תיקוני זוהר תניינא | דף כד המשך תקונא חד סר

(דף כד' עמוד א') עֲלֵיהּ כְּתִיב אָכֵן "רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" (איוב לב, ח) מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וְרוּחָא דָּא אִיהוּ רוּחָא דְּנָחִית מִגּוֹ חָכְמָה סְתִימָאָה וּמְחַבֵּר לְעֵילָא וּמְחַבֵּר לְתַתָּא. וְדָא רוּחָא דְּאִתְפְּשַׁט לְבָתַר עַל כֻּלְהוֹ נְבִיאֵי מְהֵימָנֵי וְעַל כֻּלְהוֹ דְּמִתְלַבְּשֵׁי בְּרוּחָא קַדִּישָׁא. כְּמָה דְּאָמַר "רוּחַ אֲדֹנָי יֱהֹוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח" (יְשַׁעְיָהוּ סא, א) וְכוּ'. עֲלֵיהּ כְּתִיב "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב).

"לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (תהלים א, ד) דִּבְזִמְנָא דְּרוּחָא דָּא אִתְּעַר מִתְתַּרְכֵי קַמֵּיהּ כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה" (משלי יח, ב). וְדָא עֵשָׂו דְּנָפִיק לְבַר, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָתֵי יַעֲקֹב וְנַטִּיל בִּרְכָאָן מֵאֲבוּהִי, דְּאִיהוּ אִתְתְּקַף בִּסְטַר קַדִּישָׁא, מַה דְּלָא יָכִיל לְאִתְדַּבְּקָא אֲחוּהִי. וְכַד תָּב עֵשָׂו אִתְּמָר בֵּיהּ "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ" (בראשית כז, לז). מַאי הֵן? אֶלָּא כְּמָה דְּאָמַר "הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם" (דברים י, יד) כֹּלָּא רָזָא חֲדָא. ה' דָּא אִימָּא עִלָּאָה דְּמִינַּהּ נָפִיק רוּחָא דָּא, וְאִתְפְּרַשׁ בִּתְרֵין, וּבֵיהּ מִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּרְעוּתָא חֲדָא בְּתִיאוּבְתָּא חֲדָא. וְרָזָא דָּא נ' פְּשׁוּטָה כְּלָלָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה. ה' יָד הַחֲזָקָה וַדַּאי, דָּא אִימָּא עִלָּאָה דִּקְיָימַת בְּתוּקְפָּא לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא דָּא כִּדְקָא יָאוּת.

וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִזְדַּמְּנַת אִימָּא עִלָּאָה הָכִי עַל בְּנָהָא וּמְחַבְּרַת לוֹן. מִיָּד כֻּלְהוֹ (דף כד' עמוד ב) עָלְמִין מִתְלַבְּשָׁן בִּדְחִילוּ, וְקָיְמִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּאֵימָה וְיִרְאָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ. וּבְזִמְנָא דְּחִיבּוּרָא דָּא אִשְׁתְּכַח, כֻּלְהוֹ עָלְמִין קָיְימִין בִּלְחִישׁוּ וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד) דְּלָא שָׁלְטִין כְּלָל. לְבָתַר כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים חִיבּוּרָא, אִתְּמָר "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) רָצוֹא לְנַטְּלָא מֵהַהוּא נַהִירוּ עִלָּאָה. אֲבָל בְּגִין דְּלָא יָכְלִין לְמֵיקָם בֵּיהּ סַגִּי, מִיָּד וָשׁוֹב, תָּבִין לְאַתְרַיְיהוּ.

וְעוֹד, "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבְדִין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כְּדֵין רָצוֹא לְנַטְּלָא מִלְעֵילָּא. וְשׁוּב לְאַיְתָאָה לְתַתָּא. וְרָזָא דָּא "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תהלים פד, ח) כְּדֵין "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). מַאי יַחֲלִיפוּ כֹּחַ? אֶלָּא חִילּוּפִין וַדַּאי, בְּגִין דְּיָהֲבִין לְחֵיוָן זָכְוָון דִּלְהוֹן דִּבְהוּ נָטְלִין חֵילָא לְסַלְקָא לְעֵילָא.

