תיקוני זוהר תניינא | דף י המשך תקונא רביעאה

(דף י' עמוד א) [וְאִלֵּין כֵּיוָן] דְּעָרִיבוּ דָּא בְּדָא, נָטְלוּ לְהַהִיא הַבְדָּלָה מֵאַתְרַהּ בְּגִין כָּךְ גְּבוּרָה לָא אִתְפַּיְּיסַת בַּהֲדַיְיהוּ, וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד נָפְקוּ וּפוּרְקָנָא לָא אִשְׁתַּלִימַת.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) בְּיַד חֲזָקָה וַדַּאי. וּבְמִצְרַיִם מִסִּטְרָא דְּיָד אִתְפְּרִיקוּ. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּה' אֶצְבְּעָן, דִּבְהוּ "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" (תהלים קטז, יג) וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וּבְגִין דִּבְמִצְרַיִם בְּיַד אִתְפְּרִיקוּ דְּרָזָא דִּילַהּ שֶׁבַע וַדַּאי, בְּגִין כָּךְ מ"ט שַׁעֲרֵי בִּינָה אִתְיְהִיבוּ לְמֹשֶׁה וְלָא שַׁעַר הַנ'. וְרָזָא דָּא ז' זִימְנִין ז' אִינוּן מ"ט. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּה' עִיקָּרָא יַתִּיר דִּסְלִיק לַחֲמִשִּׁין. וּבְגִין כָּךְ מַלְכָּא מְשִׁיחָא נָטִיל לֵיהּ לְשַׁעַר הַנ' נָמֵי.

וּמֹשֶׁה, בָּתַר דְּאִתְמַסְּרַת לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל הַאי יָד חֲזָקָה, תָּב תָּדִיר לְקַיְּימָא הַהוּא נַהִירוּ וְתוּקְפָּא עֲלַיְיהוּ. כְּמָה דְּאָמַר "וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם" (במדבר יד, יג) וְכוּ' "אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות לב, יא) וְכוּ'. וּפִיקּוּדָא אִיהוּ לְאַדְכְּרָא גְּאֻלַּת מִצְרַיִם תָּדִיר, בְּגִין לְאַמְשְׁכָא חֵילָא דָּא תָּדִיר. דְּמִיּוֹמָא דְּאִתְּעַר תּוּ לָא אִתְפְּסַק, וַאֲפִילוּ לְזִמְנָא דְּאָתֵי. שֵׁירוּתָא דְּתִיקּוּנָא שָׁרֵי מִגּוֹ הַהוּא מִצְרַיִם, וּלְבָתַר יִשְׁתְּלִים בְּדִילֵיהּ. וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא אַתְקִין (דף י' עמוד ב) מֹשֶׁה מִקַּדְמִיתָא, וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ נָמֵי יֵיתֵי בְּסוֹף יוֹמַיָּא בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין, לְנַטְּלָא הַהוּא שַׁעַר הַנ' דְּאִתְחָסִיר מִינֵּיהּ, וּכְדֵין פּוּרְקָנָא יִשְׁתְּלִים כִּדְקָא יֵאוֹת.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא נָחִית פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דָּנִיֵּאל יב, ג), אִלֵּין דְּיָדְעִין לְצָרְפָא צֵירוּפִין דְּאוֹרַיְתָא בְּרָזִין עִלָּאִין. דְּכֹלָּא מֵהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה נָפַק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (יחזקאל א, כב). מָאן רָאשֵׁי הַחַיָּה? אִלֵּין תִּפְאֶרֶת וְצַדִּיק. רָקִיעַ קָאִים לְעֵילָא מִינַּיְיהוּ לְדַבְּרָא כֹּלָּא כִּדְקָא יֵאוֹת. דִּבְהַאי רָקִיעַ קָיְימִין כ"ב אַתְוָן עִלָּאִין, וּבְהוּ אִתְכְּלִילוּ כָּל בִּרְיָין דְּעָלְמָא, כְּמָה דְּאִתְכְּלִיל כֹּלָּא בְּהַהוּא בֵּירָא תַּתָּאָה, דְּהָא כֹּלָּא מִתַּמָּן נָפְקוּ וַדַּאי. וְכַמָּה רְתִיכִין מְשַׁמְּשִׁין לְאִלֵּין אַתְוָן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּדַרְגַּיְיהוּ. וּכְפוּם אִסְתְּחָרוּתָא דְּאִינוּן אַתְוָן הָכִי נָטְלִין צֵירוּפִין לְזִינַיְיהוּ לְבַר, וּמִלִּין קָיְימִין עַל קִיּוּמַיְיהוּ כִּדְקָא יֵאוֹת. בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין דְּעָלְמָא מֵרָקִיעַ דָּא נָפַק. בְּגִין כָּךְ "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דְּבֵיהּ קָיְימִין כ"ב אַתְוָן אִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוּ "הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי" (ישעיהו מה, יא) דְּכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּאִינוּן אַתְוָן.

