תיקוני זוהר תניינא | דף לד המשך תקונא חמיסר, שיתסר

י״ב באב תשע״ה (יולי 28, 2015) Off By קהילת הרמח"ל

תיקוני זוהר תניינא | דף לד המשך תקונא חמיסר, שיתסר

(דף לד' עמוד א') לִירֵאָיו וַדַּאי. חַד ר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא וְחַד אַנְתְּ וְכוּ'. דִּבְשַׁעֲתָא דְּשַׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין אִתַּתְקְנוּ בְּקַדְמִיתָא, שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בַּת שֶׁבַע אִתְתַּקְּנַת בְּכֻלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה חָכְמְתָא אִתְפַּשְׁטַת בְּכָל עָלְמָא, דְּכֹלָּא אִתְתַּקַּן בְּרָזָא דָּא כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל אִיהוּ שָׁארֵי מִלָּה, וְהַשְׁתָּא אַנְתְּ מַשְׁלִים לַהּ. וּכְדֵין אִתְּמָר "וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד), דָּא בְּרִית דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" (ירמיהו לג, כה) וְכוּ'. דְּהָא אֲתַר דָּא אִיהוּ אֲתַר דְּבֵיהּ כְּלִילָן כֻּלְהוֹ רָזִין דְּכֻלְּהוּ עָלְמִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, כֻּלְהוֹ סְדָרִין דִּלְהוֹן, כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן. וְאִי לָאו דְּאִתְתַּקְּנוּ בְּהַהוּא אֲתַר, לָא נָפְקִין לְבָתַר בְּאַתְרַיְיהוּ, בְּגִין כָּךְ "חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ירמיהו לג, כה) וְכוּ', וְדָא בְּרִית. וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם, דְּהָא לְכוּ אִתְמְסַר תִּיקּוּנָא דָּא, תִּיקּוּנָא דְּכָל עָלְמִין בִּנְהִירוּ דְּזֹהַר עִלָּאָה דְּקָאִים לְפַרְנְסָא לְכֻלְּהוּ עָלְמִין. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יָד יהו"ה, וּבָהּ "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב, יא). הַחֲזָקָה בְּגָלוּתָא, דְּלָא יָכְלִין לַהּ כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין. וְאִיהִי יָד דְּאִתְּמָר בָּהּ "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח) וְאוּקְמוּהָ 'יָדוֹ פְּשׁוּטָה תַּחַת כִּסֵּא וְכוּ' לְקַבֵּל שָׁבִים' (פסחים קיט). וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה בְּגָלוּתָא לְקִבְלָא מָאן דְּתָב לְגַבָּהּ לְמֶהֱוֵי חֹסֵי בְצִלָּהּ. וּבָהּ "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ" (ישעיהו נא, טז).

וְאִיהִי כַף הַיָּד, דְּאִתְּמָר בָּהּ "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב" (במדבר ז, יד) וְכַף אִיהוּ מֵאָה. (דף לד' עמוד ב') וְרָזָא דָּא עֲשָׂרָה וַדַּאי, עֲשָׂרָה דְּסָלְקִין לְמֵאָה. וּבָהּ "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת" (קהלת ד, ו). וְאִיהִי ה' אֶצְבָּעוֹת ה' תַּתָּאָה. וְאִיהִי פַּס יְדָא דִּכְתִיבַת מִילִין לְבֵלְשַׁצַּר "מְנֵא מְנֵא" (דניאל ה, כה) וְכוּ'. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַבְּדָא נִיסָּא שְׁכִינְתָּא אַקְדִּימַת תָּמָן, בְּגִין כָּךְ לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּגִין נְטִירוּ דְּיִשְׂרָאֵל. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דְּדַחֲלִין מִינַּהּ כֻּלְהוֹ סִטְרִין בִּישִׁין. דְּאִי לָאו הָכִי הֲווּ מְטַשְׁטְשִׁין לֵיהּ לְעָלְמָא. וְאִיהִי יִרְאַת יְהֹוָ"ה לְמִדְחַל מִינָהּ כֹּלָּא.

