תיקוני זוהר תניינא | דף נו המשך תקונא תשע ועשרין

וּבְכַמָּה אֹרְחִין אִתְפָּרְשַׁת שַׁעֲתָא, דְּשַׁעֲתָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא וְכַמָּה דַּרְגִּין (דף נו' עמוד א') מִתְפָּרְשָׁאן בַּהּ. אֲבָל תתר"ף דָּא סִידּוּרָא דְּדַרְגִין דְּקַיְּימִין לְדַבְּרָא זִמְנָא בְּסִידוּרָא שְׁלִים בְּרָזָא דְּעִיבּוּרָא. וְאִלֵּין חוֹלְקִין מִתְפָּרְשָׁאן לִרְגָעִין. וְכָל רִגְעָא אִתְפְּרַשׁ לְרע"ג דַּרְגִּין דְּמִתְחַבְּרָן אִלֵּין בְּאִלֵּין לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חִיבּוּרָא חֲדָא דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן. וְהָיִינוּ דְּאוּקְמוּהָ 'כַּמָּה רֶגַע כְּמֵימְרֵיהּ' (ברכות ז) רֶגַע רע"ג וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, דְּמִיּוֹמָא דְּשָׁארוּ יִשְׂרָאֵל לְמֵיחַב קַמֵּי מָארַיְיהוּ, שָׁארוּ יוֹמִין וְשַׁעֲתִין לְאִתְחַשְּׁכָא. וְעִם כָּל דָּא לָא אִתְחֲשָׁךְ וְלָא אַסְתִּים בְּתוּקְפָּא דְּרוּגְזָא סְתִימוּ גָּמִיר, אֶלָּא רִגְעָא חֲדָא. וְרָזָא דָּא בְּהוֹד דִּשְׁכִינְתָּא קָאִים, וְאִיהוּ רִגְעָא חֲדָא מִשַּׁעֲתָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא וְלָא יַתִּיר. דְּאִלְמַלֵּא יַתִּיר הֲוָה, לָא הֲוֵי יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו) כְּגוֹן "שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ" (מלכים א' יח, לד), דְּהָא רִגְעָא חֲדָא וְלָא יַתִּיר הֲוָה רוֹגְזָא, וּמִיַּד שָׁכִיךְ רוּגְזֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מלאכי ג, ו). וְדָא רֶגַע דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ" (תהלים ל, ו). וּמֵהַאי אִתְתְּקָפוּ כָּל הַאי זִמְנָא כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין לְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי יב, יט).

וְתָא חֲזֵי, דַּאֲפִילוּ הַאי רִגְעָא כֻּלֵּיהּ לָא אִשְׁתְּלִים בְּרוּגְזָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי" (תהלים ל, ו) וְדָא גָּלוּתָא. אֲבָל ער"ב – בְּצִיר חַד מֵרֶגַ"ע, וְדָא (דף נו' עמוד ב') חַד מֵרֶגַע דְּבֵיהּ אִשְׁתְּכַח פּוּרְקָנָא. "וְלַבֹּקֶר רִנָּה" (תהלים ל, ו) בְּגִין דַּאֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא כֻּלֵּיהּ לָא יְעִיבַר בַחֲשׁוֹכָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס, כב) דָּא חַד דְּאִתְנַטִּיל מֵהַהוּא רֶגַע. וְרֶגַע דָּא גָּרַע, גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא. וּבְהַאי רֶגַע כְּתִיב "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (ישעיהו כו, כ), כִּמְעַט וַדַּאי, דְּלָא כֻּלֵּיהּ אֶלָּא עַד יַעֲבוֹר. וְדָא עב"ר מֵרֶגַע, "עַד יַעֲבָר זָעַם" (שם).

