תיקוני זוהר תניינא | דף כב המשך תקונא תמינאה

תוכן הדף

יש ללחוץ על הטקסט הזה העריכה כדי לשנות את הטקסט הזה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי צש בלי.

(דף כב' עמוד א') פּוּרְקָנָא נָמֵי שְׁלִים הֲוָה, דְּלָא הֲוָה אֲבַתְרֵיהּ גָּלוּתָא. אֲבָל כֵּיוָן דְּלָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל גָּלוּתָא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְקַצְּרָא, לָא נָטְלוּ כֻּלְהוֹ קְלִיפִין כָּל דִּלְהוֹן. וּלְבָתַר שְׁלָטוּ כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ בְּד' מַלְכֻיּוֹת. וּבְשַׁעֲתָא דְּחָבוּ בַּמַּדְבְּרָא תָּבוּ וְאִתְמַסְרוּ לְאִינּוּן ד', בְּמ' שְׁנִין דְּמַדְבְּרָא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מָאן גָּרִים לוֹן דְּלָא יָכְלוּ לְמִסְבַּל. אֶלָּא בְּגִין דְּלָא אִתְגְּזָרוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיהֹוָה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה, ז) מִסִּטְרָא דְּעָרְלָה. דְּאִתְּמָר בַּהּ "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) בְּךָ מַמָּשׁ דָּא עָרְלָה. וּכְדֵין מִצְרַיִם דְּאִיהִי עֶרְוַת הָאָרֶץ שַׁלְטַת עֲלַיְיהוּ, וְאִשְׁתַּעֲבִידוּ תְחוּתָהּ וּתְחוּת כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין דַּהֲווּ מִתְקַטְּרִין בַּהּ.

וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא לוֹן, יְהִיב לְהוּ דָּם פֶּסַח וְדַם מִילָה. דָּם מִילָה לְאִשְׁתִּיזָבָא מֵהַהִיא עָרְלָה קְלִיפָה קַּשְׁיָא. וְדַם פֶּסַח לְאִתְחַבְּרָא בְּגוֹ קְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהוֹן. כְּדֵין כְּתִיב "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ" (זכריה ט, יא), לִשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר, דְּאִתְפָּרְקַת בְּחֵילָא דָּא. "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ" (זכריה ט, יא), אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שמות יב, כא) מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה דָּא עָרְלָה, "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י). "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" (שמות יב, כא) שֶׁל מִצְוָה דָּם פֶּסַח וַדַּאי. וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא, לָא אִתְפָּרְשַׁת סִטְרָא אַחֲרָא לְגַמְרֵי. וְכַד תָּבוּ לְמֶחֱטֵי בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, תָּבוּ לְאִתְמַסְּרָא בִּידַיְיהוּ כְּמָה דְּאִתְּמָר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל מַלְכֻיּוֹת אִלֵּין, חֵילָא מָשְׁכִין לְגַבַּיְיהוּ מֵהַהוּא (דף כב' עמוד ב') חֵילָא דְּנָטְלוּ בְּקַדְמִיתָא. וּבְגִין כָּךְ "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ" (דברים טז, ג) וְכוּ' לְאַדְכְּרָא תְּבִירוּ קַדְמָאָה, דְּלָא יִתְגָאוּן לְחַרְבָּא עָלְמָא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם" (ישעיהו כג, ה) וְכוּ' וּכְתִיב "כִּימֵי צֵאתְךָ" (מיכה ז, טו) וְכוּ'. וּכְתִיב "הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם" (ישעיהו יט, א) לְתַבְרָא שָׁרְשָׁא, וְיִתַּבְּרוּן עֲנָפִין אֲבַתְרֵיהּ.

