תיקוני זוהר תניינא | דף מח המשך תקונא עשרין וארבע

וּבְזִמְנָא דְּחַיָּיבָא נָטַל (דף מח' עמוד א')  עָנְשֵׁהּ, תָּב קוּשְׁטָא עִלָּאָה לְאִתְתַּקְּנָא עַל קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ" (נחמיה ט, לג). וּבְזִמְנָא דְּדִינָא אִתְעֲבִיד רוֹגְזָא אִשְׁתְּכִיךְ לְעֵילָא.

וּבְגִין דְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְפְּגִימוּ, לָקֳבֵל דָּא כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִתְּמָרוּ לְיִשְׂרָאֵל. וְקַדְמָאִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְהוּ. אֲבָל אִינוּן דְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה 'מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן' (מגילה לא). דְּקַדְמָאִין מִסִּטְרָא דְּרָחֵל, וְרָזָא דָּא "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, יח). אֲבָל תִּנְיָנִין מִסִּטְרָא דִּלֵאָה. וְדָא "עַצְמוֹ", דְּאִתְּמָר "עֶצֶם מֵעֲצָמַי" (בראשית ב, כג) דָּא לֵאָה, "וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג) דָּא רָחֵל.

דִּבְגִין דְּמֹשֶׁה מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, אִיהוּ אָמַר לְהוּ. אֲבָל אִינוּן דְּתַלְיָין בְּרָחֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא לְמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ לָא קָאִים בַּהּ. דְּאִיהִי לָא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא זִמְנָא. וְעוֹד מֹשֶׁה אָמַר לְהוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּהָא אִיהוּ בָּעָא בָּאֵלִין וַדַּאי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַסְכִּים עַל יְדוֹי וּמַלִּיל בְּפוּמֵיהּ. וְכֹלָּא בְּגִין סִטְרָא דָּא דִּלֵאָה, סִטְרָא דִּילֵיהּ וַדַּאי. וּמִלִּין לְעֵילָא הָכִי אִרְשִׁימוּ בְּרָזָא דִּילֵיהּ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר בְּרָזָא דָּא. דְּכָל מִילִין רְשִׁימִין לְעֵילָא, כֻּלְהוֹ דְּאִתְמָרוּ בְּאוֹרַיְתָא, מִכָּל חַד דְּאִתְמָרוּ וַדַּאי. וְכֹלָּא אֶתְיָהִיב לְמֹשֶׁה, לְאַחֲזָאָה לְיִשְׂרָאֵל מִילִין כִּדְקָא יָאוּת.

וַאֲפִילוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֹּלָּא אִתְרְשִׁים לְעֵילָא בִּשְׁמָא דְּמָארֵיהּ עַד לָא אִתָּמְרַת לְתַתָּא. כָּל שֶׁכֵּן בָּתַר (דף מח' עמוד ב')  דְּאִתְמָרַת. וְרָזָא דָּא 'כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאוּלָה לְעוֹלָם' (אבות ו, ו). דְּכַמָּה אִינוּן דְּתַלְיָין בְּהַהִיא נִשְׁמָתָא וַדַּאי, וּמְשַׁמְּשִׁין לַהּ, וְכֻלְהוֹ מִתְנַהֲרָן בְּהַהִיא מִלָּה, דִּלְהַהִיא חוּלָקָא אִתְיְהִיבַת. וּמָאן דְּגָזַל מִילִין מִמַּרַיְיהוּ כְּאִלּוּ גָּזָל מִגּוֹ קוּדְשָׁא עִלָּאָה, וְגָזַל נְהִירוּ מֵאִלֵין דִּמְצַפָּאן לֵיהּ. וַאֲפִילוּ מָאן דְּאָמַר סְתָם, גָּרִים לִנְהִירוּ דְּלָא אִשְׁתְּלִים.

וְאִי תֵּימָא מֹשֶׁה אַמַּאי בְּעָא לְמֵימַר לוֹן? אֶלָּא מֹשֶׁה כֹּלָּא לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבֵד. וְרָזָא דְּמִלָּה "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ" (ישעיהו נג, ה). דְּהָא אִיהוּ נַטִּיל בְּקַדְמִיתָא כֻּלְהוֹ בִּכְלָלָא חֲדָא, וּפָרִישׁ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִיהוּ נַטִּיל לוֹן בְּגִינַיְיהוּ. אִשְׁתַּכְחוּ כֻּלְהוֹ תּוֹכָחוֹת לָקֳבֵל דַּרְגִּין עִלָּאִין. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" (דברים כח, סט) וְדָא אוֹרָיְתָא דְּאִתְּמָר בַּהּ "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" (ירמיהו לג, כה). דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי כְּלָלָא דְּכָל דַּרְגִּין עִלָּאִין.

וּבְזִמְנָא דְּקַיְּימִין מִילִין בְּתִיקּוּנָא, אִינוּן מִילִין גַּרְמַיְיהוּ מָשְׁכִין בִּרְכָאָן לְמַאן דִּמְקַיֵּם לוֹן. וּלְמָאן דְּעָבְרִין עֲלַיְיהוּ, אִתְהֲדָרוּ אִינוּן גּוּפַיְיהוּ בְּדִינָא לְקִבְלַיְיהוּ. וְצֵירוּפִין מִצְטָרְפִין בְּרָזָא דִּשְׁמָהָן בְּאָרְחִין עִלָּאִין כֹּלָּא לְדִינָא עַל חַיָיבַיָּא. וְכָל דָּא בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאַעַבְרָא מִינַּיְיהוּ פְּגִימוּ. אֲבָל בַּסּוּף יוֹמַיָּא, כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין מִתְעָרַן כַּחֲדָא לְאַעַבְרָא מִינַּיְיהוּ כָּל רְשִׁימוּ דְּזוּהֲמָא.

ביאור נופת צופים

וּבְזִמְנָא דְּחַיָּיבָא נָטַל (דף מח' עמוד א')  עָנְשֵׁהּ, תָּב קוּשְׁטָא עִלָּאָה לְאִתְתַּקְּנָא עַל קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ ובזמן שהחוטא מקבל עונשו, חוזרת מידת האמת העליונה, להתקן ולעמוד בקיומה, וזה שנאמר "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ" (נחמיה ט, לג). וּבְזִמְנָא דְּדִינָא אִתְעֲבִיד רוֹגְזָא אִשְׁתְּכִיךְ לְעֵילָא, ובזמן שנעשה הדין, מוסרים הפעמים מהמדרגות ומיד נשקט הרוגז למעלה.

וּבְגִין דְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְפְּגִימוּ, לָקֳבֵל דָּא כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִתְּמָרוּ לְיִשְׂרָאֵל. וכנגד אותם  המדרגות נפגמו, כנגדם נאמרו התוכחות לישראל, וְקַדְמָאִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְהוּ והתוכחות הראשונות שבתורה נאמרו ע"י הקדוש ברוך הוא. אֲבָל אִינוּן דְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה והתוכחות שבספר דברים 'מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן' (מגילה לא). דְּקַדְמָאִין מִסִּטְרָא דְּרָחֵל שהראשונים היו מצידה של רחל, ולכן הם קשים יוצר וזה סוד הפסוק, וְרָזָא דָּא "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, יח). אֲבָל תִּנְיָנִין מִסִּטְרָא דִּלֵאָה אבל השניות נמשכו מהנהגת "לאה". וְדָא וזה שנאמר משה "מִפִּי עַצְמוֹ", כמו נאמר דְּאִתְּמָר "עֶצֶם מֵעֲצָמַי" (בראשית ב, כג) דָּא לֵאָה, "וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג) דָּא רָחֵל.

