Skip to content

תיקוני זוהר תניינא | דף נא תקונא שית ועשרין, שבע ועשרין

תוכן הדף

תוכן

(דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד:

 

 תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְשִׁית

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" אִלֵּין רמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, בְּהוּ "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" (תהלים סח, לה), דָּא שְׁכִינְתָּא. וָעֹז דָּא צַדִּיק. בֵּיהּ "מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה" (משלי יח, י). אֵימָתַי אִיהוּ "מִגְדַּל עֹז"? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּ"בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק". כְּדֵין "וְנִשְׂגַּב" הַהוּא מְגַדְּלָא. וְעוֹד, רמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּהוּ "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ" (דברים יא, יד). "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) אִלֵּין מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל) דָּא כִּבּוּד בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה. "וּבוֹזֵי יֵקָלּוּ" בְּמִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה. וּמִצְוֹת עֲשֵׂה לָא עֳנָשִׁין עֲלַיְיהוּ אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּרִיתְחָא. אֲבָל מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה מָאן דְּעָבַר עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר בֵּיהּ "כִּי דְבַר יְהֹוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר" (במדבר טו, לא) דָּא שְׁכִינְתָּא, כְּגוֹן "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו) בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְאַחֲדַת בַּהּ. דְּמִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה אִינוּן מִשְׁמָרוֹת לִשְׁכִינְתָּא וּמָאן דְּעָבַר עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר בֵּיהּ "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" (קהלת י, ח). בְּגִין כָּךְ "יֵקָלּוּ" מִסִּטְרָא דְּהַהוּא מְסָאֲבָא, דִּכְתִיב "עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה, כב) וְכוּ'. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא שֶׁבַע וְעֶשְׂרִין

(דף נא' עמוד ב')  "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תְּרֵין דְּרוֹעִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי" (שיר השירים ב, ו) וְכוּ'. וּמֹשֶׁה אִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא וְאָסִיק לַהּ לִשְׁכִינְתָּא עַד חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת. וְרָזָא דְּמִלָּה "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב), אִלֵּין תְּרֵין יָדִין. "עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יב), דָּא מָארֵי דְּבֵיתָא. וּמֹשֶׁה אַתְקִין לַהּ תָּדִיר בְּרָזָא דַּאֲבָהָן דִּכְתִיב "זְכֹר לְאַבְרָהָם" (שמות לב, יג) וְכוּ'. וְאִתְּמָר בָּהּ "וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (ישעיהו נג, יב) אִלֵּין אֲבָהָן וַדַּאי. וּבְגִין כָּךְ "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ" (דברים ג, כד) וְכוּ' "אֲשֶׁר מִי אֵל" (שם) יְמִינָא. "וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ" שְׂמָאלָא. "אֶעְבְּרָה נָּא" (שם) לְעֵילָא. וְעִם כָּל דָּא בְּזִמְנָא […] דְּאוֹרַיְתָא עַד בִּינָה אַתְקִיף לַהּ. וְרָזָא דָּא "מִי זֹאת עֹלָה" (שיר השירים ג, ו) וְכוּ'. אֲבָל חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת בְּהוּ "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" (במדבר כא, יח). וְעַד דַּהֲוַת לְתַתָּא, שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, דִּכְתִיב "וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו" (אסתר ח, ג). וּמֹשֶׁה אַסִּיק לַהּ עַד תְּרֵין דְּרוֹעִין, כְּדֵין נֶפְקַת מִגּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה אַשְׁלִימוּ לַהּ לְסַלְקָא כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל מֹשֶׁה אַתְקִיף לַהּ בְּבִינָה. 

ביאור נופת צופים

(דף נא' עמוד א') וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא זו היובל הסתום הנמצא באימא – בינה. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד שעלו למדרגת אימא וחנו שם ביחוד אחד, בסוד אחד – בסוד החיבור בלב השכינה כמו שביארו בלב אחד.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְשִׁית

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" אִלֵּין רמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, בְּהוּ "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" (תהלים סח, לה), לֵאלֹהִים דָּא שְׁכִינְתָּא. וָ"עֹז" דָּא צַדִּיק. צדיק זה היסוד, ובחיבורם שנאמר בֵּיהּ "מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה" (משלי יח, י). אֵימָתַי אִיהוּ "מִגְדַּל עֹז"? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּ"בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק"מגדל היא המלכות, ואמתי הוא נקראת מגדל עוז? בזמן ששפעו של הצדיק נמשך אליה במרוצה ואז שניהם נקראים מגדל עז. כְּדֵין "וְנִשְׂגַּב" הַהוּא מְגַדְּלָא, ובקבלת השפע המלכות שהיא המגדל – נשגבת, ומתחזקת וזהו היד החזקה .