וְהָא רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָתֵי וְכַמָּה צַדִּיקַיָּא סַחֲרָנֵיהּ פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אִיהִי יָד וְאִיהִי דַּי. בַּהּ "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ" (דברים טו, ח) דְּאִיהִי בַּתְרָאָה דְּכֹלָּא וְשַׁוִית תְּחוּמִין. דְּאִתְּמָר בָּהּ "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט) וְדָא תְּחוּם שַׁבָּת. דְּכָל שָׁאַר יוֹמִין קָיְימִין לְעֵילָא, אֲתַר דְּלֵית תָּמָן תְּחוּמָא. אֲבָל שַׁבָּת תָּמָן תְּחוּם וַדַּאי, דְּלָא לְנָפְקָא לְבַר. וּמָאן דְּאִתְנְטִיר בְּשַׁבְּתָא, אִתְקַדַּש בִּקְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהּ דְּלָא נָפַק לְאִתְעָרְבָא בַּהֲדֵי אָחֲרָנִין. בְּגִין כָּךְ שַׁבָּתָא כֹּלָּא בִּנְטִירוּ קָאִים. וְרָזָא דָּא זָכוֹר וְשָׁמוֹר. וּמָאן דְּאִיתֵיהּ בְּשָׁמוֹר אִיתֵיהּ בְּזָכוּר. דְּהָא מָאן דְּנָטִיר גַּרְמֵיהּ וְלָא נְפַק מֵאֲתַר קַדִּישָׁא בְּשָׁמוֹר, כְּדֵין כַּמָּה עִטְרִין עִלָּאִין מִתְעַטְּרָן עַל רֵישֵׁיהּ מֵרָזָא דִּלְעֵילָא, כְּדֵין "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות לא, טז), בְּשָׁמוֹר לְנַטְרָא לֵיהּ. לְדוֹרוֹתָם, לְדִירָתָם, "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (שמות טז, כט) וַדַּאי. כְּדֵין "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לא, יז) וְכוּ', בְּכַמָּה נְהוֹרִין בְּכַמָּה עִטְרִין עִלָּאִין.

ביאור נופת צופים

(דף לד' עמוד א') לִירֵאָיו וַדַּאי אלה ע' פנים של התורה שנמסרו להתגלות לשניים והם: חַד ר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא וְחַד אַנְתְּ וְכוּ' אחד הוא רבי שמעון בר יוחאי המאור הקדוש ואחד השני אתה הרמח"ל וכו'. דִּבְשַׁעֲתָא דְּשַׁבְעִין תִּיקּוּנִין אִלֵּין אִתַּתְקְנוּ בְּקַדְמִיתָא, שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בַּת שֶׁבַע אִתְתַּקְּנַת בְּכֻלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. שבשעה ששבעים תיקונים אלה של הזוהר נתקנו בהתחלה, השכינה שהיא בת שבע – שביעית למאורות שעליה – נתקנה בכל אלה המדרגות העליונות מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה חָכְמְתָא אִתְפַּשְׁטַת בְּכָל עָלְמָא, דְּכֹלָּא אִתְתַּקַּן בְּרָזָא דָּא כִּדְקָא יָאוּת. משם והלאה החכמה התפשטה בכל העולם, והכל נתקן בסוד זה כראוי. אֲבָל אִיהוּ שָׁארֵי מִלָּה, וְהַשְׁתָּא אַנְתְּ מַשְׁלִים לַהּ. אבל הרשב"י התחיל את הגילוי ואתה משלים אותו, ואז נאמר, וּכְדֵין אִתְּמָר "וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד) ששניהם מצד הברית שהוא סוד המשכילים, שלהם ניתנה הרשות לכתוב, דָּא בְּרִית דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" (ירמיהו לג, כה) וְכוּ'. דְּהָא אֲתַר דָּא אִיהוּ אֲתַר דְּבֵיהּ כְּלִילָן כֻּלְהוֹ רָזִין דְּכֻלְּהוּ עָלְמִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, כֻּלְהוֹ סְדָרִין דִּלְהוֹן, כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן. שמקום זה הוא המקום שבו נכללים כל הסודות של כל העולמות העליונים והתחתונים, כל הסדרים וכל התיקונים שלהם. וְאִי לָאו דְּאִתְתַּקְּנוּ בְּהַהוּא אֲתַר, לָא נָפְקִין לְבָתַר בְּאַתְרַיְיהוּ, ואם לא שנתקנו באותו המקום – לא היו יוצאים אח"כ במקומם, לכן אמר הפסוק בְּגִין כָּךְ "חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ירמיהו לג, כה) וְכוּ', וְדָא בְּרִית שהוא סוד היסוד המשפיע מכל מה שעליו למלכות שנתקן ויכל השפע לרדת. וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם, דְּהָא לְכוּ אִתְמְסַר תִּיקּוּנָא דָּא, תִּיקּוּנָא דְּכָל עָלְמִין בִּנְהִירוּ דְּזֹהַר עִלָּאָה דְּקָאִים לְפַרְנְסָא לְכֻלְּהוּ עָלְמִין. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן שלכם נמסר התיקון הזה – תיקון של כל העולמות באורו של הזוהר העליון שעומד לפרנס לכל העולמות. אשר חלקכם.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יָד יהו"ה, וּבָהּ ולכל היד החזקה זו השכינה שהיא יד ה' ובא נאמר "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב, יא). הַחֲזָקָה בְּגָלוּתָא, דְּלָא יָכְלִין לַהּ כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין. שהיא היד החזקה בגלות שלא יכולים לעמוד כנגדה כל הטמאים. וְאִיהִי יָד דְּאִתְּמָר בָּהּ והיא יד שנאמר בה "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח) וְאוּקְמוּהָ והעמידו הפירוש 'יָדוֹ פְּשׁוּטָה תַּחַת כִּסֵּא וְכוּ' לְקַבֵּל שָׁבִים' (פסחים קיט). וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה בְּגָלוּתָא לְקִבְלָא מָאן דְּתָב לְגַבָּהּ לְמֶהֱוֵי חֹסֵי בְצִלָּהּ. וּבָהּ וזו השכינה שהיא "פשוטה" בגלות לקבל מי שחוזר בתשובה אליה לחסות בצילה ובא נאמר"וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ" (ישעיהו נא, טז).

וְאִיהִי כַף הַיָּד, דְּאִתְּמָר בָּהּ והיא נקראת גם "כף היד" שנאמר בה "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב" (במדבר ז, יד) וְכַף אִיהוּ מֵאָה. (דף לד' עמוד ב') וְרָזָא דָּא עֲשָׂרָה וַדַּאי, עֲשָׂרָה דְּסָלְקִין לְמֵאָה. כ"ף היא בגימטריה 100, וזה סוד עשרה ודאי,  עשרה שעולים למאה בריבוי השפע, ובהוּבָהּ "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת" (קהלת ד, ו). וְאִיהִי ה' אֶצְבָּעוֹת ה' תַּתָּאָה.  והיא הכף הכוללת חמש אצבעות שהם סוד ה' תחתונה של שם הוי"ה ב"ה. וְאִיהִי פַּס יְדָא דִּכְתִיבַת מִילִין לְבֵלְשַׁצַּר והיא "פיסת היד" שכתבה המילים לבלשצר "מְנֵא מְנֵא" (דניאל ה, כה) וְכוּ'. דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַבְּדָא נִיסָּא שְׁכִינְתָּא אַקְדִּימַת תָּמָן,  וזה שבכל מקום שצריך לעשות נס השכינה מקדימה לשם, לפיכך בְּגִין כָּךְ לְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּגִין נְטִירוּ דְּיִשְׂרָאֵל. ולכל היד החזקה כדי לשמור ישראל "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דְּדַחֲלִין מִינַּהּ כֻּלְהוֹ סִטְרִין בִּישִׁין. דְּאִי לָאו הָכִי הֲווּ מְטַשְׁטְשִׁין לֵיהּ לְעָלְמָא. ולכל המורא הגדול שפוחדים ממנה כל הצדדים הרעים, שאם לא היה כך היו מטשטשים את העולם. וְאִיהִי יִרְאַת יְהֹוָ"ה לְמִדְחַל מִינָהּ כֹּלָּא. ונקראת "יראת ה'" שיפחדו ממנה הכל.

