תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תַּמְנֵי סְרֵי דף נט

י״ב באב תשע״ה (יולי 28, 2015) Off By קהילת הרמח"ל
עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תַּמְנֵי סְרֵי דף נח
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תַּמְנֵי סְרֵי דף נט
  3. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תַּמְנֵי סְרֵי דף ס

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תַּמְנֵי סְרֵי דף נט.

וּבְגִינֵה אִתְּמָר 'לְעוֹלָם יִהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים'. אֲבָל לְתַתָּא "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט) וְכוּ' "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט). דְּהָא מַאי דְּאִתְעָבִיד, אִתְגַּלְגַּל בְּצֵירוּפוֹי וְנָפִיק לְתַתָּא.

וְהַהִיא עִלָּאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, אִיהִי סְתִימָא י' וַדַּאי, וְלָא אִתְגַּלִיאַת אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ט), דָּא שְׁמָא שְׁלִים יְהֹוָה. דְּבִשְׁאָר זִימְנֵי לָא הֲוָה לְהוּ הַשָּׂגָה אֶלָּא בְּהו"ה. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא, "דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט), דָּא רָזָא דְּתוֹרָה חֲדָשָׁה דְּאִתְּמָר. וְרָזָא דָּא "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א, ז) וְכוּ' דְּהָא חַדְתּוּתָא אִשְׁתְּכַח תָּדִיר, וְכַמָּה דְּנָחִית מִלְעֵילָּא הָכִי נָגִיד לְתַתָּא, דִּכְתִיב "וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" (קהלת א, ז). בְּגִין כָּךְ חֲדָשָׁה אִשְׁתַּכְּחַת תָּדִיר, דִּכְתִיב "אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים" (קהלת א, ז) וְכוּ'.

ה', אִלֵּין ה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה מִסִּטְרָא דְּבִינָה. וְאִית בִּינָה וְאִית תְּבוּנָה וְדָא ה"ה, וְדָא תּוֹרָה וּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְעִם כָּל דָּא לָא מִתְפָּרְשָׁן דְּהָא כֹּלָּא חַד. ו' אִלֵּין שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהָכָא לֵית אַפְרָשׁוּתָא דְּכֹלָּא גּוּפָא חַד. ה' דָּא גְּמָרָא. וְאִית גְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִית מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, מִסִּטְרָא דְּה' עִלָּאָה. וּגְמָרָא בַּבְלִית מִסִּטְרָא דְּרָחֵל, ה' תַּתָּאָה. וְרָזָא דְּמִלָּה ה"ה. וּגְמָרָא, גְּמַר סוֹף פָּסוּק. בָּהּ יִתְפַּסְּקוּן עֲמָלֵקִים מֵעָלְמָא. דְּהַשְׁתָּא כְּתִיב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג) אִלֵּין עֵרֶב רַב דְּנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, דְּגָרְמִין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּפוּלְחָנָא קַּשְׁיָא, בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר וּבְכָל פִּלְפּוּלָא דִּגְמָרָא וַדַּאי. אֲבָל כַּד אִלֵּין יִתְפַּסְּקוּן מֵעָלְמָא כֹּלָּא בְּנַיְיחָא יְהֵא.

וְאִית קוּשְׁיַין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְזָרְקָא לוֹן. דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לְכַמָּה סִטְרִין אִתְּתַּקְּפַת לְאִתְדַּבְּקָא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַהּ וּלְזָרְקָא לַהּ, עַד דִּנְהוֹרָא יִתְגַּלֵּי. וּלְזִימְנִין אִית קוּשְׁיָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח לַהּ פֵּירוּקָא, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ', וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְמַסְּרַת לֵיהּ, כַּמָּה דְּאָמַר "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח) וּכְדֵין אָסִיק שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא. וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאַקְשׁוּיֵי לַהּ בְּגִין תֵּירוּצָא. וְדָא מָאן דְּאַקְדִים לְגַבֵּי חִוְיָא לְתָרְכָא לֵיהּ, כַּמָּה דְּאָמַר "קוּמָה יְהֹוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ" (תהלים יז, יג). וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ וּלְטַעֲמִיךְ, כְּגוֹן "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" (צפניה ב, א) 'קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֶת אֲחֵרִים' (ב"מ קז). דְּחִוְּיָא רַמָּאָה אַחֲזֵי גַּרְמֵיהּ בַּאֲתַר חַד, וּכָמִין בַּאֲתַר אַחֲרָא, וְאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לֵיהּ מִכְלָא. וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ – קַּשְׁיָא, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חֵילָא לְמִפְרַק לַהּ, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דַּהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.

 

ביאור נופת צופים

וּבְגִינֵה אִתְּמָר 'לְעוֹלָם יִהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים'. ובעבורה נאמר "לעולם יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים" (ילקו"ש משלי, תתקלז) וכל זה באצילות אֲבָל לְתַתָּא אבל למטה בבי"ע נאמר "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט) וְכוּ' "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט). דְּהָא מַאי דְּאִתְעָבִיד, אִתְגַּלְגַּל בְּצֵירוּפוֹי וְנָפִיק לְתַתָּא. שהרי מה שכבר נעשה – מתגלגל בצרופיו ויוצא למטה.

וְהַהִיא עִלָּאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, ואותה תורה עליונה שמהאצילות, היא חדשה ממש אִיהִי סְתִימָא י' וַדַּאי, היא סתומה כאות י' בבחינת נקודה קמוצה  וְלָא אִתְגַּלִיאַת אֶלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב ואינה מתגלית אלא לעתיד לבא שנאמר "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ט), דָּא שְׁמָא שְׁלִים יְהֹוָה, וזה השם שלם יהו"ה.  דְּבִשְׁאָר זִימְנֵי לָא הֲוָה לְהוּ הַשָּׂגָה אֶלָּא בְּהו"ה. שבשאר הזמנים קודם התיקון –  לא היתה להם השגה אלא מאותיות הו"ה שבשם, אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא, "דֵּעָה אֶת יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט), אבל לעתיד לבוא תתמלא הים שהיא המלכות מ-י', דָּא רָזָא דְּתוֹרָה חֲדָשָׁה דְּאִתְּמָר. וזה סוד התורה החדשה שנאמרה לעיל. וְרָזָא דָּא וסוד זה "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א, ז) שהם נחלי ז"א וְכוּ' דְּהָא חַדְתּוּתָא אִשְׁתְּכַח תָּדִיר, שהרי ההתחדשות נמצאת תמיד וְכַמָּה דְּנָחִית מִלְעֵילָּא הָכִי נָגִיד לְתַתָּא, וכמו שיורד מלמעלה כך נמשך למטה לים המלכות שנאמר דִּכְתִיב "וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" (קהלת א, ז) בגלל השפע המתחדש תדיר. בְּגִין כָּךְ חֲדָשָׁה אִשְׁתַּכְּחַת תָּדִיר, לכן התורה החדשה נמצאת תמיד להשפיע סודותיה למטה שנאמר דִּכְתִיב "אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים" (קהלת א, ז) וְכוּ'.

ודרך ההמשכה הוא: ה', אִלֵּין ה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה מִסִּטְרָא דְּבִינָה. ה' ראשונה שבשם רומזת לה' חמשה חומשי תורה מצד הבינה, וְאִית בִּינָה וְאִית תְּבוּנָה ויש בינה ויש תבונה וְדָא ה"ה, וזו ה' ומילואה ה"ה, וְדָא תּוֹרָה וּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְעִם כָּל דָּא לָא מִתְפָּרְשָׁן דְּהָא כֹּלָּא חַד. וה' ראשנה זו תורה וה' מילואה היא משנה תורה שהיא כללות כל ה' בסוד "משנה", ו' אִלֵּין שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהָכָא לֵית אַפְרָשׁוּתָא דְּכֹלָּא גּוּפָא חַד. אות ו' שבשם אלו ששה סדרי משנה ואין כאן חילוקים אלא הכל גוף אחד. ה' דָּא גְּמָרָא. ה' אחרונה שבשם זו הגמרא. וְאִית גְּמָרָא יְרוּשַׁלְמִית מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, מִסִּטְרָא דְּה' עִלָּאָה. ויש תלמוד ירושלמי מצד לאה בחינת ה' עליונה, וּגְמָרָא בַּבְלִית מִסִּטְרָא דְּרָחֵל, ה' תַּתָּאָה וְרָזָא דְּמִלָּה ה"ה. ותלמוד בבלי מצד רחל וזו ה' תתחתונה, וסודן ה' ומלואה ה"ה, וּגְמָרָא, גְּמַר סוֹף פָּסוּק. וגמרא מלשון, גמר, סוף פסוק, בָּהּ יִתְפַּסְּקוּן עֲמָלֵקִים מֵעָלְמָא. בה יפסקו עמלקים מן העולם כאשר יגמרו הבירורים המחלוקות והספקות (עמל'ק גימ' ספ"ק)  דְּהַשְׁתָּא כְּתִיב שכעת קודם סיום התיקון כתוב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג) מִצְרַיִם מלשון הַמְּצֵרִים את ישראל הם אִלֵּין עֵרֶב רַב דְּנָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אלו הערב רב שיצאו ממצרים דְּגָרְמִין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּפוּלְחָנָא קַּשְׁיָא, והם גורמים להם לישראל להשתעבד בעבודה קשה, מאז שמשה רע"ה היכה את הסלע במקום לדבר ומאז יצאו המחלוקות לעולם, וזה בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר וּבְכָל פִּלְפּוּלָא דִּגְמָרָא וַדַּאי. בחומר היינו בקל וחומר ובלבנים היינו בכל פלפולי הגמרא ובליבון ההלכה ודאי, אֲבָל כַּד אִלֵּין יִתְפַּסְּקוּן מֵעָלְמָא כֹּלָּא בְּנַיְיחָא יְהֵא. אבל כאשר יפסקו הערב רב שדינם כעמלק – הכל יהיה בנחת.