אֲבָל בַּמַּדְבְּרָא וַדַּאי מְשִׁיכוּ מִמִּצְרַיִם אִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, וַהֲוָה אַסְחַר לְהוּ. בְּגִין כָּךְ אָמְרוּ תָּדִיר "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, ד). "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם" (במדבר יא, ה). וְהָכִי כֹּלָּא. דְּלָא אִתְפְּרָשׁוּ מִינֵּיהּ לְגַמְרֵי. וְכֵיוָן דְּלָא אִתְגְּזָרוּ בַּמַּדְבְּרָא נָמֵי, כָּל שֶׁכֵּן דִּאִתְתַקְּפַת עֲלַיְיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא בְּחֵילָא דְמִצְרָיִם וַדַּאי. וְכַד אִתְגְּזָרוּ בִּידָא דִּיהוֹשֻעַ אִתְּמָר "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (יהושע ה, ט) וַדַּאי, וְדָא "חֶרְפַּת נְעוּרָי" (ירמיהו לא, יח). דְּחֵילָא נָטְלוּ מֵאִינּוּן נְעוּרִים כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין, וּמִתַּמָּן מָשְׁכִין חֵילָא לְשַׁלְּטָאָה בְּזִמְנַיְיהוּ. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד" (ישעיהו נד, ד) דִּכְדֵין "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהלים קג, ה) בְּזִמְנָא דְּיִסְתְּלַק כָּל פְּגִימוּ, וְכָל חֵילָא יִתְנְטִיל מִמְּסָאֲבוּתָא, וְכֹלָּא יִתְתְּקַן. כְּדֵין "חַטֹּאות נְעוּרַי" (תהלים כה, ז), וּפְשָׁעַי דִּלְבָתַר, "אַל תִּזְכּוֹר". אֶלָּא "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (ירמיהו ג, ד).

ר' ר' לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא וַדַּאי יִתְתְּקַן, דִּכְתִיב "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) "יְהֹוָה יִשְׁמָר" (תהלים קכא, ח) וְכוּ' וְכֹלָּא בְּאִינוּן תְּרֵין יָדִין דְּאִתְחַבָרוּ לְמֶהֱוֵי חַד, וְרָזָא דְּמִלָּה "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה)

ביאור נופת צופים

(דף כב' עמוד א') פּוּרְקָנָא נָמֵי שְׁלִים הֲוָה, דְּלָא הֲוָה אֲבַתְרֵיהּ גָּלוּתָא ואלמלא סבלו ישראל את כל ד' מאות שנות הגלות במלואן, היתה הגאולה שלמה ולא היתה אחריה גלות נוספת כי היתה הסטרא אחרא נאבדת לחלוטין ולא היה להם קיום להתעורר, וממילא לא היה מעשה העגל. אֲבָל כֵּיוָן דְּלָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל גָּלוּתָא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְקַצְּרָא, לָא נָטְלוּ כֻּלְהוֹ קְלִיפִין כָּל דִּלְהוֹן אבל כיוון שלא יכלו לסבול כל אורך הגלות, ונצרך להתקצר למאתיים ועשר שנים, לא קבלו הקליפות את כל הראוי להם כדי להיאבד. וּלְבָתַר שְׁלָטוּ כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ בְּד' מַלְכֻיּוֹת ואחר כך שלטו אלה הקליפות כל אחד במקומו בד' מלכויות – בבל, פרס, יוון ואדום – ששלטו על ישראל. וּבְשַׁעֲתָא דְּחָבוּ בַּמַּדְבְּרָא תָּבוּ וְאִתְמַסְרוּ לְאִינּוּן ד', בְּמ' שְׁנִין דְּמַדְבְּרָא ובזמן שחטאו בעגל במדבר שבו ונמסרו לאלה הד' קליפות וכנגדן נגזר עליהם להיות ד' עשרות – מ' שנה במדבר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מָאן גָּרִים לוֹן דְּלָא יָכְלוּ לְמִסְבַּל. אֶלָּא בְּגִין דְּלָא אִתְגְּזָרוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ אבל בא וראה, מה גרם להם שלא יכול לסבול אורך הגלות? אלא בגלל שלא היו נימולים ונאמר בהם "בַּיהֹוָה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה, ז) מִסִּטְרָא דְּעָרְלָה מצד הערלה שאין לה תיקון וצריכה להאבד. דְּאִתְּמָר בַּהּ "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) בְּךָ מַמָּשׁ בגופך דָּא עָרְלָה. וּכְדֵין מִצְרַיִם דְּאִיהִי עֶרְוַת הָאָרֶץ שַׁלְטַת עֲלַיְיהוּ וכיון שמדרגת טומאת מצרים שהיה גדולה מכל הארצות וע"כ נקראת ערות הארץ – שלטה עליהם, וְאִשְׁתַּעֲבִידוּ תְחוּתָהּ וּתְחוּת כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין דַּהֲווּ מִתְקַטְּרִין בַּהּ ונשתעבדו תחתיה ותחת כל אותם הטומאות שהיו נקשרות בערוות הארץ.

וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא לוֹן, יְהִיב לְהוּ דָּם פֶּסַח וְדַם מִילָה וכאשר רצה הקב"ה להוציאם ממצרים, נתן להם ב' דמים, דם הפסח ודם המילה. דָּם מִילָה לְאִשְׁתִּיזָבָא מֵהַהִיא עָרְלָה קְלִיפָה קַּשְׁיָא דם המילה להציל אותם מאותה הקליפה הקשה הנקראת ערלה. וְדַם פֶּסַח לְאִתְחַבְּרָא בְּגוֹ קְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהוֹןודם קרבן הפסח לחברם ולקשרם בתוך קדושת אדונם. כְּדֵין כְּתִיב ואז נאמר "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ" (זכריה ט, יא), לִשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר, דְּאִתְפָּרְקַת בְּחֵילָא דָּא אַתְּ לשכינה נאמר שנגאלה בכח אלה הדמים. "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ" (זכריה ט, יא), אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ ציווה הקב"ה עליהם "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שמות יב, כא) דרשו רבותינו מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה דָּא עָרְלָה, "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י)תפרישו עצמיכם מעבודה הזרה שהיא הערלה. "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" (שמות יב, כא) שֶׁל מִצְוָה דָּם פֶּסַח לקרבם לאדונם וַדַּאי. וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא, לָא אִתְפָּרְשַׁת סִטְרָא אַחֲרָא לְגַמְרֵי. ועם כל זה, כיוון שלא נשלמה הגלות בכל שנותיה כאמור לעיל, לא התרחקה הסטרא אחרא מהם לגמרי. וְכַד תָּבוּ לְמֶחֱטֵי בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, תָּבוּ לְאִתְמַסְּרָא בִּידַיְיהוּ כְּמָה דְּאִתְּמָר וכאשר שבו וחטאו בעגל ובמרגלים, שבו ונמסרו בידיהם כמו שנאמר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל מַלְכֻיּוֹת אִלֵּין, חֵילָא מָשְׁכִין לְגַבַּיְיהוּ מֵהַהוּא (דף כב' עמוד ב') חֵילָא דְּנָטְלוּ בְּקַדְמִיתָא. אבל בא וראה, כל אלה ד' מלכויות מושכים הכח לעצמם מאותו הכח שלקחו בתחילה במצרים, וּבְגִין כָּךְ ולכך ציוה "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ" (דברים טז, ג) וְכוּ' לְאַדְכְּרָא תְּבִירוּ קַדְמָאָה דְּלָא יִתְגָאוּן לְחַרְבָּא עָלְמָא להזכיר את שבירתם הראשונה במצרים, שלא יתגאו להחריב העולם. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, ולעתיד לבא תזכר שבירתם הראשונה וממנה תמשך השבירה האחרונה המוחלטת כמו שנאמר "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם" (ישעיהו כג, ה) וְכוּ' וּכְתִיב "כִּימֵי צֵאתְךָ" (מיכה ז, טו) וְכוּ'. וּכְתִיב "הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם" (ישעיהו יט, א) לְתַבְרָא שָׁרְשָׁא, וְיִתַּבְּרוּן עֲנָפִין אֲבַתְרֵיהּ ולשבור את שורשם שהם הקליפות ברוחניות וכללותם נקרא מצרים, ואחריהן ישברו הענפים שהם שריהם ברוחניות אומותיהם בגשמיות.