וְתָא חֲזֵי, דְּכָל זִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִתְתַּקְּפִין וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אַסְתִּימַת גָּרְמָהּ, "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (שם), וְדָא י' סְתִימָא. בְּזִמְנָא דְּמַלְכָּא אִתְּעַר לְגַבָּהּ לְפַקְדָּא לַהּ, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת י' דָּא, כְּגַוְנָא דָּא יו"ד. וְדָא יָדוֹ הַיָּד הַחֲזָקָה בִּפְקִידָּה. וּבָהּ "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז) דְּי' סְתִימָא אִיהִי, וְכַד אִתְעֲבִידַת הָכִי – יָדוֹ אִתְפַּתְּחַת, וְכַמָּה נְהוֹרִין וְכַמָּה בִּרְכָאָן נָפְקִין מִינַּהּ לְכָל סְטַר. דִּבְקַדְמִיתָא אִיהִי י' סְתִימָא וְאִתְמְלִיאַת זְעֵיר זְעֵיר, לְבָתַר אִתְפַּתְּחַת. אֵימָתַי? אֶלָּא "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז), בְּפַתָּח אִתְפַּתְּחַת.

וְכַד אִשְׁתַּלִימַת לְגַמְרֵי אִתְּמָר בַּהּ "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". בְּהַהוּא זִמְנָא "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי" (דברים לב, מ) לְנַטְּלָא לַהּ לְעֵילָא, "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (שמואל א' ב, ח). דִּכְדֵין אִתְעַטְּרַת בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי עִטְרִין לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, דִּכְתִיב "וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהֹוָה" (ישעיהו מד, ה) דְּדָא זְכִירָה. דִּפְקִידָּה אִיהִי בִּשְׂמָאלָא, זְכִירָה בִימִינָא "הַגָּדוֹל" וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד,

ביאור נופת צופים

וּבְכַמָּה אֹרְחִין אִתְפָּרְשַׁת שַׁעֲתָא, דְּשַׁעֲתָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא וְכַמָּה דַּרְגִּין (דף נו' עמוד א') מִתְפָּרְשָׁאן בַּהּ. ובכמה דרכים נחלקת השעה, שהשעה היא סוד השכינה, וכמה דרגות נחלקות בה. אֲבָל תתר"ף דָּא סִידּוּרָא דְּדַרְגִין דְּקַיְּימִין לְדַבְּרָא זִמְנָא בְּסִידוּרָא שְׁלִים בְּרָזָא דְּעִיבּוּרָא. אבל סדר החלוקה לתתר"ף חלקים זה ההסדר של המדרגות העומדות להנהגת הזמן בסדר שלום בסוד העיבור. וְאִלֵּין חוֹלְקִין מִתְפָּרְשָׁאן לִרְגָעִין, ואלה החלקים מתחלקים לרגעים, וְכָל רִגְעָא אִתְפְּרַשׁ לְרע"ג דַּרְגִּין דְּמִתְחַבְּרָן אִלֵּין בְּאִלֵּין לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חִיבּוּרָא חֲדָא דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן. וכל רגע מתחלק לרע"ג דרגות שמתחברים אלה באלה, להיות כולם בחיבור אחד של על מנת להתחלק. וְהָיִינוּ דְּאוּקְמוּהָ כמו שהעמידוהו 'כַּמָּה רֶגַע כְּמֵימְרֵיהּ' (ברכות ז) רֶגַע רע"ג וַדַּאי.