וְאִית קוּשְׁיַין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְזָרְקָא לוֹן. ויש קושיות מצד הדין שצריך לזרוק ולהטיח אותן בהם, דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לְכַמָּה סִטְרִין אִתְּתַּקְּפַת לְאִתְדַּבְּקָא, שהרי הס"א לכמה צדדים היא מתחזקת להדבק בקדושה ולינוק חיות ממנה וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְתַּקְּפָא לְקִבְלַהּ וּלְזָרְקָא לַהּ, עַד דִּנְהוֹרָא יִתְגַּלֵּי. וצריך להתחזק כנגד הס"א ולזרוק אותה מכל המקומות שנאחזת בהם, עד שיתגלה האור הנסתם בגללם. וּלְזִימְנִין אִית קוּשְׁיָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח לַהּ פֵּירוּקָא, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ', (סנהדרין צג ע"ב) ולפעמים יש קושיא שאין לה תירוץ, עד שיבוא משיח בן דוד שנאמר בו "והלכה כמותו"  וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְמַסְּרַת לֵיהּ, כַּמָּה דְּאָמַר "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח) וזו השכינה שנמסרה לו כמו שנאמר וממדבר מתנה, וּכְדֵין אָסִיק שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא. ואז יעלה השמועה ויפסוק לה הלכה למעשה.

וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאַקְשׁוּיֵי לַהּ בְּגִין תֵּירוּצָא. ויש קושיה שצריך להקשותה כדי לתרצה וְדָא מָאן דְּאַקְדִים לְגַבֵּי חִוְיָא לְתָרְכָא לֵיהּ, וזה מי שמקדים לצאת כנגד הנחש שהוא הס"א כדי לגרשו שלא יאחז בקושיה כיון שנתפתרה כַּמָּה דְּאָמַר "קוּמָה יְהֹוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ" (תהלים יז, יג). קדמה פניו והכריעהו בטרם יתחזק.  וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ וּלְטַעֲמִיךְ, ויש קושיה שנאמר בה "ולטעמיך" דהיינו תשובתה בקושיה עליך, כלומר עד שאתה מקשה עלי, הקושיה גם כן עליך כְּגוֹן "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" (צפניה ב, א) 'קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֶת אֲחֵרִים' (ב"מ קז). קשוט, תקן עצמך תחילה ואח"כ לאחרים, וסוד הענין דְּחִוְּיָא רַמָּאָה אַחֲזֵי גַּרְמֵיהּ בַּאֲתַר חַד, וּכָמִין בַּאֲתַר אַחֲרָא, וְאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לֵיהּ מִכֹּלָא. שהנחש הרמאי מראה עצמו במקום מסוים ואורב במקום אחר, ויש לגרשו מן הכל.  וְאִית קוּשְׁיָא דְּאִתְּמָר בָּהּ – קַּשְׁיָא, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חֵילָא לְמִפְרַק לַהּ, עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דַּהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. ויש קושיה שנאמר בה "קשיה", וזו קושיה שכעת אין בכוחנו לתרצה עד שיבוא משיח בן דוד שההלכה כמותו ויפסוק.