תיקוני זוהר תניינא | דף מא המשך תקונא תשסרי, עשרין

אֲבָל מִסִּטְרָא דִּאִימָא דְּקָיְימָא עֲלַיְיהוּ דְּבַהּ (דף מא' עמוד א')  אִתְפְּרִיקוּ, כַּמָּה דְּאָמַר בְּיַד חֲזָקָה.

כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ "חֶרֶב לַיהֹוָה מָלְאָה דָם" (ישעיהו לד, ו). דִּבְזִמְנָא אַחֲרָא אִתְּמָר "חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" (ויקרא כו, כה) בְּגִין דִּבְרִית אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ. אֲבָל בְּזִמְנָא דָּא "חֶרֶב לַיהֹוָה" (שופטים ז, כ) דְּהָא בַּהֲדֵי מַלְכָּא אִתְחַבְּרַת, וּמִינֵּיהּ נְטָלַת כֻּלְהוֹ זִינֵי קְרָבָא אִלֵּין לְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ. כְּדֵין "הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד" (ישעיהו לד, ה). וְדָא וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, בְּשְׁכִינְתָּא. הַגָּדוֹל יְדָא יְמִינָא דְּאַתְקִיף בָּהּ מִסִּטְרָא לְבַסְמָא לַהּ, וְאִתְתַּקַפת בֵּיהּ. כְּדֵין "אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם" (דברים לב, מב) מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק. "וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים לב, מב) מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּאִתְּמָר עֲלָךְ "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין" (ישעיהו מ, כט) וְכוּ'. דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי יָעֵף בְּגָלוּתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לַהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּכַמָּה סִטְרִין בִּישִׁין דְּקַיְּימִין לְקַטְרְגָא עֲלֵה. וְאִיהִי יָעֵף בְּמַטוֹלָא דִּסְטַר אַחֲרָא דִּצְרִיכָא לְמִסְבַּל עֲלֵה, כְּמָה דְּאָמַר "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל" (משלי כז, ג). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהִיב לַהּ חֵילָא לְאִתְתַּקְּפָא. וּלְאֵין אוֹנִים, בְּסוֹף יוֹמַיָּא, דְּאִתְּמָר בַּהּ "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו). כְּדֵין עָצְמָה יַרְבֶּה. וְעוֹד, וּלְאֵין אוֹנִים מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, עָצְמָה יַרְבֶּה מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא מִסִּטְרָא דִּאִימָא. "וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ" (ישעיהו מ, ל) אָלִין מטט' וְסַנְדָּל'. "וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ" (ישעיהו מ, ל) אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין דְּקַיְּימִין גּוֹ גָּלוּתָא (דף מא' עמוד ב')   גּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לָא) בְּחֵילָא דְּצִיפּוּיָא דִּמְצָפּאָן לְמַלְכָּא. כַּמָּה דְּאָמַר "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה" (בראשית מט, יח) בְּגִין הַהִיא יְשׁוּעָה, דָּא שְׁכִינְתָּא, יִשְׂרָאֵל מְצַפָּאן לְמַלְכָּא, וְגָרְמִין לְמַלְכָּא דְּלָא יִתְרַחֵק מִינַּהּ, וּבְגִין כָּךְ יַחֲלִיפוּ כֹּחַ. כְּדֵין "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) לְאַקָּמָא יִשְׂרָאֵל עַל אַתְרַיְהוֹן, בְּכַמָּה שָׁרָשִׁין מְקוֹרִין עִלָּאִין. "יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ, לא) לְאַזְמָנָא לְיִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכֵיהוֹן. וְעוֹד, "יָרוּצוּ וְלָא יִיגָעוּ" לְאַמְשְׁכָא לְיִשְׂרָאֵל כַּמָּה נְהוֹרִין כַּמָּה בִּרְכָאָן. "יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ, לא) לְאַכְפְּיָא כַּמָּה סִטְרִין בִּישִׁין. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיהֹוָה בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב, יג). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן. וְהָא קָלָא חַד מִתְבַּדַּר בֵּין עַנְפֵי אִילָנִין נְטִיעִין דְּגִנְתָּא, וְיֵימָא חֶדָוָתָא לְאַיַּילְתָּא וּלְאוֹרְזְלָאִין דִּילַהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהִיב לְהוּ חֵילָא וְכוּ':

