תיקוני זוהר תניינא | דף מט המשך תקונא עשרין וארבע, חמש ועשרין

(דף מט' עמוד א') וּבְזִמְנָא דְּקַיְּימִין מִילִין בְּתִיקּוּנָא, אִינוּן מִילִין גַּרְמַיְיהוּ מָשְׁכִין בִּרְכָאָן לְמַאן דִּמְקַיֵּם לוֹן. וּלְמָאן דְּעָבְרִין עֲלַיְיהוּ, אִתְהֲדָרוּ אִינוּן גּוּפַיְיהוּ בְּדִינָא לְקִבְלַיְיהוּ. וְצֵירוּפִין מִצְטָרְפִין בְּרָזָא דִּשְׁמָהָן בְּאָרְחִין עִלָּאִין כֹּלָּא לְדִינָא עַל חַיָיבַיָּא. וְכָל דָּא בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, דְּכֻלְּהוּ דַּרְגִּין צְרִיכִין לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאַעַבְרָא מִינַּיְיהוּ פְּגִימוּ. אֲבָל בַּסּוּף יוֹמַיָּא, כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין מִתְעָרַן כַּחֲדָא לְאַעַבְרָא מִינַּיְיהוּ כָּל רְשִׁימוּ דְּזוּהֲמָא. וְכַמָּה דְּכֻלְּהוּ מִתְעָרִין בְּזִמְנָא חֲדָא, הָכִי עַקְתִּין דְּיִתְחֲזוּן בְּעָלְמָא, מִכֻּלְהוֹ יְהוֹן. וְרָזָא דָּא "וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ד, ל) כֻּלְהוֹ בְּקִיטְרָא חֲדָא. דְּהָא עַקְתָּא כְּלִילָא מִכָּל עַקְתִּין תְּהֵא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי" (עמוס ה, יט) וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". כְּדֵין בְּרִגְעָא חַד נְהִירוּ יִתְבַּקַּע, נְהִירוּ דְּכָל דַּרְגִּין, וְיִתְפָּרְקוּן בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. וְרָזָא דָּא "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ" (ישעיהו ס, ב) וְכוּ'. דְּכַמָּה זִינִין מְסָאֲבִין מָארֵי חֲשׁוּכָא יִתְפַּשְּטוּן לְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, וְיִתְתַּקְּפוּן עַל אוּמִין דִּלְהוֹן לְאַשְׁלָטָא לוֹן. בְּגִין כָּךְ "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ". "וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים" (ישעיהו ס, ב) דָּא עֲרָפֶל דִּלְהוֹן. כְּדֵין "וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהֹוָה" (ישעיהו ס, ב) וְכוּ'. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל:

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" אִלֵּין כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא מִסִּטְרָא דְּבִינָה. וְרָזָא דָּא ה' אֶצְבְּעָן, ה' זִמְנִין ה' אִינוּן כ"ה, דִּבְהוּ תַּלְיָא יִחוּדָא עִלָּאָה וַדַּאי מִסִּטְרָא דִּאִימָא, דְּאִתְּמָר בָּהּ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו, ד). דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּאִתִחֲזוּן רְחִיקִין דָּא מִן דָּא, לָאו אִיהוּ הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חַד. וְעוֹד, אַף עַל גַּב דְּחַד יְמִינָא וְחַד שְׂמָאלָא, כֹּלָּא אִתְחַבָּר בְּיִחוּדָא חֲדָא עַל יְדֵי דְּאִימָא דִּקָיְימַת (דף מט' עמוד ב')  עֲלַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא ה' בִּזְעֵיר אַנְפִּין, ה' בְּנוּקְבָא, אֱלֹהֵינוּ אִימָּא מְחַבְּרַת לוֹן. וְאִי תֵּימָא "יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, ה' אִימָּא? כֹּלָּא אִיהוּ שָׁפִיר.

וְיִשְׂרָאֵל הָכִי נָמֵי מִתְקַשְּׁרָן גּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִתְּמָר בְּהוּ 'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' (ברכות ו.), לְאִסְתַּלְּקָא בֵּיהּ מִגּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא. וּזְכוּתָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע יְשִׁיזִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַקְתָּא, מִסִּטְרָא דְּבִינָה דְּבַהּ תַּלְיָא כָּל חֵירוּתָא.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא אֶחָד. דְּתָמָן אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו, ה). ובכ"ה אַתְוָן בִּינָה שָׁרָאת עַל בְּנָהָא. וּבְאֶחָד סָלִיק תִּיקּוּנָא לְעֵילָא לְעֵילָא גּוֹ סְתִימוּ דְּמַחֲשָׁבָה. "הַגָּדוֹל" דָּא אַהֲבָה דִּסְלִיק לְחוּשְׁבָּן אֶחָד, דְּאִצְטְרִיךְ הָכִי נָמֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ לְמֶהֱוֵי תִּיקּוּנָא שְׁלִים.

וּבְהַאי יִחוּדָא יִסְתַּלְּקוּן מִגָּלוּתָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) וְכוּ'. דְּהָא תִּיקּוּנָא דְּיִחוּדָא סָלִיק בְּכָל יוֹמָא, וּבֵיהּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְפָּרְקָא. וְעִם כָּל דָּא בְּגָלוּתָא אִתְּמָר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית וּבִצְלוֹתָא דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית וּצְלוֹתָא דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִי תֵּימָא דְּתִיקּוּנִין אִלֵּין אִתְאֲבִידוּ? לָאו הָכִי. אֶלָּא כֹּלָּא אִתְגְּנִיז לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וּכְדֵין יִשְׁכְּחוּן יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן, לְנַטְּלָא אַגְרָא דִּלְהוֹן בִּשְׁלִימוּ חַד. 

ביאור נופת צופים

(דף מט' עמוד א') וְכַמָּה דְּכֻלְּהוּ מִתְעָרִין בְּזִמְנָא חֲדָא, הָכִי עַקְתִּין דְּיִתְחֲזוּן בְּעָלְמָא, מִכֻּלְהוֹ יְהוֹן. וכמו שהם יתעוררו בזמן אחד להעביר הזוהמה, כך יראו צרות בעולם כנגד כל המדרגות שיתוקנו. וזה סוד וְרָזָא דָּא "וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ד, ל) כֻּלְהוֹ בְּקִיטְרָא חֲדָא, כולם בקשר אחדדְּהָא עַקְתָּא כְּלִילָא מִכָּל עַקְתִּין תְּהֵא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שהצרה תהיה כלולה מכל הצרות כולם, כמו שכתוב "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי" (עמוס ה, יט) וְכוּ'. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". כְּדֵין בְּרִגְעָא חַד נְהִירוּ יִתְבַּקַּע, נְהִירוּ דְּכָל דַּרְגִּין, וְיִתְפָּרְקוּן בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. ואז ברגע אחד יבקע האור, אור הכלול מכל המדרגות, ויגאלו ישראל גאולה שלמה. וזה סוד וְרָזָא דָּא "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ" (ישעיהו ס, ב) וְכוּ' לקחת נקמה מהאומות ולהעביר הזוהמה הסותמים את השכינה הנקראת ארץ. דְּכַמָּה זִינִין מְסָאֲבִין מָארֵי חֲשׁוּכָא יִתְפַּשְּטוּן לְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, וְיִתְתַּקְּפוּן עַל אוּמִין דִּלְהוֹן לְאַשְׁלָטָא לוֹן. שכמה מינים טומאות, בעלי החושך יתפשטו לשוטט בעלמא, ויתחזקו על האומות שלהם להשליט אותם ולהתנגד לגאולת ישראלבְּגִין כָּךְ לכן נאמר "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ". "וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים" (ישעיהו ס, ב) דָּא עֲרָפֶל דִּלְהוֹן שלהםכְּדֵין ועל גאולת ישראל נאמר "וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהֹוָה" (ישעיהו ס, ב) וְכוּ'. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אשרי חלקם של ישראל.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" אִלֵּין כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא מִסִּטְרָא דְּבִינָה אלה כ"ה אותיות של היחוד שבפסוק "שמע ישראל" ושורשם מצד הבינה. וְרָזָא דָּא ה' אֶצְבְּעָן, ה' זִמְנִין ה' אִינוּן כ"ה, דִּבְהוּ תַּלְיָא יִחוּדָא עִלָּאָה וַדַּאי מִסִּטְרָא דִּאִימָא וזה סוד חמש אצבעות, חמש פעמים חמש הם עשרים וחמש, שבהם תלוי היחוד העליון ודאי, מצידה של אימא, דְּאִתְּמָר שנאמר בָּהּ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו, ד). דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּאִתִחֲזוּן רְחִיקִין דָּא מִן דָּא, לָאו אִיהוּ הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חַד, אף על גב שנראים קוב"ה ושכינתא, זו"ן, רחוקים זה מזה – אין הדבר כן אלא הכל הוא בחיבור אחד. וְעוֹד, אַף עַל גַּב דְּחַד יְמִינָא וְחַד שְׂמָאלָא, כֹּלָּא אִתְחַבָּר בְּיִחוּדָא חֲדָא עַל יְדֵי דְּאִימָא דִּקָיְימַת (דף מט' עמוד ב')  עֲלַיְיהוּ ועוד, אף על גב שקוב"ה – ז"א נמצא בימין בסוד החסדים, והשכינה – נוק' נמצאת בשמאל מצד הגבורות, הכל מתחבר ביחוד אחד ע"י אימא שעומדת עליהם וממשיכה להם את השפע מהיחוד שלה עם אבא. וְרָזָא דָּא ה' בִּזְעֵיר אַנְפִּין, ה' בְּנוּקְבָא, אֱלֹהֵינוּ אִימָּא מְחַבְּרַת לוֹן. וזה גם סוד הפסוק, יהו"ה ראשון הוא ז"א, יהו"ה שניה היא נוק', אלהינ"ו שביניהם היא אימא המחברת אותם ומורידה להם ה' חסדים וה' גבורות ומייחדת אותם. וְאִי תֵּימָא ואם תרצה לומר שהכוונה "יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" כוונתו הוא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ ה' ויהו"ה השני הוא אִימָּא? כֹּלָּא אִיהוּ שָׁפִיר כל הפירושים נכונים.