וְעוֹד, רמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּהוּ "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ" (דברים יא, יד) ועוד רמ"ח עולה גימ' מט"ר עה"כ שהוא השפע הניתן "בעיתו" שהיא המלכות הנקראת עת. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) אִלֵּין מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה. דְּאִתְּמָר בְּהוּבמצוות עשה "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל) דָּא כִּבּוּד בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה. "וּבוֹזֵי יֵקָלּוּ" בְּמִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה. וּמִצְוֹת עֲשֵׂה לָא עֳנָשִׁין עֲלַיְיהוּ אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּרִיתְחָא וכשעוברים על מצוות עשה לא נענשים מיד אלא הקב"ה מאריך אפו, אלא אם כן זו שעה של כעס. אֲבָל מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה מָאן דְּעָבַר עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר בֵּיהּ אבל מי שעובר על מצוות לא תעשה נאמר עליו "כִּי דְבַר יְהֹוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר" (במדבר טו, לא) מִצְוָתוֹ דָּא שְׁכִינְתָּא, כְּגוֹן "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו) בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְאַחֲדַת בַּהּ בגלל שגורם החוטא שהסטרא אחרא תאחז ותינק ממנה. דְּמִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה אִינוּן מִשְׁמָרוֹת לִשְׁכִינְתָּא וּמָאן דְּעָבַר עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר בֵּיהּ, שס"ה מצוות לא תעשה הם שס"ה גדרות סביב לשכינה השומרים עליה מפניהם שס"ה נחשים הנמצאים סביבה, ומי שעובר עליהם גורם לפרצות בגדר ונאמר בו "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" (קהלת י, ח). בְּגִין כָּךְ "יֵקָלּוּ" מִסִּטְרָא דְּהַהוּא מְסָאֲבָא יקלו ויתבזו ממעשיהם עצמן, מצד שנדבקו בסטרא אחרא, כמו שנאמר דִּכְתִיב "עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה, כב) וְכוּ'. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְשִׁית

(דף נא' עמוד ב') "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא שְׁכִינְתָּא. "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) תְּרֵין דְּרוֹעִין הן שתי הזרועות, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו) וְכוּ'. וּמֹשֶׁה אִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא וְאָסִיק לַהּ לִשְׁכִינְתָּא עַד חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת ומשה הוא העמוד האמצעי השקול והממצע הין ימין ושמאל ומעלה את שכינה עד חסד וגבורה שבקוי הימין ושמאל. וְרָזָא דְּמִלָּה "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב), אִלֵּין תְּרֵין יָדִין אלה שתי ידים. "עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יב), דָּא מָארֵי דְּבֵיתָא זה בעל הבית – ז"א הנקרא שמש ובחינת זכר אליו עולה השכינה שהיא הנוק'. וּמֹשֶׁה אַתְקִין לַהּ תָּדִיר בְּרָזָא דַּאֲבָהָן דִּכְתִיב ומשה מתקנה בתמידות בסוד האבות שהם כנגד ספירות חג"ת שכמו שנאמר "זְכֹר לְאַבְרָהָם" (שמות לב, יג) וְכוּ'. וְאִתְּמָר ונאמר בָּהּ "וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" (ישעיהו נג, יב) אִלֵּין אֲבָהָן אלה העצומים הם האבות וַדַּאי. וּבְגִין כָּךְ "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ" (דברים ג, כד) וְכוּ' "אֲשֶׁר מִי אֵל" (שם) יְמִינָא במידת אל שהיא כנגד החסד. "וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ" שְׂמָאלָא וגבורה שהיא כנגד שמאל. "אֶעְבְּרָה נָּא" (שם) לְעֵילָא למעלה לבינה. וְעִם כָּל דָּא בְּזִמְנָא דְּאֶתְיָהִיב דְּאוֹרַיְתָא עַד בִּינָה אַתְקִיף לַהּ ועם כל זה, בזמן שניתנה התורה העלה את שכינה עד לבינה שהיא סוד סיני, וזה סוד וְרָזָא דָּא "מִי זֹאת עֹלָה" (שיר השירים ג, ו) וְכוּ' מי היא הבינה, וזאת היא השכינה העולה אליה. אֲבָל חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת בְּהוּ נאמר בהם "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" (במדבר כא, יח) באר זו השכינה, נדיבי עולם הם האבות. וְעַד דַּהֲוַת לְתַתָּא, שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וכל זמן שהשכינה למטה – שוכבת בעפר כמו שנאמר, דִּכְתִיב "וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו" (אסתר ח, ג) רגליו של ז"א. וּמֹשֶׁה אַסִּיק לַהּ עַד תְּרֵין דְּרוֹעִין, כְּדֵין נֶפְקַת מִגּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא, ומשה העלה אותה עד שתי הזרועות שכנגד חסד וגבורה, ואז יצאה מתוך הסטרא אחרא. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה אַשְׁלִימוּ לַהּ לְסַלְקָא כִּדְקָא יָאוּת השלימה להעלותה כמו שיאה, עד למדרגת החכמה בסוד ה' נתן חכמה לשלמה, וכך הוא הסדר: אֲבָל מֹשֶׁה אַתְקִיף לַהּ בְּבִינָה משה חיזק אחיזתה בבינה.