תיקוני זוהר תניינא | דף נ המשך תקונא חמש ועשרין

לְנַטְּלָא אַגְרָא דִּלְהוֹן בִּשְׁלִימוּ (דף נ' עמוד א')  חַד. כְּדֵין "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית. "וּשְׁמוֹ אֶחָד" בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית. וְיִשְׂרָאֵל "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) בִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) חַד מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. דְּכַמָּה אַגְרִין טָבִין אִינוּן דְּאִתְגְּנִיזוּ לְאִתְיַהֲבָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ). בְּגִין כָּךְ זִמְנָא דְּפוּרְקָנָא זִמְנָא דְּחֶדְוָתָא אִיהוּ, לְנַטְּלָא יִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲגַר טָב דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ. בְּגִין כָּךְ "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיהו מ, י). מָתַל לְחַד דְּפָלַח בְּכָל יוֹמָא כַּמָּה פּוּלְחָנִין טָבִין דְּצָרִיךְ לְהוּ כַּמָּה אַגְרִין, וּבְסוֹפָא דְּיוֹמָא נָטַל כָּל אַגְרֵיהּ בְּחֶדְוָתָא סַגִּי. הָכִי יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּתָא עָבְדִין וּכַּנְשִׁין כַּמָּה עוֹבְדִין טָבִין, וְאָגְרָא דְּכֻלְּהוּ יִטְּלוּן לְבָתַר בְּפוּרְקָנָא.

הָכִי יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּתָא עָבְדִין וּכַּנְשִׁין כַּמָּה עוֹבְדִין טָבִין, וְאָגְרָא דְּכֻלְּהוּ יִטְּלוּן לְבָתַר בְּפוּרְקָנָא. כְּדֵין כְּתִיב "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) וְכוּ' "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (תהלים קד, כג) וְכוּ'. דִּבְגָלוּתָא "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) וְסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא, "בּוֹ תִּרְמֹשׂ" וְכוּ'. וּלְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב), רְשָׁעִים לְאַתְרַיְיהוּ. כְּדֵין "יֵצֵא אָדָם", יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא יִפְקוּן מִשַּׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא. וְעוֹד, יֵצְאוּ צַדִּיקִים, כַּמָּה גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּאִתְמְסָרוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה" (תהלים יז, יד) וְכוּ'. כְּדֵין יֵצְאוּ יִפְקוּן תָּמָן (דף נ' עמוד ב')  בִּתְחִיָּה דִּלְהוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרָם. "וְלַעֲבוֹדָתוֹ" וְכוּ' בְּמִי שֶּׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ. "עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), עַד דְּעֶרֶב שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא וַדַּאי. וְעוֹד, "עֲדֵי עָרֶב", עַד סוֹפָא דְּיוֹמָא. וְכֹלָּא אִיהוּ שָׁפִיר וַדַּאי.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא אִתְּמָר בְּהוּ "כֹּ"ה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" (שמות יט, ג) דָּא קְרִיאַת שְׁמַע דְּלֵילְיָא. "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג), כֹּ"ה תַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּצַפְרָא. וְאִלֵּין כ"ה כ"ה, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא מֵאִימָּא, דְּאִתְּמָר 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' (אבות א, א), דָּא יוֹבָלָא. כְּדֵין "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִסִּטְרָא דְּאִימָא. וּבָהּ "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) גַּדְפִין דִפְּרִישַׂת עֲלַיְיהוּ אִימָּא וּנְטָלַת לוֹן, וְאִינּוּן עַנְנֵי כָּבוֹד. וּלְקִבְלַיְיהוּ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג, מב) וְאִינּוּן ז' חֲסָדִים מֵאִימָּא, סוּכָּה צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. וְעוֹד, סוּכָּה כ"ו ה"ס, דִּאִימָא אִיהִי חֻפָּה עַל רֵישָׁא דְּחַתָּן וְכַלָּה. דְּעַד לָא עַיְלִין לַחֻפָּה לָא מִתְחַבְּרָן, וְאִיהִי מְחַבְּרַת לוֹן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד, ה) מִסִּטְרָא דִּאִימָא. דְּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא נַטִּיל לְהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאִימָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ חֻפָּה וַדַּאי. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא) דָּא יֵשׁ, חָכְמָה. מֵאַיִן, כֶּתֶר, לְאִשְׁתַּלְמָא עִינּוּגָא שְׁלִים. וְעוֹד, לְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) לַאֲחָדִים, בִּתְרֵין אֶחָד. בְּיָדֶיךָ, בִּתְרֵין יָדִין דְּאִינוּן כ"ה כ"ה כַּמָּה דְּאִתְּמָר. וּבְהוּ אַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוּלָקָא עִלָּאָה בְּנ' יוֹמִין דְּפֶסַח עַד עֲצֶרֶת דִּאִימָא שָׁרָאת עֲלַיְיהוּ. (דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד:

ביאור נופת צופים

לְנַטְּלָא אַגְרָא דִּלְהוֹן בִּשְׁלִימוּ (דף נ' עמוד א')  חַד. ואז ימצאו ישראל כולם את תיקוניהם שנגנזו לקחת שכר שלהם בשלמות אחת. כְּדֵין ואז יהיה "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית. "וּשְׁמוֹ אֶחָד" בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית.

