תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר דף נו

י״ב באב תשע״ה (יולי 28, 2015) Off By קהילת הרמח"ל
עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר דף נד
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר דף נה
  3. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר דף נו

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שִׁיתְּסַר דף נו.

וּבְגִין רַגְלַיִן אִלֵּין יִשְׂרָאֵל אָזְלִין תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא לְבֵי מַקְדְּשָׁא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג, יד). וְאִלֵּין כְּתוּבִים, דְּמִתָּמָן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שַׁרְיָא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה בְּרֶגֶל תְלִיתָאָה, דִּכְבָר אִשְׁתְּלִימוּ תְּלָת רַגְלַיִן לְאִתְקַשְּׁרָא בְּאַתְרַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא "וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ" (בראשית כט, ב). כְּדֵין "כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים" (בראשית כט, ב).

וְהַר הַבַּיִת 'לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת לֹא בְּמִנְעָלוֹ' (ברכות נד) וְכוּ'. אִלֵּין מִנְעָלִים דְּאָבָק קָאִים בְּהוּ, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'וְלֹא בְּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו' (ברכות ט, ה). וְרָזָא דָּא "יִתֵּן יְהֹוָה אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק" (דברים כח, כד) וְדָא קַב חֲרוּבִין. וְעָפָר, כַּמָּה דְּאָמַר "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה). דִּבְזִמְנָא דְּתִיקּוּנָא, מִטְרָא דְּנָחִית אִיהוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּקִטְרוּגָא אִשְׁתְּכַח אִינוּן סִטְרָא אַחֲרָא מְקַטְרְגִין לְגַבֵּי עֵילָּא, וְכֹלָּא דְּאִתְמְשַׁךְ לְפוּם קִטְרוּגָא אִתְמְשַׁךְ. דְּהָא בְּזִמְנָא אַחֲרִינָא מִטְרָא דְּנָחִית – בְּסִימָא אִיהוּ, וְרָזָא דְּעָבִין סָלְקִין וְנָטְלִין מַיָּא מֵאוֹקְיָנוֹס, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם" (תהלים קד, כה) כְּדֵין אִינוּן מְלוּחִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְכַד סָלְקִין גּוֹ אִינוּן עָבִין מִתְבַּסְּמָן בְּרַחֲמֵי דְּנָטְלִין מִלְעֵילָּא.

אֲבָל בְּזִמְנָא אַחֲרָא, אָבָק וְעָפָר, לְפוּם קִטְרוּגָא, בִּמְרִירוּ דְּדִינָא קַּשְׁיָא. כְּדֵין "מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (דברים כח, כד). וּבְגִין אָבָק דָּא אִצְטְרִיךְ לְשַׁלְּפָא נַעֲלִין אִלֵּין, כְּגוֹן "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ" (יהושע ה, טו). וְאִית נַעֲלָיִם אָחֲרָנִין דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז, ב). דְּמִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ, וְכֹלָּא אִתְעֲבִיד כֻּלוֹ חַד גּוּפָא. אֲבָל נַעֲלִין אִלֵּין אָחֲרָנִין דְּאִצְטְרִיךְ לְשַׁלְּפָא לְהוּ, בְּגִין דְּיִתְפַּשְּׁטוּן אִינוּן רַגְלַיִן עִלָּאִין לְתַתָּא, דְּלָא יִתְכַּנְּשׁוּן לְעֵילָא. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּחוּרְבָּנָא אִתְּמָר "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים" (קהלת יב, ז) וְכוּ' וְדָא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּאִתְפְּשַׁט בְּאִלֵּין רַגְלַיִן, וּכְדֵין אִתְכַּנְשׁוּ רַגְלַיִן לְעֵילָא, כַּמָּה דְּאָמַר "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים" (תהלים נז, ו) וְכוּ'. וּכְדֵין חֲשִׁיבוּ עָלְמִין לְאִתְחָרְבָא, דְּהָא רַגְלַיִן אִלֵּין לָא קָיְימִין לְאַתְקְפָא לְהוּ. וְרָזָא דָּא דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה. עַד דְּאַתְקָפַת שְׁכִינְתָּא לְאַתְקְפָא בְּהוּ בִּידַהּ. וְרָזָא דְּמִלָּה דִּכְדֵין שְׁכִינְתָּא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" (שיר השירים ח, ו). וּבִידָא שְׂמָאלָא דִּילַהּ אַתְקִיפַת בְּהוּ דְּלָא יִפְּלוּן לְאִתְחָרְבָא. וְרָזָא דָּא וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ. כְּדֵין "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב):

 