וְהָא רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָתֵי וְכַמָּה צַדִּיקַיָּא סַחֲרָנֵיהּ פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אִיהִי יָד וְאִיהִי דַּי. והנה רב המנונא סבא בא, וכמה וכמה צדיקים סביבו פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל ודאי השכינה היא יד והיא ד"י, בַּהּ "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ" (דברים טו, ח) דְּאִיהִי בַּתְרָאָה דְּכֹלָּא וְשַׁוִית תְּחוּמִין. שהיא בסוף הכל ועושה התחומים שנאמר בא דְּאִתְּמָר בָּהּ "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט) וְדָא תְּחוּם שַׁבָּת. דְּכָל שָׁאַר יוֹמִין קָיְימִין לְעֵילָא, אֲתַר דְּלֵית תָּמָן תְּחוּמָא. אֲבָל שַׁבָּת תָּמָן תְּחוּם וַדַּאי, דְּלָא לְנָפְקָא לְבַר.  וכל שאר הימים עומדים למעלה, במקום שאין שם תחום, אבל שבת שם יש תחום ודאי שלא לצאת לחוץ. וּמָאן דְּאִתְנְטִיר בְּשַׁבְּתָא, אִתְקַדַּש בִּקְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהּ דְּלָא נָפַק לְאִתְעָרְבָא בַּהֲדֵי אָחֲרָנִין.  ומי ששומר שבת מתקדש בקדושת אדונו, כיון שלא יצא להתערב באלה הצדדים האחרים, בְּגִין כָּךְ שַׁבָּתָא כֹּלָּא בִּנְטִירוּ קָאִים. וְרָזָא דָּא זָכוֹר וְשָׁמוֹר.  לפיכך השבת כולה עומדת בסוד השמירה, וזה סוד זכור ושמור. וּמָאן דְּאִיתֵיהּ בְּשָׁמוֹר אִיתֵיהּ בְּזָכוּר. ומי שישנו ב"שמור" ונזהר לשומרה – ישנו ב"זכור" לפני בוראו לקדשו. דְּהָא מָאן דְּנָטִיר גַּרְמֵיהּ וְלָא נְפַק מֵאֲתַר קַדִּישָׁא בְּשָׁמוֹר,  שהרי מי ששומר עצמו ולא יצא מהמקום הקדוש בסוד ה"שמור", כְּדֵין כַּמָּה עִטְרִין עִלָּאִין מִתְעַטְּרָן עַל רֵישֵׁיהּ מֵרָזָא דִּלְעֵילָא,  אז כמה עטרות עליונות מתעטרות על ראשו מהסוד העליון, ואז כְּדֵין "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות לא, טז), בְּשָׁמוֹר לְנַטְרָא לֵיהּ. בשמור – לשמור אותו. לְדוֹרוֹתָם, לְדִירָתָם, "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (שמות טז, כט) וַדַּאי. לדורותם – לדירתם דהיינו אל יצא איש ממקומו – זו דירתו בוודאי, ואז, כְּדֵין "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לא, יז) וְכוּ', בְּכַמָּה נְהוֹרִין, בְּכַמָּה עִטְרִין עִלָּאִין. בכמה אורות, בכמה עטרות עליונות.