תיקוני זוהר תניינא | דף טו המשך תקונא שביעאה

Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest

(דף טו' עמוד א') שְׁלִים, יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְמֵיקָם לָקֳבֵל כְּמָה אִינוּן מְסָאֲבִין. אֲבָל כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת, מִיָּד מוֹרָא גָּדוֹל אֶשְׁתַּכַּח, וְרָזָא דָּא גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּשְׁכִינְתָּא עַד דְּלָא קַיְימַת בְּתִיקּוּנָהָא, אִתְטַמְּרַת דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְתַּקְנָא כִּדְקָא יֵאוֹת. כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּימַת לְאִתְתַּקְּנָא, אִתְגַּלִיאַת בְּתֻקְפָּהּ, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כֻּלְהוֹ קְלִיפִין.

כְּגַוְנָא דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָא אִתְגַּלִיאַת מִיָּד. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּעָלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, קַיְּמוּ בְּשׁוֹפְטִים עַד שָׁאוּל. וְרָזָא דָּא דְּעַד שְׁכִינְתָּא לָא אִתְיַשְּׁבַת בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת. אַמַּאי? אֶלָּא אִינוּן עֲמָמִין דְּאַשְׁאִרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא, גָּרְמוּ דָּא דְּלָא לְאִתְיַשְּׁבָא תָּמָן שְׁכִינְתָּא כִּדְקַחֲזֵי. בְּגִין כָּךְ בְּאִינוּן שׁוֹפְטִים קַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק, דְּאַשְׁלִים בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּלָא יַכְלַת לְאִתְגַּלָּאָה עַד דְּאָתֵי שָׁאוּל כְּדֵין שָׁארֵי לְנַטְּלָא מַלְכוּתָא. וְשָׁאוּל דָּא צַדִּיק, וּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ בְּגִילּוּיָא יַתִּיר, וּבְגִין כָּךְ נָטִיל מַלְכוּתָא, אֲבָל לָא אִתְקְיָימַת. עַד דְּאָתָא דָּוִד וּמַלְכוּתָא בְּאַתְרַהּ אִשְׁתַּכְּחַת. וְרָזָא דָּא שָׁאוּל אִתְמְשַׁח בְּפַךְ וְלָא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ, דָּוִד (דף טו' עמוד ב') בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. וְרָזָא דְּמִלָּה שָׁאוּל בְּצַדִּיק קָאִים, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת לְאִתְגַּלָּאָה בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא, וְדָא פַּךְ וַדַּאי. וּבְגִין דְּלָאו בְּאַתְרֵיהּ הֱוֵה, לָא אִתְקְיָים. אֲבָל דָּוִד בְּמַלְכוּת אִיהוּ. וְכַד צַדִּיק אִתְחַבָּר בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא כִּדְקָא יֵאוֹת, וְדָא קֶרֶן, בְּגִין כָּךְ נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. כְּדֵין קַיְימַת שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת.

עַד דַּאֲתָא יָרָבְעָם, דְּהָא כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ צַדִּיק מִצֶּדֶק, וְדָא יָרָבְעָם מִּשִּׁבְטָא דְּיוֹסֵף, צַדִּיק וַדַּאי. רְחַבְעָם מִזַּרְעָא דְּדָוִד, מַלְכוּת. וְכֵיוָן דְּאִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, אִתְפְּלַג מַלְכוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּמַקְדְּשָׁא אִתְחֲרַב. וְכָל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא בְּגִין דְּקִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע. דְּמָאן דִּמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע גָּרִים לְהַהוּא לִישָּׁנָא עִלָּאָה דָּא צַדִּיק, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבַּת זוּגֵּיהּ. וְאִתְּמָר בְּשְׁכִינְתָּא "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג). וּבְגִין כָּךְ אִתְּמָר יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם יְחַלְּקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְדָוִד צְלִי וְאָמַר "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" (תהלים לט, ג) וְכוּ'. דָּא בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע דְּקִבֵּל מִצִּיבָא וְאִתְרַגִיז עַל מְפִיבֹשֶׁת, עַד דְּאָמַר לֵיהּ "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב' טז, ד)הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי"(תהלים לט, ד) וְכוּ' "דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ד) דָּא חוֹבָא דְּאָמַר מִילִין מִגּוֹ רוֹגְזָא, "הִנֵּה לְךָ" (שמואל ב' טז, ד) וְכוּ'. 