אֲבָל בַּמַּדְבְּרָא וַדַּאי מְשִׁיכוּ מִמִּצְרַיִם אִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, וַהֲוָה אַסְחַר לְהוּ. בְּגִין כָּךְ אָמְרוּ תָּדִיר אבל במדבר, ודאי טומאת מצרים נמשכה אחריהם וסובבה אותם, ולפיכך היו תמיד אומרים "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, ד). וכן "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם" (במדבר יא, ה). וְהָכִי כֹּלָּא, דְּלָא אִתְפְּרָשׁוּ מִינֵּיהּ לְגַמְרֵי. וְכֵיוָן דְּלָא אִתְגְּזָרוּ בַּמַּדְבְּרָא נָמֵי, כָּל שֶׁכֵּן דִּאִתְתַקְּפַת עֲלַיְיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא בְּחֵילָא דְמִצְרָיִם וַדַּאי. וכך בכל קלקולי המדבר, בגלל שלא הפרידו עצמם מהם לגמרי. וכיון שלא נימולו במדבר שהיה העורלה בבשרים, כל שכן שהתחזקה עליהם הסטרא אחרא בכח טומאת מצרים ודאי.

וְכַד אִתְגְּזָרוּ בִּידָא דִּיהוֹשֻעַ אִתְּמָר וכאשר נימולו על ידי יהודע בכניסתם לארץ נאמר "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (יהושע ה, ט) וַדַּאי, וְדָא "חֶרְפַּת נְעוּרָי" (ירמיהו לא, יח). דְּחֵילָא נָטְלוּ מֵאִינּוּן נְעוּרִים כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין, וּמִתַּמָּן מָשְׁכִין חֵילָא לְשַׁלְּטָאָה בְּזִמְנַיְיהוּ. שהכח שלקחה הטומאה מאותם ימי הנעורים, משם שאבו המלכויות את כוחם לשלוט בעתיד כל אחד בזמנה.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבא "וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד" (ישעיהו נד, ד) דִּכְדֵין "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהלים קג, ה) יוסר כח החרפה שהיא הערלה ולא יזכר עוד, ויתוקנו ימי הנעורים ויחזרו לטובה, בְּזִמְנָא דְּיִסְתְּלַק כָּל פְּגִימוּ, וְכָל חֵילָא יִתְנְטִיל מִמְּסָאֲבוּתָא, וְכֹלָּא יִתְתְּקַן. בזמן שיעברו כל הפגמים, וכל הכח ילקח מהטומאה, והכל יתוקן, כְּדֵין "חַטֹּאות נְעוּרַי" (תהלים כה, ז), וּפְשָׁעַי דִּלְבָתַר, "אַל תִּזְכּוֹר". אֶלָּא "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (ירמיהו ג, ד). ואז, "חטאות נעורי" שבמדבר, "ובפשעי" שנמשכו מטומאת מצרים והעמים "אל תזכור", אלא "אלוף נעורי אתה" המחזיר כל רע לטוב.

ר' ר' רבי רבי הרמח"ל, לְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא וַדַּאי יִתְתְּקַן, דִּכְתִיב לעתיד לבא הכל יתוקן שכתוב, "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) "יְהֹוָה יִשְׁמָר" (תהלים קכא, ח) וְכוּ' וְכֹלָּא בְּאִינוּן תְּרֵין יָדִין דְּאִתְחַבָרוּ לְמֶהֱוֵי חַד, וְרָזָא דְּמִלָּה  והכל באלה שני הידים הגדולה והחזקה שיתחברו להיות אחד, וסוד הדבר, "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה)