תיקוני זוהר תניינא | דף נד המשך תקונא תמניא ועשרין

תוכן הדף

תוכן

וּבְשַׁעֲתָא דְּבַר נַשׁ מִית, נִשְׁמָתָא אִסְתַּלְּקַת (דף נד' עמוד א') מִגּוּפָא וְסִטְרָא אַחֲרָא אָתְיָין וְשַׁרְיָן עֲלֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ, עַד דְּאִתְעַכְּלַת גּוֹ עַפְרָא וְאִתְדַּכֵּי. כְּדֵין יְקוּמוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי גּוּפָא וְנִשְׁמָתָא כֹּלָּא בִּקְדֻשָּׁה בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' כְּתִיב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, לה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח) וְדָא מֵת דְּאִתְהַדַּר תָּם. דְּעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא מוֹתָא אִשְׁתַּכְּחַת בְּעָלְמָא. כֵּיוָן דְּהַאי אִתְעַבַּר וְאִסְתַּלַּק, כְּדֵין מוֹתָא לָא אִשְׁתַּכְּחַת. בְּגִין כָּךְ "בִּלַּע הַמָּוֶת" (ישעיהו כה, ח) מִסִּטְרָא דְּמָוֶת וַדַּאי דְּאִתְהַדַּר תָּם. כְּגַוְנָא דָּא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). דְּהָא תָּמָן אִצְטְרִיךְ לְאִתְעַבְּרָא זוֹהֲמָא דִּלְהוֹן, בְּגִין כָּךְ יִתַּמּוּ. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ", עַד דְּאִסְתַּלַּק זוֹהֲמָא דָּא. וְעַל רָזָא כְּתִיב "וְגַם יַד יְהֹוָה הָיְתָה… עַד תֻּמָּם" (דברים ב, טו) וְכוּ' "עַד תֻּמָּם" עַד דְּאִתְהַדַּר מֵת – תָּם. וּבְהַהוּא זִמְנָא "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" כְּדֵין "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" (תהלים קד, לה).

וָעוֹד, "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" אִלֵּין עֵרֶב רַב, דִּבְכָל דָּרָא אַשְׁכְּחַן מִינַּיְיהוּ, וּמִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא לָא יָכִילוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכָּאָה מִינַּיְיהוּ כֹּלָּא בְּזִמְנָא חֲדָא, וְאִתְדַּכְיָין הָכִי (דף נד' עמוד ב')  זְעֵיר בְּכָל דָּרָא. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד). דְּעֶרֶב רַב אִינוּן דְּגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד עֶגְלָא, וְאִינּוּן נָטְלִין עוֹנְשָׁא דִּלְהוֹן בְּכָל דָּרָא, וְאִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא. וְאִי תֵּימָא מַאי "בְּיוֹם פָּקְדִי" (עמוס ג, יד)? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כָּל דָּרָא אִזְדַּמַּן קַמֵּי מַלְכָּא עַד לָא יֵיתֵי לְעָלְמָא. וְהָיִינוּ דְּאוּקְמוּהָ 'דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו' (סנהדרין לח). כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים דָּרָא, תָּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקַבִּיל לֵיהּ בְּחוּשְׁבָּנָא וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא אַעֲבַר מֵהַהוּא דָּרָא אִינוּן עֵרֶב רַב דְּאִתְעָרִיבוּ בֵּיהּ. בְּגִין כָּךְ "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב, לד) וְכוּ'. דְּהָא הָכִי בָּדַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל דָּרָא לְאַעַבְרָא לוֹן. וְעַל רָזָא דָּא כְּתִיב "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר וְכוּ' עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר" (במדבר לב, יג). וּמִלָּה סַלְקַת לִזְמַנָּהּ, וְסָלְקַת לְזִמְנָא דְּאָתֵי. דְּהָא בְּמַדְבְּרָא דָּא סִטְרָא אַחֲרָא בְּגָלוּתָא אֶנַּע לוֹן לְיִשְׂרָאֵל עַד דְּיִשְׁתְּלִים דָּרָא דְּעֶרֶב רַב, דְּאִתְּמָר בְּהוּ 'קָשִׁים גָּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת' (יבמות מז) אִלֵּין גֵּרִים דְּגִיֵּיר לוֹן מֹשֶׁה וְגָרְמוּ כָּל הַאי בִּישָׁא לְיִשְׂרָאֵל. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" (תהלים קד, לה) אִלֵּין עֵרֶב רַב. בְּהַהוּא זִמְנָא 'אֵין מְקַבְּלִין גָּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ', אֶלָּא גֵּרִים גְּרוּרִים הֵם לְקַבְּלָא עֲלַיְיהוּ מָרוּתָא עִלָּאָה, וְלָאו לְאִתְעָרְבָא בְּגוֹ כְּלָלָא קַדִּישָׁא.