וְי"ב הויו"ת קָיְימִין בְּהַהוּא 

ביאור נופת צופים

(דף י' עמוד א) [וְאִלֵּין כֵּיוָן] דְּעָרִיבוּ דָּא בְּדָא, נָטְלוּ לְהַהִיא הַבְדָּלָה מֵאַתְרַהּ בְּגִין כָּךְ גְּבוּרָה לָא אִתְפַּיְּיסַת בַּהֲדַיְיהוּ, וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד נָפְקוּ וּפוּרְקָנָא לָא אִשְׁתַּלִימַת. וגולי בבל, כיון שערבבו זה בזה, סלקו את ההבדלה ממקומה, לכן הגבורה לא התפייסה עמהם, ורק מצד החסד יצאו מבבל והגאולה לא נשלמה בב' המדריגות חסד וגבורה.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבא "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) בְּיַד חֲזָקָה וַדַּאי. וּבְמִצְרַיִם מִסִּטְרָא דְּיָד אִתְפְּרִיקוּ, אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּה' אֶצְבְּעָן, ובמצרים מצד הי"ד נגאלו בסוד הדעת כדלעיל, אבל לעתיד לבא יגאלו מצד ה' אצבעות, סוד אימא סוד החירות, שבהם, דִּבְהוּ "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" (תהלים קטז, יג) בסוד הכוס היושבת על ה' אצבעות, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל.

וּבְגִין דִּבְמִצְרַיִם בְּיַד אִתְפְּרִיקוּ דְּרָזָא דִּילַהּ שֶׁבַע וַדַּאי, בְּגִין כָּךְ מ"ט שַׁעֲרֵי בִּינָה אִתְיְהִיבוּ לְמֹשֶׁה וְלָא שַׁעַר הַנ'. ובגלל שבמצרים נגאלו ביד – בסוד השבעה שלה ודאי, לפיכך מ"ט שערי בינה ניתנו למשה ולא שער הנ' שהוא שער החירות של אימא, וְרָזָא דָּא ז' זִימְנִין ז' אִינוּן מ"ט. וזה סוד ז' פעמים ז' שעולם מ"ט. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּה' עִיקָּרָא יַתִּיר דִּסְלִיק לַחֲמִשִּׁין. וּבְגִין כָּךְ מַלְכָּא מְשִׁיחָא נָטִיל לֵיהּ לְשַׁעַר הַנ' נָמֵי. אבל לעתיד לבא בגאולה השלמה, מצד ה' הראשונה שהיא אימא שהיא היותר עיקרית עולה לכל החמישים, ולכן מלך המשיח לוקח לו את שער הנ' גם כן.

וּמֹשֶׁה, בָּתַר דְּאִתְמַסְּרַת לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל הַאי יָד חֲזָקָה, תָּב תָּדִיר לְקַיְּימָא הַהוּא נַהִירוּ וְתוּקְפָּא עֲלַיְיהוּ. ומשה, אחרי שנמסרה להם לישראל זו היד החזקה, חזר והתמיד לקיים אותו האור וחוזקו עליהם, כמו שנאמר כְּמָה דְּאָמַר "וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם" (במדבר יד, יג) וְכוּ' "אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות לב, יא) וְכוּ' "בכח גדול וביד חזקה". וּפִיקּוּדָא אִיהוּ לְאַדְכְּרָא גְּאֻלַּת מִצְרַיִם תָּדִיר, בְּגִין לְאַמְשְׁכָא חֵילָא דָּא תָּדִיר. ומצווה היא להזכיר תמיד גאולה מצרים, כדי להמשיךאת הכח של זו היד החזקה תמיד.  דְּמִיּוֹמָא דְּאִתְּעַר תּוּ לָא אִתְפְּסַק, וַאֲפִילוּ לְזִמְנָא דְּאָתֵי. ומיום שנתעוררה – שוב לא תפסק. שֵׁירוּתָא דְּתִיקּוּנָא שָׁרֵי מִגּוֹ הַהוּא מִצְרַיִם, וּלְבָתַר יִשְׁתְּלִים בְּדִילֵיהּ. תחילת התיקון החל מתוך הגילוי שהיה במצרים, ולבסוף בגאולה האחרונה תושלם בו.

