תיקוני זוהר תניינא | דף לב המשך תקונא חמיסר

תוכן הדף

תוכן

לָאו (דף לב' עמוד א')  הָכִי, דְּהָא לָא נָחֲתִין אֶלָּא לְאַנְהָרָא וּלְבָרְכָא. "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא) דְּהָא בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין הָכִי לְעֵילָא, מִתְחַבְּרָן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּגוֹן חָכְמָה וּבִינָה דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין. וּכְדֵין אִתְהֲדָרוּ יְדָא חֲדָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו" כְּתִיב.

וִידִין אִלֵּין קָיְימִין לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ" וְכוּ'. דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת בְּגוּפָא. וְאִי לָא, "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" (איכה ב, א) וְכוּ'. וּבְזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין מִתְתַּקְּפָן בְּאִינוּן טוּפְרִין, וּכְדֵין יָדִין לָא יָכְלִין לְאַתְרָמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) רָפוֹת וַדַּאי, "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל כַּד אִינוּן מִתְתַּקְּפָן אִתְּמָר בְּהוּ "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) עַל יְדָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין אִתְהֲדָרוּ חַד, יָד חֲזָקָה וְלָא רַפְיָא.

וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל דָּא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" (תהלים מו, ג). בְּעִדָּנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא תַּקִּיפָא יִתְּעַר עַל כָּל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרִיאוּ. וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא יְהַדְּרוּן בְּדִינָא לְאִתְבָּרְרָא וּלְאִתְלַבְּנָא עַד דְּיִתְדְּכוּן לְגַמְרֵי, לָקֳבֵל בִנְיָנָא חַדְתָא דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ לְעָלְמָא. וּשְׁאָר בִּרְיָין דְּעָלְמָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא יִתְחַרְבוּן, עַד דִיהַדֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתִיקּוּנָא דְּבִנְיָנָא אַחֲרָא. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִלָּה גְּנִיזָא לְמָארֵהּ אֲבָל (דף לב' עמוד ב')  מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' הָא עִדָּנָא אִיהוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חַוְיָא דְּאִתְּעַר מֵחַדְתָּא לְאִתְתַּקְּפָא, בָּתַר דְּמָחֵי לֵיהּ מָארֵיהּ.

אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּחַיֶּיךָ לָא תִּתְעַכֵּב מִלְּנַחֲתָא הָכָא, אַנְתְּ וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא עִלָּאִין, דְּהָא קְרָבָא תַּקִּיפָא אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵי חַוְיָא.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בַּהֲדֵי פָּתַח וְאָמַר, זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). דְּהָא כְּבֶן דָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל אֲבוּהִי וְעַל אִימֵּיהּ, הָכִי יִשְׂרָאֵל מְסָרִין נַפְשַׁיְהוּ עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְכַמָּה דְּאַבָּא וְאִימָּא מְסָרִין נַפְשָׁא עַל בְּנַיְיהוּ, הָכִי כִּבְיָכוֹל שְׁכִינְתָּא מַסְרַת נַפְשָׁהּ עֲלַיְיהוּ. דְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּהַאי חִוְיָא סָבְלַת בְּגִינַיְיהוּ, וְנְטָלַת מִלָּה עַל גָּרְמָהּ לְשֵׁיזָבָא לְהוּ וּלְמִפְרַק לְהוּ. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי וְאָמַר "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה" (ירמיהו נא, נ), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָאִים לְעֵילָא רָחִיק מִינַּיְיהוּ – לָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין.

"וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם" (ירמיהו נא, נ), דָּא שְׁכִינְתָּא דִּקְיָימַת בַּהֲדַיְיהוּ

ביאור נופת צופים

לָאו (דף לב' עמוד א')  הָכִי, דְּהָא לָא נָחֲתִין אֶלָּא לְאַנְהָרָא וּלְבָרְכָא. ואם תשאל,  שמורידים הידיים את השפע לעצמם? לא כך, שהם אינם ממשיכים אלא להאיר ולברך כמו שנאמר במשה בשעה שהרים את ב' ידיו אמר בלשון יחיד יָדוֹ, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין הָכִי לְעֵילָא, מִתְחַבְּרָן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּגוֹן חָכְמָה וּבִינָה דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין שהרי בזמן שעולים כך למעלה, מתחברים הידיים בחיבור אחד, כמו חכמה ובינה שלא נפרדים לעולם אלא נמצאים ביחוד תדירי. וכן הם, אחרי שעולים, וּכְדֵין אִתְהֲדָרוּ יְדָא חֲדָא חוזרים להיות יד אחד, ונאמר בהם. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו" כְּתִיב כמו שבאהרן יָדָו בכתיב חסר ויכול להקרא יָדוּ לרמוז שהיו אחד. 