ביאור נופת צופים

וּבְשַׁעֲתָא דְּבַר נַשׁ מִית, נִשְׁמָתָא אִסְתַּלְּקַת  (דף נד' עמוד א')  מִגּוּפָא וְסִטְרָא אַחֲרָא אָתְיָין וְשַׁרְיָן עֲלֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ, עַד דְּאִתְעַכְּלַת גּוֹ עַפְרָא וְאִתְדַּכֵּי. ובשעה שהאדם מת, מסתלקת הנשמה מהגוף, והסטרא אחרא באה ושורה על הגוף ומטמאת אותו, עד שמתעכל הגוף בתוך העפר ונטהר. כְּדֵין יְקוּמוּן לְזִמְנָא דְּאָתֵי גּוּפָא וְנִשְׁמָתָא כֹּלָּא בִּקְדֻשָּׁה בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת, וכן, לעתיד לבוא יקומו לתחיה הגוף והנשמה – הכל בקדושה, בתיקון שלם כמו שצריך.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה אליהו הנביא הנאמן בא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, כְּתִיב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, לה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּאִתְּמָר בֵּיהּ לעתיד לבוא נדרש הפסוק שנאמר בזה הזמן "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח) וְדָא מֵת דְּאִתְהַדַּר תָּם שרומז על דרגת "מת" שהיא מצד הסטרא אחרא החוזרת להיות "תם" מדרגת שלם. דְּעַד דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא מוֹתָא אִשְׁתַּכְּחַת בְּעָלְמָא. שעד שהסטרא אחרא מתפשטת בעולם – נמצא המות בעולם שכן קיימת הגזירה שנמשכה מחטא אדם הראשון עפר אתה ואל עפר תשוב, כֵּיוָן דְּהַאי אִתְעַבַּר וְאִסְתַּלַּק, כְּדֵין מוֹתָא לָא אִשְׁתַּכְּחַת. כיון שתתבטל הסטרא אחרא ותעבור מן העולם ויתוקן חטא אדם הראשון, לא תהיה יותר מיתה, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "בִּלַּע הַמָּוֶת" (ישעיהו כה, ח) מִסִּטְרָא דְּמָוֶת וַדַּאי דְּאִתְהַדַּר תָּם מצד המות בודאי שהוא "מת" שחוזר להיות "תם". כְּגַוְנָא דָּא כעניין זה מתפרש הפסוק "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). דְּהָא תָּמָן אִצְטְרִיךְ לְאִתְעַבְּרָא זוֹהֲמָא דִּלְהוֹן, בְּגִין כָּךְ יִתַּמּוּ, שהרי במדבר היה צריך להעביר את זוהמת חטאי המדבר ולכן נאמר יתמו. אֲבָל בְּגִין כָּךְ "וְשָׁם יָמֻתוּ", עַד דְּאִסְתַּלַּק זוֹהֲמָא דָּא אבל, בגלל ששם חטאו נאמר ושם ימותו, עד שתסתלק זוהמה זו. ועל זה הסוד נאמר. וְעַל רָזָא כְּתִיב "וְגַם יַד יְהֹוָה הָיְתָה… עַד תֻּמָּם" (דברים ב, טו) וְכוּ' "עַד תֻּמָּם" עַד דְּאִתְהַדַּר עד שחזרה מדרגת מֵת – תָּם. וּבְהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן נאמר "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ" כְּדֵין "וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" (תהלים קד, לה).