תָּא חֲזֵי, דְּמִיּוֹמָא דְּשָׁארוּ יִשְׂרָאֵל לְמֵיחַב קַמֵּי מָארַיְיהוּ, שָׁארוּ יוֹמִין וְשַׁעֲתִין לְאִתְחַשְּׁכָא. בוא וראה. מיום שהחלו ישראל לחטוא לפני אדונם, החלו הימים והשעות להחשך. וְעִם כָּל דָּא לָא אִתְחֲשָׁךְ וְלָא אַסְתִּים בְּתוּקְפָּא דְּרוּגְזָא סְתִימוּ גָּמִיר, אֶלָּא רִגְעָא חֲדָא. ועם כל זה, לא נחשך ולא נסתם מהם האור מתוקף הרוגז החשכה גמורה, אלא רק רגע אחד. וְרָזָא דָּא בְּהוֹד דִּשְׁכִינְתָּא קָאִים וסוד זה מקומו בהוד של השכינה, וְאִיהוּ רִגְעָא חֲדָא מִשַּׁעֲתָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא וְלָא יַתִּיר, והוא רק רגע מהשעה שהיא השכינה ולא יותר. דְּאִלְמַלֵּא יַתִּיר הֲוָה, לָא הֲוֵי יִשְׂרָאֵל יָכְלִין לְמֵיקָם שאלמלא היה יותר מרגע, לא היו יכולים ישראל ח"ו לעמוד בתוקף הרוגז וסתימת המאורות. וזה סוד וְרָזָא דְּמִלָּה "אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו), וזה סוד הפסוק "לא שניתי" מלשון חזרת והכפלה אלא רק רגע אחד ולא יותר, כְּגוֹן "שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ" (מלכים א' יח, לד), דְּהָא רִגְעָא חֲדָא וְלָא יַתִּיר הֲוָה רוֹגְזָא, וּמִיַּד שָׁכִיךְ רוּגְזֵיהּ. הרי שהיה הרוגז רגע אחד ולא יותר, ומיד לאחריו שכך. בְּגִין כָּךְ "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מלאכי ג, ו) לא כליתם בזכות שהיה רגע אחד ולא יותר. וְדָא רֶגַע דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה רגע שנאמר בו "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ" (תהלים ל, ו) הרוגז והסתימות היא רק רגע ומיד לאחריו נמשכים חיים. וּמֵהַאי אִתְתְּקָפוּ כָּל הַאי זִמְנָא כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין לְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא. ומאותו הרגע הבודד, התחזקו בכל זמן הגלות כל הטומאות לשלוט בעולם. וזה סוד הפסוק וְרָזָא דְּמִלָּה "וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי יב, יט) ארגיעה לשון השקטת הרגע שממנו נמשך הרוגז והשבתת אותם המתתקפים ממנו.

וְתָא חֲזֵי, דַּאֲפִילוּ הַאי רִגְעָא כֻּלֵּיהּ לָא אִשְׁתְּלִים בְּרוּגְזָא. בוא וראה, אפילו אותו רגע – לא נשלם בכל חלקיו הפרטיים לצאת מהם מכולם הרוגז, וזה סוד הענין. וְרָזָא דְּמִלָּה "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי" (תהלים ל, ו) וְדָא גָּלוּתָא ערב הוא זמן הגלות. אֲבָל ער"ב – בְּצִיר חַד מֵרֶגַ"ע, וְדָא (דף נו' עמוד ב') חַד מֵרֶגַע דְּבֵיהּ אִשְׁתְּכַח פּוּרְקָנָא, אבל ערב הוא גם סוד רע"ב חלקים מתוך רע"ג, דהיינו רג"ע פחות חלק אחד, וחלק זה בו נמצאת הגאולה. שהגאולה היא זמן הבוקר זמן היום "וְלַבֹּקֶר רִנָּה" (תהלים ל, ו) בְּגִין דַּאֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא כֻּלֵּיהּ לָא יְעִיבַר בַחֲשׁוֹכָא, כדי שאפילו הרגע כולו לא יוחשך בכל חלקיו. וְרָזָא דְּמִלָּה "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס, כב) דָּא חַד דְּאִתְנַטִּיל מֵהַהוּא רֶגַע וזה סוד בעיתה הנמשך מרע"ב חלקי הרגע, ואחישנה הנמשך מאותו חלק בודד העמוד בסוד הגאולה. וְרֶגַע דָּא גָּרַע, גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא, ולכן פירוש המילה רֶגַע הוא גם גָּרַע, מלשון גרעון – חסרון מכל החלקים. וּבְהַאי רֶגַע כְּתִיב ובזה הרגע נאמר "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (ישעיהו כו, כ), כִּמְעַט וַדַּאי שהוא החסרון שיש בגלות ממנו יכולה לצמוח בכל יום הגאולה, דְּלָא כֻּלֵּיהּ אֶלָּא עַד יַעֲבוֹר, שאין הגלות חייב להשלים את כל זמנו אלא עד שיתגלה אותו החלק השייך לגאולה ויעביר את כל הגלות. וְדָא עב"ר חלקים מֵרֶגַע, "עַד יַעֲבָר זָעַם" (שם) עד שאות י' משד"י כדלעיל יעביר את רע"ב חלקים הרמוזים במילה יַעֲבָר.