וְאִינּוּן יָהֲבִין לְהוּ חֵילָא וּבִרְכָאָן דְּנָטְלִין מֵעֵילָּא לְאַיְתָאָה לְתַתָּא, יַחֲלִיפוּ וַדַּאי. "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז). גְּאוּלָה, לְמִפְרַק לְגָרְמֵיהּ הַהִיא מִלָּה דְּזַכְיָן לְאַיְתָאָה לְגָרְמֵיהּ בִּרְכָאָן וְחֵילָא. וְדָא מִצְוָה דְּנַחְתַּת לְאַגְרָה לְתַתָּא. כְּמָה דְּאָמַר 'שֶׁשָּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' (אֲבוֹת ד, ב). וְעַל הַתְּמוּרָה דָּא חִילּוּפָא דְּאִתְּמָר.

"זֹאת" דָּא שְׁכִינְתָּא קַיְימַת עַל כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין לְאַקָּמָא לוֹן, "לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז) וַדַּאי. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ, 

ביאור נופת צופים

(דף כד' עמוד א') עֲלֵיהּ כְּתִיב אָכֵן "רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" (איוב לב, ח) מִסִּטְרָא דִּאִימָא מצד אמא – בינה. וְרוּחָא דָּא אִיהוּ רוּחָא דְּנָחִית מִגּוֹ חָכְמָה סְתִימָאָה וּמְחַבֵּר לְעֵילָא וּמְחַבֵּר לְתַתָּא ורוח זה הוא רוח שיורד מתוך חכמה סתימאה ומחבר למעלה את אבא ואמא ואח"כ מחבר למטה את ז"א ונוק' בכח השפע שיורד להם. וְדָא רוּחָא דְּאִתְפְּשַׁט לְבָתַר עַל כֻּלְהוֹ נְבִיאֵי מְהֵימָנֵי וְעַל כֻּלְהוֹ דְּמִתְלַבְּשֵׁי בְּרוּחָא קַדִּישָׁא וזה הרוח שאח"כ מתפשט על כל נביאי האמת הנאמנים וכל כל הראויים המתלבשים ברוח הקדוש. כְּמָה דְּאָמַר "רוּחַ אֲדֹנָי יֱהֹוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח" (יְשַׁעְיָהוּ סא, א) וְכוּ'. עֲלֵיהּ כְּתִיב "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב).

"לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (תהלים א, ד) דִּבְזִמְנָא דְּרוּחָא דָּא אִתְּעַר מִתְתַּרְכֵי קַמֵּיהּ כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בזמן שרוח זה מתעורר, מסתלקים מפניו כל הטמאים שנאמר בהם לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה" (משלי יח, ב)וְדָא עֵשָׂו דְּנָפִיק לְבַר, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָתֵי יַעֲקֹב וְנַטִּיל בִּרְכָאָן מֵאֲבוּהִי, דְּאִיהוּ אִתְתְּקַף בִּסְטַר קַדִּישָׁא, מַה דְּלָא יָכִיל לְאִתְדַּבְּקָא אֲחוּהִי וזה עשו שיצא החוצה, ובין כך ובין כך בא יעקב ונטל הברכות מאביו, בגלל שהוא מתחזק במצד הקדושה, במה שלא יכל אחיו עשו להתדבק. וְכַד תָּב עֵשָׂו אִתְּמָר בֵּיהּ וכאשר שב עשו מהשדה נאמר בו "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ" (בראשית כז, לז). מַאי הֵן? אֶלָּא כְּמָה דְּאָמַר מה פירוש המילה הן? אלא כמו שנאמר "הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם" (דברים י, יד) כֹּלָּא רָזָא חֲדָא והכל סוד אחד. ה' דָּא אִימָּא עִלָּאָה דְּמִינַּהּ נָפִיק רוּחָא דָּא, וְאִתְפְּרַשׁ בִּתְרֵין, ה' של ה"ן הוא ה' ראשונה אמא עילאה, הבינה ממנה יוצא הרוח הזה ונחלק לשניים, זו"ן וּבֵיהּ מִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּרְעוּתָא חֲדָא בְּתִיאוּבְתָּא חֲדָא ובו מתחברים  קוב"ה ושכינתא ברצון אחד ובתשוקה אחת. וְרָזָא דָּא נ' פְּשׁוּטָה כְּלָלָא דְּדְכַר וְנוּקְבָּא וזה סוד ן' פשוטה של המילה ה"ן כללות זכר ונקבה. וכן ענין זה רמוז במילה 'היד' של "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". ה' יָ"ד הַחֲזָקָה וַדַּאי, דָּא אִימָּא עִלָּאָה דִּקְיָימַת בְּתוּקְפָּא לְחַבְּרָא חִיבּוּרָא דָּא כִּדְקָא יָאוּת ה' זו אמא עילאה הבינה שעומדה בתוקף וחוזק לחבר חיבור זה של זו"ן כמו שצריך.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִזְדַּמְּנַת אִימָּא עִלָּאָה הָכִי עַל בְּנָהָא וּמְחַבְּרַת לוֹן בזמן שמתגלה אמא עילאה – הבינה על זו"ן שהם בניה ומייחדת אותם, מִיָּד כֻּלְהוֹ (דף כד' עמוד ב) עָלְמִין מִתְלַבְּשָׁן בִּדְחִילוּ, וְקָיְמִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מיד כל העולמות מתלבשים ביראה ועומדים מלפני קוב"ה ושכינתא בְּאֵימָה וְיִרְאָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ. וּבְזִמְנָא דְּחִיבּוּרָא דָּא אִשְׁתְּכַח, כֻּלְהוֹ עָלְמִין קָיְימִין בִּלְחִישׁוּ וַדַּאי ובזמן שהיחוד הזה נמצא, כל העולמות עומדים בשתיקה ודאי. על אותו הזמן נאמר. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד) דְּלָא שָׁלְטִין כְּלָל שלא שולטים כלל. לְבָתַר כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים חִיבּוּרָא, אִתְּמָר "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) רָצוֹא לְנַטְּלָא מֵהַהוּא נַהִירוּ עִלָּאָה ולאחר מכן, כיון שנשלם היחוד נאמר "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב". "רָצוֹא" לקחת מאותו האור העליון שהוא שפע היחוד. אֲבָל בְּגִין דְּלָא יָכְלִין לְמֵיקָם בֵּיהּ סַגִּי, מִיָּד וָשׁוֹב, תָּבִין לְאַתְרַיְיהוּ אבל בגלל שלא יכולים לעמוד בו הרבה, מיד "וָשׁוֹב" – שבים למקומם.