וִידִין אִלֵּין קָיְימִין לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ" וְכוּ'. דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת בְּגוּפָא וידים אלו עומדות להקמת השכינה ולהעלותה למעלה, שנאמר בהם 'שמאלו' וכו', שהרי אז מתחברת בגוף בעלה שהוא ז"א. וְאִי לָא, ואם לא עולה למעלה נאמר "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" (איכה ב, א) וְכוּ' שארץ היא השכינה ושמים הוא ז"א. וּבְזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין מִתְתַּקְּפָן בְּאִינוּן טוּפְרִין, וּכְדֵין יָדִין לָא יָכְלִין לְאַתְרָמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ ובזמן שהסטרא אחרא מתחזקים באלה הצפרניים, אז לא יכולות הידיים להעלות, ומיד נאמר "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) רָפוֹת וַדַּאי, "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל כַּד אִינוּן מִתְתַּקְּפָן אִתְּמָר בְּהוּ אבל, כאשר הידיים מתחזקות להרימה נאמר בהן "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) עַל יְדָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין על ידי שני המשיחים שנאמר בהם: דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין אִתְהֲדָרוּ חַד, יָד חֲזָקָה וְלָא רַפְיָא שאז יחזרו להיות אחד וזה יד החזקה שאינה רפה.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב זה יום הדין הגדול, בזמן שיאמר "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" (תהלים מו, ג). בְּעִדָּנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא תַּקִּיפָא יִתְּעַר עַל כָּל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרִיאוּ בעידן שירצה הקב"ה לחדש את העולם, באותו הזמן דין תקיף יתעורר על כל הבריות שנבראו. וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא יְהַדְּרוּן בְּדִינָא לְאִתְבָּרְרָא וּלְאִתְלַבְּנָא עַד דְּיִתְדְּכוּן לְגַמְרֵי, לָקֳבֵל בִנְיָנָא חַדְתָא דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ לְעָלְמָא וכל הצדיקים יחזרו למשפט וידונו אותם להתברר ולהתלבן עד שיטהרו לגמרי,על מנת שיוכלו לעמוד כנגד הבנין המחודש של העולם שזמין הקב"ה לבנות את העולם. וּשְׁאָר בִּרְיָין דְּעָלְמָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא יִתְחַרְבוּן, עַד דִיהַדֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתִיקּוּנָא דְּבִנְיָנָא אַחֲרָא ושאר הבריות בעולם שאינם צדיקים, באותו תוקף הדין יחרבו, ויעבור תיקונים אחרים, עד שיחזירם הקב"ה בתיקון של העולם האחר. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִלָּה גְּנִיזָא לְמָארֵהּ אֲבָל (דף לב' עמוד ב')  מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, ומשם והלאה לאחר חידוש העולם המתוקן, הדבר גנוז לפני הבורא, אבל מאותו הדין ודאי פוחדים כולם ובגלל כך נאמר בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל.  וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ. ולכל כבר הזמין משה תיקונים עליונים. אשרי חלקו.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי והנה מט"ט השר הגדול פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' הָא עִדָּנָא אִיהוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּהֲדֵי חַוְיָא דְּאִתְּעַר מֵחַדְתָּא לְאִתְתַּקְּפָא, בָּתַר דְּמָחֵי לֵיהּ מָארֵיהּ רבי רבי הרמח"ל זה הזמן לערוך מלחמה בזה הנחש שהתעורר מחדש להתחזק, אחרי שהיכה אותו אדונו בגילוי הזוהר הזה.

אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא בְּחַיֶּיךָ לָא תִּתְעַכֵּב מִלְּנַחֲתָא הָכָא, אַנְתְּ וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא עִלָּאִין, דְּהָא קְרָבָא תַּקִּיפָא אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵי חַוְיָא. אליהו הנביא הנאמן, לא תתעכב בשבועה מלרדת לכאן, אתה וכל הצדיקים העליונים, שהרי מלחמה חזקה מזדמנת עכשיו בזה הנחש.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נָחִית וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא בַּהֲדֵי פָּתַח וְאָמַר, ןהנה, אליהו ירד ועימו כל הצדיקים פתח אמר זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמָר בְּהוּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). דְּהָא כְּבֶן דָּא דִּמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל אֲבוּהִי וְעַל אִימֵּיהּ, הָכִי יִשְׂרָאֵל מְסָרִין נַפְשַׁיְהוּ עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. שהרי, כמו שהבן שמוסר נפשו על אביו ואמו, ככה ישראל מוסרים נפשם על קב"ה ושכינתא וְכַמָּה דְּאַבָּא וְאִימָּא מְסָרִין נַפְשָׁא עַל בְּנַיְיהוּ, הָכִי כִּבְיָכוֹל שְׁכִינְתָּא מַסְרַת נַפְשָׁהּ עֲלַיְיהוּ. וכמו שאב ואם מוסרים נפשם על בניהם, ככה כביכול השכינה מוסרת נפשה עליהם. דְּכַמָּה נְשִׁיכִין דְּהַאי חִוְיָא סָבְלַת בְּגִינַיְיהוּ, וְנְטָלַת מִלָּה עַל גָּרְמָהּ לְשֵׁיזָבָא לְהוּ וּלְמִפְרַק לְהוּ. שכמה נשיכות של זה הנחש היא סבלה בגללם, ולקחה על עצמה את הדברים שקלקלו, כדי להציל אותם מהס"א והמקטרגים ולגאול אותם. דְּאִי לָאו הָכִי לָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא. שאם לא כן, ח"ו לא היו יכולים לעמוד ביסורי הגלות אפילו רגע אחד. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי קורא וְאָמַר "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה" (ירמיהו נא, נ), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ קָאִים לְעֵילָא רָחִיק מִינַּיְיהוּ – לָא שָׁבִיק לוֹן לְעָלְמִין שאף על פי שהוא נמצא למעלה ורחוק מהם בגלל עוונותם – לא עוזב אותם לעולמים.

"וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם" (ירמיהו נא, נ), דָּא שְׁכִינְתָּא דִּקְיָימַת בַּהֲדַיְיהוּ תָּדִיר לְמִסְבַּל צַעֲרָא בְּגִינַיְיהוּ זו השכינה שעומדת לסבול צער הגלות בעבורם.