ביאור נופת צופים

(דף טו' עמוד א') שְׁלִים, יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת לְמֵיקָם לָקֳבֵל כְּמָה אִינוּן מְסָאֲבִין בחינת היד החזקה נצרכה לקום כנגד מספר מיני טומאהאֲבָל כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנַת אבל כיון שנתקנהמִיָּד מוֹרָא גָּדוֹל אֶשְׁתַּכַּח, וְרָזָא דָּא  מיד מורא גדול נמצא וזה סוד גִּלּוּי שְׁכִינָה. דִּשְׁכִינְתָּא עַד דְּלָא קַיְימַת בְּתִיקּוּנָהָא שעד שהשכינה אינה נשלמת ועומדת בתיקוניהאִתְטַמְּרַת דְּלָא לְאִתְחֲזָאָה אינה נראית ונעלמת, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְתַּקְנָא כִּדְקָא יֵאוֹת ובין כך ובין כך נתקנת כמו שראויכֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּימַת לְאִתְתַּקְּנָא וכיון שנשלמת להיתקן, אִתְגַּלִיאַת בְּתֻקְפָּהּ מתגלה בכוחה, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כֻּלְהוֹ קְלִיפִין ופחדה נופל על כל הקליפות.

כְּגַוְנָא דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָא אִתְגַּלִיאַת מִיָּד כענין זה, מלכות בית דוד לא התגלתה מידאֶלָּא בְּזִמְנָא דְּעָלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, קַיְּמוּ בְּשׁוֹפְטִים עַד שָׁאוּל אלא בזמן שנכנסו ישראל לארץ, עמדו עליהם השופטים עד לימי שאולוְרָזָא דָּא דְּעַד שְׁכִינְתָּא לָא אִתְיַשְּׁבַת בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת וזה הסוד ענין השכינה שלא התיישבה במקומה כמו שראויאַמַּאי? אֶלָּא אִינוּן עֲמָמִין דְּאַשְׁאִרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא מדוע? בגלל אלו העמים שהשאירו ישראל בארץ, גָּרְמוּ דָּא דְּלָא לְאִתְיַשְּׁבָא תָּמָן שְׁכִינְתָּא כִּדְקַחֲזֵי גרמו שלא תתישב שם השכינה כראוי. בְּגִין כָּךְ בְּאִינוּן שׁוֹפְטִים קַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל לכן עמדו אלה השופטים על ישראלוְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק וסוד המילה שופט הוא מצד היסוד, דְּאַשְׁלִים בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּלָא יַכְלַת לְאִתְגַּלָּאָה עַד דְּאָתֵי שָׁאוּל שמשלים עבור השכינה שלא יכלה להתגלות עד שבא שאולכְּדֵין שָׁארֵי לְנַטְּלָא מַלְכוּתָא ואז התחיל לקחת המלכותוְשָׁאוּל דָּא צַדִּיק ושאול הוא היסודוּשְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ בְּגִילּוּיָא יַתִּיר והשכינה מתחברת בו יותר בגילוי, וּבְגִין כָּךְ נָטִיל מַלְכוּתָא , אֲבָל לָא אִתְקְיָימַת ובשל כך לקח המלכות, אבל לא התקיימה בשלמות, עַד דְּאָתָא דָּוִד וּמַלְכוּתָא בְּאַתְרַהּ אִשְׁתַּכְּחַת עד שבא דוד המלך והמלכות במקומה עמדהוְרָזָא דָּא שָׁאוּל אִתְמְשַׁח בְּפַךְ וְלָא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ וסוד זה, שאול נמשח בפח ולא נמשכה מלכותו, דָּוִד (דף טו' עמוד ב') בְּקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ. וְרָזָא דְּמִלָּה שָׁאוּל בְּצַדִּיק קָאִים וזה סוד ענין שאול שעומד בסוד היסוד, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת לְאִתְגַּלָּאָה בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא ובגלל שהשכינה מתחברת בו כדי להתגלות לכן יכל למלוךוְדָא פַּךְ וַדַּאי וזה סוד ענין היסוד שנקרא פחוּבְגִין דְּלָאו בְּאַתְרֵיהּ הֱוֵה, לָא אִתְקְיָים ובגלל שלא היתה במקומה לא התקיימה מלכותואֲבָל דָּוִד בְּמַלְכוּת אִיהוּ אבל דוד מקומו וסודו מלכותוְכַד צַדִּיק אִתְחַבָּר בֵּיהּ נַטִּיל מַלְכוּתָא כִּדְקָא יֵאוֹת וכאשר היסוד מתחבר במלכות לוקח המלכות כמו שראויוְדָא קֶרֶן, בְּגִין כָּךְ נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ וזה בסוד המלכות שנקראת קרן, ולכן  נמשכה מלכותוכְּדֵין קַיְימַת שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרַהּ כִּדְקָא יֵאוֹת ואז עמדה השכינה במקומה כמו שצריך.