וְיִשְׂרָאֵל הָכִי נָמֵי מִתְקַשְּׁרָן גּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִתְּמָר בְּהוּ וישראל גם כן מתקשרים בתוך היחוד העליון ונאמר בהם 'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' (ברכות ו.) כמו שאתם יחדתם אותי אף אני אייחד אתכם ואדבק אתכם ביחודי, לְאִסְתַּלְּקָא בֵּיהּ מִגּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא ומכח היחוד תעלו מתוך הסטרא אחרא שמהותם הוא פירוד והם היפך הקדושה שעומדת ביחוד. וּזְכוּתָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע יְשִׁיזִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַקְתָּא, מִסִּטְרָא דְּבִינָה דְּבַהּ תַּלְיָא כָּל חֵירוּתָא. וזכות קריאת שמע מציל את ישראל מכל צרה, מצד הבינה שבה תלוי סוד החירות מהשיעבוד, מהגלות ומהסטרא אחרא.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא סוף הפסוק המילה "אֶחָד"דְּתָמָן אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ ששם צריך האדם למסור נפשו עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו, ה). ובכ"ה אַתְוָן בִּינָה שָׁרָאת עַל בְּנָהָא, בעשרים וחמש אותיות של הפסוק שורה הבינה על בניה. וּבְאֶחָד סָלִיק תִּיקּוּנָא לְעֵילָא לְעֵילָא גּוֹ סְתִימוּ דְּמַחֲשָׁבָה. וב"אחד" עולה התיקון למעלה לתוך המחשבה הסתומא – חכמה סתימאה. הַגָּדוֹ"ל מהפסוק "המורא הגדול" רומז לכתר שהוא אריך אנפין – הפנים הגדולות, הגדו"ל דָּא הוא גימ' אַהֲבָ"ה דִּסְלִיק לְחוּשְׁבָּן שעולה בחשבון אֶחָ"ד, דְּאִצְטְרִיךְ הָכִי נָמֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ לְמֶהֱוֵי תִּיקּוּנָא שְׁלִים שצריך גם כן להקשר בו בעת היחוד כדי שיהיה התיקון שלם.

וּבְהַאי יִחוּדָא יִסְתַּלְּקוּן מִגָּלוּתָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא ובזה היחוד יצאו מהגלות שנאמר על אותו הזמן "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) וְכוּ'. דְּהָא תִּיקּוּנָא דְּיִחוּדָא סָלִיק בְּכָל יוֹמָא, וּבֵיהּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְפָּרְקָא. שזה תיקון היחוד של קריאת שמע עולה בכל יום ובו צריכים ישראל להיגאל. וְעִם כָּל דָּא בְּגָלוּתָא אִתְּמָר ועם כל זה בגלות נאמר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית וּבִצְלוֹתָא דִּילֵיהּ ובתפילה העמידה שלה מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא שהיא בחינת הלילה. "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית וּצְלוֹתָא דִּילֵיהּ ותפילת העמידה מצד מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהוא בחינת היום. אִי תֵּימָא דְּתִיקּוּנִין אִלֵּין אִתְאֲבִידוּ? לָאו הָכִי ואם תאמר שהתיקונים האלה ח"ו שנאבדו כיון שהגאולה עדיין לא הגיע? לא כן הדבר. אֶלָּא כֹּלָּא אִתְגְּנִיז לְזִמְנָא דְּאָתֵי אלא הכל נגנז ונשמר לעתיד לבוא. וּכְדֵין יִשְׁכְּחוּן יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן, לְנַטְּלָא אַגְרָא דִּלְהוֹן בִּשְׁלִימוּ חַד. ואז ימצאו ישראל כולם את תיקוניהם שנגנזו לקחת שכר שלהם בשלמות אחת.