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא מֶלֶךְ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא כֹּהֵן. אִלֵּין תְּרֵין דְּקַיְּימִין לְתִיקּוּנָא דְּעַמָּא, דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא, דָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא וְדָא מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא. מֶלֶךְ מִסִּטְרָא דְּגוּפָא, לְאַקָּמָא יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ עַל אַתְרַיְהוֹן. כֹּהֵן מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא, דְּקָאִים לְאַתְקָנָא לְהוּ

ביאור נופת צופים

אֲבָל מִסִּטְרָא דִּאִימָא דְּקָיְימָא עֲלַיְיהוּ דְּבַהּ (דף מא' עמוד א')  אִתְפְּרִיקוּ, כַּמָּה דְּאָמַר בְּיַד חֲזָקָה. אבל הכל מצד הבינה שהיא עומדת מעליהם – בה נגאלו כמו שנאמר בסוד "יד החזקה".

כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ ואז נאמר בשכינה "חֶרֶב לַיהֹוָה מָלְאָה דָם" (ישעיהו לד, ו) ד"ם הוא ריבוע אהי"ה הנמשך מהבינה למלכות. דִּבְזִמְנָא אַחֲרָא אִתְּמָר "חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" (ויקרא כו, כה) בְּגִין דִּבְרִית אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ. שבזמן אחר נאמר "חרב נקמת נקם ברית" בגלל היסוד שהוא הברית שנפרד בעוונות ממנה, והיא תובעת את עלבונה מאלו שהפרידו . אֲבָל בְּזִמְנָא דָּא "חֶרֶב לַיהֹוָה" (שופטים ז, כ) דְּהָא בַּהֲדֵי מַלְכָּא אִתְחַבְּרַת, אבל בעת המלחמה עם הטומאה, חרב ליהו"ה שהרי המלכות מתחברת עם המלך / ז"א וּמִינֵּיהּ נְטָלַת כֻּלְהוֹ זִינֵי קְרָבָא אִלֵּין לְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ. וממנו, נוטלת כל מיני כלי המלחמה להחזק בהם.

