבָּא נָחִית פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגָלוּתָא רָחִיק אִיהוּ מִשְּׁכִינְתָּא, והנה מט"ט השר הגדול ירד, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ודאי הקדוש ב"ה בזמן הגלות רחוק הוא מהשכינה, ונאמר וְאִתְּמָר "מֵרָחוֹק יְהֹוָה נִרְאָה לִי" (יִרְמְיָהוּ לא, ב). אַמַּאי רָחוֹק אִיהוּ מִשְּׁכִינְתָּא? אֶלָּא בְּגִין עַד יִתְדַּכֵּי מַקְדְּשָׁא. מדוע רחוק הוא מהשכינה? אלא בגלל [שממתין עד] שיטוהר חיצוניות המקדש מאחיזת החיצונים, וְעִם כָּל דָּא לְגוֹ כֹּלָּא בִּדְיוּכְתָּא עִלָּאָה קָאִים. בְּגִין כָּךְ "נִרְאָה לִי". ועם כל זה, בפנימיות הכל עומד בטהרה עליונה, ואין הסטרא אחרא יכולה לינוק מהפנימיות. לפיכך "נראה לי".

וְאִי תֵּימָא דִּבְגִין דְּאִיהוּ רָחוֹק שָׁבִיק לַהּ לִשְׁכִינְתָּא? ואם תשאל, בגלל שהוא רחוק, הוא עזב ח"ו את השכינה?