ביאור נופת צופים

וּבְגִין רַגְלַיִן אִלֵּין, יִשְׂרָאֵל אָזְלִין תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא לְבֵי מַקְדְּשָׁא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג, יד).ובגלל הרגלים האלו, שהם רגלי השכינה הולכים ישראל ג"פ בשנה לבית המקדש כמו שכתוב שלש רגלים תחוג לי בשנה ובכך מעוררים את הרגלים של השכינה שהם נו"ה להתפשט בעולמות הנפרדים וְאִלֵּין כְּתוּבִים, דְּמִתָּמָן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שַׁרְיָא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. ורגלי השכינה הם מתפשטים בסוד ה"כתובים" כי ידוע שתורה בתפארת, נביאים בנצח והוד, והכתובים במלכות שמשם רוח הקודש שורה על ישראל. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה בְּרֶגֶל תְלִיתָאָה, דִּכְבָר אִשְׁתְּלִימוּ תְּלָת רַגְלַיִן לְאִתְקַשְּׁרָא בְּאַתְרַיְיהוּ. מתי? אלא בשמחת בית השואבה ברגל השלישי שאז כבר נשלמו ג' רגלים להתקשר כאחד במקומם וְרָזָא דָּא וסוד הדבר "וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ" (בראשית כט, ב). הרומזים לנה"י דז"א בהם נקשרת המלכות שהיא הבאר ומקבלת את שפעה  ואז מתקיים כְּדֵין "כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים" (בראשית כט, ב).  העדרים רומזים על הנשמות והמלאכים המתקבלים תחילה את שפעם, ומשם לכל שאר העולמות. עדר גימ' רחל לאה – מלכות עליונה ותתאה.

וְהַר הַבַּיִת נאמר בו 'לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת לֹא בְּמִנְעָלוֹ' (ברכות נד ע"א) וְכוּ'. אִלֵּין מִנְעָלִים דְּאָבָק קָאִים בְּהוּ, סוד אלו מנעלים שדבוק בהם אבק הרומז על הקליפות והטומאה, שנאמר בו דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'וְלֹא בְּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו' (יבמות ו ע"ב). וְרָזָא דָּא וזה סוד "יִתֵּן יְהֹוָה אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק" (דברים כח, כד) סוד היפוך המטר המסמל את ההשגחה והחיים לאבק בשעה שלא עושים רצונו וְדָא קַב חֲרוּבִין. וזה סוד קב חרובין. ק"ב ע"ה גימ' אבק, רומז לס"א כי אבק לא מצמיח פירות בסוד "אל אחר אסתריס ולא עביד פירא" ורמוז בנוטריקון  אב"ק ר"ת א'ין ב'ו ק'דושה (קהלת יעקב). ואז נמשך השפע בדוחק בסוד ד' מילויי עס"מ שעולים גימ' ק"ב  "וְעָפָר" (דברים כח, כד), כַּמָּה דְּאָמַר "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו סה, כה). ועפר, כמ"ש "ונחש עפר לחמו". שהוא יצר הרע – הס"א. דִּבְזִמְנָא דְּתִיקּוּנָא, מִטְרָא דְּנָחִית אִיהוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. שבזמן התיקון המטר היורד הוא גשמי ברכה מצד השכינה הנקראת "ברכה" בסוד הברכ"ה שעולה בגימ' עסמ"ב.

אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּקִטְרוּגָא אִשְׁתְּכַח אִינוּן סִטְרָא אַחֲרָא מְקַטְרְגִין לְגַבֵּי עֵילָּא, וְכֹלָּא דְּאִתְמְשַׁךְ לְפוּם קִטְרוּגָא אִתְמְשַׁךְ. אבל בזמן שיש קטרוג, אלו הס"א מקטרגים כלפי מעלה ויורד השפע בדוחק בסוד המילויים ובסוד אב"ק דְּהָא בְּזִמְנָא אַחֲרִינָא מִטְרָא דְּנָחִית – בְּסִימָא אִיהוּ, שהרי בזמן מתוקן, המטר היורד מתוק הוא וְרָזָא דְּעָבִין סָלְקִין וְנָטְלִין מַיָּא מֵאוֹקְיָנוֹס, וזה הסוד שהעננים עולים בסוד הברורים שנפלו בקליפה ונוטלים את המים מן האוקינוס המעורב בטוב ורע – מלח ומים דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם" כְּדֵין אִינוּן מְלוּחִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא. והם מי הים מלוחים מצד הדין וְכַד סָלְקִין גּוֹ אִינוּן עָבִין מִתְבַּסְּמָן בְּרַחֲמֵי דְּנָטְלִין מִלְעֵילָּא. וכאשר המים עולים בתוך העננים  מתמתקים במדת הרחמים שנוטלים אותה מלמעלה מהת"ת שהוא סוד השמים, וממטיר לארץ שהיא המלכות גשמי ברכה. אֲבָל בְּזִמְנָא אַחֲרָא, אָבָק וְעָפָר, לְפוּם קִטְרוּגָא, בִּמְרִירוּ דְּדִינָא קַּשְׁיָא. כְּדֵין "מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (דברים כח, כד). אבל בזמן הקטרוג נאמר בו "אבק ועפר" אלו גשמים היורדים במרירות ודין קשה ועל זה נאמר מן השמים ירד עליך וכו'.

