תיקוני זוהר תניינא | דף כה המשך תקונא חד סר

תוכן הדף

יש ללחוץ על הטקסט הזה העריכה כדי לשנות את הטקסט הזה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי צש בלי.

וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ (דף כה' עמוד א') "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) דְּהָכִי נַטְלַת זָכְוָון מִלְּתַתָּא וְאַיְתִיאַת לְהוּ לְעֵילָא. וְנָטַלְתָּ בִּרְכָאָן נַהֲמָא דִּמְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וְאַיְתִיאַת לְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) וַדַּאי.

"יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). לְמַאן יַעֲלוּ? אֶלָּא לְאִינּוּן חֵיוָן. דִּבְזִמְנָא דְּלֵית זְכוּתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אִתְּמָר בְּהוּ "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִית בְּהוּ זְכוּתָא, "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) כְּמָה דְּאִתְּמָר. כְּדֵין יַעֲלוּ אֵבֶר. מַאי כַּנְּשָׁרִים? אֶלָּא רָזָא דָּא "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ ד' חֵיוָן כַּנְּשָׁרִים סָלְקִין. דָּא נֶשֶׁר בְּרַחֲמֵי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא). "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד). "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) וְכוּ' רָצוֹא וָשׁוֹב וַדַּאי.

וְעוֹד "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּבֵי כְּנִישְׁתָא וְסָלְקִין שִׁירִין קַמֵּי מָרַיְיהוּ בְּכַמָּה נִיגּוּנִין. כְּדֵין "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וְשׁוּב". בְּהַהוּא נִיגּוּנִין סָלְקִין וְנַחְתִּין וַדַּאי, בְּתִיאוּבְתָּא דְּרוּחָא דְּתָאִיב לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "יֱהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חֲבַקּוּק ג, יֵט) וְכוּ'. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּמִזְדַּמְּנָן חֵיוָן לְסַלְקָא שִׁירָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, תְּרֵין ההי"ן אִתְּעָרוּ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, (דף כה' עמוד ב') דִּבְהוּ תַּלְיָא נִיגּוּנָא. וּכְדֵין חֵילָא נָגִיד מִינְּהוֹן לְגַבַּיְיהוּ, וּבֵיהּ יֱהֹוִ"ה אֲדֹנָ"י חֵילִי. דְּהָא כְּדֵין סָלְקִין נִיגּוּנָא בְּכַמָּה זֵינִין, סָלִיק וְנָחִית בִּבְסִימּו דְּקָלִין בְּסִידוּרָא שְׁלִים. וּכְדֵין מִגּוֹ הַהוּא נִיגּוּנָא מִסְתַּדְּרָן סְדָרִין לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט), אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא. וּבְגִין דְּבַהּ מִתְחַבְּרָן אִתְּמָר בְּהוּ כָּאַיָּלוֹת. "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (חבקוק ג, יט), דָּא חִיבּוּרָא דְּהַהוּא צַדִּיק. וְכֹלָּא בְּהַהוּא נִיגּוּנָא, בְּגִין כָּךְ "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג, יט), דְּנִיגּוּנָא אִיהוּ בְּהוֹד בְּזִמְנָא דְּנֶצַח אִתְחַבָּר בֵּיהּ. וּבְהַהוּא חִיבּוּרָא כֹּלָּא סָלִיק לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, נֵצַח בְּהוֹד, יְסוֹד בְּבַת זוּגֵּיהּ.

לְבָתַר כַּד מָטָאן יִשְׂרָאֵל לִצְלוֹתָא בְּלַחַשׁ, אִתְּמָר "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח) לְקַבְּלָא לָהּ מִלְּגַו. כְּדֵין "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד), דְּהָא כֹּלָּא קָאִים בַּחֲשַׁאי לְגוֹ לְגוֹ. וְאִימָּא אִיהִי דִּמְחַבְּרַת חִיבּוּרִין כִּדְקָא יָאוּת, וּבָהּ "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט) וְכוּ' דָּא חִיבּוּרָא דְּאֵיבָרִין דְּמִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. כְּגוֹן "וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו" (מלכים ב' ד, לד). דְּהַהוּא יְנוּקָא מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא הֲוָה וּבְגִין כָּךְ מִית, וְאִיהוּ גָּלִיף בֵּיהּ רָזָא דִּדְכוּרָא. בְּמַאי? אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּע"ב שְׁמָהָן. וְרָזָא דָּא וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן. אִימָּא קָיְימָא