וְעִם כָּל דָּא כֹּלָּא אַתְקִין (דף י' עמוד ב) מֹשֶׁה מִקַּדְמִיתָא, וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ נָמֵי יֵיתֵי בְּסוֹף יוֹמַיָּא בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין, לְנַטְּלָא הַהוּא שַׁעַר הַנ' דְּאִתְחָסִיר מִינֵּיהּ, וּכְדֵין פּוּרְקָנָא יִשְׁתְּלִים כִּדְקָא יֵאוֹת. ועם כל זה, הכל הותקן ע"י משה מתחילה, ולפיכך גם הוא יבוא בסוף הימים יחד עם שני המשיחין, לקחת אותו שער הנ' של הבינה שנחסר ממנו בגאולת מצרים, ואז הגאולה תושלם כמו שראוי.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא נָחִית פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה אליהו הנביא הנאמן ירד, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דָּנִיֵּאל יב, ג), אִלֵּין דְּיָדְעִין לְצָרְפָא צֵירוּפִין דְּאוֹרַיְתָא בְּרָזִין עִלָּאִין. אלו שיודעים לצרף צירופי התורה בסודות העליונים, דְּכֹלָּא מֵהַהוּא רְקִיעָא עִלָּאָה נָפַק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שהכל מאותו הרקיע העליון יצא שנאמר בו "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (יחזקאל א, כב). מָאן רָאשֵׁי הַחַיָּה? אִלֵּין תִּפְאֶרֶת וְצַדִּיק. מהם ראשי החיה? הם התפארת והיסוד. רָקִיעַ קָאִים לְעֵילָא מִינַּיְיהוּ לְדַבְּרָא כֹּלָּא כִּדְקָא יֵאוֹת. הרקיע עומד למעלה מהם להנהיג הכל כמו שצריך.

דִּבְהַאי רָקִיעַ קָיְימִין כ"ב אַתְוָן עִלָּאִין, וּבְהוּ אִתְכְּלִילוּ כָּל בִּרְיָין דְּעָלְמָא, כְּמָה דְּאִתְכְּלִיל כֹּלָּא בְּהַהוּא בֵּירָא תַּתָּאָה, דְּהָא כֹּלָּא מִתַּמָּן נָפְקוּ וַדַּאי. בזה הרקיע עומדים כ"ב אותיות עליונות, ובהן נכללות כל בריות העולם, כמו שנכלל הכל באותה הבאר התחתונה שהיא המלכות, שהרי כולם יצאו משם ודאי. וְכַמָּה רְתִיכִין מְשַׁמְּשִׁין לְאִלֵּין אַתְוָן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּדַרְגַּיְיהוּ. וכמה מרכבות משתמשות לאלו האותיות שנודעות במדריגותיהן. וּכְפוּם אִסְתְּחָרוּתָא דְּאִינוּן אַתְוָן הָכִי נָטְלִין צֵירוּפִין לְזִינַיְיהוּ לְבַר, וּמִלִּין קָיְימִין עַל קִיּוּמַיְיהוּ כִּדְקָא יֵאוֹת. וכפי שסובבות אלו האותיות, כך נוטלים הצירופים למיניהם לבחוץ, והדברים עומדים על קיומם כמו שראוי. בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ צֵירוּפִין דְּעָלְמָא מֵרָקִיעַ דָּא נָפַק. לפיכך, כל הצירופים שבעולם מרקיע זה יצאו. לפיכך נאמר בְּגִין כָּךְ "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דְּבֵיהּ קָיְימִין כ"ב אַתְוָן אִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוּ "הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי" (ישעיהו מה, יא) דְּכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּאִינוּן אַתְוָן. שברקיע הזה עומדים כ"ב אותיות אלו שנאמר בהם "הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי", שהכל נכלל באלו האותיות.

וְי"ב הויו"ת קָיְימִין