וּבְגִין אָבָק דָּא אִצְטְרִיךְ לְשַׁלְּפָא נַעֲלִין אִלֵּין, ובגלל אבק זה הרומז לס"א צריך לשלוף את הנעלים בכל עליה שאדם רוצה לכנוס לבית ה'. כְּגוֹן "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ" (יהושע ה, טו). כגון: מה שנאמר ליהושע "של נעלך מעל רגלך" וְאִית נַעֲלָיִם אָחֲרָנִין דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז, ב). ויש נעלים אחרים בבחינת "זה כנגד זה" מצד הקדושה בהם נאמר "מה יפו פעמיך בנעלים וכו' בהם ישראל הם רגלים של השכינה (תיקוני זוהר דף ל"ד ע"א) דְּמִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ, בזמן ישראל נעשים כנפיים לשכינה בסוד הרגליים הנושאים אותה ואז מין במינו אינו חוצץ כי הנעל היא ממין הרגל וְכֹלָּא אִתְעֲבִיד כֻּלוֹ חַד גּוּפָא. והכל דהיינו הנעלים עם הרגל נעשה גוף אחד והשכינה היא נשמה להם.

אֲבָל נַעֲלִין אִלֵּין אָחֲרָנִין דְּאִצְטְרִיךְ לְשַׁלְּפָא לְהוּ, אבל נעלים אחרות שאינם בקדושה צריך להסירם. בְּגִין דְּיִתְפַּשְּׁטוּן אִינוּן רַגְלַיִן עִלָּאִין לְתַתָּא, דְּלָא יִתְכַּנְּשׁוּן לְעֵילָא. כדי שיתפשטו אלו הרגלים העליונים של השכינה שהם הנה"י דנוק' המתפשטים בבי"ע, ולא יתאספו חזרה למעלה באצילות בפחד יניקת הקלי'. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּחוּרְבָּנָא אִתְּמָר שהרי בזמן החרבן נאמר "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים" (קהלת יב, ז) וְכוּ' וְדָא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּאִתְפְּשַׁט בְּאִלֵּין רַגְלַיִן, וזו רוח הקודש המגיעה מחג"ת ומתפשטת באלו הרגלים וּכְדֵין אִתְכַּנְשׁוּ רַגְלַיִן לְעֵילָא, וכאשר הרוח אינה מתפשט בנה"י, נאספות אלו הרגלים למעלה כַּמָּה דְּאָמַר "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים" (תהלים נז, ו) וְכוּ'. כמו שנאמר "רומה" מאלוהים שהיא מלכות דאצילות, וחוזר השפע למעלה "על השמים" שהם החג"ת, וּכְדֵין חֲשִׁיבוּ עָלְמִין לְאִתְחָרְבָא, דְּהָא רַגְלַיִן אִלֵּין לָא קָיְימִין לְאַתְקְפָא לְהוּ. ואז חשבו העולמות (בי"ע) להחרב שהרי רגלים אלו לא עומדות לחזק אותם וְרָזָא דָּא דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה. וזה סוד "דוחק רגלי שכינה" מלהשפיע בעולמות התחתונים וגורם להם להאסף למעלה ומביא ח"ו חרבן לעולם, עַד דְּאַתְקָפַת שְׁכִינְתָּא לְאַתְקְפָא בְּהוּ בִּידַהּ. עד שמתחזקת השכינה, להחזיק את העולמות בחוזק גבורות ידיה וְרָזָא דְּמִלָּה דִּכְדֵין שְׁכִינְתָּא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" (שיר השירים ח, ו). וסוד הדבר שאז השכינה התחזקה בההוא זרוע שמאל דז"א שנאמר בו כחותם על זרועך וּבִידָא שְׂמָאלָא דִּילַהּ אַתְקִיפַת בְּהוּ דְּלָא יִפְּלוּן לְאִתְחָרְבָא. ובידה השמאלית מחזיקה את העולמות שלא יפלו בקליפות וח"ו יחרבו. וְרָזָא דָּא וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ. וזה סוד  (ישעיה ט) "ועוד ידו נטויה" עלינו (עיין חגיגה ה ע"ב) זו יד שמאל של השכינה כְּדֵין "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). ואז מתקיים ולכל היד החזקה שזו גבורה דמלכות.