כְּדֵין ואז "הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד" (ישעיהו לד, ה). וְדָא וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, בְּשְׁכִינְתָּא. על אדום שהיא הקליפה שהחשיכה את הגבורה – תרד חרב השכינה שקבלה את תוקף הבינה. וזה לכל המורא הגדול שזו השכינה שתפיל מוראה על הכל דהיינו, הַגָּדוֹל יְדָא יְמִינָא דְּאַתְקִיף בָּהּ מִסִּטְרָא לְבַסְמָא לַהּ, וְאִתְתַּקַפת בֵּיהּ. הגדול זו יד ימין המחזקת את השכינה מצד ימין למתקה, והיא מתחזקת בו. ואז, כְּדֵין "אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם" (דברים לב, מב) מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק. יתמלאו חצי השכינה מכח ד"ם אהי"ה של הבינה שתקבל ע"י היסוד, "וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים לב, מב) מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא, מצד השכינה הנקראת בשר.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּאִתְּמָר עֲלָךְ רבי רבי הרמח"ל אשרי חלקך שנאמר עליך "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין" (ישעיהו מ, כט) וְכוּ'. דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי יָעֵף בְּגָלוּתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לַהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּכַמָּה סִטְרִין בִּישִׁין דְּקַיְּימִין לְקַטְרְגָא עֲלֵה. שהשכינה היא עייפה בזמן הגלות, שצריכה לערוך מלחמה בכמה צדדים רעים שעומדים לקטרג עליה בגללת עוונות התחתונים. וְאִיהִי יָעֵף בְּמַטוֹלָא דִּסְטַר אַחֲרָא דִּצְרִיכָא לְמִסְבַּל עֲלֵה, כְּמָה דְּאָמַר והיא עייפה מהמשא של הסטרא אחרא שצריכה לסבול אותה, כמו שנאמר, "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל" (משלי כז, ג). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהִיב לַהּ חֵילָא לְאִתְתַּקְּפָא. והקדוש ברוך הוא נותן לה כוח להתחזק. "וּלְאֵין אוֹנִים", בְּסוֹף יוֹמַיָּא, דְּאִתְּמָר בַּהּ ובסוף הימים כשיראה שכביכול נאמר עליה, "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו). כְּדֵין אז "עָצְמָה יַרְבֶּה". וְעוֹד, "וּלְאֵין אוֹנִים" מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, מצד המלכות שלמטה, "עָצְמָה יַרְבֶּה" מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא מִסִּטְרָא דִּאִימָא. מהצד העליון מצד אמא עילאה. "וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ" (ישעיהו מ, ל) אָלִין אלו המלאכים מטט' וְסַנְדָּל' שבעולמות היצירה והעשייה. "וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ" (ישעיהו מ, ל) אִלֵּין תְּרֵין מְשִׁיחִין דְּקַיְּימִין גּוֹ גָּלוּתָא (דף מא' עמוד ב')   גּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא. אלו שני המשיחין שעומדים בגלות בתוך הסטרא אחרא וסובלים את עוונותינו.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא, "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לָא) בְּחֵילָא דְּצִיפּוּיָא דִּמְצָפּאָן לְמַלְכָּא. כַּמָּה דְּאָמַר בכוח הציפוי שמצפים למלך, כמו שנאמר, "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה" (בראשית מט, יח) בְּגִין הַהִיא יְשׁוּעָה, דָּא שְׁכִינְתָּא, יִשְׂרָאֵל מְצַפָּאן לְמַלְכָּא, וְגָרְמִין לְמַלְכָּא דְּלָא יִתְרַחֵק מִינַּהּ, וּבְגִין כָּךְ בעבור אותה הנקראת ישועה שהיא השכינה – ישראל מצפים למלך, וגורמים למלך שלא יתרחק מהשכינה, ובעבור זה יַחֲלִיפוּ כֹּחַ. כְּדֵין ואז "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) לְאַקָּמָא יִשְׂרָאֵל עַל אַתְרַיְהוֹן, בְּכַמָּה שָׁרָשִׁין מְקוֹרִין עִלָּאִין. להקים ישראל על מקומם, בכמה שורשים מקורות עליונים. "יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ, לא) לְאַזְמָנָא לְיִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכֵיהוֹן, לזמן לישראל כל צרכיהם.

וְעוֹד, "יָרוּצוּ וְלָא יִיגָעוּ" לְאַמְשְׁכָא לְיִשְׂרָאֵל כַּמָּה נְהוֹרִין כַּמָּה בִּרְכָאָן. להמשיך לישראל הרבה אורות, הרבה ברכות. "יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ, לא) לְאַכְפְּיָא כַּמָּה סִטְרִין בִּישִׁין, לכפות הרבה צדדים רעים. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב ועל ישראל כתוב, "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיהֹוָה בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב, יג). זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן אשרי חלקם. וְהָא קָלָא חַד מִתְבַּדַּר בֵּין עַנְפֵי אִילָנִין נְטִיעִין דְּגִנְתָּא, וְיֵימָא חֶדָוָתָא לְאַיַּילְתָּא וּלְאוֹרְזְלָאִין דִּילַהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהִיב לְהוּ חֵילָא וְכוּ', והנה קול מתהלך וממלא בין ענפי האילנות הנטועים בגן, ואומר, שמחה לאילה ולגוזלים שלה, שהקב"ה יתן להם כוח וכו':

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא מֶלֶךְ. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא כֹּהֵן. אִלֵּין תְּרֵין דְּקַיְּימִין לְתִיקּוּנָא דְּעַמָּא, דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא, דָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא וְדָא מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא. אלה השניים מלך וכהן שעומדים לתיקוני העם, זה הכהן לימין מצד החסד, וזה המלך לשמאל מצד גבורת מלכותו. זה המלך מצד הגוף, וזה הכהן מצד הנשמה. מֶלֶךְ מִסִּטְרָא דְּגוּפָא, לְאַקָּמָא יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ עַל אַתְרַיְהוֹן. מלך מצד הגוף, להעמיד כל ישראל על מקומם, כֹּהֵן מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא, דְּקָאִים לְאַתְקָנָא לְהוּ בְּרָזָא דְּפוּלְחָנָא לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. כהן מצד הנשמה שעומד לתקן אותם בסוד עבודתו לתקנם תיקון שלם.