ביאור נופת צופים

וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ (דף כה' עמוד א') "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) דְּהָכִי נַטְלַת זָכְוָון מִלְּתַתָּא וְאַיְתִיאַת לְהוּ לְעֵילָא שכך היא נוטלת הזכויות של ישראל מלמטה ומביאה אותן למעלה ע"י המ"ן שהעלו ישראל אליה. וְנָטַלְתָּ בִּרְכָאָן נַהֲמָא דִּמְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וְאַיְתִיאַת לְתַתָּא ונוטלת ברכות, לחם ומזון מלמעלה אחרי שמתייחדת עם ז"א והוא מוריד לה מ"ד להביאם למטה. בְּגִין כָּךְ נאמר "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) וַדַּאי אפילו כשאין ח"ו זכויות בכח קווים מעלים מ"ן, גורמים ליחוד ויורד מ"ד.

"יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). לְמַאן יַעֲלוּ? אֶלָּא לְאִינּוּן חֵיוָן למי יעלו? אלא לאלה המלאכים הנקראים חיות הקודש. דִּבְזִמְנָא דְּלֵית זְכוּתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אִתְּמָר בְּהוּ בזמן שאין זכויות בישראל נאמר בהם "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד) כנפיהם שמוטות כיון שאין להם מה לעלות לשכינה. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִית בְּהוּ זְכוּתָא, אבל בזמן שיש זכויות נאמר בהם "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) כְּמָה דְּאִתְּמָר כמו שביארנו . כְּדֵין יַעֲלוּ אֵבֶר ואז יעלו אֵבֶר שהוא כנף. מַאי כַּנְּשָׁרִים? אֶלָּא רָזָא דָּא זה סוד "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ ד' חֵיוָן כַּנְּשָׁרִים סָלְקִין בשל כך, כל ד' חיות עולים כנשרים, דָּא נֶשֶׁר בְּרַחֲמֵי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שזה הנשר שהנהגתו היא רחמים לגוזליו הרומז להנהגת השכינה עם ישראל כמו שנאמר "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא). "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד). "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) וְכוּ' רָצוֹא וָשׁוֹב וַדַּאי.