דִּבְגִין דְּמֹשֶׁה מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, אִיהוּ אָמַר לְהוּ, בגלל שמשה מצד הנהגת לאה, הוא אמר את התוכחות שבמשנה תורה. אֲבָל אִינוּן דְּתַלְיָין בְּרָחֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא לְמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ לָא קָאִים בַּהּ, דְּאִיהִי לָא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא זִמְנָא. אבל אלו התוכחות הראשונות שאמרם הקב"ה נמשכות מצד הנהגת רחל שהיא דין שלא ממותק ואינה שייכת למשה, ועל כן הקב"ה אמר אותם ולא משה שהיה מלמד סנגוריה על ישראל, בגלל שרחל לא התחזקה באותו הזמן שהיו במדבר.

וְעוֹד מֹשֶׁה אָמַר לְהוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּהָא אִיהוּ בָּעָא בָּאֵלִין וַדַּאי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַסְכִּים עַל יְדוֹי וּמַלִּיל בְּפוּמֵיהּ. ועוד, משה אמר אותם ברוח הקודש, וכפי הנהגתו, רצה בהם שיהיו ממותקים ודאי, ורוח הקודש הסכימה על ידו ודברה מפיו. וְכֹלָּא בְּגִין סִטְרָא דָּא דִּלֵאָה, סִטְרָא דִּילֵיהּ וַדַּאי. והכל בגלל שהנהגת המלכות שלו היתה מצד לאה, ממותקת. וּמִלִּין לְעֵילָא הָכִי אִרְשִׁימוּ בְּרָזָא דִּילֵיהּ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר בְּרָזָא דָּא. והדברים למעלה ככה נרשמו בסוד הנהגתו, ורוח הקודש אמרם בסוד זה. דְּכָל מִילִין רְשִׁימִין לְעֵילָא, כֻּלְהוֹ דְּאִתְמָרוּ בְּאוֹרַיְתָא, מִכָּל חַד דְּאִתְמָרוּ וַדַּאי. וְכֹלָּא אֶתְיָהִיב לְמֹשֶׁה, לְאַחֲזָאָה לְיִשְׂרָאֵל מִילִין כִּדְקָא יָאוּת. כל הדברים הרשומים למעלה, כולם שנאמרו בתורה, מכל אחד מהמדרגות העליונות נאמרו, וכולם ניתנו למשה, להראות לישראל את הדברים כראוי.

וַאֲפִילוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֹּלָּא אִתְרְשִׁים לְעֵילָא בִּשְׁמָא דְּמָארֵיהּ עַד לָא אִתָּמְרַת לְתַתָּא. כָּל שֶׁכֵּן בָּתַר (דף מח' עמוד ב')  דְּאִתְמָרַת. וְרָזָא דָּא ואפילו תורה שבעל פה, כולה נרשמה למעלה בשם אומרה עוד לפני שנאמרה למטה, וכל שכן אחרי שנאמרה וזה סוד 'כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאוּלָה לְעוֹלָם' (אבות ו, ו). דְּכַמָּה אִינוּן דְּתַלְיָין בְּהַהִיא נִשְׁמָתָא וַדַּאי, וּמְשַׁמְּשִׁין לַהּ, וְכֻלְהוֹ מִתְנַהֲרָן בְּהַהִיא מִלָּה, דִּלְהַהִיא חוּלָקָא אִתְיְהִיבַת. שכמה הם האנשים והנשמות התלויים באותה נשמה שדברי התורה רשומים על שמה, ומשמשים אותה, וכולם מוארים מאותו העניין, שניתנה לחלקה של אותה הנשמה. וּמָאן דְּגָזַל מִילִין מִמַּרַיְיהוּ כְּאִלּוּ גָּזָל מִגּוֹ קוּדְשָׁא עִלָּאָה, ומי שגזל אותם הדברים מבעליהן ואמרם בשם עצמו או שמשתמע כך, כאילו גזל מתוך הקדושה העליונה – מאותו המקום שהיו הדברים רשומים טרם שירדו לעולם, וְגָזַל נְהִירוּ מֵאִלֵין דִּמְצַפָּאן לֵיהּ, וגזל את האורות מאלו שמצפים להם, אותם המשמשים התלויים באותה הנשמה. וַאֲפִילוּ מָאן דְּאָמַר סְתָם, גָּרִים לִנְהִירוּ דְּלָא אִשְׁתְּלִים, ואפילו מי שאומר דברים בסתם ולא בשם עצמו ולא אמור מהיכן שמעם – גורם חסרון להארות.