עַד דַּאֲתָא יָרָבְעָם עד שבא ירבעם שהוא מצד היסודדְּהָא כְּדֵין אִתְפְּרָשׁוּ צַדִּיק מִצֶּדֶק וגרם שנפרדו הצדיק – יסוד מהצדק שהיא המלכות, וְדָא יָרָבְעָם מִּשִּׁבְטָא דְּיוֹסֵף, צַדִּיק וַדַּאי שירבעם היה משבט יוסף שסודו יסודרְחַבְעָם מִזַּרְעָא דְּדָוִד, מַלְכוּת רחבעם היה מזרע דוד שסודו מלכותוְכֵיוָן דְּאִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, אִתְפְּלַג מַלְכוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּמַקְדְּשָׁא אִתְחֲרַב וכיון שנפרדו זה מזה נחלקה המלכות בישראל ולבסוף נחרב בית המקדשוְכָל דָּא מָאן גָּרִים? אֶלָּא בְּגִין דְּקִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע ומה גרם לכל זה? אלא בגלל שדוד קיבל לשון הרעדְּמָאן דִּמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע גָּרִים לְהַהוּא לִישָּׁנָא עִלָּאָה דָּא צַדִּיק שמי שמקבל לשון הרע, גורם ללשון העליון שהוא היסוד, לְאִתְפָּרְשָׁא מִבַּת זוּגֵּיהּ לפרוש מבת זוגו שהיא המלכותוְאִתְּמָר בְּשְׁכִינְתָּא "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה" (תהלים לט, ג)וּבְגִין כָּךְ ובשל כך אִתְּמָר יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם יְחַלְּקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְדָוִד צְלִי התפלל וְאָמַר "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב" (תהלים לט, ג) וְכוּ'. דָּא בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע דְּקִבֵּל מִצִּיבָא וְאִתְרַגִיז עַל מְפִיבֹשֶׁת וזה בגלל לשון הרע שקיבל מציבא והתרגז על מפיבשת, עַד דְּאָמַר לֵיהּ עד שאמר לציבא "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב' טז, ד)הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי" (תהלים לט, ד) וְכוּ' "דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ד) דָּא חוֹבָא דְּאָמַר מִילִין מִגּוֹ רוֹגְזָא וזה החטא על שאמר דברים מתוך רוגז והם, "הִנֵּה לְךָ" (שמואל ב' טז, ד) וְכוּ'. 

Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on twitter
Share on email
Share on pinterest