וְעוֹד "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּבֵי כְּנִישְׁתָא וְסָלְקִין שִׁירִין קַמֵּי מָרַיְיהוּ בְּכַמָּה נִיגּוּנִין בזמן שישראל נמצאים בבית הכנסת ומעלים זמירות לפני אדונם בכמה ניגונים. כְּדֵין אז מתקיים "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וְשׁוּב". בְּהַהוּא נִיגּוּנִין סָלְקִין וְנַחְתִּין וַדַּאי, בְּתִיאוּבְתָּא דְּרוּחָא דְּתָאִיב לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָא בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, באותו הניגון עולים ויורדים ודאי, בתשוקת הרוח המשתוקקת להתחבר למעלה. באותו הזמן נאמר "יֱהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חֲבַקּוּק ג, יֵט) וְכוּ' יֱהֹוִה בסוד ה' ראשונה של שם, אֲדֹנָי בסוד ה' אחרונה. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּמִזְדַּמְּנָן חֵיוָן לְסַלְקָא שִׁירָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, שהרי, שבשעה שמזדמנות החיות להעלות את שירת ישראל לפני אדונם, תְּרֵין ההי"ן אִתְּעָרוּ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, (דף כה' עמוד ב') דִּבְהוּ תַּלְיָא נִיגּוּנָא ב' ההי"ן מתעוררים לקבל את הניגון ה' עליונה שכנגד הבינה וה' תחתונה שכשנגד המלכות, שבהם תלוי ומתקשר סוד הניגון. וּכְדֵין חֵילָא נָגִיד מִינְּהוֹן לְגַבַּיְיהוּ, וּבֵיהּ יֱהֹוִ"ה אֲדֹנָ"י חֵילִי ואז יורד מהו כוח אליהם לישראל. דְּהָא כְּדֵין סָלְקִין נִיגּוּנָא בְּכַמָּה זֵינִין, סָלִיק וְנָחִית בִּבְסִימּו דְּקָלִין בְּסִידוּרָא שְׁלִים. שהרי כאשר עולים הניגונים בכמה מינים, עולם ויורד במתיקות הקולות שנסדרים בשלמות, וּכְדֵין מִגּוֹ הַהוּא נִיגּוּנָא מִסְתַּדְּרָן סְדָרִין לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ואז מתוך ההוא ניגון העולה, מסתדרים הסדרים למעלה להתחבר כאחד, וזה סוד הכתוב "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט), אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא כאילות אלה ב' רגלים שהם נצח והוד שמהם נתקנת השכינה ומקבלת את שפע היחוד. וּבְגִין דְּבַהּ מִתְחַבְּרָן אִתְּמָר בְּהוּ כָּאַיָּלוֹת ובגלל שמתחברים בה נאמר בהם כאילות. "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (חבקוק ג, יט), דָּא חִיבּוּרָא דְּהַהוּא צַדִּיק זה החיבור של השכינה ביסוד והוא מוריד את כל השפע שעליו, וְכֹלָּא בְּהַהוּא נִיגּוּנָא, בְּגִין כָּךְ "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג, יט), דְּנִיגּוּנָא אִיהוּ בְּהוֹד בְּזִמְנָא דְּנֶצַח אִתְחַבָּר בֵּיהּ והכל נמשך מהניגון לכן נאמר למנצח בנגינותי לשון רבים שהניגון הוא בהוד בזמן שנצח מתחבר בו. וּבְהַהוּא חִיבּוּרָא כֹּלָּא סָלִיק לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, נֵצַח בְּהוֹד, יְסוֹד בְּבַת זוּגֵּיהּ ובאותו חיבור הכל עולה להתחבר זה בזה, נצח הוד סוד חיבור קו הימין והשמאל, המורידים את שפעם בקו האמצעי ליסוד המתחבר בבת זוגו שהיא המלכות.

לְבָתַר כַּד מָטָאן יִשְׂרָאֵל לִצְלוֹתָא בְּלַחַשׁ, אִתְּמָר ולאחר מכן, כאשר באים ישראל תפילת העמידה בלחש, נאמר "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח) לְקַבְּלָא לָהּ מִלְּגַו לקבל את התפילה מבפנים בסוד הפנימיות. כְּדֵין ואז נאמר במלאכים שהם בסוד החיצוניות "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד), דְּהָא כֹּלָּא קָאִים בַּחֲשַׁאי לְגוֹ לְגוֹ שהרי כאן הכל עומד בחשאי לפני ולפנים. וְאִימָּא אִיהִי דִּמְחַבְּרַת חִיבּוּרִין כִּדְקָא יָאוּת ואימא שהיא הבינה מחברת את זו"ן יחודים כמו שראוי מבחינת הזמנים, וּבָהּ "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט) וְכוּ' דָּא חִיבּוּרָא דְּאֵיבָרִין דְּמִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ זה חיבור הפנימי חיבור האברים מתיחדים זו"ן קב"ה ושכינתא. כְּגוֹן "וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו" (מלכים ב' ד, לד).

דְּהַהוּא יְנוּקָא מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא הֲוָה וּבְגִין כָּךְ מִית, וְאִיהוּ גָּלִיף בֵּיהּ רָזָא דִּדְכוּרָא. בְּמַאי? אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּע"ב שְׁמָהָן. שאותו התינוק שהוא חבקוק היה מצד הנוקבא בלבד שהוא סוד יחוד עליון, יחוד נשיקין רוחא ברוחא בלא שקבלה את רוח הזכר ובגלל זה מת. ואלישע חקק בו השלמה בסוד הזכר ולכן נתן לו קיום ובכך החייהו. במה? אלא בכח שם ע"ב הקדוש. וְרָזָא דָּא וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן. אִימָּא קָיְימָא וסוד זה של שם ע"ב היוצא מהפסוקים, ויס"ע ויב"א ויט הם בסוד שלושת האבות, ואימא השורה עליהם מחברת אותם.