[הערת המתרגם: ומה נאמר אנו בדור יתום זה שהזיכרון חלש, והרבה מהדברים ששומעים ויודעים אין יודעים את מקורם? על כן, חשוב לנסות להתמיד להביא הדברים בשם אומרם, ובהעדר מקור, לא נמנע טוב, ולכל הפחות נבהיר שאין אנו מקור הדברים].

וְאִי תֵּימָא מֹשֶׁה אַמַּאי בְּעָא לְמֵימַר לוֹן? אֶלָּא מֹשֶׁה כֹּלָּא לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבֵד ואם תאמר, מדוע רצה משה לומר להם התוכחות? אלא משה הכל עשה לטובתם של ישראל וזה סוד. וְרָזָא דְּמִלָּה "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ" (ישעיהו נג, ה) שנוטל את משאם עליו. דְּהָא אִיהוּ נַטִּיל בְּקַדְמִיתָא כֻּלְהוֹ בִּכְלָלָא חֲדָא, וּפָרִישׁ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, שהוא נטל בתחילה את כל התוכחות, הראשונות והאחרונות בכלל אחד ופרש אותם לפרטים לישראל כדי למעט את תוקפם, אֲבָל אִיהוּ נַטִּיל לוֹן בְּגִינַיְיהוּ. אִשְׁתַּכְחוּ כֻּלְהוֹ תּוֹכָחוֹת לָקֳבֵל דַּרְגִּין עִלָּאִין אבל הוא נטל אותם בגללם, ונמצאו כל התוכחות כנגד המדרגות העליונות שיכולות להפגם בגלל העוונות, וזה סוד המילה "אֵלֶּה". וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" (דברים כח, סט) וְדָא אוֹרָיְתָא דְּאִתְּמָר בַּהּ דברי הברית זו התורה שמקיימת את העולם שנאמר עליה "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" (ירמיהו לג, כה). דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי כְּלָלָא דְּכָל דַּרְגִּין עִלָּאִין והיא כלולה מכל המדרגות העליונות.

וּבְזִמְנָא דְּקַיְּימִין מִילִין בְּתִיקּוּנָא, אִינוּן מִילִין גַּרְמַיְיהוּ מָשְׁכִין בִּרְכָאָן לְמַאן דִּמְקַיֵּם לוֹן. ובזמן, שעומדים הדברים בתיקונם ושומרים את הברית, אלה דברים עצמם מושכים הברכות מאותם המקומות לאלה שמקיימים אותם. וּלְמָאן דְּעָבְרִין עֲלַיְיהוּ, אִתְהֲדָרוּ אִינוּן גּוּפַיְיהוּ בְּדִינָא לְקִבְלַיְיהוּ. וְצֵירוּפִין מִצְטָרְפִין בְּרָזָא דִּשְׁמָהָן בְּאָרְחִין עִלָּאִין כֹּלָּא לְדִינָא עַל חַיָיבַיָּא. ולאלה שעוברים עליהם, חוזרים אלו הדברים עצמם במידת הדין כנגדם, ומצטרפים הצירופים בסוד השמות והדרכים העליונות כולם לדון את הרשעים. וְכָל דָּא בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאַעַבְרָא מִינַּיְיהוּ פְּגִימוּ. וכל זה בזמן הגלות, שכל המדרגות צריכות להתקן ולהעביר מהם הפגמים שבגינם יש גלות. אֲבָל בַּסּוּף יוֹמַיָּא, כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין מִתְעָרַן כַּחֲדָא לְאַעַבְרָא מִינַּיְיהוּ כָּל רְשִׁימוּ דְּזוּהֲמָא. אבל בסוף הימים, כל המדריגות העליונות יתעוררו כאחד להעביר מהם כל רושם של זוהמה העוונות והפגמים.