וְעוֹד, "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבְדִין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כְּדֵין רָצוֹא לְנַטְּלָא מִלְעֵילָּא, וְשׁוּב לְאַיְתָאָה לְתַתָּא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אזי עולים למעשיהם למ"ן בחינת "רצוא" לקחת מלמעלה שפע, "ושוב" להביאו למטה וזה סוד. וְרָזָא דָּא "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תהלים פד, ח) כְּדֵין "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). מַאי יַחֲלִיפוּ כֹּחַ? אֶלָּא חִילּוּפִין וַדַּאי, בְּגִין דְּיָהֲבִין לְחֵיוָן זָכְוָון דִּלְהוֹן דִּבְהוּ נָטְלִין חֵילָא לְסַלְקָא לְעֵילָא מהו יחליפו כח? אלא סוד החילופים בוודאי, בגלל שנותנים למלאכים הממונים להעלות את השפע את הזכויות שלהם, שמהם לוקחים המלאכים כח לעלות למעלה.

וְאִינּוּן יָהֲבִין לְהוּ חֵילָא וּבִרְכָאָן דְּנָטְלִין מֵעֵילָּא לְאַיְתָאָה לְתַתָּא, יַחֲלִיפוּ וַדַּאי ומלאכים, הם נותנים להם לישראל כוח וברכות שנוטלים מלמעלה לאחד שנתייחדו זו"ן מכח מ"ן שהעלו ישראל להורידם למטה, סוד "יחליפו" ודאי. "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז). גְּאוּלָה, לְמִפְרַק לְגָרְמֵיהּ הַהִיא מִלָּה דְּזַכְיָן לְאַיְתָאָה לְגָרְמֵיהּ בִּרְכָאָן וְחֵילָא. גאולה, היא סוד השבת הענין לקדמותו, ובכח המצוה נתקנים העולמות העליונים ובשכר יורד השפע לתחתונים, ע"כ גאולה, לגאול לעצמם אותו העניין, שזוכים להביא לעצמם ברכה וכח, וְדָא מִצְוָה דְּנַחְתַּת לְאַגְרָה לְתַתָּא וזה המצוה ששכרה יורד למטה, כמו שנאמר, כְּמָה דְּאָמַר 'שֶׁשָּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' (אֲבוֹת ד, ב)וְעַל הַתְּמוּרָה דָּא חִילּוּפָא דְּאִתְּמָר "ועל התמורה" זה עניין החילופים שאמרנו.

"זֹאת" דָּא שְׁכִינְתָּא קַיְימַת עַל כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין לְאַקָּמָא לוֹן, "זאת" הוא הכינוי לשכינה, שעומדת על כל אלה הדברים לקיים אותם, שכולם נשרשים בה, דרכה עולים מעשי התחתונים ודרכה יורד השפע אליהם "לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז) וַדַּאי. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר נאמר בָּהּ,