וְתָא חֲזֵי, דְּכָל זִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִתְתַּקְּפִין וַדַּאי שְׁכִינְתָּא אַסְתִּימַת גָּרְמָהּ, ובא וראה, בכל זמן שהסטרא אחרא מתחזקת – ודאי השכינה מסתירה עצמה, "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (שם), וְדָא י' סְתִימָא. בְּזִמְנָא דְּמַלְכָּא אִתְּעַר לְגַבָּהּ לְפַקְדָּא לַהּ, כְּדֵין אִתְמְלִיאַת י' דָּא, ובזמן שהמלך הקדוש / שהוא יסוד דז"א שיתעורר אליה לפקוד אותה בשלב הגאולה הנקרא 'פקידה', אז תתמלא י' הזאת בשפע כגון, כְּגַוְנָא דָּא יו"ד. וְדָא יָדוֹ "הַיָּד הַחֲזָקָה" בִּפְקִידָּה. וּבָהּ "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז) דְּי' סְתִימָא אִיהִי, וְכַד אִתְעֲבִידַת הָכִי יָד"וֹ – אִתְפַּתְּחַת, וְכַמָּה נְהוֹרִין וְכַמָּה בִּרְכָאָן נָפְקִין מִינַּהּ לְכָל סְטַר. י' היא סתומה, וכאשר היא מתמלאת שפע ונעשית י"דו, שוב אינה סתומה ונפתחת, והרבה ברכות והרבה אורות יוצאים ממנה לכל צד, דִּבְקַדְמִיתָא אִיהִי י' סְתִימָא וְאִתְמְלִיאַת זְעֵיר זְעֵיר, לְבָתַר אִתְפַּתְּחַת. שבתחילה היא י' סתומה, ומתמלאת מעט מעט, ואחר כך נפתחת. אֵימָתַי? אֶלָּא "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ" (תהלים קמה, טז), בְּפַתָּח אִתְפַּתְּחַת מתי? אלא זה סוד "פותח את "ידך" יודך, כאשר אורות החכמה הרמוזים בניקוד פתח נפתחים בסוד פות"ח בעת הפקידה בהתעוררות ריבוע שם ע"ב כלפי היו"ד הזאת וזה יוד"ך.

וְכַד אִשְׁתַּלִימַת לְגַמְרֵי אִתְּמָר בַּהּ וכאשר תושלם להפתח לגמרי יאמר בשכינה "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי" (דברים לב, מ) לְנַטְּלָא לַהּ לְעֵילָא, להעלות אותה שהיא יד"י – למעלה עד לתפארת שהוא שמים וזה כשיתחיל שלב "הזכירה" "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (שמואל א' ב, ח) שאביון הוא המשיח שיתרומם מתפחתה של רומי, [1]"ובתוך הזמן בין הפקידה לזכירה האיש אשר לו משפט הגאולה לגאול – ראוי להתקן ולהיות נכון למעשהו". דִּכְדֵין אִתְעַטְּרַת בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי עִטְרִין לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, ואז מתעטרת בכמה תיקוני עטרות, כדי להתחבר במלך, דִּכְתִיב "וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהֹוָה" (ישעיהו מד, ה) הכתיבה היא בספר שהיא המלכות העומדת בגדלות בסוד ידו לחברה במלך שהוא יהו"ה דְּדָא זְכִירָה. דִּפְקִידָּה אִיהִי בִּשְׂמָאלָא, זְכִירָה בִימִינָא "הַגָּדוֹל" וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד,

______________

[1] ראה מאמר הגאולה: פעולת ה"פקידה", בניית היחידה של המשיח.