וְיִשְׂרָאֵל "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) בִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ יתאחדו בכח שני המשיחין שיהיו ואחד שנאמר בהם "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) חַד מִסִּטְרָא אחד מצד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד מִסִּטְרָא ואחד מצד דִּשְׁכִינְתָּא. דְּכַמָּה אַגְרִין טָבִין אִינוּן דְּאִתְגְּנִיזוּ לְאִתְיַהֲבָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שכמה הוא שכר טוב שנגנז בגלות כדי לתתו לעתיד לבוא, כמו שנאמר "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ). בְּגִין כָּךְ זִמְנָא דְּפוּרְקָנָא זִמְנָא דְּחֶדְוָתָא אִיהוּ, לְנַטְּלָא יִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲגַר טָב דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ. לכן, זמן הגאולה הוא זמן של שמחה, שיקחו ישראל הרבה שכר טוב שנשמר להם. בְּגִין כָּךְ "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיהו מ, י). מָתַל לְחַד דְּפָלַח בְּכָל יוֹמָא כַּמָּה פּוּלְחָנִין טָבִין דְּצָרִיךְ לְהוּ כַּמָּה אַגְרִין, וּבְסוֹפָא דְּיוֹמָא נָטַל כָּל אַגְרֵיהּ בְּחֶדְוָתָא סַגִּי. משל, לאחד שעבד בכל יום הרבה עבודות טובות, שצריך לקבל עבורם הרבה שכר טוב, ובסוף היום נוטל את כל שכרו בשמחה רבה. הָכִי יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּתָא עָבְדִין וּכַּנְשִׁין כַּמָּה עוֹבְדִין טָבִין, וְאָגְרָא דְּכֻלְּהוּ יִטְּלוּן לְבָתַר בְּפוּרְקָנָא. כך ישראל, בגלות עובדים ואוספים הרבה עבודות ומעשים טובים, ואת השכר עליהם יקבלו אחר כך בגאולה.

הָכִי יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּתָא עָבְדִין וּכַּנְשִׁין כַּמָּה עוֹבְדִין טָבִין, וְאָגְרָא דְּכֻלְּהוּ יִטְּלוּן לְבָתַר בְּפוּרְקָנָא. כך ישראל, בגלות עובדים ואוספים הרבה עבודות ומעשים טובים, ואת השכר עליהם יקבלו אחר כך בגאולה. כְּדֵין כְּתִיב וזה סוד הפסוק "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) וְכוּ' "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (תהלים קד, כג) וְכוּ'. דִּבְגָלוּתָא שבזמן הגלות נאמר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) וְסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא, וסטרא אחרא שלטה בעולם "בּוֹ תִּרְמֹשׂ" וְכוּ'. וּלְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא ובזמן הגאולה נאמר "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב), רְשָׁעִים לְאַתְרַיְיהוּ יאספו הרשעים למקומם הראוי ואזכְּדֵין "יֵצֵא אָדָם", יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא יִפְקוּן מִשַּׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא יצאו ישראל מהגלות, יתנתקו משלשלאות הברזל שאסורים ע"י הסטרא אחראוְעוֹד, יֵצְאוּ צַדִּיקִים, כַּמָּה גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּאִתְמְסָרוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְּמָר בְּהוּ ועוד, יצאו צדיקים, שכמה גופים קדושים מסרו נפשם על קידוש ה' וניתנו לסטרא אחרא שנאמר בהם "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה" (תהלים יז, יד) וְכוּ'. כְּדֵין יֵצְאוּ יִפְקוּן תָּמָן (דף נ' עמוד ב')  בִּתְחִיָּה דִּלְהוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרָם, ואז "יצא" גם יצאו גופם משבי הסטרא אחרא בתחית המתים כדי לקבל שכרם. "וְלַעֲבוֹדָתוֹ" וְכוּ' בְּמִי שֶּׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ. "עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), עַד דְּעֶרֶב שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא וַדַּאי "עדי ערב" יוצא האדם לעבודת הקודש עד ערבו של הגלות שבה שולטת הסטרא אחרא, שכך צריך לאדם להשלים מעשיו ועבודתו. וְעוֹד, "עֲדֵי עָרֶב", עַד סוֹפָא דְּיוֹמָא עד סוף הימים. וְכֹלָּא אִיהוּ שָׁפִיר והכל הוא נכון וַדַּאי.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא אִתְּמָר בְּהוּ ודאי כ"ה אותיות של הפסוק שמע ישראל הרמוזים בפסוק "כֹּ"ה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" (שמות יט, ג) דָּא קְרִיאַת שְׁמַע דְּלֵילְיָא זו קריאת שמע של לילה מידת המלכות, נוק' המכונה "בית יעקב". "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג), כֹּ"ה תַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּצַפְרָא זו קריאת שמע של יום, מידת הזכר המכונה "בני ישראל". וְאִלֵּין כ"ה כ"ה פעמיים אותיות הפסוק עולות בגימ' נ' כנגד מקור חציבתם, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא מֵאִימָּא לקבל התורה מאימא שהיא סוד הר סיני כמו שנאמר, דְּאִתְּמָר 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' (אבות א, א), דָּא יוֹבָלָא זו היובל – אימא. כְּדֵין "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִסִּטְרָא מצד דְּאִימָאוּבָהּ "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) גַּדְפִין דִפְּרִישַׂת עֲלַיְיהוּ אִימָּא וּנְטָלַת לוֹן שהם הכנפים שפורשת אימא המכונה בשם נשר על בניה, ונושאת אותםוְאִינּוּן עַנְנֵי כָּבוֹד. וּלְקִבְלַיְיהוּ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג, מב) וְאִינּוּן ז' חֲסָדִים מֵאִימָּא והם גם ענני הכבוד הנושאים את נושאם ונפרשו מעל ישראל במדבר, וכנגדם נאמר "בסוכות תשבו" בסוד ענני הכבוד הנפרשים מעל הסוכה ורמוזים בסכך, וממנה נמשכים שבעה חסדים המתפשטים בז' ימי החג במספר אופנים. על כן נקראת הסוכה סוּכָּה צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא צל האמונה שהוא הצל הנמשך מאמא על האמונה שהוא אמ"ן ו"ה – יחוד זו"ן הרמוז במילה סוכ"ה עצמה באופן וְעוֹד, סוּכָּה כ"ו ה"ס אותיות כ"ו עולים בגימ' שם הוי"ה ב"ה שהוא הקב"ה – ז"א, ורמוז בכללות אות ו' של שם הוי"ה. אותיות ה"ס גימ' שם אדנ"י שהיא השכינה נוק', ורמוזה בכללות אות ה' אחרונה של שם הוי"ה. וחיבורם הוא יחוד קבו"ש, שהוא חיבור ו"ה של שם הוי"ה, ועולה בגימ' צ"א גימ' אמ"ן, וזה סוד אותיות שם אמונ"ה – אמ"ן ו"ה, דִּאִימָא אִיהִי חֻפָּה עַל רֵישָׁא דְּחַתָּן וְכַלָּה ואימא מייחדת אותם ונותנת בהם שפע ופרושה כחופה מעל ראש החתן והכלה שהם קבו"ש – זו"ן. דְּעַד לָא עַיְלִין לַחֻפָּה לָא מִתְחַבְּרָן, וְאִיהִי מְחַבְּרַת לוֹן ועד שזו"ן לא עולים לחופה – לא מתייחדים, ואימא היא זו שמייחדת אותם. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד, ה) מִסִּטְרָא דִּאִימָא כבוד הוא אור השכינה שמתגלה על התחתונים, ויתגלה לכל, השפע שירד מצד אימא לכבוד. דְּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא נַטִּיל לְהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאִימָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ חֻפָּה וַדַּאי. וכן מי שמשתדל ועוסק בתורה, נחשב שממש שלוקח את קבו"ש ומכניסם תחת חופת אימא.

וּמִסִּטְרָא ומצד דְּחָכְמָה "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא) זה סוד יש מאין דָּא יֵ"שׁ – חָכְמָה. מֵאַיִן – כֶּתֶר, לְאִשְׁתַּלְמָא עִינּוּגָא שְׁלִים להשלים התענוג השלם בסוד ירידת האורות הרמוזים במילה ענ"ג – ע'דן נ'הר ג'ן. וְעוֹד, לְזִמְנָא דְּאָתֵי לעתיד לבוא נאמר "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) "לַאֲחָדִים" לרמוזבִּתְרֵין בשתי אֶחָד"בְּיָדֶיךָ", בִּתְרֵין יָדִין דְּאִינוּן בשתי ידים שהם ב' פעמים שמיחדים בקריאת שמע כ"ה כ"ה כַּמָּה דְּאִתְּמָר כמו שביארנו. וּבְהוּ אַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוּלָקָא עִלָּאָה בְּנ' יוֹמִין דְּפֶסַח עַד עֲצֶרֶת דִּאִימָא שָׁרָאת עֲלַיְיהוּ. ובהם עלו ישראל בחלקם העליון בחמישים הימים שבין פסח לשבועות, שהם שבעה שבועות, כנגד שבעה החסדים שיורדים מאמא ונשלמים להיכנס בימים אלה על מנת להכין את השכינה ולהכניסה לחופה בחג השבועות, ונאמר בהם (דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא זו היובל הסתום הנמצא באימא – בינה. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד שעלו למדרגת אימא וחנו שם ביחוד אחד, בסוד אחד – בסוד החיבור בלב השכינה כמו שביארו בלב אחד.