וָעוֹד, "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" אִלֵּין עֵרֶב רַב, דִּבְכָל דָּרָא אַשְׁכְּחַן מִינַּיְיהוּ, וּמִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא אלה הערב רב, שבכל דור נמצאים בהם, ומתבררים ומתסלקים מתוך עם ישראל הקדוש. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא לָא יָכִילוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכָּאָה מִינַּיְיהוּ כֹּלָּא בְּזִמְנָא חֲדָא, וְאִתְדַּכְיָין הָכִי (דף נד' עמוד ב')  זְעֵיר בְּכָל דָּרָא. שהרי בתחילה בזמן המדבר, לא יכלו ישראל להיטהר מהם מכולם בזמן אחד, ובכל דור נטהרים מהם מעט, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד). דְּעֶרֶב רַב אִינוּן דְּגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד עֶגְלָא, וְאִינּוּן נָטְלִין עוֹנְשָׁא דִּלְהוֹן בְּכָל דָּרָא, וְאִתְעַבְּרָן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא. הערב רב היו אלה שגרמו לישראל לעשות את העגל , ולכן הם נוטלים העונש שלהם בכל דור, ונדחים מתוך עם ישראל הקדוש. וְאִי תֵּימָא מַאי ואם תשאל, אם כן מהו שאמר "בְּיוֹם פָּקְדִי" (עמוס ג, יד)? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כָּל דָּרָא אִזְדַּמַּן קַמֵּי מַלְכָּא עַד לָא יֵיתֵי לְעָלְמָא. וְהָיִינוּ דְּאוּקְמוּהָ אלא בו וראה, כל דור בטרם בואו לעולם מזדמן לפני הקב"ה, וזה העמידוהו בפירוש 'דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו' (סנהדרין לח). כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים דָּרָא, תָּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקַבִּיל לֵיהּ בְּחוּשְׁבָּנָא וַדַּאי. כיון שנשלם זמנו של הדור, שב הקב"ה ומקבל חשבון מעשיהם בודאי. בְּהַהוּא זִמְנָא אַעֲבַר מֵהַהוּא דָּרָא אִינוּן עֵרֶב רַב דְּאִתְעָרִיבוּ בֵּיהּ. באותו הזמן, מעביר מאותו הדור את אותם ערב רב אלה שנתערבבו בהם ולא תקנו מעשיהם ודבקו בקדושה, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב, לד) וְכוּ'. דְּהָא הָכִי בָּדַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל דָּרָא לְאַעַבְרָא לוֹן. שכך מפזר אותם הקב"ה בכל דור כדי להעביר אותם מתוך עם ישראל, ועל זה הסוד כתוב, וְעַל רָזָא דָּא כְּתִיב "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר וְכוּ' עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר" (במדבר לב, יג). וּמִלָּה סַלְקַת לִזְמַנָּהּ, וְסָלְקַת לְזִמְנָא דְּאָתֵי. ודבר זה שייך לזמנו, ושייך גם לעתיד לבוא, דְּהָא בְּמַדְבְּרָא דָּא סִטְרָא אַחֲרָא, בְּגָלוּתָא אֶנַּע לוֹן לְיִשְׂרָאֵל עַד דְּיִשְׁתְּלִים דָּרָא דְּעֶרֶב רַב, דְּאִתְּמָר בְּהוּ שהרי המדבר הוא מקום הסטרא אחרא, וזמן הגלות גם הוא נחשב כמדבר, ויצאו ישראל לגלות עד שיסתיים להתברר מהם דור הערב רב, שנאמר בהם 'קָשִׁים גָּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת' (יבמות מז) אִלֵּין גֵּרִים דְּגִיֵּיר לוֹן מֹשֶׁה וְגָרְמוּ כָּל הַאי בִּישָׁא לְיִשְׂרָאֵל. אלה הגרים שגייר אותם משה והם אלה שגרמו כל אותו הרע לישראל. ולעתיד לבוא וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" (תהלים קד, לה) אִלֵּין עֵרֶב רַב. בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן 'אֵין מְקַבְּלִין גָּרִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ', אֶלָּא גֵּרִים גְּרוּרִים הֵם לְקַבְּלָא עֲלַיְיהוּ מָרוּתָא עִלָּאָה, וְלָאו לְאִתְעָרְבָא בְּגוֹ כְּלָלָא קַדִּישָׁא, לא יתקבלו יותר גרים להיות ישראל, אלא אלה שירצו להסתפח יהיו רק נגררים אחרי ישראל ויקבלו עליהם מרות עליונה, אבל לא יוכלו להתערבב בתוך הכלל הקדוש.